כארון (ירח)
 | |
| כארון בתצלום (בתוספת צבע) מהגשושית "ניו הורייזונס", 14 ביולי 2015 | |
| גילוי | |
|---|---|
| מגלה | ג'יימס כריסטי |
| תאריך גילוי | 22 ביוני 1978 |
| מאפיינים מסלוליים | |
| חצי ציר גדול |
19,571 ממרכז פלוטו 17,536 ממרכז הכובד המשותף ק"מ |
| אקסצנטריות | 0.0 |
| זמן הקפה |
6.3872304 (6 ימים, 9 שעות, 17 דקות, 36.7 ± 0.1 שניות) ימים |
| מהירות הקפה | 0.21 ק"מ/שנייה |
| נטיית מסלול | 112.783°±0.014° (ביחס למישור המילקה)° |
| ירח של | פלוטו |
| מאפיינים פיזיים | |
| קוטר ממוצע | 1,212±6[1] ק"מ |
| שטח הפנים | 4.4×106 קמ"ר |
| מסה | 1.586×1021 ק"ג |
| נפח | 9.32±0.14×108 קמ"ק |
| צפיפות ממוצעת | 1.707±0.013 גרם/סמ"ק |
| כוח משיכה | 0.288 מ/ש2 |
| זמן סיבוב עצמי | 6.3872304 ימים |
| אלבדו | 0.02 ± 0.372 |
| לחץ אטמוספירי | אין |
| מהירות מילוט | 0.59 ק"מ/שנייה |
| בהירות | 16.8 |
| טמפרטורה | 53 K |
כארון (נקרא גם 134340 פלוטו 1 [2]) הוא אחד מחמשת הירחים של כוכב הלכת הננסי פלוטו, והראשון מביניהם שהתגלה. הוא נקרא על שם כארון, משיט המעבורת של האדס (מקבילו היווני של פלוטו הרומאי) מהמיתולוגיה היוונית. אין לבלבל את כארון עם עצם בעל שם דומה, כיירון, גוף שמיימי במסלול בין שבתאי ואורנוס. שם זה אושר באופן רשמי על ידי האיגוד האסטרונומי הבינלאומי ב-1985.
כארון התגלה על ידי ג'יימס כריסטי (אנ') ב־22 ביוני 1978. כריסטי עקב בתשומת לב אחר תמונות בהגדלה רבה של פלוטו על לוחות צילום, שצולמו כמה חודשים קודם-לכן, וגילה "בליטה" קלה שהופיעה במחזוריות. מאוחר יותר נצפתה הבליטה על לוחות צילום מוקדמים לפחות מ-29 באפריל 1965. הבליטה קיבלה את הסימון הזמני 1978P1.
גילויו של כארון אפשר לאסטרונומים למדוד ביתר דיוק את מסתו וגודלו של פלוטו. כארון סובב סביב פלוטו ב־6.387 יום, אותו פרק הזמן כסיבובו העצמי של פלוטו. בין שני הגופים קיימת הקפה סינכרונית ולכן הם מפנים זה לזה תמיד את אותו הצד במה שמכונה תהודת סיבוב-מסלול.
קוטרו של כארון הוא 1,212 קילומטר, 51% מקוטרו של פלוטו. מסתו 12.2% מזו של פלוטו, ושטח פניו כ־4,400,000 קילומטר רבוע. שלא כמו פלוטו, המכוסה בקרח חנקני, נראה שכארון מכוסה בקרח-מים. סמוך לקו המשווה ישנה חגורה טקטונית שבולטת מפני השטח וגולשת גם לחצי-הירח הרחוק מפלוטו.[3]
יחס הגדלים בין כארון ופלוטו הוא הגדול ביותר במערכת השמש בין ירח לכוכב הלכת אותו הוא מקיף: גודלו של כארון הוא כמחצית גודלו של פלוטו. לשם השוואה, יחס הגדלים בין הירח לכדור הארץ, שגם הוא בין הגבוהים במערכת השמש, הוא בערך 1:4. הקשר הכבידתי בין כארון לפלוטו גורם לכך שהם מקיפים זה את זה הקפה סינכרונית. כשם שכארון מפנה כלפי פלוטו את אותו צד (בדומה לירח של כדור הארץ), גם פלוטו מפנה כלפי כארון את אותו הצד.
בשל ההבדלים הקטנים באופן חריג בגדלים של כארון ושל פלוטו, ובשל העובדה כי כארון אינו סובב את פלוטו אלא שניהם סובבים את מרכז הכובד המשותף להם שנמצא מחוץ לגופים אלה, יש הרואים בהם לא מערכת של כוכב-לכת וירח, אלא מערכת כפולה של כוכבי לכת ננסיים. במהלך הדיונים ב-2006 בדבר ההגדרה החדשה למושג כוכב לכת, עלתה מחדש שאלת מעמדו של כארון בתור ירח (בניגוד למעמד כל כוכב לכת ננסי, לדוגמה). עם זאת, נכון ל-2016, האיגוד האסטרונומי הבינלאומי עדיין מגדיר את כארון כירח.[5]
הגשושית ניו הורייזונס צילמה בינואר 2015 כיצד כארון ופלוטו משלימים יחדיו סיבוב של 6.387 ימים סביב מרכז בריצנטרי (Barycentric) משותף. ב-14 ביולי 2015 בשעה 12:01 UTC חלפה הגשושית על פני כארון במהירות 13.87 קילומטר/שנייה ובמרחק 29,473 קילומטר.
קישורים חיצוניים
- חיים מזר, כארון, הירח של פלוטו – סיכום ממצאים, באתר "הידען", 15 באוקטובר 2016
- איתי נבו, האסטרונום שנתן לאשתו את הירח, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 22 ביוני 2018
הערות שוליים
- ^ אבי בליזובסקי, ניו הוריזונס חשפה: קוטרו של פלוטו 2,370 ק"מ, באתר "הידען", 14 ביולי 2015
- ^ . "Gazetteer of Planetary Nomenclature". IAU Working Group for Planetary System Nomenclature
- ^ הטכניון, מחקר חדש שופך אור על היווצרותה של החגורה הטקטונית סביב כארון, ירחו של פלוטו, באתר "הידען", 13 במאי 2017
- ^ How big is Pluto, New Horizons settles decades long debate, אתר נאס"א, 11 ביולי 2015
- ^ אתר ה-IAU המגדיר איך נותנים שמות ומי הם כוכבי לכת ננסיים במערכת השמש
| מערכת השמש | |
|---|---|
| |
| ראו גם: פורטל מדעי החלל |
