כלכלה אוטרקית
כלכלה אוטרקית היא כלכלה אשר בה היחידה הכלכלית (מדינה, למשל) אינה מקיימת סחר חוץ עם סביבתה (כמדינה למשל, ללא סחר בינלאומי עם מדינות אחרות) ומנסה לספק את כל צרכיה בכוחות עצמה. בתאוריה הכלכלית נהוג להגדיר צורת משטר כלכלי זו כמשק סגור.
מקור המונח אוטרקיה הוא מהשפה היוונית ומשמעותו בשפת המקור הוא אספקה עצמית.
דוגמאות
דוגמאות מודרניות
מרקנטיליזם, הגבלה או איסור על סחר מעבר לגבולות הישות הפוליטית, היה נפוץ כמדיניות של אימפריות רבות במאות ה-17 וה-18. אוטרקיה הייתה גם היעד הכלכלי של גרמניה הנאצית בשנות ה-30, כשניסתה למזער את הסחר עם מדינות אחרות בייחוד עם החזקות מביניהן בתקופה ההיא, צרפת, בריטניה, והאיחוד הסובייטי, שכן ידעה שצפויה לה מלחמה איתן, ולכן היא לא יכולה הייתה לסמוך עליהן כלכלית. גרמניה חיזקה לעומת זאת את קשריה הכלכליים עם מדינות עניות – מדינות מזרח אירופאיות, דרום אמריקאיות ומדינות הבלקאן – שהיו עשירות בחומרי גלם. הסחר איתן נוהל על ידי שר האוצר הגרמני דאז היילמאר שאכט, והסחר היה מבוסס על חומרי גלם, תמורת חלק ממה שגרמניה הייתה מייצרת איתם, כלומר סחר חליפין, כדי לא להתבסס על חוזקו של מטבע הרייך הגרמני. אולם למרות שיבוא האוכל לגרמניה קטן, יעדי המפלגה הנאצית לא הושגו במלואם, שכן הייבוא של חומרי גלם דווקא גדל.
כמעט שלא ניתן למצוא היום מדינות אוטרקיות במלוא מובן המילה. דוגמה אפשרית היא קוריאה הצפונית, מבוססת על האידאולוגיה הממשלתית ג'ו צ'ה, שפירושה "אספקה עצמית", יישום האידאולוגיה הוא שמירת הכלכלה המקומית בתנאים של בידוד. אך אפילו קוריאה הצפונית יוצרת קשרי סחר נרחבים עם רוסיה, סין, סוריה, איראן, וייטנאם ומדינות נוספות באירופה ומאפריקה. בחיפוש אחר דרך לשמר מערכת תרבותית וכלכלית הממוקדת בדזונג, בהוטן יישמה בהצלחה עד לא מזמן הגבלת סחר על העולם החיצוני ונקראה בשל כך אוטרקיה. אך עם המצאת החשמל, בהוטן ביטלה את הגבלות הסחר וכיום אזרחיה קונים מוצרים המיוצרים בתעשיות מחוץ למדינה.
דוגמאות היסטוריות
-אפגניסטן תחת שלטון הטאליבן, מ-1996-2001.
-אלבניה נהפכה כמעט לאוטרקיה ב-1976, כשמנהיג המפלגה הקומוניסטית אנוור הוג'ה (Enver Hoxha) יישם מדיניות לה הוא קרא "הסתמכות עצמית". סחר עם שאר העולם התחזק באלבניה אחרי מותו ב-1985, למרות שנותרו עוד הגבלות על סחר זה עד 1991.
-אוסטרו-הונגריה (1867-1918) הייתה דוגמה בלעדית לאיחוד כלכלי מוניטארי עם אוכלוסייה של 50 מיליון אנשים. איחוד זה היה מנותק כלכלית משאר העולם – דהיינו אוטרקיה.
-בורמה הייתה אוטרקיה כאשר נשלטה על ידי נה וין, הדיקטאטור ששלט בה בין 1962 ל-1988, והנהיג בה מדיניות שנקרא "דרכה של בורמה לסוציאליזם".
-קמבודיה תחת השלטון של הקמר רוז' בין 1975 ל-1979.
-גיאנה תחת שלטונו של הדיקטאטור פורבס ברנהם (Forbes Burnham), בין 1970 ל-1985.
-בהודו הייתה מדיניות הדומה במידה רבה לאוטרקיה לאחר שקיבלה את עצמאותה באזור שנות ה-50, שהלכה והתחזקה עד 1980 והפסיקה ב-1990 בשל קריסת בנקים.
-נטען על ידי בניטו מוסוליני שאיטליה היא אוטרקיה, בייחוד לאחר הפלישה ב-1935 לאתיופיה והטלת הגבלות הסחר. למרות זאת איטליה סחרה עם מדינות אחרות ובעיקר גרמניה ולכן לא נחשבה אוטרקיה במלוא מובן המילה.
