משה נחשון
משה נחשון (קִיפֶּר) (כ"ו בתשרי תרמ"ט, 1 באוקטובר 1888, אנאנייב, פלך חרסון, רוסיה (אוקראינה) – 14 במאי 1977, תל אביב) היה פדגוג עברי, מייסד הגימנסיה העברית "תרבות" ברובנה ומנהלה הראשון, ומורה למתמטיקה בגימנסיה העברית "הרצליה" במשך 35 שנה.
ביוגרפיה
נחשון נולד בשם משה קיפר בעיירה אָנַאניֶיב (Ананьев) שבפלך חרסון, בדרום-מערב רוסיה (אוקראינה), בנם של פסיה-לאה (בת חנא-שמעון בקר) ונחמן קיפר. אביו ואבי-אמו היו מראשוני חובבי ציון. קיבל חינוך תורני בחדר ולצדו עברית ולימודי חול (השכלה כללית). לאחר מכן החל ללמוד בגימנסיה המקומית. ב-1906 עלה ארצה עם אמו ואחיו, ולאחר חצי שנה שבה עבד כפועל במושבות וביקב בראשון לציון, שב לרוסיה לסיים את לימודיו בגימנסיה. משסיים, ב-1908, נסע לווהלין כשליח מטעם המרכז הציוני בווילנה לעבודה ציונית ותרבותית-עברית ברחבי הפלך. הישגיו הלימודיים אפשרו לו לעבור את מכסת הנומרוס קלאוזוס (ההגבלה על מספר היהודים הלומדים באוניברסיטאות ברוסיה), וב-1909 התקבל לאוניברסיטת אודסה, שם למד פיזיקה ומתמטיקה. בשבתו באודסה היה חבר בחוגים הציוניים בה ומבאי ביתו של מנחם אוסישקין. ב-1915 קיבל תואר מוסמך במתמטיקה בהצטיינות, והמשיך ללמוד עוד כשנתיים במכון לפסיכו-נוירולוגיה בבירה סנקט פטרבורג.
לאחר מהפכת פברואר (1917) נשלח מטעם רשת החינוך העברי "תרבות" במוסקבה להתמחות בחינוך עברי בגימנסיה העברית הראשונה של הרשת, שנוסדה בחארקוב, בהדרכת שלום יונה טשרנא. שם לימד חינוך מתמטי למורים ומתמטיקה בגימנסיה. כעבור שנה נסע לקייב ללמד מתמטיקה בסמינר למורים "תרבות" בהנהלת אהרן כהנשטם (1918–1919. ב-1919 קיבל תואר מוסמך בפדגוגיה מאוניברסיטת קייב. לאחר מכן עבר לעיר רובנה שבווהלין (שאז נכנסה בתחומי פולין) ובשנת תרצ"ט (1919–1920) ייסד בה את הגימנסיה העברית "תרבות", שהייתה אחת מהגימנסיות העבריות הראשונות בפולין-אוקראינה.[1] בנוסף כיהן כראש הלשכה הציונית בווהלין, ארגן מוסדות חינוך עבריים ופרסם שני ספרי לימוד עבריים: תרגום-עיבוד של ספר לימוד בגאוגרפיה, וספר לימוד בגאומטריה שחיבר עם משה אהרון בייגל.
_%D7%A0%D7%A9%D7%A8%D7%99_%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%9C_%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%96%D7%95%D7%9F_%D7%95%D7%99%D7%96%D7%A0%D7%A1%D7%A7%D7%99_btm10173.jpeg)
בקיץ 1921 עלה לארץ ישראל, ומראשית שנת הלימודים תרפ"ב החל לכהן כמורה למתמטיקה בגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב. הוא לימד בגימנסיה במשך 35 שנה, עד פרישתו לגמלאות בשנת תשי"ז. בשנותיו האחרונות היה חבר ההנהלה וחבר הוועד המפקח.
במקביל לעבודתו כמורה, הוסיף לעסוק בעבודה ציבורית. בשנת תרצ"ג לקח חלק בייסוד מושב תל צור שליד אבן יהודה, וכיהן כיו"ר האגודה במשך כמה שנים. היה חבר מועצת פועלי תל אביב; מראשי אגודת המורים חברי מפא"י; מעסקני הסתדרות המורים, ממייסדי קופת הפנסיה של הסתדרות המורים בבתי הספר התיכונים וחבר הנהלתה בשנותיה הראשונות; וממייסדי מועצת המורים למען הקרן הקיימת לישראל וחבר הנהלתה מראשיתה ובמשך 25 שנה; ממייסדי ברית עברית עולמית וחבר הנהלתה, חבר אגודת הסופרים העבריים; ופעיל בארגון להשלטת העברית.
פרסם שני ספרי שעשועי מתמטיקה: "צא וחשב!" (2 כרכים, תרפ"ז–תרצ"ז) ו-"בפרדס המיספרים" (תשי"ט 1958) ותרגם מדריך לאריתמטיקה מאת המתמטיקאי הסובייטי מ"י ויגודסקי ("מדריך במתמטיקה אלמנטרית", תשכ"ז). פרסם מאמרים ב"החינוך" וביומונים בארץ.
