נפתלי לובינצ'יק
נפתלי לובינצ'יק (19 בנובמבר 1913 - 20 באפריל 1946) היה איש לח"י שנודע בכך שיצא בימי מלחמת העולם השנייה לפגישה עם נציג דיפלומטי גרמני בביירות על מנת להציע לו שיתוף פעולה בין הלח"י לבין מדינות הציר (גרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית) במלחמתן בבריטניה.
ראשית דרכו
נפתלי לובינצ'יק נולד בשנת 1913 ברוסיה. בפרוץ מהפכת אוקטובר בשנת 1917 עקרה משפחתו לריגה בירת לטביה (שנכללה אז באימפריה הרוסית). לאחר סיום לימודיו התיכוניים יצא לברלין ולמד בה היסטוריה וכלכלה מדינית באוניברסיטה. בשנת 1934 עלה לארץ ישראל. למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים ושלט בשפות הגרמנית, האיטלקית והצרפתית.
היה פעיל בתנועה הרוויזיוניסטית ובאצ"ל. בשנת 1940, על רקע הפילוג באצ"ל, שבא עקב החלטת האצ"ל להפסיק את מלחמתו בבריטניה ולעמוד לצדה במלחמתה בנאצים, פרש מן האצ"ל והצטרף ללח"י.
פגישה עם הנאצים
בסוף שנת 1940 יצא לובינצ'יק בשליחות הלח"י (שנקרא אז "הארגון הצבאי הלאומי בישראל") ללבנון, שהייתה נתונה באותה עת לשלטון וישי, משתף הפעולה עם הנאצים, כדי להפגש בביירות עם הנציג הדיפלומטי הגרמני ורנר אוטו פון הנטיג. הוא הצליח ליצור קשר עם פון הנטיג וקבע עמו פגישה במלון "מונופול" בביירות, שבו התגורר פון הנטיג. פון הנטיג הופתע מהופעתו של השליח היהודי מארץ ישראל. בזכרונותיו תיאר אותו כאיש צעיר יפה תואר בעל מראה של איש צבא. יותר מכל הופתע פון הנטיג מן ההצעה שהעלה בפניו האיש בשם הלח"י, שהייתה, כמצוטט על ידי פון הנטיג, לשתף פעולה עם הנאצים נגד בני עמו הציונים האורתודוקסים, אם יבטיח להם היטלר את עצמאותה של פלשתינה יהודית. פון הנטיג כינה את ההצעה בזכרונותיו "הצעת ברית". הוא השיב ללובינצ'יק כי שיתוף פעולה כזה אינו יכול להתממש בהתחשב בשיקולים של יחסי גרמניה עם הערבים ובעקרונותיה הכלליים (רמז למדיניות האנטישמית הנאצית), אולם הבטיח להביא את ההצעה בפני הממונים עליו. לובינצ'יק העלה את ההצעה על הכתב בתזכיר בשפה הגרמנית שנשא את הכותרת הארוכה "קווי היסוד של הארגון הצבאי הלאומי בישראל בנוגע לפתרון השאלה היהודית באירופה והשתתפותו הפעילה של הארגון הצבאי הלאומי בישראל במלחמה לצדה של גרמניה". עיקרי ההצעה היו:
- הארגון יסייע לנאצים בפתרון שאלת היהודים על ידי פינויים לארץ ישראל.
- בארץ ישראל תוקם מדינת היהודים בגבולותיה ההיסטוריים.
- הארגון יסייע לגרמניה בתחום המדיני, הצבאי ובאיסוף מודיעין בארץ ישראל.
- הארגון יכשיר כוח אדם יהודי באירופה במסגרת יחידות צבא שתפעלנה בפעולות מלחמה לשם כיבושה של ארץ ישראל.
- הארגון מבטיח לגרמניה שברית כזו תחזק את היסודות המוסריים של הסדר החדש הגרמני בעיני האנושות.
לובינצ'יק צירף לתזכיר סקירה על מהותו ופעולותיו של הארגון הצבאי הלאומי בישראל ותוך כדי כך הדגיש את קרבתו הרעיונית של הארגון לתנועות הטוטליטריות של אירופה (הכוונה לאלו של גרמניה ואיטליה). כן טרח להדגיש כי הארגון סובל מפעולות דיכוי לא רק מצד הבריטים אלא גם מצד "הסוציליסטים היהודים" (הכוונה להנהגת היישוב).
פון הנטיג הבטיח להעביר את התזכיר לשולחיו. הוא העבירו לשגרירות הגרמנית באנקרה בירת טורקיה ששלחה אותו בצרוף מכתב לוואי מ-1 בינואר 1941, שקיבל לימים את השם "מכתב אנקרה", למשרד החוץ בברלין, שם נגנז ולובינצ'יק לא קיבל עליו תשובה מעולם. לאחר תום המלחמה נתגלה התזכיר בשלמותו בין מסמכי הנאצים שנתפסו על ידי בעלות הברית ונחשף לעיני העולם.[1]
הנהגת היישוב ראתה במעשהו של לובינצ'יק משום בגידה לכל דבר ועניין; בגידה ביהודי פולין שהיו נתונים בתהליך של השמדה עקיפה בגטאות, בגידה בבריטניה שעמדה לבדה, בהנהגתו של וינסטון צ'רצ'יל, בחזית להגנת העולם החופשי מפני הנאציזם - ובעיקר בגידה באנשי היישוב שהתגייסו בהמוניהם לצבא הבריטי. ההיסטוריון יגאל עילם סבור כי במהלך הפרישה של לח"י מן האצ"ל חל בלח"י תהליך של הינתקות מבעיות העם היהודי באירופה והתרכזות בעניין הארץ-ישראלי. עילם ראה בכך פרישה מן הציונות עצמה ואת תכלית פעולתו של הלח"י לא בפתרון בעיית העם היהודי, כי אם במאבק על שחרור המולדת. עילם מסתמך על דברי האידאולוג של הלח"י ד"ר ישראל אלדד (שייב):
- ”אין אנו באים לפתור את 'בעיית היהודים'. ולא עוד אלא שגישה ציונית זו של פתרון 'בעיית היהודים' הייתה בעוכריהם של גדולים וכן טובים, של הרצל ושל ז'בוטינסקי. שללנו את כל הגישה של 'בעיה ופתרונה'. הצלת עם איננה אידיאה.” העיקר בעיני אלדד היה: ”שאין לסבול חיל זר, שליט זר על אדמת המולדת.”[2]
סוף דרכו
בתום המערכה בסוריה ולבנון נתגלה לובינצ'יק על ידי הכוחות הבריטים בלבנון והועבר לארץ ישראל, נכלא במחנה המעצר מזרעה ולאחר מכן בכלא עכו ובחודש אוקטובר 1941 הוגלה למחנה הגירוש באסמרה שבאריתריאה שם נפטר ממחלה בשנת 1946. ארונו הועלה ארצה לאחר קום המדינה ונטמן בירושלים.
לקריאה נוספת
- יוסף הלר, לח"י - אידאולוגיה ופוליטיקה 1949-1940. הוצאת מרכז שז"ר וכתר, 1989.
- ספר תולדות ההגנה, כרך ג' חלק ראשון. הוצאת עם עובד, 1972.
- יגאל עילם, ההגנה - הדרך הציונית אל הכוח. הוצאת זמורה, ביתן, מודן, 1979.
- נתן ילין מור, לוחמי חרות ישראל. הוצאת שיקמונה 1974.
קישורים חיצוניים
- דף לזכרו באתר "יזכור".
הערות שוליים
נפתלי לובינצ'יק24718311