סולניים

סולניים
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	סולנאים
משפחה:	סולניים
שם מדעי
Solanaceae
תחום תפוצה

סולָנִיִים (שם מדעי: .Solanaceae Adans) היא משפחה גדולה של צמחים בעלי פרחים מסדרת הסולנאים (Solanales), שערכם הכלכלי רב כגידולי שדה וכצמחי מרפא, תבלין ובושם. המשפחה מונה כ-100 סוגים וכ-2600 מינים הגדלים באזורים הטרופיים והממוזגים ברוב העולם כולל אמריקה, אסיה, אירופה, אפריקה, אוסטרליה, גינאה החדשה ואיים באוקיינוס השקט. המשפחה מקיפה בעיקר צמחים עשבוניים או מטפסים, אבל גם שיחים ועצים שנמנים בסוג הגדול סולנום, שכולל כמעט מחצית המינים של המשפחה כולה.

שימושים

משפחת הסולניים בעלת חשיבות כלכלית רבה. נמנים עמה ירקות שונים המהווים מרכיב יסודי בסל המזונות והתבלין של האדם, כגון חציל, דודא, פלפלת, עגבנייה, שלפח ופטוניה. ערך תזונתי רב נודע לתפוח אדמה שהפקעות משמשים למאכל שלו, וערך כלכלי לצמח הטבק כמקור לעישון ולהרחה. משפחה זו מהווה מקור חשוב לאדם לא רק למזון, אלא לתבלינים,לתרופות ולצמחי נוי. חלק מן המינים שמשו במהלך ההיסטוריה כצמחי מרפא מצד אחד וכצמחי רעל מאידך. חלק מהצמחים מכילים אלקלואידים, כגון סולנין (Solanine), בעלי פעילות ביולוגית, העשויים להפוך לרעילים עבור בני אדם ובעלי חיים ולגרום לתגובה של גירוי ואף של מוות.

חלק ניכר מהסולניים מוצאם ביבשת אמריקה והגיעו לתודעת ושימוש אוכלוסיית אירופה רק אחרי מסעות קולומבוס במאה ה-15.

מאפיינים

עשבים או שיחים או מטפסים או לעיתים רחוקות עצים קטנים.

הגבעולים זקופים או מטפסים. מבחינה אנטומית בגבעול מצויה שיפה פנימית.

העלים חסרי ריח, מסורגים על פי רוב או נגדיים בקרבת התפרחות או כולם מרוכזים בשושנת (למשל דודא). בבסיס הפטוטרת אין לוואים, הטרף בעל שפה משוננת, שסועה או מחולקת לאונות לעיתים רחוקות תמימים (למשל אטד, ספלה, ופטוניה). העלים לעיתים שעירים.

הפרחים יחידים או ערוכים בתפרחות דו-קרניות.

הפרחים כרגיל דו-מיניים, נכונים (סימטריים) או בלתי נכונים. הגביע בעל 5 אונות, הכותרת מאוחת עלים ובעלת 5 אונות. האבקנים 5 כמספר עלי הכותרת, לעיתים 1 מהם או יותר חסר או מנוון, והם מאוחים לצינור הכותרת וקבועים בין עלי הכותרת.

השחלה עילית, בת 2 עד 5 מגורות. עמוד עלי עם צלקת אחת או יותר יוצא מראש השחלה.

השיליה זוויתית על פי רוב בעלת ביציות מרובות.

הפרי ענבה כמו העגבנייה והדודא (לעיתים רחוקות בית גלעין) או הלקט (כמו דטורה, פלפלת הצ'ילי) הנבקעת או נסדקת בעת שיבשה, ומשחררת מתוכה את זרעיה. ההלקט נפתח לרוחבו על ידי מכסה (למשל בשכרון) או על ידי קשוות (שסע או נקב) בראשו (למשל בטבק)

הזרעים מרובים, לרוב עגולים ושטוחים, קוטרם נע בין 2 ל-4 מ"מ בקירוב.

אנטומיה

בדרך כלל השיפה שמובילה מוצרי הטמעה היא חיצונית לעצה שמובילה בעיקר מים. במשפחת הסולניים מצוי חלק משיפה גם מצדה הפנימי של העצה (כלפי מרכז הגבעול) בדומה למשפחת ההדסיים, ההרדופיים החבלבליים והמורכביים.

מינים הגדלים בר בישראל וסביבתה

בישראל וסביבתה גדלים בבר 28 מינים מ-9 סוגים, מהם 9 מינים שמוצאם אינו במזרח התיכון, 8 מאמריקה ואחד מאוסטרליה.