משה נחשון נקבר בבית העלמין נחלת יצחק.[2]
משפחתו
אחיו זאב קיפר היה ממייסדי דגניה א', ונפטר ממלריה בשנתה הראשונה. אחיו אליהו נחשון (קיפר) היה ממייסדי קבוצת גבע.[3] אחותו עדה טבֶרסקי הייתה מפעילות ארגון אמהות עובדות. אחותו יהודית נישאה לצייר שמואל בן-דוד (דוידוב). אחותו צפורה נישאה למיכאל תמרי-טַיטלמן, מראשוני העלייה השנייה ואיש הפועל הצעיר; בנם הוא הצייר והמאייר עמירם תמרי.
משה נחשון נשא ב-1914 את חנה בת אברהם בירמן (אחותו של המורה והעסקן הציוני הרוסי-ישראלי ישראל בירמן[4] ודודתו של המתרגם אברהם בירמן). השניים היו הורים לשלושה: עמנואל קיפר, שטבע למוות בטיול כיתתי לירקון בהיותו תלמיד כיתה י"ב בגימנסיה הרצליה ב-1935;[5] צפורה לובטקין; וכרמלה גֶלבֶּר, שנישאה לעמנואל גלבר (1917–1987), מפקד חיל ההספקה בצה"ל (1949–1957) ושגריר (בנם, פרופ' יואב גלבר, הוא היסטוריון ישראלי, חוקר הציונות, היישוב וההיסטוריה של מדינת ישראל).
בשנת תשי"ג-1953 נפטרה אשתו חנה. בתשט"ו נשא את חדוה נאור לבית גולדשטיין.
ספריו
- מ.א. בייגיל בהשתתפות מ. קיפר, גאומטריה הסתכלותית: (ללמד על פי מלאכת-יד ציור ושרטוט): ספר-עזר למורים, ורשה: אחיאסף, תרפ"ב.
- מ’ קיפר, צא וחשב!: ספר מקרא ושעשועים לגדולים ולקטנים, 2 כרכים, תל אביב: דביר, תרפ"ז–תרצ"ז.
- מ’ נחשון, בפרדס המיספרים, תל אביב: ספרי גדיש ('גינת אגוז: ספריה לבידור מתימטי'), תשי"ט 1958.
- י"מ לוינגר, מ’ נחשון וי’ אגוזי, מבוא לתורת הרקמות, רמת גן: בר אוריון, תש"ל.
- שיחות עם רבצל’ה / געשפרעכן מיט רבטשעלא: רבקה נחשון לבית גורפינקל, י"ח טבת תרס"א לובלין, פולין - י"ט שבט תשל"ב, תל אביב, תל אביב: (דפוס ורד), תשל"ח. (בעברית ויידיש) (הופיע לזכרה)
תרגום
- ו. דון ופ. טיקנר, גאוגרפיה הסתכלותית: שעורים בידיעות התבל בקשר עם ידיעות הטבע: ספר עזר למורים עם ציורים רבים; תרגם בשנויים והוספות: מ. קיפר, ורשה: אחיאסף, תרפ"א 1921. (הוצאה שנייה: ורשה: אחיאסף ותרבות רובנה, [תרפ"ב?].)
- מ"י ויגודסקי, מדריך במתמטיקה אלמנטרית: חשבון (אריתמטיקה); תרגם מרוסית: משה נחשון, תל אביב: אוצר המורה, תשכ"ז.
לקריאה נוספת
- "Nahshon, Moshe Kipper," in: Who's who in world Jewry, 1972, p. 644.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "משה נחשון (קיפר)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3477
הערות שוליים
- ^ ראו מאמרו 'ראשית הגימנסיה "תרבות"', בתוך: אריה אבטיחי (עורך), רובנה: ספר זיכרון, תל אביב: הוצאת ילקוט ווהלין; ארגון יוצאי רובנה בישראל, תשי"ז 1956, עמ' 215–219; וכן את יתר המאמרים על אודותיה שם, עמ' 219–230. ראו עוד אצל מנחם גלרטר, הגמנסיה העברית "תרבות" ברובנה, ירושלים: ועדת בוגרי הגמנסיה העברית "תרבות" ברובנה, תשל"ג-1973.
- ^ משה נחשון באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ יואב נחשון, 100 שנה לעלייתו של אליהו נחשון (קיפר), באתר קבוצת גבע.
- ^ ישראל בירמן, דבר, 6 באפריל 1956 (עם פטירתו). אשתו פרומה הייתה מורה עברייה ועסקנית ציונית (פרומה בירמן, דבר, 2 במאי 1949 (נקרולוג)).
- ^ עמנואל קיפר, דבר, 15 בנובמבר 1935.
32301542משה נחשון