משקל סילבו-טוני

בתחום השירה, משקל סילָבּוֹ-טוֹני (נקרא גם משקל הברתי-מוטעם) הוא שיטת משקל המבוססת על חלוקה סדורה של הטור השירי על פי הברות והטעמות. שיטת משקל זו התפתחה בעיקר בשפות הגרמאניות והסלאביות.

בשירה העברית אומצה שיטה זו במהלך המאה ה-19 כחלק מתקופת התחייה בשירה העברית, בעיקר בהשפעת השירה הגרמנית והרוסית. המשורר הבולט בהנהגת השיטה הסילבו־טונית בעברית היה יהודה ליב גורדון (יל"ג).

עקרי השיטה

יחידת הבסיס בשיטת המשקל הסילבו-טונית היא הרגל המשקלית. הרגל המשקלית מורכבת ממספר הברות, כאשר לרוב אחת מהן מוטעמת. במרבית המקרים מיקום ההברה המוטעמת נשאר קבוע ברגל המשקלית לאורך כל השיר. הברה בלתי-מוטעמת ברגל נקראת השפלה, בעוד שהברה מוטעמת נקראת הרמה; המונחים מתייחסים לעוצמת הקול, שכן הטעמה היא הרמה או השפלה (קלה) של הקול. הרגל המשקלית היא דפוס חוזר של השפלות והרמות החוזרות על עצמן לאורך השיר.

כל טור בשיר מורכב מחזרה של הרגל המשקלית על עצמה, לרוב עם מספר זהה של רגליים בכל טור. חזרה זו מובילה לכך שבשיר הממושקל בשיטה הסילבו-טונית לכל טור בשיר יהיה בדרך כלל אותו מספר הברות ואותו מספר הטעמות עם מרווח קבוע של השפלות בין כל שתי הרמות. בתחום הפרוזודיה נהוג לסמן השפלות ב-‿ והרמות ב - –.

הנה למשל הבית הראשון משירו של נתן אלתרמן "עוד חוזר הניגון", בסימון הרגליים המשקליות על-ידי קו מפריד / והדגשה של ההברה המוטעמת:

‿ ‿ –/ ‿ ‿ –/ ‿ ‿ –/ ‿ ‿ –

עוֹד חוֹזֵר/ הַנִּגּוּן/ שֶׁזָּנַחְ/תָּ לַשָּׁוְא

וְהַדֶּ/רֶךְ עוֹדֶ/נָּה נִפְקַ/חַת לָאֹרֶךְ

וְעָנָן/ בְּשָׁמָיו/ וְאִילָן/ בִּגְשָׁמָיו

מְצַפִּים/ עוֹד לְךָ,/ עוֹבֵר אוֹרַח.

בדוגמה זו ניתן לראות שכל רגל משקלית מורכבת משלוש הברות כאשר ההברה האחרונה בה מוטעמת (רגל זו נקראת אנאפסט). בשורות הראשונה, השנייה והשלישית ישנן ארבע רגליים (טטרמטר) ובשורה הרביעית יש שלוש רגליים (טרימטר). בשורות השנייה והרביעית מתווספת לרגל האנאפסטית האחרונה השפלה עודפת, זאת כדי לתמוך בחרוז הנקבי (לָאֹרֶךְ, אוֹרַח). בעוד שבשורה השלישית כל מילה מהווה רגל משקלית אחת, הדבר אינו מתקיים בשאר השורות. כך למשל בשורה הראשונה המילה שֶׁזָּנַחְתָּ מתפרקת בין שתי הרגליים האחרונות בשורה, ואילו המילים עוֹבֵר אוֹרַח בשורה הרביעית מהוות יחדיו רגל משקלית אחת.

על-פי רוב, ההטעמות במשקל ילתכדו עם ההטעמות הטבעיות של המילים בשפה. כלומר, אם ההרמה נופלת על מילה מלרעית, היא תבוא בסוף המילה במיקומה הטבעי. מנגד, אם ההרמה נופלת על מילה מלעילית, היא תבוא בהברה שלפני האחרונה. עם זאת, לעיתים ההרמה עלולה שלא לבוא במיקומה הטבעי במילה, מה שיגרום לקורא השיר לקרוא את המילה המלרעית במלעיל ולהפך. בנוסף, ישנם מקרים שבהם לא תהיה הרמה כלל במילה, כמו במקרה של המילה עוֹבֵר בשיר לעיל.