1. בסוג אטד נמנים 5 מינים: אטד אדומי (Lycium petraeum), אטד אירופי (Lycium europaeum), אטד החוף (Lycium schweinfurthii), אטד ערבי (Lycium shawii), אטד רב-פרחים (Lycium depressum).
2. בסוג בוען משויכים 2 מינים נדרים שמוצאם מאמריקה: בוען מצולע (Physalis angulata) ובוען נאכל (Physalis peruviana).
3. בסוג דודא מין אחד מצוי ויחיד בסוגו - דודא רפואי (Mandragora autumnalis).
4. בסוג דטורה משויכים 3 מינים שמוצאם מאמריקה, מהם אחד נדיר - דטורה אכזרית (Datura ferox), ושניים נפוצים: דטורה זקופת-פרי (Datura stramonium), דטורה נטויית-פרי (Datura innoxia).
5. בסוג ויתניה מין אחד מצוי ויחיד בסוגו - ויתניה משכרת (Withania somnifera). ויתניה קהה (Withania somnifera) היא שם נרדף לוותניה משכרת.
6. בסוג טבק מין אחד נפוץ ויחיד בסוגו - טבק השיח (Nicotiana glauca).
7. בסוג סולנום משויכים 8 מינים: סולנום החדק (Solanum incanum) נדיר מאוד, סולנום המקור (Solanum angustifolium) נדיר מאוד ומוצאו מאמריקה, סולנום זיתני (Solanum elaeagnifolium) מצוי ומוצאו מאמריקה, סולנום עדין (Solanum dulcamara) גדל ברמת הגולן ונדיר מאוד, סולנום שחור (Solanum nigrum) מצוי, סולנום שסוע (Solanum laciniatum) מוצאו מאוסטרליה, פליט תרבות ונדיר מאוד, סולנום שעיר (Solanum villosum) מצוי. סולנום סיני (Solanum sinaicum) הוא נחשב לשם נרדף לסולנום שעיר, אך הבוטנאים הישראלים לא מקבלים את הקביעה הזאת.
8. בסוג ניקנדרה מין אחד נדיר מאוד ויחיד בסוגו - ניקנדרה בוענית (Nicandra physalodes) - מוצאו מדרום אמריקה, נדיר מאוד, ונחשב לפולש.
9. בסוג שיכרון משויכים 6 מינים: שיכרון זהוב (Hyoscyamus aureus), שיכרון לבן (Hyoscyamus albus), שיכרון מדברי (Hyoscyamus desertorum), שיכרון מרושת (Hyoscyamus reticulatus), שיכרון פעוט (Hyoscyamus pusillus), שיכרון קהה (Hyoscyamus muticus). שיכרון סיני (Hyoscyamus boveanus) גדל בסיני ובמצרים ולא בישראל.

האלקלואידים במשפחת הסולניים

הסולניים ידועים בהכילם אלקלואידים בעלי פעילות ביולוגית. משערים כי כימיקלים חנקניים אלו נועדו כדי להרתיע בעלי חיים מלאכול אותם. בני אדם יכולים לעשות בהם שימוש אך עלולים גם להיפגע מהם. אחת הקבוצות העיקריות היא האלקלואידים הטרופנים (Tropane). צמחים לדוגמה המכילים אותם הם דטורה, דודא רפואי ועץ הברוגמנסיה. הטרופנים כוללים את האטרופין, הסקופולאמין, וההיוסציאמין. למרות רעילותם הגבוהה של הטרופנים, הם נחשבים לחומרים חשובים לרפואה, תחת שימוש נכון ובמינונים זעירים. בין השאר, יש כאלו היכולים לעצור תופעות אלרגיות רבות; סקופולאמין מגדיל את אישוני העין, ובכך מסייע בבדיקות עיניים.

האלקלואיד המפורסם ביותר במשפחת הסולניים הוא הניקוטין.

אלקלואיד אחר, קפסאיצין, מצוי בסוגי פלפלת, הכולל בתוכו את פלפלת הצ'ילי. רכיב זה אינו רעיל לבעלי חיים. עם זאת, אצל רוב היונקים הוא מגרה קולטני כאב ברקמות אפיתליות אשר חשים חום. הדבר גורם לתחושת חריפות או "שרפה" על אף שאין המדובר בבעירה כימית. בריכוזים גבוהים משתמשים בחומר ב"תרסיס פלפל".

קישורים חיצוניים

• סולניים, באתר ITIS (באנגלית)
• סולניים, באתר NCBI (באנגלית)
• סולניים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• סולניים, באתר Tropicos (באנגלית)
• סולניים, באתר GBIF (באנגלית)
• סולניים, באתר IPNI (באנגלית)
• סולניים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35990961סולניים