משמר הגרנדירים (בריטניה)
| סמל 'הרימון הניצת נכון' בעל 17 להבות אש. | |
| סמל 'הרימון הניצת נכון' בעל 17 להבות אש. | |
|
Honi soit qui mal y pense הבוז למי שיהגה בו רעה | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | The Bill Browns |
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
| שיוך |
 צבא יבשה |
| סוג |
חיל רגלים קל משימות ייצוגיות |
| בסיס האם | לונדון, בריטניה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1656–הווה (כ־368 שנים) |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | גדוד אחד ופלוגה אחת |
| ציוד עיקרי | רוס"ר SA80 |
| פיקוד | |
| יחידת אם | דיוויזיית המשמר |
| מפקדים | המלכה אליזבת השנייה |
משמר הגרנדירים (באנגלית: Grenadier Guards, או בראשי תיבות: GREN GDS) הוא הרגימנט הראשון מבין חמשת הרגימנטים המרכיבים את משמר המלוכה בצבא הבריטי, תחת פיקוד דיוויזיית המשמר. הרגימנט הוא השני בוותיקותו (לאחר משמר קולדסטרים) מבין הרגימנטים בצבא הסדיר, אך הוא הראשון בסדר הבכירות בקרב יחידות המשמר, ולכן גם ביחידות הרגלים כולם. משום מיקומו הראשון בסדר הבכירות במשמר המלוכה, ניתן לזהות את חייליו בין היתר על ידי סידור הכפתורים במרווחים קבועים במדי השרד הטקסיים (זאת לעומת סידורם בזוגות או בשלשות וכן הלאה).
מבנה ויעוד
- הגדוד הראשון, משמר הגרנדירים: הגדוד הראשון מורכב מחמש פלוגות; פלוגת מפקדה, פלוגה 1, 2, 3 ופלוגת סיוע (4). הגדוד מוגדר בייעודו המבצעי חיל רגלים קל ומפקדתו בלונדון עם מפקדת הרגימנט. מלבד שירות מבצעי, הגדוד ממלא גם משימות ייצוגיות כמו כל יחידות משמר המלוכה. נכון להיום הרוב הגדול של משימות הגדוד הינם משימות ייצוגיות ברחבי אנגליה, בעיקר בלונדון. בשנים האחרונות שירת הגדוד בין היתר בעיראק ואפגניסטן.
- פלוגת ניימיכן, משמר הגרנדירים: הפלוגה משמשת למשימות ייצוגיות בלבד והיא משמרת את המורשת של הגדוד השני שצומצם לכדי פלוגה נפרדת זו. הפלוגה מוצבת בלונדון עם מפקדת הרגימנט כולו. לרוב חייל המתגייס לרגימנט מתחיל את שירותו בתקופה שבין שישה לתשעה חודשי שירות בפלוגת ניימיכן. מלבד המשימות הייצוגיות הפלוגה עסוקה בעיקר באימון והכנת החיילים לשירות בגדוד הראשון במשימות מבצעיות, לאחרונה חיילי הפלוגה התאמנו כחודש בג'מייקה בלוחמת ג'ונגל ובאיי פוקלנד.[1]
היסטוריה
יחידות גרנדירים היו במקור יחידות שעשו שימוש ברימוני יד (באנגלית: Grenade, גרנייד). יחידות כאלו נפוצו ברוב צבאות אירופה במהלך המאה ה-17, כאשר חיילייהם היו לרוב גבוהים וחזקים יותר משאר החיילים והם שירתו ביחידות כחלק מרגימנטים של חיל רגלים. גם כיום, השיוך 'גרנדיר' מסמל יוקרה רבה וסטטוס של לוחמי עילית.
