נשק אל-הרג

נשק אל-הרג (נא"ה או אמצעי לחימה פחות מקטלני, נפ"ק) הוא נשק שתוכנן כך שכאשר משתמשים בו על פי הוראות היצרן, הוא אינו גורם לנזק בלתי הפיך. כלי נשק אלה עוצבו בשל דרישת החוק במדינות רבות לטפל בעימותים אלימים (כגון פיזור הפגנות אלימות, מעצר אלים, דיכוי התפרעויות בבתי כלא, והגנה על רכוש) בהפעלת כוח סביר בלבד. בתנאים מסוימים, ובמיוחד כאשר מפעילים נשק אל-הרג לא לפי ההתוויה שלו, הוא עלול לפצוע קשה ואף להרוג.

סוגי נשק אל-הרג

במהלך השנים נשקלו ונשקלים מאות הצעות לפיתוח נשק אל-הרג. מתוכן אמורות להיבחר רק אלו שעונות על דרישות אנושיות, מבצעיות וחוקיות. בפיתוח כלי נשק אל-הרג מנסים להשיג כושר עצירה מיטבי, נזק מופחת ליריב ולשוהים בסביבתו ולמזער את הסיכון הנשקף למפעילי הנשק. הדגש המושם על הדרישות השונות בשלב הפיתוח של המערכת משתנה בהתאם לתרחיש המתוכנן לשימוש בנשק.

נשק אל-הרג יכול להשפיע בדרכים שונות: פגיעה קינטית כואבת או מפילה, הלם חשמלי, צריבה כימית, חום, רעש אקוסטי, כאב ראש, פגיעה תחושתית, פגיעה פסיכולוגית, פגיעה התנהגותית, פגיעה מוראלית, סימון אדם בצבע, יצירת ריח דוחה, או ריתוק לאזור מסוים או הרחקה מאזור מסוים.

חלק מתחמושת האל-הרג, כדוגמת כדורי הספוג וכדורי צחנה, מתאימה לרובה המשמש גם במשחקי פיינטבול, בעוד שסוגים אחרים משוגרים מנשקים המשמשים גם כנשק קטלני. כדי להבדילה מתחמושת קטלנית, תחמושת אל-הרג נצבעת בצבעים מיוחדים כמו כחול, כתום ואדום.

אמצעי נשק אל-הרג נבדלים זה מזה בטווח פגיעתם שנע מאפס (באמצעים לשימוש במגע כמו אלה) ועד ל-1.5 ק"מ (אמצעים המשוגרים ממרגמות או מופעלים על ידי כלי טיס).

נשק אל-הרג המצוי בשימוש

תחמושת אל-הרג

רימון הלם

אמצעי אקוסטי ארוך טווח

אקדח טייזר שיורה שני חיצים עם חוטים שחודרים לגוף האדם ומשתקים אותו באמצעות חישמול

כדורי גומי

• קליעי פלפל (קל"פל) - כדורים שמשוגרים באמצעות אוויר דחוס. הכדורים ממולאים בפלפל חריף במיוחד. טווח ירי 0-20 מטר לכיוון אדם, או 50 מטר לשם פיזור בשטח
• כדור מלח
• כדור שמשחרר צבע מזהה
• כדור ספוג - כדור שצידו האחד פלסטיק קשיח וצידו השני ספוג
• כדור עם מעטפת ג'לטין (Tactical Maloderant Ball) שמכיל צואת בעלי חיים מעוקרת, שמשאירה על הנפגע ריח חריף דוחה, שגורם לאנשים לברוח ממנו.
• קליע נוזלי שמפיל את הנפגע לארץ. לשימוש מטווח של עשרים מטר.
• קליע פלסטיק
• כדורי גומי
• כדוריות מתכת מצופות גומי
• רימון הלם
• חזיז
• רימון כדורי גומי/הלם אקוסטי ואופטי הנורה ממטול בקוטר 66 מילימטר המותקן על רכב
• רימון גז, בדרך כלל גז מדמיע

