סוהא ערפאת
| מדינה | ירדן, הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| מקום מגורים | מלטה |
סוהא דאוד ערפאת (בערבית: سهى داود عرفات; נולדה ב-17 ביולי 1963) היא אלמנתו של יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת.
שנותיה הראשונות
נולדה בירושלים, בשם סוהא דאוד טוויל (سهى داود الطويل), למשפחה נוצרית אמידה. אביה, דאוד טוויל, יליד יפו, למד באוניברסיטת אוקספורד והיה יורש להון ענק מפעילות בנקאית. אמה, רימונדה טוויל, ילידת עכו, הייתה משוררת לאומית פלסטינית, שהייתה גם פעילה פוליטית. היא הפעילה את שירותי הדפוס בירושלים.
סוהא גדלה ברמאללה ולמדה במנזר בשכונת בית חנינא בירושלים, ולאחר מכן בסורבון שבפריז.
בשנת 1988 פגשה אמה רימונדה את העיתונאי הישראלי נתן זהבי ביוון, במהלך ניסיון פלסטיני לשלוח ספינת פליטים פלסטינים לישראל. היא הכירה לו את סוהא, והציעה לו להתחתן איתה. זהבי סירב להצעה, ולמעשה לא התחתן מעולם.[1]
זמן קצר אחר כך, אמה הציגה את סוהא לערפאת בעמאן שבירדן בזמן שסוהא עבדה שם כעיתונאית. מאוחר יותר נשכרה על ידי יאסר ערפאת כדי לבצע פעילות בתחום יחסי ציבור עבור אש"ף. לאחר מכן הפכה ליועצת הכלכלית שלו.
נישואיה לערפאת
נישאה ליאסר ערפאת ב-17 ביולי 1990, בגיל 27, בהיותו בן 61. החתונה הייתה טקס חשאי שהתקיים במטה של אש"ף בתוניס שבתוניסיה. היא המירה את דתה לאסלאם זמן קצר לפני חתונתם. חתונה זו נשמרה בסוד למשך שנתיים. למשך שנים עד לפני החתונה הכריז ערפאת שאינו מעוניין להתחתן מכיוון שהוא "נשוי למהפכה הפלסטינית".
סוהא ערפאת אמנם הגיעה עם בעלה לרצועת עזה בשנת 1994, אולם עד מהרה החלה לבלות יותר ויותר בחוץ לארץ, בעיקר בצרפת. נקודת המפנה הסופית הייתה ביקורו של ביל קלינטון ברצועת עזה בשנת 1998. במהלך ביקור זה ביקרה ערפאת יחד עם הילרי קלינטון בגן ילדים, ובמהלך השהות בגן האשימה סוהא את מדינת ישראל בהחדרת אורניום למי השתייה של הפלסטינים. התגובות החריפות של האמריקאים, כמו גם של רבים מאנשי הממשל הפלסטינים, הביאו את סוהא ערפאת לנטוש למעשה את הרשות הפלסטינית. דיווח אחד תיאר את דירתה של ערפאת כמקושטת בתמונות של האפיפיור ואותו האיש, בניגוד לדתה המוצהרת.
בראיון שנתנה לעיתון טורקי בשנת 2013 (כשמונה וחצי שנים לאחר מותו) טענה שהיא חיבבה את יאסר ערפאת, אבל הנישואים איתו היו טעות גדולה והיא מצטערת עליהם מאוד. היא ניסתה לעזוב אותו מאות פעמים, אולם הוא לא הניח לה לעזוב אותו.[2]
סגנון-חיים שנוי במחלוקת
לאחר הסכמי אוסלו וחזרתו של בעלה למנהיגות פלסטינית, עברה ערפאת עם בעלה יאסר לעזה. שם הקימה והנהיגה ארגון סיוע לפלסטינים, ועסקה במאמצים פוליטיים לשפר את מצבן של הנשים בחברה הפלסטינית. ב-24 ביולי 1995 ילדה ערפאת את בתה זהווא בפריז, שנקראה על שם אימו של יאסר שנפטרה בעודו בן ארבע.
החלטתה של ערפאת לשהות בבית חולים צרפתי כדי ללדת את בתה זהווא הכעיסה פלסטינים רבים החיים בתנאים קשים ברצועת עזה, במיוחד לאחר שצוטטה כשאמרה שתנאי התברואה בבתי חולים פלסטינים "נוראיים".
