משה יצחק בלוך
משה יצחק בלוך (בליטאית: Mozė Itzhakas Blochas; באנגלית: Moshe Yitzhak [or Isaac] Bloch; 1893, סודארג, ליטא הרוסית – אוגוסט 1942, רוסיה הסובייטית) היה מהנדס, אדריכל ידוע, מחנך ופעיל ציוני. למד אדריכלות באיטליה ובשווייץ, הורה בגימנסיה הריאלית העברית ובגימנסיה העברית ע"ש שוואבה בקובנה והיה כותב קבוע ביומון מרכזי של יהדות ליטא "די אידישע שטימע" ('הקול היהודי'). השתתף בתחרויות בינלאומיות בבניין ערים אך בעיקר התמסר לתוכנית שקשורה לארץ ישראל – תעלה שתחבר את הים התיכון עם ים סוף בתור תחליף לתעלת סואץ ותיתן תנופה לפיתוח הנגב. בשנות ה-30 ביקר בלונדון ונפגש עם פקידים בכירים במשרד המושבות שגילו התעניינות רבה בתוכנית. ואולם עקב נסיבות בינלאומיות ערב מלחמת העולם השנייה נדחה הדיון בנושא. בשנת 1941 נאסר על ידי הסובייטים בשל פעילותו הציונית, נשלח למחנה כפייה ושם נרצח.
קורות חיים
משה יצחק בן אברהם גרשון בלוך נולד בשנת 1893 בעיירה לגדות נהר ניימן, סודארג (ליט'), שבפלך סובאלק, במערב האימפריה הרוסית (כיום בנפת שאקי, מחוז מאריאמפול שבליטא). בילדותו למד ב"חדר" וכשמלאו לו 11 שנה, הביאוהו הוריו לקובנה ומסרוהו ללמוד אצל המורה קדיש סילמן, שהיה ידוע בימים ההם כמורה מומחה. שלוש שנים למד בקובנה ומשם נשלח ללמוד בווילנה בגימנסית כגן הידועה.
בשנת 1912 גמר את הגימנסיה והחל ללמוד אדריכלות במילנו שבאיטליה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר לציריך שבשווייץ והמשיך שם את לימודיו. בשנת 1920 גמר את המחלקה להנדסה ואדריכלות ב"פוליטכניקום הפדרלי" וחזר לליטא העצמאית (או הרפובליקה הליטאית הראשונה מאז 1918).
בליטא נתמנה כמהנדס העיר שאולאי ובשנת 1922 עבר לקובנה, שם עסק בבנייה פרטית והורה ציור ושרטוט בשתי הגימנסיות העבריות: הגימנסיה הריאלית[1] והגימנסיה העברית ע"ש שוואבה. עבודות אלו לא סיפקו את רוחו הסוערת. הוא תמיד היה מלא מרץ ובעל מעוף ודמיון יוצר החובק מרחבים גדולים, ולכן השקיע רבות בתוכניות אורבניסטיות והשתתף בתחרויות בינלאומיות לבניין ערים: סטוקהולם, זאגרב ומדריד.
אך בעיקר הטרידה את מנוחתו תוכנית אחת הקשורה לפיתוחה של ארץ ישראל - תוכנית התעלה שתאחד את ים התיכון עם ים סוף, ובתחילת שנות ה-30 החל לעבוד על תוכנית זו, אחרי שישב בספריות מדעיות בברלין, פריז ולונדון ואסף חומר רלוונטי.
התעלה המתוכננת צריכה הייתה לתרום לפתרון בעיית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. היא צריכה הייתה להוות חלופה לתעלת סואץ, דרך סחר שלאורכה יוקמו יישובים עבריים ועל ידי כך תינתן תנופה לפיתוח הנגב.
התעלה תוכננה להתחיל בחיפה. דרכה היו צריכים להזרים את מי הים התיכון לאפיק הירדן ומשם דרך ים המלח לים סוף על יד עקבה. אשד המים שנוצר בין פני הים התיכון והירדן צריך היה לשמש ליצירת אנרגיה הידרואלקטרית זולה. את מי הירדן העודפים כעת אפשר היה להטות להשקית אדמת הנגב הצחיחה.