הרגליים המשקליות

כאמור, יחידת הבסיס במשקל הסילבו-טוני היא הרגל המשקלית. להלן רשימת הרגליים הנפוצות ביותר בשירה הממושקלת בשיטה זו:

מספר ההברות ברגל	שם הרגל	מבנה הרגל	דוגמה
2	טרוכיאוס (טרוכא)	–‿	"שׁוּב יוֹצֵא הַזֶּמֶר אֶל הַדֶּרֶךְ" (שיירה שלנו, נתן יונתן)
	יאמבוס (יאמב)	‿–	"מֵחַלּוֹנִי וְגַם מֵחַלּוֹנְךָ" (אהבתה של תרזה דימון, לאה גולדברג)
3	דקטילוס (דקטיל)	–‿‿	"עוֹד אֶתְפַּלֵּל כְּחַנָּה בְּשִׁילֹה" (עקרה, רחל בלובשטיין)
	אמפיברכוס (אמפיברך)	‿–‿	"אַתָּה שֶׁקִּדַּשְׁתָּ שַׁבָּת מִלִּבְרֹא" (שיבה, אברהם שלונסקי)
	אנאפסטוס (אנאפסט)	‿‿–	"עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא" (עוד חוזר הניגון, נתן אלתרמן)

נוספות על הרגליים הללו הרגליים הבאות אשר נפוצות פחות:

מספר ההברות ברגל	שם הרגל	מבנה הרגל
2	ספונדיאוס (ספונדי)	– –
	פריכיוס (פריכי)	‿‿
4	פאון ראשון	–‿‿‿
	פאון שני	‿–‿‿
	פאון שלישי	‿‿–‿
	פאון רביעי	‿‿‿–

אורך הטור השירי

אורך הטור בשיר הממושקל בשיטה הסילבו-טונית נמדד על-פי מספר החזרות של הרגל המשקלית בטור. כך למשל בבית הראשון בשיר "עוד חוזר הניגון", בשלושת השורות הראשונות חוזר האנאפסט ארבע פעמים, מה שהופך את שורות אלו לטטרמטר אנאפסטי, ואילו בשורה הרביעית חוזר האנאפסט שלוש פעמים, מה שהופך אותו לטרימטר אנאפסטי.

אם כל השיר כתוב באותה רגל משקלית ובאותו מספר חזרות בכל טור, ניתן להצביע על משקל אחיד לכל השיר. כך למשל הסונטות של שייקספיר כתובות כולן בפנטמטר יאמבי. כלומר, כל טורי השיר בנויים מחמש חזרות של הרגל המשקלית יאמב.

להלן רשימת אורכי הטורים הראשונים:

מספר חזרות בטור	שם האורך
1	מונומטר
2	דימטר
3	טרימטר
4	טטרמטר
5	פנטמטר
6	הקסמטר
7	הפטמטר
8	אוקטמטר

אורך הטור השירי משפיע על חווית הקריאה של השיר הממושקל. על-פי רוב, ניתן לקרוא פנטמטר בעל רגל דו-הברתית, כדוגמת הפנטמטר היאמבי, בנשימה אחת רצופה ובקצב הנשימה הסדיר, מה שמקנה תחושת נינוחות בקריאה. טור קצר יותר (דימטר, טרימטר או טטרמטר) יכול להוביל לתחושת קוצר נשימה ומהירות בגלל אורך השורות הקצרות. לעומתו, טור ארוך יותר (הקסמטר, הפטמטר או אוקטמטר) יכול לגרום לתחושה של חוסר אוויר בגלל הזמן הנדרש עד לסיום קריאת הטור.

שבירת המשקל

על-פי רוב, בשירה ממושקלת כל טורי השיר בנויים מאותה רגל משקלית ומאותו מספר חזרות עליה. עם זאת, ישנן דרכים שונות שבהן ניתן בתוך השיר הממושקל לשבור את המשקל. שבירה זו יכולה לייצר מגוון של תחושות בקריאה כדוגמת עצירה כפויה, עיכוב או זירוז בקצב הקריאה.

שינוי באורך הטור

בחלק ניכר מהשירים הממושקלים כל טורי השיר הם באותו אורך. עם זאת, שינוי אורך השורה (קרי, שינוי במספר החזרות של הרגל המשקלית) יכול לייצר תחושות שונות בקריאה. כך למשל בשיר "עוד חוזר הניגון" של נתן אלתרמן מרבית השיר כתוב בטטרמטר אנאפסטי (ארבע חזרות של רגל אנאפסטית), אם כי חלק מהשורות כתובות בטרימטר אנאפסטי (שלוש חזרות של רגל אנאפסטית) במקומות שונים בתוך הבית. לעומת זאת, בשירו של אברהם שלונסקי "ובכל זאת: לא פשוט", אורך השורה מתחלף בין טטרמטר לטרימטר טרוכאי לסירוגין לכל אורך השיר:

– ‿/ – ‿/ – ‿/ – ‿

– ‿/ – ‿/ – ‿

עוּרִי/ בַּת הַ/שִּׁיר זַמְּ/רִי נָא

זֶמֶר/ כִּי יָ/אֶה לָךְ

עַל מוֹ/שָׁב בְּ/אוּקְרָ/אִינָה

עַל פּוֹלְ/טָבָה/ פֶּלֶךְ.

