ניו הורייזונס

ניו הורייזונס
New Horizons
	לוגו משימת ניו הורייזונס
מידע כללי
סוכנות חלל	נאס"א
יצרן	מכון המחקר הדרומי, ; מעבדת APL באוניברסיטת ג'ונס הופקינס
תאריך שיגור	19 בינואר 2006
משגר	אטלס 5
אתר שיגור	LC-41 קייפ קנוורל
	ניו הורייזונס
משימה
סוג משימה	ביצוע יעף
ביצוע יעף על	132524 APL, צדק, פלוטו,; כארון, הידרה, ניקס, סטיקס, 486958 2014 MU69
תאריך ביצוע היעף	APL - הושלם ב־13 ביוני 2006 ; צדק - הושלם ב־28 בפברואר 2007 ; פלוטו וירחיו - הושלם ב־14 ביולי 2015; 486958 2014 MU69 - הושלם ב-1 בינואר 2019
מיקום נוכחי	חלפה על פני 486958 2014 MU69
משך המשימה	פעיל (18 שנים, 10 חודשים ויומיים חלפו מהשיגור)
מידע טכני
משקל	478 ק"ג
כוח	228 ואט (RTG)

ניו הורייזונס (באנגלית: New Horizons; תרגום מילולי: אופקים חדשים) היא גשושית של נאס"א ששוגרה ב־19 בינואר 2006 כחלק מתוכנית הגבולות החדשים. היא טסה בקרבת כוכב הלכת הננסי פלוטו וירחיו כארון, ניקס, הידרה, קרברוס וסטיקס ושידרה תמונות ונתונים משם לכדור הארץ. המשיכה וחלפה על פני העצם 486958 2014 MU69 שבחגורת קויפר ותשדר נתונים נוספים. מחירה הכולל של המשימה נאמד בכ־650 מיליון דולר במהלך 15 שנים.

בנייה ומשימות

התאגדות של ארגונים, בראשות מכון המחקר הדרום-מערבי יחד עם המעבדה לפיזיקה יישומית של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, בנתה את הגשושית. החוקר הראשי בפרויקט הוא אלן סטרן ממכון המחקר הדרומי. במקור תוכננה המשימה לחקור את כוכב הלכת האחרון במערכת השמש שנותר לחקור. רק לאחר שיגור הגשושית הוגדר פלוטו ככוכב לכת ננסי על ידי האיגוד האסטרונומי הבינלאומי.

המשימות העיקריות הן לאפיין את הגאולוגיה והמורפולוגיה הגלובליות של פלוטו וכארון ולמפות את הרכבי פני השטח שלהם. משימות נוספות כוללות את חקר השונות של פני השטח והאטמוספירה של פלוטו, צילום ומיפוי אזורים על פלוטו וכארון ברזולוציה גבוהה, אפיון האטמוספירה העליונה והיונוספירה של פלוטו וסביבת החלקיקים הטעונים הנובעים ממנה; חיפוש אחר אטמוספירה סביב כארון, דיוק הידע המדעי הידוע באופן גס ביותר אודות פלוטו וכארון וחיפוש אחר ירחים נוספים.

שיגור וטיסה

הגשושית שוגרה ב־19 בינואר 2006 בשעה 19:00 זמן אוניברסלי מתואם. ב־28 בפברואר 2007 היא חלפה ליד כוכב הלכת צדק, ונעזרה בכוח המשיכה שלו ובטכניקת מקלעת כבידתית להאצה. היא הגיעה לקרבת צדק במהירות של 21 קילומטר לשנייה והתרחקה ממנו במהירות של 25 קילומטר לשנייה. האצה זו הביאה לחסכון של שלוש שנים בטיסה לפלוטו. הגשושית הגיעה לפלוטו ב־14 ביולי 2015. היא חלפה ליד פלוטו במרחק של כ־12,600 ק"מ ובמהירות של 13.78 ק"מ לשנייה, וכרבע שעה לאחר מכן חלפה ליד כארון. הגשושית החלה לשדר נתונים והיא המשיכה בכך במשך השנה וחצי לאחר מכן.^[1] לאחר מכן היא המשיכה בדרכה אל עבר 2014 MU₆₉, אובייקט בחגורת קויפר, לידו היא חלפה ב־1 בינואר 2019.

RTG^[2] יספק את האנרגיה החשמלית הדרושה להפעיל את מערכות הגשושית במרחק כה רב מהשמש.

הגשושית נושאת עמה חפצים בעלי ערך תרבותי, כגון דיסק אופטי הכולל 430,000 שמות, דגל ארצות הברית ומעט מהאפר של מגלה פלוטו, קלייד טומבו.

