הטבח בווירג'יניה טק

הטבח בווירג'יניה טק

צילום לווין של מתחם וירג'יניה טק. מסומנים הביניינים בהם אירעו מעשי הטבח
תאריך	16 באפריל 2007
מקום	אוניברסיטת "וירג'יניה טק", בלקסבורג, וירג'יניה
סוג	טבח, ירי המוני
נשק	אקדח גלוק 19, אקדח וולטר P22
הרוגים	33 (כולל הרוצח)
פצועים	23
מבצע	צ'ו סונג-הוי

הטבח בווירג'יניה טק התרחש ב-16 באפריל 2007 בקמפוס אוניברסיטת "וירג'יניה טק" בעיר בלקסבורג שבמדינת וירג'יניה, ארצות הברית, ובמהלכו רצח בירי סונג-הוי צ'ו, סטודנט באוניברסיטה חמוש בשני אקדחים חצי אוטומטיים, 32 תלמידים ומרצים והתאבד בירייה. צ'ו סונג-הוי נולד בדרום-קוריאה והיגר עם משפחתו לארצות הברית כשהיה בן 8. בעת הטבח הוא היה בן 23, תלמיד השנה הרביעית באוניברסיטה.

מסע הרצח החל בשעות הבוקר במעונות הסטודנטים, שם נורו למוות שני סטודנטים. כוחות משטרה הגיעו למקום אך לא עצרו חשודים. כשעתיים לאחר מכן חדר הרוצח לבניין הלימוד "נוריס הול" והחל יורה בכל מי שנקרה בדרכו. עדים סיפרו כי הרוצח היה יסודי: לאחר ששמע כי נותרו ניצולים באחת הכיתות בהן עבר, הוא שב על עקבותיו וביקש להיכנס אליה שוב, אך הסטודנטים שנותרו באותה כיתה חסמו את הדלת בגופם. לאחר שנאבק בהם, החל הרוצח לירות דרך הדלת. חלק מן הפצועים היו תלמידים אשר קפצו מחלונות המבנים כדי להימלט על נפשם.

הטבח במכון הטכנולוגי היה מסע הירי הקטלני ביותר שידעה ארצות הברית עד אז. בנוסף ל-32 הרוגים 17 איש נפצעו מהירי ועוד 6 נפגעו במהלך בריחתם כשקפצו מהקומה השנייה.

הטבח עורר דיון ציבורי בקשר לקלות בה ניתן להשיג אקדחים חצי אוטומטיים בווירג'יניה.

סונג-הוי צ'ו

סונג-הוי צ'ו

סונג-הוי צ'ו (בקוריאנית: 조승희) נולד ב-18 בינואר 1984, בסיאול, קוריאה הדרומית. משפחתו של צ'ו גרה בדירת מרתף בסיאול. אביו היה בעל חנות ספרים, אך לא הצליח להתפרנס מעיסוק זה. בעקבות כך, ומתוך רצונו לתת עתיד טוב יותר לילדיו ולהקנות להם אפשרויות רבות יותר למימוש עצמי, החליט אביו של צ'ו להגר לארצות הברית יחד עם משפחתו כשצ'ו היה בן 8.

המשפחה עברה לגור בפיירפאקס, וירג'יניה לאחר שגילתה כי שם נמצאת קהילה קוריאנית גדולה.

התנהגותו של צ'ו בילדות ודאגות משפחתו

כמה מקרובי משפחתו של צ'ו שנשארו בקוריאה הדרומית, הביעו דאגה בנוגע להתנהגות שהפגין בילדותו. הם חשבו כי סבל מאילמות סלקטיבית, או מהפרעה נפשית. על פי דיווחים של דודו, צ'ו "לא הרבה לדבר, ולא התחבר טוב עם ילדים אחרים." סבתו, קים יאנג-סון, תיארה אותו כ"קר" ואמרה כי שאר בני המשפחה הביעו דאגה בנוגע להתנהגותו כבר בגיל 8. יאנג-סון הוסיפה לומר שצ'ו היה ביישן בצורה קיצונית ובקושי דיבר. היא הרגישה שמשהו לא היה בסדר איתו לאחר שהמשפחה עברה לארצות הברית, משום שהייתה שומעת חדשות רבות על אחותו, אך מעט מאוד עליו. למרות זאת, צ'ו נחשב לבן טוב שנשמע להוראות הוריו ועשה את המוטל עליו.