בצבא הבריטי המונח 'גרנדירים' מתייחס ב-150 שנים האחרונות ליחידה אחת בלבד; 'משמר הגרנדירים'. למרות שבצבאות רבים אחרים ישנם מספר יחידות גרנדירים, בצבא הבריטי כיום ישנה רק אחת כזאת ומתוקף מעמד זה היא נושאת יוקרה רבה. התואר כיחידת 'גרנדירים' ניתן לרגימנט בשנת 1815 עבור הבסת 'משמר הגרנדירים האימפריאלי' הצרפתי, כלומר השם לא מציין את יעוד היחידה משום שמעולם לא הייתה רגימנט נושאי רימון.
משמר הגרנדירים נוסד בשנת 1656 בתור 'רגימנט המשמר המלכותי' בתור רגימנט משמר של המלך צ'ארלס השני בגלותו בארצות השפלה. בשנת 1660 חלה תקופת הרסטורציה, בה שב מלך אנגליה לכס המלכות, רגימנט המשמר שהוקם נשאר בשנים אלו בארצות השפלה מסיבות כלכליות ופוליטיות. בשנת 1661 הקים המלך באנגליה את 'רגימנט המשמר הרגלי של הוד מלכותו' בפיקודו של ג'ון ראסל, מספר שנים לאחר מכן הגיעו הפלוגות מארצות השפלה ואוחדו יחד עם הרגימנט החדש לכדי 'רגימנט המשמר הראשון' שהכיל 24 פלוגות.בתקופה זו, מספר פלוגות שירתו ברחבי הממלכה בתפקידי משמר שונים ומספר פלוגות תמיד נשארו סביב המלך בתור משמרו האישי.[2]
במהלך המאה ה-17 שירתו פלוגות הרגימנט במספר מערכות וקרבות, במקרים רבים הם שירתו אף על אוניות הצי המלכותי בתור נחתים. במהלך השנים יחידות המשמר פיתחו משמעת נוקשה מאוד והיו ידועות ביכולות תרגילי הסדר והצעידה שלהן, בראש יחידות אלו היה כמובן רגימנט משמר הגרנדירים ששימר לאורך השנים את מקומו הראשון בסדר הבכירות והיוקרה. במהלך המאה ה-18 הרגימנט נשלח להילחם במערכות העיקריות בהם הצבא הבריטי השתתף, מה שמוכר בתור מלחמת מאה השנים השנייה. בין היתר לחמו פלוגות הרגימנט במלחמת הירושה הספרדית (1701–1714), מלחמת הירושה האוסטרית (1748-1740), מלחמת שבע השנים (1763-1756), מלחמת העצמאות של ארצות הברית (1783-1775) והמלחמות הנפוליאוניות (1815-1796).
לקראת סוף המאה ה-18 החלו להיווצר שינויים מבניים ברגימנט, שינויים אלו קרו בעיקר מהנסיון שנצבר במהלך מלחמת האזרחים בארצות הברית וכללו בין היתר הוספה של פלוגות חיל רגלים קל לרגימנטים. בתחילת המלחמות הנפוליאניות כל גדוד ברגימנט כלל 'פלוגה קלה' כאשר שאר הפלוגות נקראו 'פלוגות גדוד', כל גדוד כלל גם יחידת מוזיקאים שניגנו מארשים לליווי הצעדה ממקום למקום ובזמן הקרבות. בנוסף, הרגימנט עצמו כלל אף הוא להקת מוזיקאים שישבה במפקדה בלונדון ובדומה לרגימנטים אחרים בצבא, רגימנט המשמר הראשון כלל דגל יחידה שנקרא בצבא הבריטי "הצבעים".
