צפון הודו

אזור צפון הודו (בהינדי: उत्तर भारत) כולל ארבעה ממדינות הודו: הריאנה, הימאצ'ל פראדש, פנג'ב וראג'סטאן וכן את שטחי האיחוד צ'אנדיגאר, דלהי, ג'אמו וקשמיר ולדאק.

אזור צפון הודו שימש בימי קדם כמרכז השלטון של האימפריה המוגולית, של סולטנות דלהי ושל האימפריה ההודית הבריטית. אזור זה מאופיין בתרבות מגוונת, וכוללת בין היתר את מרכזי העלייה לרגל ההינדואיים של צ'אר דהאם, הארידוואר, ורנאסי, איודיה, מאתורה, אלאהבאד, ואישנו דווי ופושקר, את מרכזי העלייה לרגל הבודהיסטים של סרנת' וקושינאגר, את מקדש הזהב הסיקי וכן מספר אתרי מורשת עולמית כגון השמורה הביוספרית ננדה דווי, מקדשי חאג'ורהו, מבצרי הגבעה של רג'סטאן, ג'אנטר מנטאר, קוטב מינאר, המבצר האדום, מבצר אגרה, פאטהפור סיקרי והטאג' מאהל.

אזור צפון הודו מכיל ברובו אזורים כפריים, אך אוכלוסיית האזור העצומה כוללת גם כמות גדולה של אנשים הנמצאים באזורים עירוניים בהם אנשים החיים במטרופולין הגדול של דלהי, ובערים לוקנוב, פטנה, קאנפור, אלאהבאד, מירוט, ג'איפור, צ'אנדיגאר, אמריצר, בופאל ואינדור.

הינדואיזם היא הדת הדומיננטית באזור צפון הודו.

השפה הדומיננטית ביותר באזור צפון הודו היא הינדית. השפות בעלות מעמד רשמי באחת או יותר מהמדינות וטריטוריות האיחוד הממוקמות בצפון הודו הן הינדית, אורדו, פנג'אבי, קשמירית(אנ'), דוגרי (אנ') ואנגלית.

ערים בולטות באזור דרום הודו כוללות בין היתר את דלהי, דרמסאלה, לה, אגרה, ואראנסי וג'האנסי.