אמצעים שונים

• נשק אקוסטי (סוגים שונים) - שולח גלי קול בעוצמה או תדירות גל שונה הגורם לתחושה לא נעימה, כאב ראש ואזניים, פגיעה בשמיעה, בחילה, בלבול וכאב באיברים פנימיים עקב ויברציות שגלי קול אלו גורמים.
• רמקול חזק במיוחד (Long Range Acoustic Device- LRAD) שמשמיע אלומה צרה של צלילים חזקים שגורמים לכאב ראש חזק שמנטרל אנשים ברדיוס של 300 מטר.
• בומים על קוליים ממטוסים מהירי טוס. מלבד אפקט פסיכולוגי, בומים על קוליים לא גורמים נזקים ישירים של ממש מלבד פגיעה בגופים מזכוכית (או נזקים עקיפים שיוצרת החרדה אצל חולי לב למשל).
• אלות
• ידית פלסטיק Handshock המבוססת על עקרון "נקודות לחץ" - השימוש בידית בנקודות תורפה מסוימות בגוף, מאפשר למפעיל אותה להשתלט על אדם באמצעות כוח פיזי לא רב, תוך גרימת כאב זמני ומיעוט נזקים גופניים.
• תותחי מים (בישראל - מכת"ז)
• שוקר
• תרסיסי פלפל/גז מדמיע
• חצצית
• "נינג'ות" - דוקרני מתכת המיועדים לבלום תנועה של כלי רכב על דרך כלשהי.
• חומר מחליק - פולימר שמותז על האדמה גורם לבני אדם וכלי רכב להחליק. שימוש בחומר זה נעשה במבצע תשורה ב-1968, במטרה לחסום מעבר תגבורת אל נמל התעופה של ביירות.
• אקדח טייזר - ירי חיצים שמחוברים בחוטים חשמליים למקור מתח גבוה בזרם נמוך (Taser)
• הקרנת גלי מיקרו בתדר גבוה מכלי רכב יבשתיים, או מהאוויר. גלים אלו פועלים על מולוקולות המים שבגוף ומהחום נוצרת תחושת צריבה.
• פיזור חומרי סירחון על מפגינים. בישראל נעשה שימוש נרחב בבואש (אמצעי לפיזור הפגנות) בעיקר כנגד הפגנות פלסטיניות ביו"ש ומאוקטובר 2017 גם נגד מפגינים חרדים מהפלג הירושלמי.

אמצעים בפיתוח

• העברת צלילים ממרחק באמצעות קרינה אלקטרומגנטית
• עירור גלי אלפא במוח לשם שינוי תחושות והתנהגות
• קליע אקוסטי לטווח של כ-200 מטר
• גלים אקוסטיים פועמים
• מערבולות אוויר (Vortex)
• סילוני חוטי מתכת מותכת שהופכים באוויר לחוטי חשמל. כאשר שני חוטים כאלו נוגעים באדם ישירות, הוא מקבל הלם חשמלי.
• סילון תמיסה נוזלית צמיגית מוליכת חשמל נישאת ברכב או בידי אדם יעילותה עד לטווח של 10 או 30 מטר.
• ערפל חשמלי שנוצר על ידי שתי קרני תרסיס שמחוברות למקור מתח.
• מחט לייזר מוליכת חשמל עד לטווח של 200 מטר.
• כלי ירי קלים בעלי מנגנון לשינוי האנרגיה הקינטית של הקליעים. באמצעות שינוי האנרגיה הקינטית של הקליעים ניתן להשתמש בנשק להרג או לאל-הרג לפי בחירת מפעיל הכלי.
• מטען כדורי גומי ממטול בקוטר 40 מ"מ.
• מרגמות 81 ו-120 מילימטר לפגזים נפיצים לא קטלניים ולפיזור חומרים בעירים וחומרי נשק אל-הרג נוספים כדוגמת גומי שמטרתם לחסום גישה או לרתק.

הצעות דחויות לפיתוח נשק אל-הרג

• נשק שיחשוף חיילי אויב באמצעות ריח הפה שלהם
• נשק שימשוך נחילי צרעות או להקות עכברושים אל חיילי האויב
• חומר שגורם רגישות עזה לשמש

השימוש בנשק אל-הרג

אמצעים אלה משמשים בעימותים אלימים שאין חובה להפעיל בהם נשק קטלני, כגון פיזור הפגנות אלימות, מעצר אלים, דיכוי התפרעויות בבתי כלא, והגנה על רכוש.