מיקום

ב־8 ביוני 2008 חלפה הגשושית מעבר למסלולו של שבתאי ונמצאה במרחק של 9.69 יחידות אסטרונומיות מכדור הארץ ו־21.05 יחידות אסטרונומיות מפלוטו, אליו היא נעה במהירות של 18.06 ק"מ/שנייה.
ב־2 באפריל 2009, הייתה הגשושית באמצע המסלול בין שבתאי לאורנוס במרחק של 12.77 יחידות אסטרונומיות מכדור הארץ ו־18.76 יחידות אסטרונומיות מפלוטו, אליו היא נעה במהירות של 17.06 ק"מ/שנייה.
ב־29 בדצמבר 2009 הייתה הגשושית באמצע הדרך לפלוטו, כלומר הייתה קרובה יותר לפלוטו מאשר לכדור הארץ.
ב־11 בספטמבר 2011, חלפה הגשושית מעט מעבר למסלולו של אורנוס במרחק של 21.08 יחידות אסטרונומיות מהשמש. היא נעה במהירות של 15.64 ק"מ/שנייה או 3.3 יחידות אסטרונומיות לשנה. 2.87 שעות אורך לאות רדיו להגיע לגשושית מכדור הארץ.
ב־27 באפריל 2014 הייתה הגשושית במרחק 3.53 יחידות אסטרונומיות (528,000,000 ק"מ) מפלוטו ו־28.81 יחידות אסטרונומיות מכדור הארץ. היא התקדמה במהירות של 14.76 ק"מ/שנייה ולאור השמש לקח 4 שעות ו־3 דקות להגיע אליה. בהירות השמש במיקומה 19.4-.
ב־18 בינואר 2016 הגיעה הגשושית למרחק של 34.47 יחידות אסטרונומיות (5,156,637,155 ק"מ) מהשמש.
ב־18 בספטמבר 2016 הייתה ניו הורייזונס במרחק של 36.46 יחידות אסטרונומיות (5,467,542,765 ק"מ) מהשמש ו־3.42 יחידות אסטרונומיות (511,624,574 ק"מ) מפלוטו (מצידו הרחוק מאתנו). החללית נעה במהירות של 14.36 ק"מ לשנייה.

ציוני דרך

הירח - 8 שעות ו־35 דקות לאחר השיגור חלפה הגשושית על פני מסלולו של הירח.
מאדים - ב־7 באפריל 2006 בשעה 10:00 (לפי שעון גריניץ') חלפה הגשושית על פני מסלולו של כוכב הלכת מאדים, 78 ימים לאחר ששוגרה.
צדק - ב־28 בפברואר 2007 בשעה 5:44 (לפי שעון גריניץ') חלפה הגשושית על פני מסלולו של כוכב הלכת צדק, שם נעזרה בכוח המשיכה שלו, במהלך שנקרא מקלעת כבידתית, כדי להאיץ את מהירותה.
שבתאי - ב־8 ביוני 2008 חלפה הגשושית על פני מסלולו של כוכב הלכת שבתאי, ובכך הפכה לחללית המחקר הראשונה מאז וויאג'ר 2 שעברה את מסלולו של שבתאי.
אוראנוס - ב־18 במרץ 2011 חלפה הגשושית על פני מסלולו של כוכב הלכת אורנוס, לא צולמו תמונות שלו כיוון שהיה אז מרוחק כ־3.9 מיליארד קילומטרים מהגשושית.
נפטון - ב־25 באוגוסט 2014 חלפה הגשושית על פני מסלולו של כוכב הלכת נפטון.

פלוטו - ב־14 ביולי 2015 בשעה 11:49 UTC חלפה הגשושית על פני פלוטו במהירות של 13.78 ק"מ לשנייה ובמרחק של 13,695 ק"מ ממנו. הגשושית צילמה ומעבירה מידע למרכז הבקרה ב־16 החודשים שלאחר היעף היות שקצב השידור הוא רק 2 קילוביט לשנייה.
כארון - ב־14 ביולי 2015 בשעה 12:01 UTC חלפה הגשושית על פני כארון במהירות של 13.87 ק"מ לשנייה ובמרחק של 29,473 ק"מ.

ב-5 בדצמבר 2017 צילמה הגשושית שני עצמים בחגורת קויפר, 2012 HE85 וHZ84 2012, בהיותה מרוחקת 6.06 מיליארד ק"מ (כ-40.5 יחידות אסטרונומיות) מכדור הארץ. בכך שברה את שיא הצילום המרוחק ביותר מאז נקודה כחולה חיוורת שצילמה הגשושית וויאג'ר 1 בשנת 1990.^[3]
ב־1 בינואר 2019 בשעה 12:33 בלילה שעון החוף המזרחי, חלפה על פני גוף בחגורת קויפר בקוטר של כ־30–45 קילומטר שמספרו הקטלוגי 2014 MU₆₉ וכינויו "אולטימה תולה".^[4]^[5]
ב-17 באפריל 2021 הגיעה הגשושית למרחק 50 יחידות אסטרונומיות מהשמש.^[6]
ב־2038 צפויה הגשושית לעזוב את מערכת השמש.^[5]