סטארדאסט
הדמית אמן של פעולת הגשושית סטארדאסט | |
מידע כללי | |
---|---|
סוכנות חלל | נאס"א |
מפעיל | JPL |
יצרן | לוקהיד מרטין |
תאריך שיגור | 7 בפברואר 1999 |
תאריך הוצאה משירות | 24 במרץ 2011 |
משגר | דלתא II |
אתר שיגור | SLC-17A, קייפ קנוורל |
אתר הבית של NExT | |
משימה | |
סוג משימה | ביצוע יעף, החזרת דוגמיות |
ביצוע יעף על | 5535 אנפרנק, וילד 2, טמפל 1 |
תאריך ביצוע היעף |
אנפרנק: 2 בנובמבר 2002 וילד 2: 2 בינואר 2004 טמפל 1: 14 בפברואר 2011 |
לוויין של | השמש |
תאריך חזרה |
15 בינואר 2006 40°21.9′N 113°31.25′W / 40.3650°N 113.52083°W |
משך המשימה | 12 שנים, חודש ו־18 יום |
מידע טכני | |
משקל | 300 ק"ג |
כוח | 330 וואט |
סטארדאסט היא גשושית אמריקנית ששוגרה ב־7 בפברואר 1999 בידי נאס"א ואשר תא שהכיל אבק מהשביט וילד 2 שוחרר ממנה ונחת חזרה על כדור־הארץ ב־15 בינואר 2006. מטרת הגשושית הייתה לחקור את הרכבו של השביט וילד 2 ואת זנבו.
הגשושית סטארדסט טסה בקרבתו של השביט וילד 2 ב־2 בינואר 2004. במהלך טיסתה היא אספה דוגמיות אבק מזנב השביט וצילמה תמונות מפורטות של הגרעין הקרחוני שלו. סטארדסט נחתה ב־15 בינואר 2006 במישור המלח הגדול ביוטה ליד בסיס הצבא האמריקני פרובינג גראונד. זהו הניסיון המוצלח הראשון לאסוף חומר כלשהו מעבר למסלול הירח ולהחזירו לכדור־הארץ. ההחומר שנאסף לא השתנה מאז בריאת העולם. הגשושית טסה במהירות של 46,446 קמ"ש במהלך כניסתה לאטמוספירה, ובכך הפכה לעצם המהיר ביותר מעשה ידי אדם.
בנוסף לשביט וילד 2 התקרבה הגשושית עד למרחק של כ־3,300 ק"מ מהאסטרואיד 5535 אנה פרנק ב־2 בנובמבר 2002 וצילמה כמה תמונות שלו.
הגשושית
הגשושית מבוססת על תכנון "אוטובוס החלל העמוק" של לוקהיד מרטין. הגשושית, הנחשבת קלה יחסית, הכילה מערכות נסיוניות שלאחר ההצלחה של תפקודן ייושמו בחלליות הבאות מדגם זה. משקל הגשושית, לרבות הדלק שלה שנדרש לתמרונים בחלל העמוק היה 380 קילוגרם. אורכו של החלק הראשי שלה היה 1.7 מטרים.
המחשב של הגשושית פעל באמצעות מערכת ההפעלה VxWorks, שהיא מערכת הפעלה למערכות משובצות מחשב של חברת המחשוב ווינד ריבר. מערכת זו שימשה ומשמשת רכבי חלל בלתי מאוישים רבים של נאס"א, ובכללם הרוברים ספיריט ואופרטוניטי שנשלחו לחקור את מאדים.
לוכד דגימות אבק
לוכד דגימות האבק הכיל יחידות אירוג'ל, שהוא ג'ל בעל צפיפות נמוכה, ששימשו לאיסוף האבק משובל השביט וילד 2. מערכת בצורת מחבט טניס הכילה שטח של 1,000 סמ"ר שימש ללכידת חלקיקים בגדלים שונים. כאשר הגשושית חלפה בקרבת השביט, מהירות הפגיעה של החלקיקים הייתה 6,100 מטרים בשנייה, פי 9 ממהירות קליע הנורה מרובה. אף על פי שהחלקיקים היו קטנים מגרגר חול, תפיסתם במהירות כה גבוהה הייתה עלולה לשנות את גודלם ואת הרכבם הכימי או לאדות אותם כליל. כדי לאסוף את החלקיקים מבלי לפגוע בהם, פיתחה נאס"א מערכת מבוססת פחמן המסודר במבנה דמוי ספוג ש־99 אחוזים ממנו היו חלל ריק. צפיפות האירוג'ל קטנה פי 1,000 מצפיפות של זכוכית, שאף היא מוצק מבוסס צורן. כאשר החלקיקים פגעו באירוג'ל הם נלכדו בתוכו ויוצרו בעוברם בו מסלול דמוי גזר באורך פי 200 מאורך הגרגיר, תוך שהם מאטים עד לעצירה מוחלטת. מכיוון שהאירוג'ל הוא ברובו שקוף, לעיתים הוא מכונה "עשן כחול". המדענים חיפשו את עקבות החלקיקים הזעירים באירוג'ל כדי לאתר אותם.
האירוג'ל נארז והושם בתוך תא ששימש להחזרת החלקיקים לכדור־הארץ. שאר חלקי הגשושית שכבר לא היה בהם צורך נשרפו באטמוספירה.
לקראת הנחיתה היו חששות שמא המצנחים לא יפתחו כמו שאירע לגשושית ג'נסיס, שבה אירעה תקלה בשל תכנון לקוי. הגשושית נחתה נחיתה רכה ובטווח הדקה שתוכנן לה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
תוכנית דיסקברי | ||
---|---|---|
פעילים | ASPERA-3 (רכיב במארס אקספרס) • לוסי • פסיכה | |
מתוכננים | VERITAS • DAVINCI | |
הושלמו | NEAR Shoemaker • מארס פאת'פיינדר • לונר פרוספקטור • סטארדאסט / NExT • ג'נסיס • MESSENGER • פגיעה עמוקה / EPOXI • Moon Mineralogy Mapper • GRAIL • Dawn • טלסקופ החלל קפלר • InSight | |
נכשלו | CONTOUR |