אמצעי אל-הרג בסיסיים כמו שוקרים, או תרסיסי גז מדמיע ופלפל נפוצים בקרב אזרחים ומשמשים להגנה עצמית. אמצעים דומים משמשים ארגוני אבטחה. ארגוני שיטור משתמשים בנשק אל-הרג לפיזור הפגנות אלימות, מעצר אלים, דיכוי התפרעויות בבתי כלא ובעת פעולות פריצה למבנה. השימוש באמצעי אל-הרג בצבאות הוא מועט ומוגבל בעיקר ליחידות מיוחדות או לשם פעולות שיטור במתארים אזרחיים כמו פיזור מהומות ומעצרים.

ארגוני ופעילי זכויות אדם הביעו חשש כי נשק אל-הרג ישמש לעינויים או חקירות תוך שימוש בעינויים.

הסכנה בפגיעת קליעי נשק אל-הרג

חומרת הפגיעה של קליעי אל-הרג תלויה ב4 פרמטרים:

1. מהירות הקליע v
2. מסת הקליע m
3. שטח הפגיעה בגוף $\pi d^{2}/4$ כאשר d הוא קוטר הפגיעה של הקלי (שיכול להיות שונה מהקליבר שלו במקרה של כדור מחומר גמיש)
4. מסת הגוף של הנפגע M

הפגיעה קשה ככל שעולה האנרגיה הקינטית של הקליע $mv^{2}/2$ וככל שהאנרגיה ממוקדת בשטח קטן יותר וככל שמסת גוף הנפגע קטנה יותר. בשנות השבעים פותחה על סמך ניסויים בחיות מעבדה נוסחה להערכת מסוכנות של קליעים אלו: שורטט גרף בו ציר הX הוא $mv^{2}$ וציר הY הוא מכפלת מסת הנפגע וקוטר הפגיעה $Md$ . כאשר שני הצירים בסקלה לוגריתמית מותחים 2קווים ישרים מקבילים כך שהשטח מתחת לקו התחתון (אנרגיה קינטית גבוהה של הקליע הנספגת בשטח קטן אצל נפגע קל משקל) הוא אזור הפגיעה הקטלנית והשטח שמעל הקו העליון (אנרגיה קינטית נמוכה של הקליע הנספגת על שטח גדול אצל נפגע כבד משקל) מציינת את אזור הפגיעה הלא-קטלנית. השטח שבין שני הקווים הוא אזור בו התוצאות הניסיוניות אינן חד משמעיות כך למשל פגיעת קליע בקוטר 40 מ"מ (כשל כדור ספוג) באדם שמסת גופו 70 ק"ג תהיה בעלת פוטנציאל קטלני ניכר אם $\ln(mv^{2})\geq 13.6$ כאשר מסת הכדור m מבוטאת בגרמים ומהירות הקליע v במטרים לשנייה. הרחבה של המודלמבוססת על 5 פרמטרים ומגדירה "פרמטר קהות" (blunt parameter) המכניס לחישוב גם את עובי גוף הנפגע T. $Bc=\ln \left[{\frac {mv^{2}/2}{{\sqrt[{3}]{M}}Td}}\right]$

נשק אל-הרג בישראל

בישראל עושים שימוש בנשק אל-הרג צה"ל, מג"ב, משטרת ישראל והשב"ס. מהומות אוקטובר 2000 העלו צורך מבצעי בנשק אל-הרג. שימוש בנשק זה נעשה כנגד מפגינים ישראלים בבילעין, ניעלין, נבי סאלח, כפר קדום ומוקדי עימות נוספים. היו הכנות לעשיית שימוש בנשק זה כנגד מתנגדי תוכנית ההתנתקות^{[דרוש מקור]}. בחיל הים נעשה שימוש כנגד דייגים בחופי עזה ולבנון במערכת תותח שיורה בעזרת לחץ אוויר כדורי פלסטיק בקוטר 60 מ"מ שמכילים מים, צבע, נוזל מסריח ועוד^{[דרוש מקור]}.

