סכסוך איודיה
סכסוך איודיה הוא סכסוך דתי, פוליטי וחברתי בהודו, שבמרכזו אתר בעיר איודיה (אנ') שבמחוז אוטר פרדש שגודלו כ-12 קמ"ר[1], הנחשב לאחד מסמלי המתיחות הדתית בין הרוב ההינדואי במדינה למיעוט המוסלמי. במקום שכן מסגד על שם באבור במשך מאות שנים, אך הוא הוחרב במהומות של ההינדוטבה בשנת 1992. האתר נחשב במסורת ההינדואית כמקום הולדתו של ראמה, וההינדואים מאמינים כי שכן בו מקדש הינדואי לפני שנבנה בו מסגד. המסגד נחשב בעיני לאומנים הינדואים לסמל לשלטון האימפריה המוגולית, תקופה שנתפשת כעידן של דיכוי ההינדואים בידי השליטים המוסלמים.
מסגד באבור נהרס במהלך עצרת פוליטית של ההינדוטבה ב-6 בדצמבר 1992 ועורר גל מהומות של מוסלמים בכל רחבי הודו. לאחר מכן הוגשו לבית המשפט העליון באללהאבאד מספר תביעות בעלות על הקרקע.
בספטמבר 2010 פסק בית המשפט העליון של אללהאבאד כי על פי ממצאים ארכאולוגיים שהוצגו לפניו, במקום הולדתו של ראמה על פי המסורת ההינדואית שכן מקדש הינדואי, והמסגד נבנה במקומו. בית המשפט פסק כי שליש מהקרקע, בחלק המרכזי באתר, ישמש לבניית מקדש לראמה. שליש נוסף ישמש לבניית מסגד מוסלמי, ושליש ישמש כמקדש לקבוצה מקומית של בני דת הווישנויזם.
כל הצדדים ערערו לבית המשפט העליון של הודו, והרכב בן חמישה שופטים דן בערעור. ב-9 בנובמבר 2019 ביטל בית המשפט העליון של הודו את פסק דינו של בית המשפט קמא והורה על מסירת האתר כולו להקדש שיבנה בו מקדש הינדואי. כמו כן הוא הורה לממשלת הודו להעניק מגרש חלופי בן 20 דונם למועצת הווקף המוסלמית של אוטר פרדש, כדי לבנות בו מסגד חדש, במקום מסגד באבור שנהרס ב-1992. הממשלה הקצתה אתר בכפר דאניפור (אנ'), במרחק נסיעה של כ-30 ק"מ מהאתר המקורי. בניית המסגד החלה ב-26 בינואר 2021.
רקע דתי והיסטורי
.jpg)
ליבת הסכסוך באיודיה היא חלקת קרקע בה נולד ראמה, על פי המסורת ההינדואית. ראמה הוא אחד האלילים ההינדואים הנערצים ביותר ונחשב לגלגול השביעי של וישנו. על פי הראמאיאנה, ראמה נולד בעידן הקרוי "טרטה יוגה", שהתקיים לפני כ-7,000 שנה.
כתבי דת הינדואים שנכתבו בין המאה ה-11 למאה ה-14 מתארים את איודיה כאתר עלייה לרגל של מאמיני ראמה.
מסגד באבור (שהיה קרוי בפי תושבי המקום "מסג'יד בברי") נבנה ככל הנראה בשנת 1528 על ידי קצין בצבא המוגולי, בהוראתו של באבור. בדו"ח של חברת הודו המזרחית משנת 1814 מתואר המסגד ובו כתובת המעידה על תאריך בנייתו. כמו כן נכתב בדו"ח שבתחילת המאה ה-18 המושל המוסלמי אורנגזב הרס מקדש הינדואי שהיה ליד המסגד על מנת להרחיבו. טענה זו מופיעה גם בכתביו של כומר ישועי שסייר באתר באותה עת.
המסגד אינו מוזכר בכתבים עתיקים אחרים אודות איודיה, וגם לא בספר קורות חייו של באבור. בספרים אחדים, בהם ספר שנכתב על ידי בתו של בהאדור שאה הראשון, נאמר כי המוסלמים ששלטו באוטר פרדש נהגו להרוס מקדשי אלילים הינדואים ולהקים במקומם מסגדים.