במהלך ראיון עם רשת ABC אמר סבו של צ'ו שהיה מודאג מהתנהגותו בילדות. על פי דיווחו, צ'ו מעולם לא הסתכל עליו כדי ליצור קשר עין, ומעולם לא חיבק אותו.

התנהגותו בבית הספר היסודי

צ'ו למד בבית הספר היסודי "פופלאר טרי" בווירג'יניה. הוא היה ידוע בתור תלמיד מצטיין במתמטיקה ובאנגלית. על פי עדותו של חברו לספסל הלימודים, קים ג'ואנג-וון, צ'ו סיים את תוכנית הלימודים שהייתה אמורה להתפרס על גבי שלוש שנים, בשנה וחצי בלבד. צ'ו היה ידוע בתור "ילד בעל ידע, לבוש בצורה הולמת, ופופולרי בקרב בני גילו". למרות זאת, מכר של צ'ו דיווח כי כאשר היה חוזר הביתה בסיום יום הלימודים, היה מתפרץ בזעם ואומר כי אינו רוצה לחזור יותר לבית הספר.

חטיבת הביניים והתיכון

ב-20 באפריל 1999, כשצ'ו היה בכיתה ח', הטבח בתיכון קולומביין הדהד ברחבי ארצות הברית, ונסקר באופן נרחב על ידי כל ערוצי החדשות במדינה. צ'ו היה מוקסם מהטבח, וכתב בכורכנו כי היה רוצה לחזור עליו. בעקבות כך, נשלח צ'ו לאבחנה פסיכיאטרית, שם התגלה כי הוא אכן סובל מאילמות סלקטיבית. אי יכולתו של צ'ו לדבר כרגיל, גרמה לכך שסבל מבריונות ומהצקות. כריס דייווידס, חברו לכיתה בתיכון, סיפר כי בשעורי אנגלית, מבטו של צ'ו היה מופנה מטה באופן תמידי, וכי הוא סירב לדבר ולהשתתף בשיעור. דייווידס סיפר כי כאשר המורה איימה לתת לצ'ו ציון נכשל בשיעור, הוא החל לקרוא ב"קול עמוק ומוזר, שנשמע כאילו היה לו משהו בפה. [...] כולם התחילו לצחוק ולהצביע עליו, ואמרו לו 'תחזור חזרה לסין'".

צ'ו נהג ללכת לבית הספר לבדו, כשהוא סוחב את הטרומבון שלו, דבר שמשך לעברו הצקות נוספות, כשהוא מכונה בלעג "ילד הטרומבון" על ידי מציקיו. חבריו לספסל הלימודים העידו כי הוטחו בו כינויי גנאי נוראיים, וכי הוא סבל מבריונות, בעיקר כי היה לבדו.

כאשר החל את לימודיו בתיכון, הושם צ'ו בכיתת חינוך מיוחד תחת הסיווג "הפרעות רגשיות". הוא היה פטור ממצגות בדיבור ומהשתתפות בשיחות בשיעורים. בנוסף, קיבל צ'ו טיפול פסיכולוגי וטיפול אצל קלינאי תקשורת עד כיתה י"א.