עם פריצת האלימות הרבה בספטמבר 2000 ופריצתה של האינתיפאדה השנייה, ערפאת ובתה עברו לגור בפריז, בביתה של אמה. עזיבתה הכעיסה רבות את הפלסטינים שטענו כי היא בורחת מהקושי היום-יומי של חיים בעזה לטובת חיים שופעים בצרפת אשר שולמו מכספי הסיוע שגויסו למטרה הפלסטינית והועברו לחשבון הבנק של בעלה. דיווחים בתקשורת הערבית והמערבית על מסעי קניות הבזבזניים שעשתה סוהא חולקו כעלונים לתושבי עזה.
סגנון חייה החברתי היה גבוה - בניגוד מוחלט לקיום המשמעתי של בעלה, שסמלו היו חליפה צבאית ואובססיה קפדנית לפוליטיקה. ערפאת אף התלוננה לעיתון מצרי כי בעלה לא העניק לה תכשיטים וחי כמו קמצן. "כשאני מתלוננת בכך שאני מוזנחת, הוא מציע לי מזכרות וסמלים של המהפכה הפלסטינית", אמרה פעם בראיון נדיר.
עם זאת, קיבלה תמיכה והערכה לאחר שסירבה לקבל כרטיס אח"מים ישראלי שיאפשר לה לעבור מחסומים ישראלים ללא בידוק ביטחוני, וזאת ללא כל הקשיים שרוב הפלסטינים נאלצים לעבור.
דעות פוליטיות
ערפאת סיפרה לעיתון סעודי כי אין כבוד גדול יותר מהקרבת אחד מבניה לטובת המאבק בישראל, ונתנה גיבוי לפעולות ההתאבדות: "אני שונאת את הישראלים, אני מתנגדת לנורמליזציה איתם... [הם] אחראים לבעיות שילדינו מתמודדים איתן". כן היא התנגדה לפיקוח הישראלי הכבד על נמל התעופה בעזה בטענה שהוא "סניף של בן-גוריון בעזה." היא לגלגה על הקזינו שפעל ביריחו ואמרה עליו שהוא מבייש את הרשות: "אני שונאת אותו. הפעלתו היא הפעולה הכי מביישת של יועצי הרשות הפלסטינית. ממש ליד מחנה הפליטים: בלי בתי חולים; בלי מערכת ביוב; ילדים חולים; אבל הו! יש לנו הימורים".
במהלך אירוע חגיגי בגדה המערבית, הביכה ערפאת את הגברת הראשונה של ארצות הברית דאז, הילרי קלינטון, כאשר אמרה שפעולות ישראליות בגדה מעלות את הסיכויים למחלת הסרטן בקרב האוכלוסייה הפלסטינית. בעקבות זאת נאלצו בכירים בשלטון הפלסטיני לשלוח התנצלות לממשל האמריקאי. קלינטון הוכרחה להישאר על הבמה במהלך הערותיה של ערפאת, ורק לאחר שסיימה את דבריה גינתה קלינטון את האשמות השווא שנאמרו דקות ספורות קודם לכן.
ענייני הון
הרשות הפלסטינית דיווחה כי היא משלמת לערפאת 100,000 דולר לחודש, וכי מקור רוב הכסף מסיוע בינלאומי. למרות שלא הכחישה שקיבלה את הכסף, סוהא האשימה את ראש ממשלת ישראל דאז, אריאל שרון, על הפצת הסיפור.
ערפאת, בתה ואמה העבירו את זמנן בין שתי דירות יוקרתיות בפריז. אחת מהן הייתה קומה שלמה במלון יוקרתי - מלון בריסטול. עלותה של הקומה, שהייתה מורכבת מסוויטה אחת ו-19 חדרים, הייתה כ-16,000 דולר ללילה.
כתבת הערוץ האמריקאי CBS, לסלי סטאל, בדקה את המצב הכספי של ערפאת, ובין השאר גילתה כי גם אמה של סוהא, ריימונדה טוויל, חיה בשפע - כנראה מתוך תרומה בינלאומית לרשות ומתוך כספם של משלמי המסים הפלסטינים.
יו"ר הרשות יאסר ערפאת החזיק ברשותו חשבונות של הפת"ח ושל אש"ף בהם סכום עתק של בין 300 מיליון דולר לבין 11 מיליארד דולר. הוא נמנע מלהשתמש בכסף לצרכיו הישירים ועל כן שמר על סגנון חיים ספרטני. הכסף שימש לעיתים כדי לקנות תמיכה ממנהיגים פלסטינים.
