מתיאולתי

מתיאוּלֶתי (בגאורגית: მთიულეთი, תרגום: "האדמה ההררית") הוא מחוז היסטורי-גאוגרפי במזרח גאורגיה, במדרונות הדרומיים של הרי הקווקז הגדול. הוא כולל בעיקר את עמק ארגווי הלבן. גבולותיו: חבי וחבסורתי מצפון, פשאבי ממזרח, כארתלי מדרום וסמאצ'בלו (דרום-אוסטיה) ממערב. מתיאולתי כולל חלקים מנפת דושתי ונפת קזבגי, שבמחוז מצחתה מתיאנתי. העיירה פסנאורי נודעת בחינקלי מתוצרתה. העיירה היא המרכז המסורתי של המחוז ההיסטורי.

במקורו ובמובן הצר כלל מתיאולתי קהילה היסטורית הררית קטנה, שנקראה "צחַווֶתי". החל מהמאה ה-13 נחשבו לרוב העמקים השכנים של חאדו וגודמע'ארי לחלקים ממתיאולתי.

על פי המסורת ההיסטורית, נינו הקדושה, המטבילה של הגאורגים, הטיפה במקום לנצרות בתחילת המאה ה-4. מתיאולתי, ואנשיה, נזכרים בהקשר של המערכה הגאורגית נגד משלחת הענישה, בראשות בוגה אל-כביר אל-שרעבי (ידוע גם בשם בוגה הטורקי), לדיכוי המרד של יצחק ב. אסמאעיל, שנשלח על ידי הח'ליף אל-מתוכל (المتوكل على الله جعفر بن المعتصم), בשנת 853. צבאו תקף את ההרים של איבריה/כארתלי, אבל נכשל בניסיונו להכניע את המתיאולתים. בוגה שרף את טביליסי עד לאפר וערף את ראשו של יצחק ב. אסמאעיל. המתיאולתים נשארו נאמנים לכתר הגאורגי והצטרפו למשלחת שנשלחה על ידי המלכה תמר, כדי לדכא את השבטים ההרריים שמרדו בתחילת המאה ה-13. תחת שלטונה של תמר, בהתאם למיקומו האסטרטגי, הוכפף מחוז מתיאולתי לסמכותם של פקידים בדרגה גבוהה כמו "אבולאסן", שהיה המשנה למלך כארתלי וצ'יבר, השר הראשי של גאורגיה. מאוחר יותר, בתחילת המאה ה-14, היה מתיאולתי מוקד המאבק בין שני בתים פאודליים חזקים, האריסתווים של קסאני וארגווי. ידם של הארסתווים של ארגווי הייתה על העליונה, והם שלטו באזור עד שנושלו על ידי מלכי גאורגיה בשנת 1743. ממאי עד ספטמבר 1804 היה מתיאולתי לזירה של מרד טורדני נגד האימפריה הרוסית, שסיפחה את גאורגיה בשנת 1801. המרד התפשט במהירות למחוזות ההרריים השכנים. בסופו של דבר דוכא המרד על ידי המפקד הרוסי פאבל ציציאנוב, לאחר קרב קשה.