התנהגותו בווירג'יניה טק

בגלל חוקי פרטיות, תיכון וסטפילד, בו למד צ'ו, לא יכול היה להעביר את המידע על מצבו הרגשי לאוניברסיטת וירג'יניה טק. צ'ו לקח קורס על טכנולוגיית מידע עסקית, שכללה לימודים על מדעי המחשב וניהול עסק. לקראת שנתו האחרונה באוניברסיטה, החליט להחליף את מסלול לימודיו לאנגלית. הוא למד ספרות אנגלית אצל הפרופסורית והמשוררת הידועה ניקי ג'ובאני. במהלך השנתיים האחרונות שלו באוניברסיטה, צ'ו החל לכתוב מחזות אלימים שהפחידו את ג'ובאני. בנוסף, היה מפחיד סטודנטיות על ידי צילום רגליהן מתחת לשולחנות בהם ישבו. כתוצאה מכך, ג'יובאני כתבה מכתב לראש צוות האוניברסיטה, לוסינדה רוי, בו אמרה כי היא "מוכנה להתפטר לפני [שתמשיך] ללמד אותו." רוי הוציאה את צ'ו משיעוריה של ג'ובאני והודיעה על התנהגותו המטרידה למנהל הסטודנטים ולדיקן, אך אלה אמרו כי אינם יכולים לעשות דבר בנידון כל עוד צ'ו אינו מהווה איום ישיר על עצמו וסביבתו.

לאחר שהוצא משיעוריה של ג'ובאני, צ'ו החל ללמוד אצל רוי, שתיארה אותו בתור "בחור חכם, חסר ביטחון עצמי ומוזר, שלעולם לא הוריד את משקפי השמש שלו". רוי דיווחה כי צ'ו לקח 20 שניות לענות על שאלה, וכשענה, לחש את תשובתו. בנוסף אמרה כי צ'ו נהג לצלם אותה במהלך השיעור.

בעקבות התנהגותו של צ'ו, רוי החלה להיפגש עמו לשיעורים פרטיים. לאחר מספר מפגשים, היא החלה לחשוש לביטחונה, והורתה לעוזרה לקרוא לשירות הביטחון אם תמלמל את שמו של פרופסור שנפטר.

רוי הודיעה לרשויות המקומיות על התנהגותו ובעיותיו של צ'ו, ולחצה עליו ללכת לייעוץ. על פי דבריה, צ'ו לא קיבל את הצעתה.

יחסיו עם סטודנטים

בפני הסטודנטים בווירג'יניה טק, צ'ו היה ידוע בתור "ילד סימן השאלה". זאת בעקבות מקרה שקרה בשיעור ספרות. בתחילת השיעור התבקשו הסטודנטים להציג את עצמם בפני חבריהם ללימודים, אולם כאשר הגיע תורו של צ'ו, סירב להגיב ולהציג את עצמו. הפרופסור הסתכל בדף הנוכחות כדי לגלות את שמו. בעוד ששאר הסטודנטים רשמו את שמם, צ'ו רשם סימן שאלה.

חבריו לחדר במעונות בשנים 2005–2006, אנדי קוץ' וג'ון אייד, דיווחו כי צ'ו היה מקשיב לשיר "Shine" של להקת קולקטיב סול בלופ, וכי הוא רשם חלק ממילות השיר "למד אותי לדבר, למד אותי לחלוק, למד אותי לאן עלי ללכת" על הקיר בחדרו.

קוץ' דיווח עוד על מספר פעמים בהם ראה את צ'ו עומד בפתח חדרו (של קוץ') באמצע הלילה ומצלם אותו, וכי צ'ו נהג להתקשר אליו ולהעמיד פנים שהוא "אח של צ'ו, סימן שאלה".

אייד וקוץ' הודאגו מהתנהגותו המטרידה של צ'ו, והפסיקו לדבר עמו. בנוסף אמרו לחבריהם, בעיקר לסטודנטיות, לא לבקר בחדרם בגלל צ'ו.

