האתנאום הרומני

האתנאום הרומני
	צילום מ-2016
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	26 באוקטובר 1886 – 14 בפברואר 1888 (שנה ו־15 שבועות)
סגנון אדריכלי	נאו-קלאסי ואקלקטי
מידות
גובה	41 מטר

האתנאום הרומנית (ברומנית:Ateneul Român - בכתובת המקורית במעלה החזית - Atheneul Român - מבטאים "אַתֶנֶאֶוּל רוׂמֶן") הוא אולם קונצרטים במרכז בוקרשט, בירת רומניה ואחד מסממניה של העיר. בניינו המקושט והמעגלי עם כיפה, נבנה ב-1886–1888 והוא מושב הבית של התזמורת הפילהרמונית ג'ורג'ה אנסקו ואחד ממושבי הפסטיבל הבין-לאומי ג'ורג'ה אנסקו. האתנאום ממוקם בקאליה ויקטוריאֵי (שדרת הניצחון) בחלק הצפוני של פיאצה רבולוציאי (ככר המהפכה) - בכיכר ג'ורג'ה אנסרו והרחוב בנג'מין פרנקלין 1-3.

היסטוריה

ב-1865 הקימה קבוצת אנשי תרבות ומדע, עמה נמנו קונסטנטין אסארקו, וסילה א. אורקיה, ד"ר ניקולאיה קרצולסקו, קרול רוסטי ואלכסנדרו אודובסקו, את האגודה "האתנאום התרבותי הרומני" במטרה להפיץ ידע בציבור הרחב. בניין האתנאום בבוקרשט, שהוקדש לאמנויות ולמדעים, נועד לימים לשמש את מטרות האגודה הזאת. יוזמת בניית הבניין בא במיוחד מקונסטנטין אסארקו. המיקום שנבחר היה "גן הבישופות" (Grădina Episcopiei), נכס של משפחת הבויארים והמלומדים וקרסקו. בעבר פעלה בו גם כנסייה שכונתה "הכנסייה שבפרדס של וקרסקו" (Biserica de la livedea Văcărescului או levedea Văcăreștilor) שהיה מטוכיון של בישופות רמניק. משם השם "גן הבישופות".^[1]. רבים מבני התקופה מתחו בקורת על בחירת המקום שנחשב ל"מרוחק מדי המרכז העיר של אז ולא נגיש, בימיוחד בחורף. שאלו אם אין למדינה מגרשים מרכזיים, והאם היה צריך לבחור דווקא במקום הזה "בשולי העיר"? לפי המלצת האדריכל שארל גרנייה, בונה האופרה גרנייה בפריז, הבניין תוכנן על ידי האדריכל הצרפתי אלבר גאלרון כך שיוכל להיעזר ביסודות שכבר עוצבו על ידי "אגודת הרומנית לרכיבה על סוסים" (Societatea Equestră Română) לצורך בניית מאנז'.הבנייה התחילה ב-1886 והבניין נפתח ב-14 בפברואר 1888, אף על פי שהעבודות במקום נמשכו עד 1897. חלק ממימון הבנייה הושג בהתרמה ציבורית למשך 28 שנים כשסיסמת המתרימים נותרה בזיכרון הלאומי עד היום:"תרמו לאו^[2] עבור האתנאו".

ב-29 בדצמבר 1919 אירח האתנאום את ועידת המנהיגים הרומנים שהתכנסו כדי להצביע עבור איחודם של חבלי בסרביה, טרנסילבניה ובוקובינה עם הממלכה הישנה הרומנית על מנת להקים את ממלכת רומניה רבתי ("רומניה הגדולה").

ב-1935 נאספו מיוזמת ג'ורג'ה אנסקו תרומות לבניית עוגב קונצרטי שהוצב בחלק האחורי של הבמה. העוגב נבנה על ידי חברת א.פ. ואלקר ושות' מלודוויגסבורג, וירטמברג. היא נחנכה ב -22 באפריל 1939 ברסיטל של פרנץ שיץ, מנהל של Hochschule für Musik בווינה, כיום האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה.