המלחמות הנפוליאוניות והמאה ה-19
בשנת 1808 השתתפו הגדוד הראשון והשלישי במערכה בחצי האי האיברי כנגד הצבא הצרפתי, כחלק מהכוח של סר דוויד ברייד בצפון ספרד. לאחר מערכה מוצלחת יחסית הכוחות הבריטים החלו לספוג כשלונות ולמעשה החלה נסיגה איטית חזרה לכיוון פורטוגל. בשלבים שונים, הבריטים סבלו מחורף קשה והטרדות מידי הצרפתים ובמקרים רבים יחידות שלמות איבדו את המורל והמשמעת שלהם, אך בדבר רגימנט המשמר, לא תועד אף מקרה שכזה וכך הוא עמד בשם וביוקרה שנוצרה לו. בהמשך המערכה בחצי האי האיברי, ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון קיבל את הפיקוד על כוח הברית כנגד הצבא הצרפתי והחל להטות את הכף לטובת הבריטים. במהלך המחצית המוצלחת של המערכה היו אלו יחידות המשמר שלרוב עמדו בחוד החנית של הצבא ושיחקו תפקיד מכריע בקרבות.[3]
בשנת 1815 נפוליאון בונפרטה חזר מגלותו, השתלט על צרפת ובנה מחדש את צבאו. כדי להתמודד עם האיום המחודש, התאספו שוב הצבאות באזור בלגיה כדי להתכונן למערכה המכריעה כנגד הצבא הצרפתי, כאשר שני הכוחות העיקריים היו הצבא הפרוסי בפיקוד גבהרד לברכט פון בליכר והצבא הבריטי יחד עם כוחות ממדינות נוספות בפיקוד הדוכס מוולינגטון. במהלך תקופה זו שמוכר בתור מלחמת מאה הימים, הגדוד השני והשלישי הרכיבו את "חטיבת המשמר הראשונה". ב-16 ביוני 1815 הגיעו כוחות חטיבת המשמר בצעדה ארוכה הישר לתוך שדה הקרב בקאטר ברה, שם הפלוגות הקלות נלחמו בחורשה בקצה הצפוני ופלוגות הגדוד נכנסו לתגבר אותם. לאחר שטיהרו את החורש יצאה החטיבה לנלחמה מול הצרפתים בשדה הפתוח, כשהיא מתמודדת עם התקפות פרשים ומתקיפה את כוחות האויב. במהלך היום שלאחר מכן, הצבא הבריטי נסוג לאזור שדה הקרב העיקרי בווטרלו. לאחר יום הקרב בקאטר ברה, שני הגדודים ספגו כ-500 אבידות עם לחימתם העיקשת לאורך קו החורש.
יומיים לאחר קרב קאטר ברה, שני הצבאות נפגשו בשדה הקרב בווטרלו, לאחר שהצבא הפרוסי הפסיד בקרב ליני והצבא הבריטי ביצע נסיגה טקטית (למעשה הפסיד) בקרב קאטר ברה. משמר הגרנדירים התחלק לשני יעדים עיקריים בפריסת הכוחות בקרב; הפלוגות הקלות ביצרו והחזיקו את המעוז בהוגמונט בצד המערבי של שדה הקרב, בעוד שפלוגות המשמר הרגילות הוצבו בסביבות מרכז הקו הבריטי. במהלך הקרב 'פלוגות הגדוד' שהוצבו בקו הבריטי התמודדו עם התקפות הפרשים הצרפתיים שנועדו לשבור את מרכז הכוח הבריטי, בשלב המאוחר יותר בקרב הם היו בין היחידות שנלחמו והביסו את 'המשמר האימפריאלי', לוחמי העילית של הצבא הצרפתי. משום הלחימה של הרגימנט כנגד 'משמר הגרנדירים האימפריאלי' הצרפתי, ב-29 ביולי 1815 בהוראת המלך קיבל הרגימנט את הכבוד להוסיף את התואר 'גרנדיר' לשמו (לציון הבסת הגרנדירים הצרפתים). מרגע זה, הרגימנט אימץ את כובע הברסקין המזוהה עם גרנדירים, נוצת מצנפת לבנה ואת סמל הרימון בעל 17 להבות האש. שמו של הרגימנט שונה לכדי; 'רגימנט המשמר הרגלי הראשון או הגרנדיר'.[4]