צ'ו הואשם גם בשלושה מקרים של הטרדה מאיימת נגד סטודנטיות. בכל שלושת המקרים, הוא קיבל אזהרה ממשטרת הקמפוס. בעקבות האזהרה השלישית שקיבל, צ'ו היה מדוכא ושלח מסרון לקוץ', בו אמר "אולי פשוט אתאבד וזהו." קוץ', שנבהל ופחד שצ'ו מתכוון להרוג את עצמו, התקשר לאביו (של צ'ו) כדי לבקש את עזרתו. השניים דיווחו על כך לאוניברסיטת וירג'יניה, ששלחה שוטרים לחדרו. כתוצאה מהמקרה, צ'ו נשלח לבדיקה פסיכיאטרית, בה נמצא כי הוא סובל מדיכאון, מהפרעה חשיבתית ומהווה איום ישיר על עצמו ועל אחרים. אף על פי שנמצא כי הוא מהווה איום על עצמו, הוחלט כי יעבור טיפול בתור מטופל חיצוני. בגלל שלא אושפז בכפייה, צ'ו עדיין היה זכאי לקנות ולהחזיק נשק על פי חוקי מדינת וירג'יניה.

הטבח

הטבח בווירג'יניה טק החל בשעה 7:15 (EDT) בבוקרו של יום שני, 16 באפריל 2007. הרוצח, צ'ו, ביצע את הטבח באמצעות שני אקדחים חצי אוטומטיים, האחד בקוטר 9 מ"מ והשני בקוטר 0.22 אינץ'. לטבח היו שני חלקים. בחלק הראשון, צ'ו רצח שני אנשים במעונות הסטודנטים. בחלקו השני של הטבח, צ'ו הסתובב בין הכיתות בקומה השנייה של בניין הלימודים המרכזי "נוריס הול", רצח 30 תלמידים ומרצים, ולבסוף התאבד בירייה.

הרצח במעונות הסטודנטים

בשעה 6:45 בבוקר, צ'ו נראה מסתובב ליד בניין מעונות הסטודנטים "וסט אמבלר ג'ונסטון". הבניין היה מוגן מכניסה לא מאושרת על ידי כרטיס מגנטי. ההגנה פעלה כל יום משעות הלילה עד 10 בבוקר. תיבת הדואר של צ'ו הייתה בלובי של הבניין, כך שהיה לו אישור כניסה משעה 7:30 בבוקר כל יום. עם זאת, לא ברור כיצד הצליח להיכנס לבניין לפני שעה זו. בשעה 7:15 צ'ו נכנס לחדרה של הסטודנטית אמילי הילשר וירה בה. סטודנט נוסף, ריאן קלארק, שמע את הירייה ורץ לעזור להילשר. כאשר צ'ו ראה אותו, ירה בו והרג אותו.

הילשר נשארה בחיים למשך שלוש שעות אחרי שנורתה, אך לבסוף מתה בבית החולים.

צ'ו נמלט מהמקום, וחזר לחדרו במעונות. הוא החליף בגדים, מחק את חשבון הדואר האלקטרוני שלו, והוציא את הכונן הקשיח ממחשבו האישי. באותו הזמן, כוחות משטרה וטיפול נמרץ הגיעו לחדרה של הילשר.

עדים דיווחו כי ראו את צ'ו ליד אגם הברווזים בקמפוס כשעה לאחר הירי. אף על פי שהרשויות המקומיות חשבו שצ'ו זרק את הכונן הקשיח והטלפון הסלולרי שלו לאגם, חיפוש שנערך במקום לאחר הטבח העלה חרס.

כשעתיים לאחר אירוע הירי הראשוני, צ'ו נראה שולח חבילה של מכתבים והקלטות וידאו למסוף החדשות של רשת הטלוויזיה NBC. ההקלטה שהוא צירף, 10 דקות אורכה, הייתה מעין מניפסט שבו הסביר צ'ו את מניעיו לביצוע המעשים. החבילה נשלחה בשעה 9:01 בבוקר. צ'ו עזב את סניף הדואר, והחל ללכת לכיוון בניין הלימודים המרכזי של וירג'יניה טק, "נוריס הול".