השפלה עודפת והצמחה

במקרים רבים, על אף שהשיר ממושקל במשקל סדור, ייתכנו מקומות שבהן תתווסף לאחת הרגליים המשקליות השפלה נוספת.

כאשר השפלה הנוספת מגיעה אחרי ההרמה האחרונה, השפלה זו נקראת השפלה עודפת. הדבר קורה כאשר הטור השירי מורכב מרגליים משקליות שנגמרות בהרמה כדוגמת היאמב, האנאפסט והפאון הרביעי.

במקרים שבהם ההשפלה מתווספת באמצע השורה, תוספת זו תקרא הצמחה. הצמחה יכולה לקרוא בכל רגל משקלית, אך היא נפוצה בעיקר כאשר הטור השירי מורכב מרגל שלישונית (רגל בעלת שלוש הברות), כאשר ההצמחה הופכת את אחת הרגליים בטור לפאון.

בבית הראשון בשיר "עוד חוזר הניגון" לעיל מתווספת השפלה עודפת בשורה השנייה והרביעית כדי לתמוך בחרוז הנקבי. בשיר "פטרבורג" של יוכבד בת-מרים, מרבית השיר כתוב בטרימטר אנאפסטי, אך בשיר משובצות מספר הצמחות, כמו למשל בשורה השלישית של הבית הראשון, שם מתרחשת גם הצמחה וגם השפלה עודפת:

‿ ‿ –/ ‿ ‿ –/ ‿ ‿ ‿ – ‿

וְאָבִיב/ בִּכְנָפֵךְ/ הַמִּתְעַרְפֶּלֶת

דילוגים בשיטת הרשת

באופן דומה לכך שתתכן התווספות של השפלה נוספת לטור כדוגמת השפלה עודפת או הצמחה, ישנם מקרים בהם תוחסר השפלה מן הרגל המשקלית. תופעה זו נקראת דילוג. ניתן לסמן את הדילוג בשורה המשקלית ב-0.

שירים ממושקלים עם מספר רב של דילוגים יקראו שירים ממושקלים בשיטת הרשת. בשירה העברית של תקופת התחייה ניתן למצוא משוררות ומשוררים רבים שכתבו בשיטה זו.

למשל, השיר "אושר שלו" של רחל בלובשטיין (רחל המשוררת) הוא ברובו טטרמטר אנאפסטי, אך ברבות מן השורות ישנם דילוגים בחלק מן הרגליים המשקליות. כך למשל בשורה השנייה של הבית השני בשיר ישנו דילוג ברגל השנייה:

‿ ‿ –/ 0 ‿ –/ ‿ ‿ –/ ‿ ‿ –/

לֹא צָרִיךְ/ לִשְׁאֹל,/ לֹא צָרִיךְ/ לַעֲנוֹת

במקרים רבים הדילוג גורם לעצירה כפויה בקריאת השיר. הקורא שהתרגל לקריאה המשקלית בשירה נאלץ לעצור את קריאתו במקום שבו ישנו דילוג.

המעבר מהגייה אשכנזית להגייה ספרדית

כאמור, שיטת המשקל הסילבו-טוני אומצה לחיקי השירה העברית בשלהי המאה ה-19. בתקופה זו הייתה נהוגה בקרב דוברי העברית באירופה ההגייה האשכנזית. משוררים שכתבו במשקל הסילבו-טוני כדוגמת חיים נחמן ביאליק, שאול טשרניחובסקי ואורי צבי גרינברג כתבו את שירתם המוקדמת בעברית בהגייה אשכנזית.

עם זאת, עם ימי הקמתה של מדינת ישראל, אומצה בישראל ההגייה הספרדית (שלימים נקראה הגייה ישראלית). שינוי זה בהגיית המילים הוביל לשינוי בהברות המוטעמות במילה. מסיבה זו, שירים שנחשבו ממושקלים בהגייה האשכנזית, אינם נחשבים ממושקלים בהגייה הספרדית. כך למשל השיר "אל הציפור" של חיים נחמן ביאליק, אשר ממושקל בטטרמטר דאקטילי לפי ההגייה האשכנזית, אינו ממושקל לפי ההגיה הספרדית. באופן דומה השיר "אני מאמין" של שאול טשרניחובסקי, אשר ממושקל בטטרמטר טרוכאי לפי ההגייה האשכנזית, אינו ממושקל בהגייה הספרדית.

לעומתם, משוררים שכתבו בישראל בתקופת המעבר בין ההגיות כדוגמת אלתרמן ושלונסקי, כתבו את שירתם במשקל לפי ההגייה הספרדית, ועל כן שירתם נשמעת ממושקלת גם לקורא העברי המודרני.

ראו גם

• משקל
• רשימת משקלים בשיטה הסילבו-טונית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39617821משקל סילבו-טוני