חוקרים צרפתיים הצהירו בשנה שעברה כי החלו בחקירה של העברת כ-9 מיליון דולר לחשבון הבנק של סוהא ערפאת. כאשר נשאלה ערפאת על סכומי הכסף הגדולים השיבה בכעס: "מה רע בכך שבעלי שולח לי קצת כסף? אני עובדת כאן (בפריז) לרווחתם של אנשיי".[דרושה הבהרה]
העיתון הבריטי סאנדיי טיימס טען בשנת 2004 שהיחסים בין סוהא ערפאת לצוות של בעלה היו גרועים ביותר. העיתון הוסיף וטען כי מקור רוב ההון האישי של ערפאת בשנות ה-80 של המאה ה-20 מעסקאות סמים בלבנון, שבוזבז על שמירת הנאמנות של בעלי בריתו של ערפאת.
זמן קצר לפני מותו של יאסר ערפאת, בעודו חולה, סירבה אשתו להכניס מנהיגים פלסטינים לחדר שבו שכב מחוסר הכרה. לאחר משא ומתן אפשרה לאחמד קריע (אבו עלא), מלווה בראש השומרים של ערפאת, להיכנס לחדר. היועץ שלה בזמן זה היה פייר ריזק, מראשי מלחמת האזרחים של לבנון. ריזק היה לפרקליטה של סוהא ערפאת בענייני כספים כאשר ניהלו משא ומתן עם הפלסטינים. התקשורת דיווחה כי ריזק היה קרוב מאד אליה, ועזר לה לקבל תשלום חודשי שהצטבר לכדי כ-1.8 מיליון דולר, בנוסף לתשלום ראשוני של כעשרים מיליון דולר בתמורה לעזרתה למציאת הכספים הפלסטינים.
מחלתו ומותו של יאסר ערפאת
לאחר שמחלתו של יאסר ערפאת החמירה, טענה אשתו כי חברי ההנהלה של בעלה רוצים "לקבור אותו בעודו חי". מנהיגים בכירים ברשות, ביניהם נביל שעת', אחמד קריע ומחמוד עבאס, דחו את הנסיעה לפריז בעקבות האשמות אלו. ערפאת טענה מאוחר יותר כי היא השלימה עימם ובירכה את קריע על ביקורו את ערפאת.
דיווח תקשורתי ישראלי טען כי יאסר ערפאת הפקיד בידי אשתו צוואה פוליטית, שבה הזכיר את פארוק קדומי (שהיה אחד מחבריו הקיצוניים במעגל הפנימי של ערפאת) כיורשו.
ערפאת הייתה מעורבת מאד בתכנון טקסי ההלוויה של בעלה. היא ובתה היו נוכחות באזכרה לכבוד יאסר ערפאת בקהיר. עם זאת, הן לא הגיעו להלוויה ההמונית ברמאללה מטעמים ביטחוניים. הדאגות הביטחוניות אכן התממשו כאשר מתאבלים ירו באוויר, דבר שהוביל לתשעה נפגעים, אחד מהם במצב קשה.
לאחר מות ערפאת
לאחר מות ערפאת ניצלה ערפאת את מעמדה כאלמנתו של יו"ר הרשות וחתמה על הסכם עם הרשות הפלסטינית שתעביר לה 22 מיליון דולר בשנה.[3] סכום הכסף שהועבר בפועל אינו ברור. התגוררה תקופה מסוימת בתוניס. בשנת 2006 קיבלה אזרחות תוניסאית מן הנשיא זין אל-עאבדין בן עלי. אולם, עקב התדרדרות יחסיה עם רעיית הנשיא, נשללה אזרחותה והיא גורשה מהמדינה באוגוסט 2007. משנת 2011 היא מתגוררת עם אמהּ ובתה במלטה.
הערות שוליים
- ^ נתן זהבי, לא מתחתן עם סוהא, באתר nrg, 26 בנובמבר 2004
- ^ אתר הגרדיאן, Yasser Arafat's widow says her marriage was 'a big mistake', 10 בפברואר 2013
- ^ דיווח: "סוהא תקבל 22 מיליון דולר לשנה", באתר ynet, 11 בנובמבר 2004
24383505סוהא ערפאת