הוא לקח איתו תיק גב שבו סחב מספר שרשראות, מנעולים, פטיש, סכין, שני אקדחים וכ-400 כדורים.

הטבח בנוריס הול

לאחר שחזר מסניף הדואר, צ'ו הגיע ונכנס לבניין הלימודים "נוריס הול", כשעתיים לאחר הרצח במעונות. הוא נעל את דלתות הבניין עם שרשראות ומנעולים שהיו ברשותו, והשאיר פתק בו כתב שכל ניסיון לפתוח את הדלתות יגרום לפצצה בתוך הבניין להתפוצץ. אחד מחברי צוות האוניברסיטה מצא את הפתק ולקח אותו למשרד ההנהלה בקומה השלישית של הבניין. למרות זאת, לא דווח לרשויות על האיום לפוצץ את הבניין. באותו זמן, צ'ו כבר החל לירות בסטודנטים בקומה השנייה, וחברי צוות האוניברסיטה התקשרו ל-9-1-1, מספר החירום של ארצות הברית.

ההתקפה הראשונית של צ'ו הייתה בכיתה בה נערך שיעור להנדסה היידרולוגית מתקדמת, בחדר 206. צ'ו ירה בפרופסור והרג אותו. צ'ו המשיך לירות, והרג 9 מתוך 13 הסטודנטים שהיו בכיתה. לאחר מכן המשיך ללכת במסדרון, עד שהגיע לכיתה בחדר 207, בו הפרופסור כריסטופר ג'יימס בישופ לימד גרמנית. צ'ו החל לירות והרג את הפרופסור ועוד ארבעה תלמידים. בנוסף פצע 6 תלמידים ששהו בחדר.

צ'ו המשיך במסע הרצח שלו והגיע לחדרים 204 ו-211. בתחילה, לא הצליח להיכנס לכיתות אלה בגלל שסטודנטים ופרופסורים חסמו את דלתותיהן. בחדר 204, הפרופסור ליביו ליברסקו, ניצול שואה ממוצא רומני שחי שנים אחדות בישראל ולימד 20 שנה במכון, חסם בגופו את הדלת ולא אפשר לצ'ו להיכנס. ליברסקו אפשר למרבית תלמידיו לברוח דרך החלונות, אך נהרג לאחר שצ'ו ירה בו מספר יריות דרך הדלת. צ'ו הספיק לרצוח תלמיד אחד של ליברסקו, שלא הצליח להימלט בזמן.

בחדר 211, צ'ו רצח תלמיד ומרצה שניסו לחסום את הדלת כדי למנוע את כניסתו.

הוא טען את אקדחיו וחזר לכיתות בהן נותרו ניצולים. בחדר 207, מספר תלמידים חסמו את הדלת ואחרים החלו לטפל בפצועים. צ'ו חזר לחדר מספר דקות לאחר הפעם הראשונה שהיה בו, ירה בשני תלמידים ופצע אותם בעודם חוסמים את הדלת בגופם. לאחר מכן המשיך בדרכו חזרה לחדר 206. על פי דיווח של עד ראייה, תנועותיו של הסטודנט הפצוע ואליד שא'אלן הסיחו את דעתו של צ'ו מסטודנט אחר. הוא ירה בשא'אלן פעם נוספת וקטל אותו. צ'ו החל ללכת לכיוון חדר 205, אך לא הצליח להיכנס אליו בגלל שסטודנטים חסמו את דלת החדר. הוא ירה מספר יריות לעבר הדלת, אך לא פגע באף אחד.