באיודיה בוצעו במהלך השנים חפירות ארכאולוגיות שניסו למצוא שרידים של מקדש הינדי מתחת למסגד. חפירות ראשונות בוצעו על ידי הראג' הבריטי באמצע המאה ה-19. אלכסנדר קנינגהם (אנ') ערך חפירות באתר בשנים 63–1862 אך לא מצא עדויות למקדש כלשהו. חפירות נוספות נערכו בסוף המאה ה-19, וכן במסגרת מספר סקרים ארכאולוגיים שנערכו משנת 1969 עד 1980.
תחילת המחלוקת
על פי עדויות, האתר באיודיה היה מכונה בעבר "מסגד-מקדש" והוא נחשב לקדוש הן בעיני ההינדואים והן בעיני המוסלמים. המוסלמים נהגו להתפלל בתוך המסגד וההינדואים ברחבה מחוץ למסגד.
המקרה המתועד הראשון של אלימות דתית באיודיה התרחש בשנת 1855, בכפר האנומנגרהי, המרוחק כקילומטר מאיודיה. מספר סונים טענו שברהמנים הינדואים הרסו מסגד בכפר ובנו במקומו מקדש הינדואי. המוסלמים ניסו לתקוף את המקדש אך נהדפו; הם ברחו והסתתרו בתוך מסגד באבור. המסגד הותקף על ידי הינדואים, והתערבות כוחות משטרה בריטיים מנעה שפיכות דמים. בשנת 1857 הקים ממשל הודו הבריטית גדר בין שני האזורים כדי למנוע מחלוקות.
במהלך שנות הממשל הבריטי בהודו קמו קבוצות הינדואיות שונות שטענו לבעלות על האתר וביקשו לבנות במקום מקדש הינדואי. כל אלה נדחו על ידי הממשל הבריטי.
ב-27 במרץ 1934 התרחשו עימותים בין הינדואים ומוסלמים באיודיה, לאחר שנודע כי מוסלמים שחטו פרות בכפר שאהג'האנפור הסמוך. חומות המסגד ואחת מכיפותיו ניזוקו במהלך המהומות, ושוחזרו על ידי הממשל הבריטי.
בשנת 1946 ארגון הינדואי לאומני בשם ABRM ארגן אירועי מחאה ליד המסגד, שנמשכו לסירוגין במשך מספר שנים.
בשנת 1949 ערכו פעילי הארגון עצרת תפילה הינדואית שנמשכה 9 ימים ברצף, ובסיומה, ב-22 בדצמבר 1949, פרצו פעילי הארגון למסגד והציבו בו פסלים של ראמה וסיטה (אנ'). הארגון הפיץ שמועות לפיהן פסלי האלילים "הופיעו באורח פלא" בתוך המסגד. המוסלמים ראו בהצבת הפסלים מעשה של חילול הקודש במסגד, וחדלו להתפלל במקום[2].
ג'ווהרלל נהרו ביקש להסיר את הפסלים, אך פעילי ABRM באוטר פרדש מנעו זאת. כדי למנוע מהומות, משטרת המחוז נעלה את שערי המסגד ונאסרה הכניסה אליו, אם כי המשטרה אפשרה לאנשי דת הינדואים להיכנס דרך דלת צדדית ולקיים פולחן ליד הפסלים.
הריסת מסגד באבור
.jpg)
בשנות השמונים עלה כוחה של מפלגת העם ההודית, שקראה, בין היתר, להרוס את המסגד ולהקים במקומו מקדש לאליל ראמה. בשנת 1986 קבע שופט מחוזי כי יש לפתוח את שערי המסגד ולאפשר להינדואים להתפלל בו. פסק דין זה עורר מהומות מחודשות, ומשטרת המחוז החליטה להותיר את האתר נעול.
בספטמבר 1990 החל לאל קרישנה אדוואני לעלות לרגל לאתר המסגד באופן קבוע, ולדרוש כי יוקם בו מקדש הינדואי. הוא ערך מסע על מכונית המעוטרת בסגנון מרכבתו של ראמה, ועבר מרחק של עשרת אלפים ק״מ מכפר לכפר, תוך שהוא מבקש מכל כפר לתרום לבנה אחת למקדש החדש. המסע עורר התלהבות רבה. כשהגיעה התהלוכה לניו דלהי, ליוו את אדוואני עשרות פילים ומאות אלפי אנשים, לבושים במחלצות כתומות-זהובות (צבעו המסורתי של ראמה) ונושאים חיצים וקשתות (סמליו של ראמה)[3]. פעולותיו עוררו מהומות רבות ומתיחות בין הינדואים ומוסלמים, והוא נאסר על ידי משטרת ביהר. במקביל לפעילותו, קבוצות של ארגוני סנג פריוואר הגיעו לאיודיה וניסו לתקוף את המסגד מספר פעמים. פעילי הארגונים נעצרו על ידי משטרת אוטר פרדש.
