משחת נעליים
משחת נעליים היא מוצר המשמש לצחצוחם של נעליים, מגפיים ושאר אביזרים העשויים מעור. למשחה, על פי רוב משחת שעווה או קרם שעווה, תפקיד חשוב בהארכת חייהם של מוצרי עור, בשימור חזותם האסתטית, ובעמידותם בפני מים.
חומרים רבים ושונים שימשו במשך מאות שנים כמשחת נעליים. בדרך כלל, חומרים טבעיים דוגמת שעווה וחלב נרות. נוסחת המשחה המודרנית המוכרת כיום הוצגה לראשונה בתחילת המאה ה-20. במספר מוצרים מאותה תקופה, דוגמת משחות קיווי (Kiwi) שהחלו להימכר עוד בשנת 1906, משתמשים גם כיום.
משחות הנעליים מורכבות כיום על פי רוב מתערובת של חומרים טבעיים וסינתטיים הכוללים נפטא, טרפנטין, צבע וגומי ערבי, תוך עירובם של החומרים הללו בתהליכים כימיים מתקדמים. משחות נעליים עלולות להיות רעילות, ושימוש לקוי בהן אף עלול לגרום לכתמי עור.
היסטוריה
לפני המאה ה-20
מאז ימי הביניים נעשה שימוש במשחות שעווה למוצרי עור במטרה לרכך עורות ולהפכם לחסינים מפני מים, אמצעי שלא איפשר מצד שני להבריק אותם. המשחה יוצרה משעווה טבעית ושמן. מוצרי עור הפכו לפופולריים במהלך המאה ה-18, והגימור המלוטש והברק הפכו לחשובים יותר, במיוחד במוצרי הנעלה דוגמת נעליים ומגפיים. במרבית המקרים נעשה שימוש במגוון משחות ביתיות במטרה לספק את הליטוש הזה, ועל פי רוב באמצעות לנולין או דונג ששימשו כבסיס למשחה.
במאה ה-19 פותחו סוגים שונים של משחות נעליים, אך רק למעטות מאוד מביניהן התייחסו כמשחות להברקה. תחת זאת, הן נקראו על פי רוב משחירות (בעיקר כשעורבבו עם פחם), או שפשוט המשיכו להגדיר אותן כמשחה למוצרי עור.
לפני שנת 1906 לא היו משחות הנעליים מוכרות כמוצר שניתן לרכישה והן גם לא נחשבו למוצר מתוחכם במיוחד. המכירות לא היו גבוהות במיוחד, אולם מספר מותגים, כמו Nugget, נמכרו לצרכנים במהלך המאה ה-19. ענף התעסוקה בו עבדו אנשים כמצחצחי נעליים הלך והתרחב, ונערים רבים החלו לעסוק במשלח היד הזה ברחובות הערים, תוך שימוש במשחת נעליים בסיסית או בצחצוח באמצעות מטלית.
משחת נעליים מודרנית
בעוד שנמצאו ברחבי העולם מספר מוצרים שמטרתם להאריך את חייהם של מוצרי עור שונים (לרבות משחת ה- Punch האירית שיוצרה לראשונה בשנת 1851, ומשחת ה-Erdal הגרמנית שנמכרה בשנת 1901), Kiwi האוסטרלית הייתה משחת הנעליים הראשונה המזכירה את סוגי משחות הנעליים המודרניות - כלומר, כזו שמטרתה בראש ובראשונה להבריק את הנעליים.
ויליאם רמזי והמילטון מק'אלן הסקוטים החלו לייצר "משחות מגפיים" בבית מלאכה קטן בעיר מלבורן שבאוסטרליה. הנוסחה שלהם הייתה שיפור ניכר בהשוואה למשחות נעליים קודמות. היא שימרה את עור הנעל, הבריקה אותו ושיחזרה את צבעו. שמה המסחרי של המשחה עם הוצאתה לשוק בשנת 1908 היה Kiwi Dark Tan (חום כהה), והיא כללה מרכיבים נוספים שהוסיפו לעור הנעל גמישות ועמידות בפני מים. משחות הנעליים שיוצרו באוסטרליה באותה תקופה נחשבו לטובות בעולם. משחות אלה הפכו למוצר צרכני לכל דבר, והחלו לייצאן לבריטניה, לאירופה ולניו זילנד.