-יפן יישמה מדיניות של אוטרקיה חלקית בתקופה שכונתה "תקופת אדו" טרם היפתחותה למערב ב-1850, כחלק מסאקוקו. הסחר היה מוגבל עם סין וקוריאה, סחר עם כל מדינה אחרת הוגבל לנמל יחיד באי דג'ימה.
-קוריאה הצפונית מציגה אידאולוגיה רשמית הקרויה אידאולוגיית ג'וצ'ה, המבוססת במידה רבה על אוטרקיה.
-ספרד, תחת המדיניות של פרנסיסקו פרנקו הייתה אוטרקיה מ-1939 עד שפרנקו אישר סחר חיצוני ב-1959. עם אישור הסחר התחילה תקופה קצרה הידועה בשם "הנס הספרדי" שאופיינה בצמיחה כלכלית מהירה.
-ארצות הברית, לאחר המהפכה האמריקאית, כשעוד היה באמריקה חשש מפני כוחה הצבאי והכלכלי של בריטניה הגדולה, הגיעה כמעט לאוטרקיה מלאה ב-1808, כשהנשיא תומאס ג'פרסון הכריז על אמברגו על סחר ימי בינלאומי. האמברגו התנהל מעשית מדצמבר 1807 עד מרץ 1809.
-ברפובליקה הדומיניקנית עבדים משוחררים ונמלטים אכלסו אזורים מיוערים מבודדים בפנים האי בין 1600 ל-1900. לשלטון הדומיניקני החלש לא הייתה חזקה על קומונות חקלאיות מבודדות אלו.
-יש טיעון[דרושה הבהרה] לפיו כדור הארץ הוא דוגמה לכלכלה אוטרקית. לפי טיעון זה, כאשר יהיו קולניות במאדים ובירח, אז יוכל להתקיים איתן סחר – עד אז כדור הארץ הוא בעל משאבים מוגבלים וצריך לספק את עצמו, לכן הוא מקיים כלכלה אוטרקית.
בישראל
בישראל נעשה ניסיון יחיד מסוגו בכלכלה אוטרקית – הקיבוץ. התנועה הקיבוצית הושפעה רבות מרעיון הפרמידה ההפוכה של בורוכוב. לפי הפרמידה ההפוכה של בורוכוב, בעיית היהודים היא שבעוד רוב העמים בנויים מריבוי של פרולטרים ומיעוט של מקצועות לא יצרניים, בקרב היהודים הפרמידה הפוכה – כלומר רוב היהודים עובדים במקצועות לא יצרניים וביניהם פרוליטריון מועט. הדבר יוצר ניכור טבעי לעם היהודי, שנתפס כעלוקה על החברה. לפי בורכוב הפתרון לבעיה זו, שיקרה באופן טבעי, הוא מעבר של יהודים לארץ ישראל, בה יוכלו להיות פרוליטריון והפרמידה תתהפך. עד שיעברו היהודים לארץ ישראל, הם יחושו ניכור כלפיהם שידחף אותם בסופו של דבר לעלות לארץ.
התנועה הקיבוצית ראתה לכן את הצורך להיות מסוגלת לקיים את עצמה ללא סחר חיצוני כערך חשוב, וחתרה אליו ככל שהיה בידה. כל קיבוץ ותיק נבנה במקור כדי שיהא מסוגל לספק את צרכיו שלו כמעט לגמרי – לכן בכל קיבוץ היה רפת, לול ושדות לגידול תבואה לפחות. עם השינויים בכלכלה הישראלית החלו הקיבוצים לעבור להסתמכות על סחר מבחוץ ותעשייה. רפתות ולולים נסגרו, ומפעלים נפתחו. יש הגורסים ששינויים אלה – הם שהביאו לפירוק קיבוצים רבים.
דילמות כלכליות ופוליטיות
כלכלה אוטרקיות לא נהנית מיתרון הגודל במגזר הפרטי והממשלתי כאחד. שכן ברור מאליו כי לא לכל מדינה יש את כל חומרי הגלם, כגון נפט, גז, חיטה, פחם, בשל מחסומים אקלימיים טכנולוגיים ואזורים גאוגרפיים כמו גם גודל אוכלוסייה, המשפיע על היכולת להפיק את המשאבים. מסיבות אלו, ערכם של המשאבים שבמחסור עולה, וחברות וצרכנים שרוצים להשתמש בהם, צריכים בשל כך לשלם יותר עבור מוצרים ושירותים.
