נכד

נכד של יצור חי הוא בן בנו, או בן בתו של אותו יצור. באותו אופן, נכדה של יצור חי היא בת בנו או בת בתו.

מרבית היצורים בטבע, לרבות מרבית היונקים והעופות אינם מטפלים בנכדיהם. מעבר לזאת, מבין היצורים שכן מטפלים בנכדיהם, ברוב המקרים רק הנקבות מטפלות בנכדיהן ולא הזכרים (לדוגמה, פילות מטפלות בנכדיהן, אך לא פילים ממין זכר). האדם הוא בקבוצת המיעוט הקטנה בטבע, שבה הן הסב והן הסבתא מטפלים בנכדיהם. אצל מיני יצורים חיים, המטפלים בנכדים, קיים לחץ אבולוציוני להזדקנות איטית.

בתרבויות רבות, אדם מתייחס לא רק כבן להוריו אלא כנכד לזקניו. למשל, רבות מהדמויות המוצגות בתנ"ך, מוצגות באופן המזכיר את שם אביהן ושם סבן (למשל "זכריה בן ברכיה בן עדו"). כמו כן, בתרבויות רבות ובמדינות רבות לנכדיו של אדם יש זכויות חוקיות הקשורות בו. למשל, בישראל, אם אדם נפטר ולא הותיר אחריו צוואה, רכושו מחולק שווה בשווה בין ילדיו ואם ילדיו נפטרו לפניו, רכושו מחולק בין נכדיו. החוק עשוי להכיר גם בילדים ובנכדים מאומצים. בישראל, זכויותיו של בן מאומץ זהות לאלו של אחיו, שאינם מאומצים, אך זכויותיו של נכד מאומץ (ילד שבנו הטבעי של אדם אימץ) דווקא כן פחותות מאלו של נכדים, שאינם מאומצים.

מקור המילה מן התנ"ך, כמו בשבועת אברהם לאבימלך מלך פלשתים "אם תשקר לי ולניני ולנכדי"^[1]. נקרא בתנ"ך גם שילש.

בנו של הנכד הוא נין (או ריבע). נכדו של הנכד הוא חימש.

מעטים מפרשני המקרא והתלמוד משתמשים במילה "נכד" במשמעות של בן אח או בן אחות. כך כתב הרשב"ם על לוט: "בשביל שהיה נכדו של אברהם"^[2], כשידוע שלוט היה בן אחיו של אברהם וגם גיסו אחי אשתו, אולם לא היה נכדו^[3].