לאחר קרב ווטרלו, אירופה נכנסה לפרק זמן של כ-40 שנים של שלום, שהופר בשנת 1854 עם תחילתה של מלחמת קרים כנגד האימפריה הרוסית. הגדוד השלישי של הרגימנט נשלח לחצי האי קרים כחלק מחטיבת המשמר, נחת שם ב-14 בספטמבר ומספר ימים לאחר מכן השתתף בקרב אלמה, בו נהדפו הרוסים לכיוון העיר סבסטופול. במהלך המצור על סבסטופול, ב-5 בנובמבר פרץ טור רוסי את חומות העיר במטרה לשבור את התוקפים הבריטים, הקרב שהתפתח (קרב אנקרמן) היה אחד הקרבות הקשים בו לחמו יחידות הרגימנט כשהם נלחמים בערפל וחוסר סדר כנגד הרוסים בין סוללות המצור של הצבא הבריטי. כוח המשמר נלחם בעקשנות רבה באותו היום כשהוא שומר על 'צבעי המלכה' מורמים במרכז הכוח, אותו דגל קרוע והרוס מוצג כיום בכנסיית הרגימנט. במהלך מלחמת קרים הוענקו לחברי הגדוד השלישי של הרגימנט ארבעה עיטורי צלב ויקטוריה (שזה עתה נוסד).[5]
לאחר מלחמת קרים, הרגימנט המשיך לשרת במערכות, משלחות צבאיות ומלחמות ברחבי האימפריה הבריטית. הגדוד השני שירת במשלחת למצרים בשנת 1882, שם השתתף בקרב תל אל-כביר, בעוד שהגדוד הראשון השתתף במערכה בסודאן תחת הלורד קיצ'נר, שם נלחם בקרב אומדורמן. הגדוד השני והשלישי השתתפו (בחטיבות נפרדות) במלחמת הבורים בדרום אפריקה לקראת סוף המאה.
מלחמות העולם
במהלך מלחמת העולם הראשונה שירתו גדודי הרגימנט כחלק מדיוויזיית המשמר שנוצרה באוגוסט 1915 והוצבה בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. הדיוויזיה הורכבה משלוש חטיבות שריכזו את גדודי המשמר מהרגימנטים השונים (כל אחד בעל ארבעה גדודים), בפיקודו של הברון מקוואן ששירת בעצמו במשמר הגרנדירים. לאורך המלחמה חיילי הרגימנט השתתפו בקרבות השונים בחזית המערבית, ראוי לציין את השתתפות הרגימנט בקרב איפר הראשון בחודשי המלחמה הראשונים (אוקטובר-נובמבר 1914) שם נבלמה בקושי רב התקדמות הצבא הגרמני. בין השנים 1925-1941 שימש רודני מור כמפקד הרגימנט הראשון. בשנים 1945-1948 שימש מור כמפקד חטיבת השריון ה-8 בארץ ישראל, בדרגת בריגדיר.
שנים אחרונות
לאחר המלחמה, בדומה ליחידות הצבא, גם משמר הגרנדירים עבר מספר צמצומים. עוד לפני סוף המלחמה פורק הגדוד השישי, לאחר המלחמה פורקו גם הגדוד החמישי והרביעי, בשנת 1960 פורק גם הגדוד השלישי שנחשב לאחד הוותיקים והיוקרתיים בצבא הבריטי, 'פלוגת אנקרמן' הוקמה וסופחה לגדוד השני כדי לשמר את המורשת של הגדוד השלישי.[6]
בשנים שלאחר המלחמה הגדוד השלישי שירת בארץ ישראל המנדטורית בין 1945 ל-1948. במשך השנים יחידות הרגימנט שירתו במלזיה ב-1949, טריפולי ב-1951 וקפריסין ב-1956. בשנות ה-60 הגדוד הראשון והשני שירתו במשימות שמירה על השלום באפריקה, דרום אמריקה וצפון אירלנד, בנוסף לפרקי שירות כחלק מכוח נאט"ו בגרמניה. בשנת 1991 הגדוד הראשון נשלח להישתתף במלחמת המפרץ על בסיס רכבי הקרב ווריור. בשנת 1994 כחלק מהערכה מחודשת וסידור מחודש של הצבא הבריטי (בעיקר לאור סיום המלחמה הקרה), פורק גם הגדוד השני ומורשתו השתמרה ב'פלוגת ניימכן' העצמאית.