ב-1992, בימי המשטר הדמוקרטי הפוסט-קומוניסטי, נערכו עבודות שיפוץ נרחבות שלהבניין שמנעו את קריסתו. העבודות נוהלו על ידי חברת בנייה רומנית והצייר הרסטורטור סילביו פטרסקו. 9 מיליון אירו נתרמו שווה בשווה על ידי ממשלת רומניה ומועצת הבנק האירופי לפיתוח. בשנים 2004-1994 הבניין חושק, שופץ והתחדש לפי תכנון על ידי האדריכליות אנה ברנישטה, רלוקה ניקוארה וגבריאלה מינדו, יחד עם המהנדסים דרגוש באדיה וסילביה קאריימן. הוא נפתח מחדש לרגל המהדורה ה-17 של הפסטיבל הבינלאומי ג'ורג'ה אנסקו.

הבניין ואגפיו

הסגנון הכללי של הבניין הוא נאו-קלאסי עם כמה נגיעות רומנטיות. הוא מעגלי, בעל כיפה גדולה ונראה כמו מקדש יוני עם ששה עמודים חזיתיים ושניים צדדיים. בכניסה הראשית לשמונת העמודים היוניים מידות דוות לאלו של מקדש הארכתאון באתונה. מסביב לכיפה נראים חרוטים בקיר שמותיהם של דמויות חשובות של התרבות הרומנית כמו מירון קוסטין, גאורגה שינקאי, דימיטריה קנטמיר, יון הליאדה רדולסקו ותימוטיי צ'יפאריו. החזית היא פריסטילום בעל רוחב של 48 מטר. מתחתיו נראים חמישה מדליונים במוזאיקה המייצגים תמונות של חמישה מגדולי השליטים של רומניה:ניאגויה בסאראב, אלכסנדרו הטוב, המלך קרול הראשון, וסילה לופו ומאתיי בסאראב. כלל הגובה של הבניין עד חוד הכיפה הוא 41 מטר.

מול חזית הבניין יש פארק קטן ופסל של המשורר הלאומי הרומני, מיכאי אמינסקו. בתוך הבניין בקומת קרקע נמצא אולם כנסים שגודלו כגודלו של האודיטוריום אשר מעליו. לאולם הקונצרטים קוטר של 28.5 מטר וגובה של 16 מטר, עם 600 מושבים ועוד מושבים ב-52 יציעים - בסך הכל כ-794 מושבים. על הקיר הפנימי המעגלי של האודיטוריום מצויר פרסקו מאת הצייר קוסטין פטרסקו התאר ציוני דרך חשובים בתולדות רומניה, החל מכיבוש דאקיה על ידי הקיסר הרומאי טראיאנוס וכלה בהקמת רומניה הגדולה ב-1918. הבניין המוכר כסמל של התרבות הרומנית, נרשם ב-2007 ברשימת אתרי המורשת האירופית. ^[3]

הפרסקו הגדול

בהרצאה ב 26 בפברואר 1888 הביע את בקשת המייסדים לקשט את קירות האתנאום בפרסקו המתאר סצנות מההיסטוריה הלאומית של הרומנים. ^[4] ב-1902 הצייר שטפן פופסקו התיע פרויקט ראשון של אותו פרסקו אבל הצעתו נדחתה בגלל שווי העבודה: 80000 ליי .^[5] הפרסקו שנבחר לבסוף היה פרסקו מאת הצייר קוסטין פטרסקו (1954-1872) מן העיר פיטשט. העבודה התחילה ב-1933 והסתיימה בחנוכת הציורים בערב 26 במאי 1939. אורך הפרסקו הוא 70 מטר ורוחבו 3 מטר. הוא משתרע לאורך טמבור הכיפה עם הפסקה במקום שבו נמצאת הבמה. ^[6] הפרסקו כולל 25 סצנות ייצוגיות מתולדות העם הרומני.

הקיסר טראיאנוס מגיע לדאקיה
הלגיונרים הרומאים מיישבים את דאקיה
היווצרות העם הדאקו-רומאי
'המשמר הרומאי
פלישת הברברים (נדידת העמים)
'התחלות העם הרומני
ההתיצבות
הגעת השליט הראשון
המעמד הצבאי
המדינה המנהלית:חלוקת התפקידים הבכירים (דרגטורים)
מסע הצלב הרומני
שטפן הגדול
עידן השלום והאמונה
מיכאי האמיץ
התחלות התרבות הרומנית
מרד הוריה, קלושקה וקרישאן
המרד של טודור ולדימירסקו
שנת 1848 בטרנסילבניה
שנת 1848 בנסיכויות הרומניות
אלכסנדרו יואן קוזה
שנת 1859 ואיחוד הנסיכויות הרומניות
קרול האשון ומלחמת העצמאות של רומניה
המלחמה להשלמת האומה 1918-1916
פרדיננד הראשון, המאחד
עידן ההתחזקות - שבו הוצג המלך קרול השני, "מלך התרבות" יחד עם בנו, יורש העצר, הווייבוד הגדול מיכאי, לימים המלך מיכאי הראשון, "יורדים אל העם על מנת לתת חסות למדע, לספרות, לאמנות, לעבודה החלקאית ולתעשייה"

