משפט מינקובסקי
משפט מינקובסקי הוא תוצאה בסיסית בתחום המכונה 'גאומטריה של מספרים', השייך לתורת המספרים. את המשפט הוכיח הרמן מינקובסקי ב- 1889.
נניח ש- L הוא סריג במרחב $ \ \mathbb {R} ^{n} $. נסמן את הנפח של המקבילון היסודי שלו ב- C. (הדוגמה הפשוטה ביותר היא הסריג $ \ \mathbb {Z} ^{n} $ הכולל את הנקודות שכל הרכיבים שלהן שלמים. המקבילון היסודי במקרה זה הוא קוביית היחידה, והנפח שלו הוא C=1). המשפט עוסק בקבוצות סימטריות ביחס לראשית (כלומר, קבוצות הכוללות יחד עם כל נקודה x גם את הנקודה הנגדית $ \ -x $), וקובע שקבוצה סימטרית קמורה, שהנפח שלה עולה על $ \ 2^{n}C $, מוכרחה להכיל לפחות נקודה אחת של L פרט לאפס (אם ידוע שהקבוצה קומפקטית, הטענה נכונה גם אם הנפח שווה לחסם, ולא רק גדול ממנו).
ממשפט זה נובע שכל מחלקה של אידיאלים שבריים בחוג השלמים $ \ {\mathcal {O}}_{K} $ של שדה מספרים K מכילה אידיאל $ \ I $, עם נורמה $ \ N(I)\leq {\frac {n!}{n^{n}}}\left({\frac {4}{\pi }}\right)^{s}\cdot {\sqrt {|D|}} $ (הנורמה של $ \ I $ שווה לגודל חוג המנה $ \ {\mathcal {O}}_{K}/I $). כאן n הוא הממד של K מעל שדה המספרים הרציונליים, 2s הוא מספר השיכונים המרוכבים של K, ו- D היא הדיסקרימיננטה של ההרחבה. לחסם זה יש תוצאות מרחיקות לכת, שהחשובה ביניהן היא העובדה שכל הרחבה של שדה המספרים הרציונליים מסועפת לפחות מעל ראשוני אחד.
ראו גם
משפט מינקובסקי25813357