ה-A-17 היה פיתוח של מטוס המטען "נורת'רופ גמא" שפותח בתחילת שנות ה-30 על ידי חברת נורת'רופ. אב טיפוס סופק לצבא ארצות הברית למבדקים ב-6 באוקטובר1934, ולאחר מספר שינויים החלה אספקה סדירה לחיל האוויר של ארצות הברית. ב-1935 הוזמנה אספקת 11 יחידות. המטוס יועד לשמש כמפציץ, והיה בעל אחסנה פנימית של פצצות, וכן נשא פצצות במתלים חיצוניים.
לאחר שיפורים נוספים, הזמין חיל האוויר של ארצות הברית 129 יחידות נוספות. בתקופה זו נרכשה נורת'רופ על ידי חברת דאגלס איירקראפט קומפני, ולכן כונו הדגמים המאוחרים יותר, שיוצאו למדינות שונות, גם "דאגלס 8".
השימוש על ידי ארצות הברית
המטוס נכנס לשירות פעיל בפברואר 1936 והוכיח עצמו כאמין ופופולרי. עם זאת, ב-1938 החליט חיל האוויר כי מטוסי התקיפה שלו צריכים להיות דו מנועיים, החלטה שגרמה לסיום השירות המבצעי של מטוס ה-A-17 החד-מנועי. לאחר מכן שימש המטוס כמטוס סיור בהגנה החופית של ארצות הברית, ולא לחם במלחמת העולם השנייה. חיל האוויר של ארצות הברית הוציא מטוסים אלו משירות בשנת 1944.
השימוש במדינות מחוץ לארצות הברית
צרפת ביצעה הזמנה גדולה של מטוסים אלו, אך נכבשה על ידי הנאצים בטרם סופקה ההזמנה. מטוסים אלו נמסרו לבריטניה וכונו "נומאד". הבריטים העריכו כי המטוס מיושן והעבירו אותו לדרום אפריקה לשמש כמטוס אימון. מטוסים אחרים מהזמנה זו סופקו לקנדה.
הולנד הזמינה 18 מטוסים שהושמדו במהלך התקיפה הנאצית בשנת 1940.
נורווגיה הזמינה 36 מטוסים, אך בטרם סופקו המטוסים נכבשה נורווגיה על ידי הנאצים. מכיוון שכך הם נמסרו ליחידת טייסים נורווגיים בקנדה. הממשלה הנורווגית ניסתה למכור חלק ממטוסים אלו לפרו, אך צבא ארצות הברית הטיל אמברגו על הרכישה, ולבסוף החרים את המטוסים. ב-1943 נמכרו 18 מהמטוסים לפרו.
פרו רכשה בעצמה 10 מטוסים ישירות מארצות הברית, והשתמשה בהם במלחמתה עם אקוודור ב-1941. מטוסים אלו, וכן המטוסים שרכשה פרו מנורווגיה, נותרו בשירות עד שנת 1958.
ארצות הברית
ארגנטינה
קנדה 
עיראק 
הולנד 
נורווגיה 
פרו
דרום אפריקה
שוודיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נורת'רופ A-17