נאו-אימפרסיוניזם
נאו-אימפרסיוניזם הוא ביטוי שהציע פליקס פנאון ב-1886 כדי לתאר תנועה אמנותית שהונהגה על ידי ז'ורז' סרה. יצירתו של סרה, 'יום ראשון אחר הצהריים על גדות האי "לה גרנד ז'אט"' נחשבת ליצירה הראשונה שהופיעה תחת תנועה אמנותית זו. בתקופה זו, שיא האמנות הצרפתית, ציירים רבים חיפשו אחר שיטות חדשות. חברי התנועה נמשכו לציור נופים וחופים. הטכניקה הנפוצה ביותר תחת תנועה זו הייתה הפוינטיליזם.
רבים מחברי התנועה היו מזוהים עם האנרכיזם ושילבו רעיונות חברתיים ופוליטיים בעבודתם.
סקירה כללית
עקרונות האסתטיקה: אור וצבע
בזמן הופעתה של התנועה, סרה ומאמיניו הציעו לעדן את הדפוס האימפולסיבי והאינטואיטיבי של ציירי האימפרסיוניזם. נאו-אימפרסיוניסטים השתמשו ברשתות גדולות של נקודות על מנת להשרות לתחושת סדר. סרה התייחס גם לתפיסת האור והצבע.
התפתחות תאוריית הצבע בסוף המאה ה-19 הייתה חלק חשוב בעיצוב הסגנון הנאו-אימפרסיוניסטי. ספרו של אוגדן רוד, כרומטיקה מודרנית, הציע שקיימות התנהגויות שונות בהתאם לצבע ולאור. במקום לערבב בין שני צבעים, השתמשו הנאו-אימפרסיוניסטים בצבעים נקיים בנקודות ובאמצעות טכניקת הנקודות (הפוינטיליזם) הם הצליחו לשלוט בגוון הצבע.
טביעת המונח "נאו-אימפרסיוניזם"
לפני טביעת המונח על ידי פליקס פנאון, הוצעו שמות נוספים לתיאור התנועה:
- כרומולומינריזם - מונח שהוצע על ידי ז'ורז' סרה. המונח התייחס לעובדת היות המחקר בנושא הצבע והאור כמרכזי בסגנון הציור. המונח כמעט ולא נמצא בשימוש בימינו.
- דיוויזיוניזם - מונח שנפוץ יותר בימינו. המונח מתייחס לשימוש המיוחד בצבעי יסוד על מנת ליצור גוונים שונים.
ביקורת
בתחילת התנועה, הנאו-אימפרסיוניסטים לא התקבלו בברכה בעולם האמנות ובציבור. ב-1886, כשסרה הציג לראשונה את עבודתו המפורסמת, 'יום ראשון אחר הצהריים על גדות האי "לה גרנד ז'אט"', היו בעיקר ביקורות רעות עליה. היו שתיארו את היצירה כ"אנדרלמוסיה" או כ"שערורייה".
כיוון שהתנועה הייתה ממשיכה של האימפרסיוניזם, היא ספגה את הביקורת שספגו האימפרסיוניסטים וגם ביקורת נוספת שהתבססה על פקפוק בשיטות החדשות שהציעה.
חברים רשמיים בתנועה
ציורים
-
ז'ורז' למן, 1891/2
לקריאה נוספת
- Floyd, Ratliff (1992). Paul Signac and Color in Neo-Impressionism. New York, New York: Rockefeller University Press.
- Hutton, John G. (2004). Neo-impressionism and the Search for Solid Ground: Art, Science, and Anarchism in Fin-de-siècle France. Baton Rouge, Louisiana: Louisiana State University Press.
- Ward, Martha (1996). Pissarro, Neo-impressionism and the Spaces of the Avante-Garde Chicago, Illinois: Chicago University Press.
- Haslett, Carrie (2002). Neo-impressionism: Artists on the Edge. Portland, Oregon: Portland Museum of Art.
קישורים חיצוניים
- נאו-אימפרסיוניזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
זרמים באמנות | ||
---|---|---|
אמנות העת העתיקה | יוון העתיקה • רומא העתיקה • מצרים העתיקה • הסהר הפורה | |
אמנות ימי הביניים | אמנות מרובינגית • אמנות קרולינגית • אמנות רומנסקית • אמנות גותית • ביזנטיון | |
הרנסאנס | מנייריזם | |
אמנות מזרחית | אמנות סינית • אמנות יפנית | |
אמנות העת החדשה | בארוק • רוקוקו | |
אמנות מודרנית | נאו-קלאסיציזם • רומנטיציזם • פרה-רפאליטים • אר נובו • אר דקו • ריאליזם (אמנות) • פוינטיליזם • אימפרסיוניזם • פוסט-אימפרסיוניזם • נאו-אימפרסיוניזם | |
אמנות המאה ה-20 וה-21 | אמנות מופשטת • קוביזם • אקספרסיוניזם • פוטוריזם • קונסטרוקטיביזם • סוריאליזם • אקספרסיוניזם מופשט • פוביזם • פופ ארט • אופ ארט • נאו-גאו • דאדא • אסתטיקת יחסים |
נאו-אימפרסיוניזם32301167Q150091