בקומה השלישית, הפרופסור קווין גרנטה, שמע את המהומה בקומה מתחת. הוא לקח איתו 20 סטודנטים מכיתה קרובה, הורה להם להיכנס לאחד מחדרי המשרדים של הקומה השלישית ונעל אותם בפנים. גרנטה ירד לקומה השנייה כדי לראות מה קורה, אך כשהגיע, מיד נורה על ידי צ'ו ומת. הסטודנטים שננעלו במשרד בקומה השלישית נותרו ללא פגע. בשלב הזה, כעשר דקות לאחר שהטבח בנוריס הול החל, שוטרי משטרת וירג'יניה הגיעו למקום וניסו לפרוץ את דלתות הבניין בעזרת רובה ציד. צ'ו שמע את הירייה, לקח את אקדחו וירה לעצמו בראש.

לאחר הטבח

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

יומיים לאחר האירוע פרסמה רשת הטלוויזיה NBC קטע וידאו ותמונות ששלח סונג-הוי בדואר, מיד לאחר הרצח במעונות הסטודנטים ולפני החדירה לבנייני הלימוד. הרוצח נראה ונשמע שם מקריא את מניעיו למעשה, כשעיקר דבריו הם התקפה על החומרנות של חבריו ללימודים ותיאור מצוקות וכאבים. בציבור ובתקשורת האמריקנית נשמעו קולות אשר מחו נגד שידור הקטע, וזאת בטענה שהשידור משרת את רצונו של הרוצח בפרסום לאחר מותו וכי הוא עלול ליצור הזדהות בקרב בני-נוער.

עם הזמן צ'ו הפך בקרב צעירים אסיאתים ובפרט קוריאנים, ובפרט אלו שחיים בארצות הברית, למעין גיבור או מושיע, כשלטענתם הוא נחשב כלוחם צדק שלחם נגד הבריונות שממנה סבל, וכפעיל נגד גזענות כלפי אסיאתים. הם אף מתייחסים אליו בכינויים דוגמת: "גנרל צ'ו" ("General Cho"), "ישו של המזרח", ועוד.

המלצות ועדת הבדיקה

ב-22 באוגוסט 2007 פורסם דו"ח החקירה הרשמי של ועדת בדיקה שמינתה אוניברסיטת וירג'יניה טק לבדיקת נסיבות הטבח. דו"ח הוועדה מתח ביקורת על איטיות התגובה של משטרת האוניברסיטה וחברי הנהלתה לאחר שהתגלו מעשי הרצח הראשונים של צ'ו סונג-הוי. בין היתר הדו"ח המליץ על:

• החלפת כל דלתות הכניסה החיצוניות למבנים באוניברסיטה כך שיקשה לפורצן
• התקנת מנעולי דלתות פנימיים בכיתות הלימוד
• הנהגת שימוש בכרטיסים אלקטרוניים לצורך כניסה לחלק ממבני האוניברסיטה
• בדיקת שימוש במצלמות מעקב בנקודות מפתח בקמפוס
• התקנת לוחות הודעות אלקטרוניים במקומות שבהם ניתן להתריע בפני הסטודנטים על מצב חירום
• התקנת מערכת איתור אלקטרונית לחברי קהילת האוניברסיטה.

חלק מהמלצות אלה כבר יושמו בשטח הקמפוס בעת פרסום הדו"ח.

ראו גם

• פסאודו קומנדו
• הטבח בתיכון קולומביין
• צ'ארלס ויטמן
• הטבח בבית הספר היסודי סנדי הוק
• הירי במכללה הקהילתית אומפקווה

קישורים חיצוניים

• טל שניידר ואי-פי, מבצע הטבח: סטודנט קוריאני, באתר nrg‏, 17 באפריל 2007
• טל שניידר, פרופסור ישראלי נהרג בטבח בוירג'יניה, באתר nrg‏, 17 באפריל 2007
• Cho seung-hui Photos
• קרל טרסקוט, ‏ביטחון בקמפוס - וידאו, באתר הערוץ האקדמי, 10/04/2008
• עמודי השער של עיתונות העולם מדווחים על הטבח בווירג'יניה טק: 17, 18 ו-19 באפריל 2007, באתר ניוזיאום

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26619198הטבח בווירג'יניה טק