החל מסוף מלחמת העולם השנייה, מעצבי מדיניות סחר במדינות שונות החלו לאפשר פיזור של הייצור על פני מדינות שונות ולאפשר ניידות רבה יותר של הון. תהליך זה הגיע לשיאו באמצע שנות ה-70 והוא מכונה גלובליזציה. חסידי הגלובליזציה הידועים גם בכינוי חסידי הסחר החופשי, אימצו את התפיסה הנאו-ליבראלית המבוססת על היסודות של כלכלנים נאו-קלאסיים כמו מילטון פרידמן. הנאו-ליברליזם מדגיש את עקרון היתרון היחסי שטבע דיוויד ריקרדו, על פני תעשיות חליפיות לייבוא. לכן הנאו-ליבריאליזם מצדד בהורדת הגבלות הסחר, על פני הרעיונות שרווחו בתחילת המאה ה-19 שכללו הגבלות סחר. דוגמאות לתעשיות חלופיות לייבוא ניתן היה לראות בצרפת תחת שליטתו של שארל דה גול, ובתמיכה של סטלין ב"סוציאליזם במדינה אחת" כמו גם במדיניות הכלכלית של טאיוואן וקוריאה הדרומית 3 דורות לפני המלחמה. תעשיות חלופיות לייבוא הוא רעיון המשלב בתוכו גם את טיעון התעשיות הצעירות, שנתמך על ידי אלכסנדר המילטון ופרידריך ליסט והשפיע מאד על בריטניה וארצות הברית במאה ה19 עם רעיונות מדיניות תמריצים קיינסיאנים.
חסידי היתרון היחסי טענו שסחר ללא הגבלות בין מדינות יתרום לשתי המדינות, ללא קשר לפערים בגודל, בתשתיות או בהחזקת הנכסים ביניהן. מבקרים, ביניהם תנועות אנטי-גלובליזציה, טענו שהמודל נותן העדפה ליצרנים בן-לאומיים על פני יצרנים וקמעונאים מקומיים, ומגדיל את הפער בין הדרום לצפון, תוך חיזוק ליבה עשירה ופריפריה ענייה. בשנות ה-70, עם תפיסת הנאו-ליבריאליזם, צורות רבות של סוציאליזם, של פרוטקציוניזם ושל סמי-אוטרקיה הפכו לשוליים יותר ויותר.
בהשפעת גופים פוליטיים בינלאומיים, כמו הבנק העולמי, איחוד הסחר החופשי, וקרן המטבע הבינלאומית נחתמו הסכמי סחר רבים, שיצרו אזורים רבים שמעורבים בסחר העולמי יותר מאי פעם בעבר, ורשתות ייצור של מוצרים בסיסיים וחשובים שבעבר היו מוגבלות לאזורים בתוך המדינה החלו להתפזר ברחבי העולם. הפיכה של הון לנייד יותר, כמו גם התמחות של מדינות ואזורים בייצור אחד, הפכו אותן לפגיעות הרבה יותר לתחרות בתעשיות אלה מצד מדינות אחרות, שעלול לגרום לבריחת הון.
האינטגרציה הכלכלית הגלובאלית גדלה עקב ההסכמים האלו, ויצרה אליטה במדינות עשירות, שהתעשרו עקב פעילות תעשייתית, שעיקר ההכנסות שלה הן ממכירות מקומיות, ועיקר ההשקעות שלה הן בסחר חוץ, כולל שווקים מתפתחים. שינוי זה מהפקת רווח מהשקעה במדינה להפקת רווח מהשקעה בחו"ל חיזק את הלוביסטים והחליש את חסידי האוטרקיה בגופים מחוקקים רבים. השינוי, שהגיע מתוך התבססות ממושכת של הנאו-ליברליזם, גרם להיזון חוזר, ובו תמיכה בגופי הסחר הבינלאומי הללו הביאו לקבלת יותר קולות למפלגות לכל אורך הקשת הפוליטית. לכן גם מפלגת הלייבור בבריטניה, גם המפלגה הסוציאליסטית בצרפת, והRRI במקסיקו, שדגלו בחריפות במדיניות המגנה על תעשייה מקומית ובהלאמת נכסי תשתיות בין 1930 ל-1970, ויתרו בשנות ה-90 על עמדות אלו לטובת סחר בינלאומי ומדיניות ויחסי שותפות בין חברות וממשלה.
כוח עבודה זול, תיאום עלויות עבור חברות בינלאומיות, גישה של חברות לצרכנים ולמשאבים שפעם היו באזורים מבודדים, מדיניות שיצרה אזורים ללא מס עם רגולציה מינימאלית מהווים מוטיבאציה רבה לגדילה בסחר הבינלאומי, ובהרמוניזציית הזכות לקניין. בהשפעת תהליכים אלו, הפכו החלטות מדיניות צבאיות, ומדיניות כלכלה מקומית לרגישות הרבה יותר להשפעת לוביסטים של חברות בן לאומיות, ואת חסידי האוטרקיה למיעוט חלש בקשת הפוליטית. שינוי זה גרם למיעוט בעצמאות כלכלית, במדינות מפותחות ומתפתחות כאחד.
ראו גם
אוטרקיה מקומית:
תאוריות מאקרוכלכליות הנוגעות לאוטרקיה: תומכי האוטרקיה:
מתנגדי האוטרקיה:
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: אוטרקיה |