בשנת 1935 נפגש בלונדון עם כמה עסקני ציבור, ביניהם פרופ' זליג ברודצקי, ארתור לוריא ותאודור זיסו.[2] מהשיחות איתם הסיק שאין ההסתדרות הציונית מסוגלת לשקול ביצוע תוכנית ענקית שכזו, והדרך היחידה להרים את הפרויקט היא לפנות לממשלת בריטניה.
בלוך שב לליטא, ישב שלוש שנים על המדוכה ועיבד מחדש את תוכניתו על כל פרטיה בתוספת תרשימים נאים ומפות מפורטות.
בשנת 1938 ביקר שנית בלונדון ותאודור זיסו הפגישו עם תת-השר לענייני מושבות במשרד המושבות אשר גילה התעניינות רבה בנושא. התוכנית נבדקה על ידי מומחים שקבעו שהיא רצינית וראויה לעיון. ואולם מלחמת העולם השנייה עמדה בפתח ("האנשלוס" של אוסטריה לגרמניה הנאצית היה במרץ 1938), ובפגישה הבאה עם הפקידים הבריטים נאמר לו שאין ביכולתם להמשיך במשא ומתן בגלל המאורעות בזירה הבינלאומית.
בלוך היה משתתף קבוע ביומון היידי הציוני "די אידישע שטימע". כמו כן היה פעיל בחברה ההיסטורית-אתנוגרפית ליהודי ליטא, והכין בשבילה מפה של האתרים היסטוריים של היהודים בליטא.
ב-14 ביוני 1941, תחת הכיבוש הסובייטי של ליטא (וכשבוע לפני פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות), נאסר בעוון הפעילות הציונית וה"אנטי מהפכנית" (שימש גם כיו"ר התנועה הרוויזיוניסטית "הצה"ר" בקובנה), והוגלה למחנה ריכוז במחוז ארכנגלסק שם נורה "על ניסיון לבריחה" במהלך ה"אטאפ" (מקום לינה לאסירים במהלך העברתם ממקום למקום - רוס').[3] אשתו, שרה זיסקינד וולברג, הוגלתה לסיביר (היא ובנו עלו ארצה).
בבאר שבע נקרא רחוב על שמו של המהנדס בלוך (בלוך יצחק).
עבודות נבחרות
- קומה שלישית של בית החולים היהודי בקובנה "ביקור חולים"
- בניינים ברחוב הראשי של קובנה לאיסוֶוס אָלֶיָיה ('שדרת החירות') (אנ').
לקריאה נוספת
- מרים בלוך-מכליס, ביוגרפיה על משה יצחק בלוך ([חמו"ל], 1987)
- 'אדריכל משה-יצחק בלוך ז"ל' בתוך: ישראל יבלוקובסקי (עורך), היכל ששקע: החינוך העברי בקובנה – מוסדות ואישים, תל אביב: ארגון בוגרי הגמנסיון העברי בקובנה, 1962, עמ' 259–261.
קישורים חיצוניים
- 'בלוך, משה-יצחק', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 120 טור 1 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1318)
- יוסף רוזין, "סודארגס (סודארג)", באתר JewishGen (באנגלית)
- "משה יצחק בלוך", באתר המחקר הגנאלוגי ancestry.com (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ על היותו מורה בגימנסיה הריאלית, ראו: מ. אלישיב (פרידמן), 'יד לחברים שאינם: מורי הגמנסיון העברי הריאלי בקובנה', בתוך: ישראל יבלוקובסקי (עורך), היכל ששקע: החינוך העברי בקובנה – מוסדות ואישים, תל אביב: ארגון בוגרי הגמנסיון העברי בקובנה, 1962, עמ' 323
- ^ משפטן, חוקר הנגב ובנו של מנהיג ציוני אברהם לייב זיסו. לאחר פרסום דו"ח ועדת פיל ב-1937 הקים בלונדון ועד ציבורי למען הכללת הנגב בתחומי המדינה היהודית, מוך הערכת חשיבות האזור להתיישבות היהודית. ב-1942 נהרג בקרב אל-עלמיין השלישי כאשר נלחם כמתנדב ביחידת קומנדו בריטית.
- ^ חבר לגורלו סיפר שבלוך היה מליץ יושר על האסירים ודרש מן הרוסים יושר וצדק, קרי שיתנו לאסירים את המינימום המגיע להם על פי כללי בתי הסוהר והמחנות. הדבר לא מצא חן בעיני הסוהרים ולכן החליטו להיפטר ממנו ושלחו אותו ל"אטאפ".