מותג מתחרה באותם ימים היה משחת הנעליים "קוברה" שיוצרה בעיר סידני שבאוסטרליה. המשחה אף צוינה במספר סדרות פרסום בעיתון המקומי The Sydney Bulletin עוד בשנת 1909, תוך שימוש בדמות הקרויה בשם Chunder Loo of Akim Foo (כאשר המילה Chunder משמעה "להקיא", וההקשר שלה נוגע כנראה לסלנג המקומי).
התרחבות השוק
לקראת סוף המאה ה-19, עם התפתחות הייצור המתועש של נעליים ושאר מוצרי עור, הפכו אלה נפוצים יותר וזמינים לכול. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, הובילה הדרישה לנעליים צבאיות לעלייה גוברת בביקוש למוצר שיאפשר להבריק ולצחצח נעליים באופן מהיר, יעיל וקל. הצחצוח נעשה גם לשם הברקתם של חגורות עור, נרתיקי אקדח ואוכפי סוסים. הביקוש הגובר הוביל לעלייה ניכרת במכירות של משחות הנעליים. הפופולריות של משחת הנעליים Kiwi הלכה והתרחבה בכל רחבי העולם האנגלו-סכסי, לרבות ארצות הברית.
עם הזמן החלו להופיע משחות מתחרות דוגמת Shinola מארצות הברית, Cherry Blossom מאנגליה, Parwa מהודו, Jean Bart מצרפת ורבות אחרות. מסעות הפרסום התרחבו, וכללו שימוש בדמויות בדיוניות או היסטוריות במטרה להגביר את המודעות למוצרים שפירסמו. גם מלחמת העולם השנייה הביאה לזינוק חד בביקוש למשחת נעליים, והיא נמצאה בכל מקום שבו נמצאו יחידות צבאיות.
סיפור המרמז על העלייה בחשיבותה העולמית של משחת הנעליים מסופר על ידי ג'ין ויליאמס, אזרח ניו זילנד שחי ביפן בזמן כיבוש בעלות הברית את יפן לאחר מלחמת העולם השנייה. החיילים האמריקנים היו מאוכזבים לגלות עד כמה מחבלות נעליהם המהוהות בניסיונותיהם להכיר נשים יפניות. כשכוחות הכיבוש הבריטיים הגיעו ליפן, כשנעליהם מבריקות ומצוחצחות ברמה שטרם הייתה ידועה לכוחות האמריקניים, החלו החיילים האמריקנים לגלות דאגה של ממש לנעליהם. הסוד נמצא לא רק ברקק ובהברקה, אלא גם במשחת הנעליים האוסטרלית, מצרך שהפך עד מהרה בקרב האמריקנים למוצר עובר לסוחר. קופסאות סיגריות רבות נסחרות תמורת קופסה אחת בודדת של משחת נעליים מתוצרת Kiwi.
לאחר שחזרו לארצות הברית, המשיכו החיילים המשוחררים להשתמש במשחות תוך הגברת הפופולריות שלהם בקרב קהל הצרכנים בארצם. מספר שנים לאחר מלחמת העולם השנייה, פתחה חברת Kiwi מפעל בפילדלפיה לייצור אריזות של משחת נעליים בצבעים שחור, חום ונייטרלי.
בימינו
משחות נעליים נחשבות כיום למוצר זול. הביקוש אינו משתנה וכמעט שאינו מושפע משינויים במחירן, ומחזורי המכירות נמוכים על פי רוב. מכירות שוק משחות הנעליים מתפלגות כדלקמן: 26% מהמכירות כוללים משחות, 24% כוללים קרמים, 23% כוללים מזלפים ו- 13% כוללים נוזלים. בשנים האחרונות הביקוש היה סטטי ואף הלך וירד. אחת הסיבות היא ההחלפה ההולכת וגוברת של הנעליים הרשמיות בנעלי ספורט גם בעבודה, בתי ספר וכדומה.
כיום קיימים מוצרים רבים להברקה ולצחצוח נעליים, לרבות חנויות שמתמחות בתחום. ישנם שני קהלי יעד מרכזיים למכירות של משחות נעליים: האחד, הציבור הרחב, והשני, העוסקים בתחום וחוגי המסחר דוגמת הסנדלרים. אחוזי המכירות בין השניים דומים למדי. בהודו, נערים רבים עובדים כיום כמצחצחי נעליים, בעיקר בתחנות רכבת.
משחת הנעליים Kiwi עודנה משחת הנעליים המוכרת והנפוצה ביותר בעולם ומוצריה של החברה נמכרים ביותר מ-180 מדינות תוך החזקת נתח שוק של יותר מ-53% מהענף העולמי. כיום, המשחות מיוצרות באוסטרליה, קנדה, צרפת, הודו, פקיסטן, דרום אפריקה, ספרד, בריטניה ובארצות הברית. חברות אחרות המייצרות משחות נעליים הן Shinola, Lincoln Shoe Polish, Meltonian ו-Cherry Blossom.