^[7] ב-1940 בהגיעו לשלטון, הגנרל יון אנטונסקו דרש מהצייר קוסטין פטרסקו להסיר את תמונתו של המלך קרול השני שאותו הדיח ושהפך לבלתי רצוי. במקומה צייר פטרסקו אלגוריה של איכרות המייצגות את הפרובינציות של רומניה הגדולה:רגאט, טרנסילבניה, בסרביה ובוקובינה. השלטון הקומוניסטי לא התערב בתכני הציור. זאת תוך התעלמות מכך שאחת האיכרות המצוירות ייצגה את חבל בסרביה שסופח בחזרה לברית המועצות.

ב-21-23 בפברואר 1948 התקיים בבניין האתנאום הרומני קונגרס המיזוג של המפלגה הקומוניסטית של רומניה עם פלג שמאלי מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרומנית כדי להקים את מפלגת הפועלים הרומנית. בזמן עבודות הקונגרס כוסה הפרסקו בקטיפה אדומה, במטרה להעלים את תפקיד המונרכים בתולדות רומניה. הסתרת הפרסקו נמשכה כעשרים שנה. ב-1967-1966 נערכו באתנאום עבודות שיפוץ שכללו התקנת מיזוג אויר, שיפוץ התקרה, החלפת הכורסאות, חלוקה מחדש של היציעים, הרחבת האוואנסצנות. ב-1966 הוסרה הקטיפה האדומה מעל הציורים קוסטין פטרסרו עיצב גם את המוזאקיות החיצוניות של האתנאום.

בעבר למשך תקופת מה האתנאום הרומני אירח את הפינקוטקה של המדינה. אוסף התמונות הועבר בהמשך למוזיאון הלאומי לאמנות של רומניה

שדרת הפסלים

בהתקופה שבין מלחמות העולם שבילי גן האתנאום קושטו בפרוטומות של אישים רומנים חשובים - פוליטיקאים, אנשי תרבות ואומנות. הם לא שרדו מכיוון שנהרסו בימי השלטון הקומוניסטי: מיכאי אמינסקו מאת יון ג'ורג'סקו, מיכאיל קוגלניצ'אנו מאת ולדימיר הגל, פטרה ס. אאורליאן מאת הגל, יון גיקה מאת יורדנסקו, טראיאן דמטרסקו מאת פיליפ מרין, דומיטרו ג'ורג'סקו -קיריאק מאת אוסקר האן, ינקיצה וקרסקו מאת הגל, קונסטנטין אסארקו מאל הגל, גבריל מוסיצ'סקו מאת מיליצה פטראשקו, קונסטנטין א. רוסטי מאת יון ג'ורג'סקו, וסילה אלכסנדרסקו-אורקיה מאת הגל, הגנרל יון אמנואיל פלורסקו מאת יון ג'ורג'סקו, גריגורה טוצ'ילסקו, גאורגה דם תאודורסקו מאת קרול שטורק, קונסטנטין סטנצ'סקו מאת הגל, ותאודור שרבנסקו מאת פיליפ מרין. אחרי סילוק הפסלים, בחזית האתנאום הוצב פסל יחיד "הרצים", יצירה מ-1913 של הפסל אלפרד בושה (1934-1850). פסל זה שהוכרז כמונומנט היסטורי הועתק ב-1950 לקאליה ויקטוריאי 146-142. כיום במקום פסל הוצב הפסל בברונזה של מיכאי אמינסקו, יצירה מ-1963 של הפסל גאורגה ד. אנגל.

מורשת אירופית

ב-2004 נרשם האתנאום ברשימת המומונטים ההיסטוריים בעל ערך לאומי ועולמי. הוא נועד לשמירה גם בתוקף החוק להסדרת שטח הלאומי, אזורים שמורים. ב-21 במרץ 2007, לכבוד יובל לחתימת הסכם רומא להקמת השוק האירופי המשותף, הוצבה על קיר האתנאום לוח המכריזה את הכללת הבניין ברשימת המורשת האירופית, שאושרה בכנס שרי התרבות של האיחוד האירופי בברלין ב־13 בפברואר 2007.