בבחירות של 1992 לבית המחוקקים של אוטר פרדש זכתה מפלגת העם ההודית ברוב המושבים.
ב-6 בדצמבר 1992 נהרס המסגד על ידי המון מוסת בסיומה של עצרת מפלגת העם ההודית. המפלגה ארגנה עצרת מחאה ליד המסגד והשתתפו בה מעל ל-150,000 איש. במהלך הנאומים של מנהיגי המפלגה נשמר השקט, אך בשעת אחר הצהריים ההמון הסתער על המסגד, הדף את כוח המשמר המשטרתי והפיל את הגדר שהוצבה כדי להגן על המסגד. הפסלים של ראמה וסיטה הוצאו מהמסגד והועברו למקום מבטחים, והמסגד הותקף באמצעות גרזנים, פטישים ואזמלים, ולעיתים גם בכפות הידיים. עד שהמשטרה הצליחה לפזר את המהומה לא נותרו ממנו אלא חורבות. במהלך פעולת ההרס נהרגו 4 הינדואים מנפילת אבנים, ויותר מ-100 נפצעו. התמונה של ההינדואים החוגגים את הרס המסגד הפכה לכלי שרת בידי אלה שהציגו את ארגוני הימין בהודו כפרועים ומסוכנים ליציבות המדינה[4].
למחרת נותרו במקום מעל ל-1,000 הינדואים, שניסו להתחיל בבניית המקדש החדש. כוחות הביטחון ההודיים השתלטו על המתחם ופינו אותו בעזרת גז מדמיע ואלות[5]. הרס המסגד גרם לזעזוע ברחבי הודו, ודווח ברחבי העולם. בשער השבועון "India Today" שיצא למחרת, הופיעו תמונות ההרס והחורבן ולצידן הזעקה: "איודיה – בושה לאומה ההודית".
מהומות מחאה פרצו בכל רחבי הודו, כולל מומבאי, בופאל, דלהי והיידראבאד. מעל ל-2,000 בני אדם נהרגו במהומות, מהם 1,100 הרוגים בשבוע הראשון[6]. האירוע אף הוביל להחרפת העוינות והמתח הצבאי בין הודו לפקיסטן[2]. מהומות מחאה פרצו גם בפקיסטן ובבנגלדש, בהן הותקפו מיעוטים הינדואים. מחאה רשמית נגד הודו הוגשה על ידי שגרירי טורקיה ואיראן, ויחסיה של הודו עם העולם הערבי ניזוקו באופן ניכר כתוצאה מהאירוע.
ועדת חקירה לבדיקת הנסיבות שהובילו להרס המסגד קבעה כי האשמים העיקריים הם מנהיגי מפלגת העם ההודית, שקראו להרוס את המסגד, וחלקם נשאו נאומי הסתה בעצרת. הדו"ח ציין שהם יכלו לעצור את ההרס, אילו רצו בכך.
באתר המסגד ההרוס הוקם אוהל ענק ששימש כמקדש הינדואי מאולתר, תחת אבטחה כבדה[7]. ארגונים מוסלמים רבים המשיכו להביע זעם על הרס המסגד, וביולי 2005 תקפו מוסלמים את המקדש המאולתר. בפיגועי טרור רבים בהודו נטען כי הם נעשו כנקמה על הרס מסגד באבור, בהם הפיגועים בבומביי (אנ') בשנת 1993, בהם מספר מכוניות תופת התפוצצו והרגו 257 בני אדם.
פסיקת בית המשפט העליון של אוטר פרדש
במהלך השנים הגישו גופים דתיים שונים, בהם הינדואים, מוסלמים ווישנויים, תביעות בעלות על שטח המסגד באיודיה וביקשו להקים בו בתי תפילה. בשנת 2003 הורה בית המשפט העליון של אוטר פרדש לערוך סקר ארכאולוגי על מנת לברר האם קיימת הוכחה ודאית לקיומו של מקדש הינדואי קדום מתחת למסגד. החפירות גילו במקום שרידי לבנים בצורת מעגל, בסגנון הבנייה המסורתי של מקדשים הינדואים בצפון הודו, ללא הוכחה מוצקה לקיומו של מקדש לאלילים ראמה, שיווה או בודהה[8].
מכל מקום, בית המשפט קבע שממצאי החפירות מעידים על כך שמתחת למסגד שכן מקדש הינדואי גדול. מספר היסטוריונים וארכאולוגים מתחו ביקורת על עדויות המומחים בפני בית המשפט ועל חלקים מפסק הדין.