שוטרים חמושים בכדורי ספוג לפיזור הפגנה בחורה, נובמבר 2013

לעיתים ישנה אי בהירות באשר להגדרת נשק כאל-הרג - כך היה עם רובה צלפים רוגר. רובה זה שימש במקור ככלי נשק ספורטיבי. בצה"ל הותאמה לרוגר כוונת טלסקופית ומפעיליו צוידו בתחמושת חיה. במסמך פנימי, שנכתב על ידי ראש מדור אבטחה באגף המבצעים בצה"ל, נקבע במפורש כי הרוגר אינו יכול להיחשב כנשק "אל-הרג" וכי יש לירות בו רק כשהנסיבות מצדיקות ירי אש חיה. למרות קביעה מפורשת זו, בחודשי ההאינתיפאדה השנייה הראשונים הרוגר הוגדר בצה"ל כנשק אל-הרג ונעשה בו שימוש כאמצעי לפיזור הפגנות בהן התבצע יידוי אבנים מבלי שלחיילים נשקפה סכנת חיים (כל העיר, 23.11.01). בדצמבר 2001 קבע הפצ"ר כי הרוגר אינו נשק "אל-הרג" ולכן יש להגביל את השימוש בו (הארץ, 27.12.01). בינואר 2009 טענו פעילי שמאל כי צה"ל החזיר את רובה הרוגר לשימוש נגד מפגינים, למרות האיסור שהוטל בשנת 2001 (הארץ, 10.01.09).

בומים על-קוליים שימשו את ישראל בעיקר לאותת על יכולת תקיפה בעומק מדינות אויב, כלפי מצרים (בעת מלחמת ההתשה) וסוריה (בעת שלטונו של בשאר אל-אסד). סוריה הגיבה באופן דומה, בחיפה. בפעולות מסוג זה האפקט המושג הוא השפלת הצבא והשלטון על ידי חשיפת כשל במערכות ההגנה האווירית, לצד פגיעה במורל האזרחים. באינתיפאדה השנייה, בפעילות הצבאית בעזה, הבום העל קולי שימש לראשונה כאמצעי פסיכולוגי-השימוש הרב בו הגביר את הלחץ על האוכלוסייה. ניתן להניח שהציפייה בצה"ל הייתה שבשלב מסוים האזרחים יפעילו לחץ על ארגוני הטרור להפסיק את שיגור הרקטות על היישובים הישראלים הסמוכים לרצועת עזה.

נשק אל-הרג בארצות הברית

בארצות הברית נעשה שימוש בנשק אל-הרג על ידי כוחות מארינס בבסיס קוונטיקו.

בפנטגון ישנה מחלקה שעוסקת בפיתוח נשק אל-הרג. ה-SBIR של משרד ההגנה האמריקאי עוסק בפיתוח מערכות נשק אל-הרג. באוניברסיטת מדינת פנסילבניה פועל מכון ל"טכנולוגיות אל-הרג ביטחוניות".

שאלות אתיות

מטרתו המוצהרת של נשק זה היא לפגוע בפעילותו של גוף עוין (למשל, מפגינים) ופיזורו וסילוקו משטח מסוים. זה אמור להתבצע ללא פגיעה בנפש וללא נזק רפואי בלתי הפיך לנפגע. אך לעיתים קרובות אין זה המצב. מקרי מוות רבים נגרמו על ידי פגיעה מכדורי גומי או גז מדמיע. ילדים ונשים הרות הם פגיעים במיוחד. נשק אקוסטי לסוגיו יכול לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בשמיעה ולעיתים לפגיעה בשווי המשקל של הנפגעים. שוקרים וסוגי נשק מחשמלים יכולים לפגוע בפעילות הלב של הנפגע ופורסמו גם מקרי מוות כתוצאה מפגיעה חשמלית זו. מהאמור נובע שאין להתייחס לסוגי נשק אלו בקלות ראש ובקלות מוסרית, לאור פוטנציאל לפגיעה חמורה הטמון בהם.

ראו גם

• אמצעים לפיזור הפגנות (אלפ"ה)
• אל-הרג
• Acoustic weapons
• SONIC WEAPON

קישורים חיצוניים

• שי לוי, ‏נשק (לא) קטלני, באתר ‏מאקו‏‏, ‏23 בפברואר 2012‏
• ד"ר ברוך ויינס - פיתוחים בתחום אמצעי לחימה לא קטלניים

• Ro'i Ben-Horin, "Non-Lethal Weapons Theory, Practice, and what Lies Between", Strategic Assessment, Volume 3, No. 4, April 2001 (באנגלית)

הערות שוליים

‏

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0