מורשת ומסורת
- מדים ולבוש: מדי השרד של חיילי הרגימנט מובחנים מחיילי ארבעת רגימנטי המשמר האחרים, בין היתר על ידי סידור הכפתורים בחולצת המדים. משום בכירות הרגימנט במקום הראשון, המרווחים בין הכפתורים שווים (באופן זה, מדי משמר קולדסטרים מכילים כפתורים המסודרים בזוגות, משום מקום שני בבכירות הרגימנטים). בנוסף לסידור הכפתורים, חיילי המשמר לובשים את כובע הברסקין בדומה ליחידות המשמר האחרות.
- נוצת המצנפת: נוצת המצנפת נענדת מצד ימין של כובע הברסקין[7], בצורת נוצה או פלומה עומדת וניצבת לאורך הכובע והיא בצבע לבן, הייחודי לחיילי הרגימנט.
- תזמורת הרגימנט: תזמורת הרגימנט היא מהוותיקות והמוכרות בצבא הבריטי, עם יותר מ-300 שנים של שירות.
- צלבי ויקטוריה: חיילי הרגימנט קיבלו לאורך השנים 13 צלבי ויקטוריה. ארבעה צלבי ויקטוריה הוענקו לחיילים במלחמת קרים, שבעה לחיילים במלחמת העולם הראשונה ושניים לחיילים במלחמת העולם השנייה.
תוארי קרב
הרגימנט הוא מהוותיקים בצבא הבריטי (השלישי בוותיקות) וקיים כ-350 שנים, בהם השתתף ברוב המערכות והקרבות של הצבא הבריטי. משום כך מחזיק הרגימנט מספר רב של תוארי קרב, בהם ניתן למנות את הבאים:
|
לקריאה נוספת
- Fraser, David (1978). The Grenadier Guards. Men-at-Arms Series # 73. London: Osprey Publishing. ISBN 0-85045-284-8.
- Messenger, Charles,. 1986. History of the British army. Novato, CA, USA: Presidio.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: משמר הגרנדירים (בריטניה) |
- אתר המשמר הרשמי.
- עמוד המשמר באתר משרד הביטחון הבריטי.
- היסטוריה של המשמר באתר משרד הביטחון הבריטי.
הערות שוליים
- ^ מתוך עמוד המשמר באתר משרד הביטחון.
- ^ Fraser, 1978, עמ' 6.
- ^ Fraser, 1978, עמ' 10-11.
- ^ Fraser, 1978, עמ' 11-14.
- ^ Fraser, 1978, עמ' 14-17.
- ^ Fraser, 1978, עמ' 24.
- ^ כובע אשר נלבש על ידי כלל חיילי המשמר בממלכה המאוחדת, בנוסף ליחידות מצבאות אחרים.
- ^ 8.0 8.1 8.2 המלחמה האנגלו-סודנית.
- ^ 9.00 9.01 9.02 9.03 9.04 9.05 9.06 9.07 9.08 9.09 מלחמת העולם הראשונה.
- ^ 10.00 10.01 10.02 10.03 10.04 10.05 10.06 10.07 10.08 10.09 מלחמת העולם השנייה.
- ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 המלחמות הנפוליאוניות.
- ^ מלחמת המפרץ.
- ^ 13.0 13.1 13.2 מלחמת קרים.
- ^ מלחמת הבורים השנייה.
| הקודם: -אין- |
סדר בכירות בחיל הרגלים מקום 1 |
הבא: משמר קולדסטרים |
21497246משמר הגרנדירים (בריטניה)