ב-30 בספטמבר 2010 פסק בית המשפט העליון של אללהאבאד כי השטח השנוי במחלוקת יפוצל לשלושה חלקים: שליש מהשטח ישמש לבניית מקדש לראמה, שליש נוסף יועבר למועצת הווקף הסונית של אוטר פרדש וישמש לבניית מסגד, ושליש ישמש כמקדש לקבוצה מקומית של בני דת הווישנויזם. שלושת הצדדים ערערו על פסק הדין לבית המשפט העליון של הודו.
נרנדרה מודי הבטיח במסע הבחירות שלו ב-2014 כי יבנה מחדש את המקדש ההינדואי באיודיה[9].
פסיקת בית המשפט העליון של הודו
הרכב בן חמישה שופטים דן בערעור בבית המשפט העליון של הודו. ב-9 בנובמבר 2019 ביטל בית המשפט העליון של הודו את פסק דינו של בית המשפט קמא והורה על מסירת האתר כולו להקדש שיבנה בו מקדש הינדואי. כמו כן הוא הורה לממשלת הודו להעניק מגרש חלופי בן 20 דונם למועצת הווקף המוסלמית של אוטר פרדש, כדי לבנות בו מסגד חדש, במקום מסגד באבור שנהרס ב-1992. כחלק מפסק הדין קבע בית המשפט כי מאמיני הווישנואיזם אינם צד במשפט, בגלל חוסר זיקה שלהם לאליל ראמה[10].
ב-12 בדצמבר 2019 דחה בית המשפט העליון את כל 18 העתירות שביקשו עיון חוזר בפסק הדין.
עיתוי פרסום הפסיקה, זמן קצר לאחר בחירתו מחדש של נרנדרה מודי לראש ממשלת הודו, הפתיע רבים. אחד הפרשנים אמר: "מפלגת העם ההודית הבטיחה לתומכיה לבנות מחדש את המקדש לאליל ראמה באיודיה, ובית המשפט העליון הגיש לממשלתו של מודי את הניצחון על מגש."[11]
באוגוסט 2020 הניח מודי את אבן הפינה למקדש ההינדואי באיודיה[12][13].
הממשלה הקצתה למסגד שטח קרקע בכפר דאניפור, במרחק נסיעה של כ-30 ק"מ מהאתר באיודיה. בניית המסגד החלה ב-26 בינואר 2021.
בעקבות פסק הדין הביעו גורמים מוסלמים בהודו חשש שלאומנים הינדואים יבקשו עתה לפעול להריסת שני מסגדים נוספים באוטר פרדש[12].
הערות שוליים
- ^
בית המשפט העליון בהודו: אתר קדוש למוסלמים יימסר להינדים, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2019.
- ^ 2.0 2.1 הר הבית של ההודים: תמרור אזהרה, באתר הפורום לחשיבה אזורית, 11 בנובמבר 2019.
- ^ רקע - איום על המוסלמים, חדשות, 8 בדצמבר 1992.
- ^ לב ארן, שדים מן העבר: פסק הדין שמאיים לטלטל שוב את הודו, באתר מידה, 13 בנובמבר 2019.
- ^ הינדים פונו מהמסגד ההרוס באיודיה באלות ובגז מדמיע, חדשות, 9 בדצמבר 1992.
- ^ יותר מ-1,100 בני אדם נהרגו תוך שבוע במהומות דת בהודו, חדשות, 31 בדצמבר 1992.
- ^ צור שיזף, איודיה, ראמה והבברי מסג'יד, 22 ביולי 2017.
- ^ יואב קרני, אגדת–קיץ הודית, באתר גלובס, 19 ביוני 2003.
- ^ ארנון סגל, בהר הבית ההודי בונים מקדש, בעיתון מקור ראשון, 9 באוגוסט 2020.
- ^ מתח בהודו: אתר קדוש למוסלמים נמסר להינדים, באתר ynet, 9 בנובמבר 2019.
- ^ רועי סמיוני, מודי הופך את הודו למדינת כל אזרחיה הלא־מוסלמים, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2019.
- ^ 12.0 12.1 מודי הניח אבן פינה לבניית מקדש הינדי באתר מחלוקת שבו עמד בעבר מסגד, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2020.
- ^ מודי חנך הקמת מקדש באתר רגיש שבו עמד מסגד מאות שנים, באתר וואלה!, 5 באוגוסט 2020.