Kiwi נרכשה על ידי החברה האמריקנית Sara Lee לאחר רכישתה את החברות Knomark בשנת 1987 ו-Reckitt and Colman' בשנת 1991. בשנת 1994 קבעה המועצה לסחר לאומי שעל חברת Sara Lee לוותר על בעלותה בחברות הללו, שאם לא כן, תוכרז כמונופול. מאז הפסיקה Sara Lee לרכוש נכסים או חברות אחרות הקשורות למוצרי טיפוח לענף ההנעלה בארצות הברית בטרם עריכת בדיקה וקבלת אישור מהמועצה. המועצה לתחרות בבריטניה בדקה אף היא את פוטנציאל המונופול של החברה בענף.
ייצור
הרכב
משחות נעליים מורכבות מאמולסיה קולואידית דמוית שעווה, חומר המורכב ממספר נוזלים ומוצקים שאינם מתערבבים זה בזה. על פי רוב הן מיוצרות מחומרים דוגמת נפטא, לנולין, טרפנטין, שעווה (בדרך כלל מסוג קרנובה), גומי ערבי, אתילן גליקול, ובמידת הצורך, גם מחומרי צבע דוגמת פחמן שחור.
בדרך כלל משקלן הסגולי הוא 0.8, והן אינן מסיסות במים. הן מורכבות מ-65% עד 77% חומרים נדיפים, לרוב נפטא. הכמות הגדולה של החומרים הנדיפים גורמת לכך שמשחת הנעליים תתייבש ותתקשה לאחר פעולת המריחה, בעוד שהיא משמרת את הברק שלה.
לנולין, גריז הידרופילי שמופק מצמר בעלי חיים דוגמת כבשים ועיזים, פועל הן כשעווה חסינת מים והן כדבק, שני מאפיינים שמעניקים למשחת הנעליים את התחושה והמרקם השמנוניים והחלקים. כמו כן, הוא גם מונע מהנפטא להתאדות עד שהמשחה נמרחת על פני שכבה דקה ושלמה של משטח עור.
רכיב מרכזי במשחת הנעליים הוא החומר המעבה שבלעדיו משחת הנעליים תהיה נוזלית מדי, דבר שיקשה על השימוש בה. בגומי הערבי, מרכיב שמקורו בשני מינים של עצי שיטה הגדלים בחלקו הדרומי של מדבר סהרה, נעשה על פי רוב שימוש במטרה להגביר את הצמיגות והדביקות של המשחה.
תהליך הייצור
ייצור המשחות נעשה במכלים גדולים ודורש תנורי חימום. אין שיטה אחת ויחידה לייצורן של המשחות, אך רובן דורשות ייצור בלחץ של שתי אטמוספירות במטרה להבטיח שהנפטא לא תרתח ושהטמפרטורה לא תעלה מעל 85 מעלות צלזיוס.
השלב הראשון בייצורה של משחת הנעליים הוא התכת השעווה בעלת נקודת ההיתוך הגבוהה ביותר, בתנור חשמלי. בהמשך מתווספים לה סוגי שעוות נוספים, על פי רוב בסדר יורד של נקודות ההיתוך של שאר השעוות. בעוד שהשעווה מוחזקת בטמפרטורה קבועה ויציבה, האמולסיה – תערובת של מספר סוגים של נפט ואם נדרש, גם של שמנים — מחוממת בנפרד בטמפרטורה של כ-85 מעלות צלזיוס. האמולסיה המחוממת מועברת לשעווה יחד עם מים מזוקקים.
כאשר התערובת מגיעה לטמפרטורה של 80 מעלות צלזיוס, מוסיפים לה טרפנטין. תערובת זו עוברת לאחר מכן ערבול ובחישה במשך שלושים דקות. צבעים, דוגמת carbon black (פחם שחור שהוא תוצר בערה חלקית של דלק, ומשמש כצבע וכמחזק בגומי), מתווספים לשמן האלה במידה והמוצר אינו מיועד להיות בעל צבע נייטרלי. הטמפרטורה הגבוהה מורדת אט אט לטמפרטורה של 50 מעלות צלזיוס, וככל שהצמיגות והדביקות שלה עולה, שופכים אותה דרך צינור סגור לחדר קירור.
על התערובת שנשפכה להתקרר לאיטה, תוך הפיכתה לבעלת מרקם וצבע גמישים ואחידים בכל תוכנה. התהליך נחשב לתהליך פשוט וקל, והציוד הנדרש לביצועו זמין ונוח לרכישה.
משחות הנעליים נארזות, על פי רוב, בקופסאות שטוחות ועגולות במשקל של 60 גרם, ומצוידות במנגנון המקל על סגירתן בתום השימוש ופתיחתן מחדש. הואיל וכמות המשחה הנדרשת לצחצוח בודד היא קטנה, ומאחר שהמשחה נוטה להתייבש בקלות בשל מרכיביה הנדיפים, דוגמת הנפטא, מארז גדול עתיד להתייבש עוד בטרם ייעשה במשחה שימוש מלא. הקופסאות השטוחות והעגולות הפכו, על כן, למוצר המזוהה כמעט לחלוטין עם משחות נעליים.
שימוש
צחצוח נעליים במשחה נעשה בעזרת מטלית או מברשת. משחת נעליים אינה חומר ניקוי, ולכן על הנעל להיות גם נקייה וגם יבשה בטרם תימרח עליה משחת הנעליים. פעולת הברשה נמרצת לניקוי, מלווה בליטוש קל לאחר מכן באמצעות מברשת או מטלית יבשה ונקייה, מניבה על פי רוב תוצאות טובות. טכניקה אחרת גורסת צחצוח ושפשוף לתוך העור באמצעות מטלית יחד עם מספר טיפות מים או רוק. הטכניקה הזו מניבה מראה שקוף, מבריק וחלק, המוכר ומוערך במסגרות צבאיות.
במשחות המורכבות משעוות דונג ניתן לעשות שימוש כשכבת מגן במטרה להאריך את חיי הנעל ולשפר את חזותה. שיטה נוספת ומהירה יותר להשגת מראה שקוף ומצוחצח הינה ליטוש פני המשחה, לאחר שנמרחה והתייבשה, באמצעות גרב ניילון.
ישנה משחת נעליים שאינה מחייבת שימוש במטלית, והשימוש בה נעשה באמצעות טכניקה שנקראת בעגה המקצועית בשם משום. מספר יצרני מוצרי הנעלה משווקים גם משחות נעליים נוזליות בבקבוקי פלסטיק לחיצים שבחלקם העליון נמצא ספוג קטן. המשחות בבקבוקים הללו מאופיינות בכמות קטנה יחסית של שעווה, כדי לעשותן צמיגיות פחות ונוזליות יותר.
ישנם מוצרים נוספים המשמשים לטיפוח נעליים, אך אינם מוגדרים כ"משחת נעליים". בכללם ניתן למנות כימיקלים כגון חומרי הלבנה לנעליים לבנות, וכן מגוון תרסיסים ומזלפים שמטרתם ניקוי נעליים והקניית עמידות מפני רטיבות למוצרי עור רך מעובד ("זמש"). אף שמשחת הנעליים מיועדת בראש ובראשונה לנעלי עור, ישנם מספר יצרנים המציינים כי ניתן לעשות שימוש במשחות המיוצרות על ידם גם על מצע חומרים שאינם נקבוביים דוגמת ויניל. צבע המשחה יכול להידמות לצבע הנעליים עליהן היא עתידה להימרח, או לחלופין להיות נייטרלי ונטול כל צבע מהותי. בשל צמיגותה ושמנוניותה, ניתן לעשות גם שימוש במשחת הנעליים כחומר סיכה לעת מצוא.
רעילות
משחות נעליים רבות מורכבות מכימיקלים רעילים שיכולים להיספג בגוף דרך העור או באמצעות שאיפה. למרות שישנם יצרני משחות נעליים שטוענים שהמשחות המיוצרות אצלם אינן רעילות, רבים מהם אינם מציינים את המרכיבים מהם עשויה המשחה. בעת השימוש במשחת נעליים, הטוב ביותר הוא ללבוש כפפות, להימנע משתיית אלכוהול (היות שהדבר עלול להגביר את השפעותיהם של כימיקלים מסוימים), ולשהות באזור מאוורר.
על משחות הנעליים להיות מאוחסנות במקום שרחוק מהישג ידם של ילדים ובעלי חיים. הן מאוד רעילות לציפורים. הן עלולות להכתים את העור לאורך זמן ממושך למדי, ואף לגרום לגירוי בעיניים במידה ונוצר מגע ישיר עם החומר.
קישורים חיצוניים
- כיצד להכין משחת נעליים (באנגלית)
- היסטוריה של משחת נעליים (באנגלית)