מרדכי רענן

מרדכי רענן (קופמן)

לידה	30 בדצמבר 1922 י"א בטבת ה'תרפ"ג קובנה, ליטא
פטירה	11 בדצמבר 2003 (בגיל 80) ט"ז בכסלו ה'תשס"ד
השתייכות	אצ"ל
תפקידים בשירות
מפקד האצ"ל האחרון של מחוז ירושלים

מרדכי רענן (30 בדצמבר 1922; י"א בטבת ה'תרפ"ג – 11 בדצמבר 2003; ט"ז בכסלו ה'תשס"ד) היה מפקד האצ"ל בירושלים החל ממרץ 1947, במהלך התקופה הקשה של המצור על ירושלים במלחמת העצמאות, ועד לפירוק האצ"ל.

ביוגרפיה

רענן עם מנחם בגין ושמואל תמיר, כחלק ממשלחת תנועת החירות לגיוס תרומות לנפגעי האצ"ל, דצמבר 1948

מרדכי רענן (קופמן) נולד ב-30 בדצמבר 1922 בקובנה, ליטא, להוריו פניה (לבית לוריא) ואליהו קופמן. בהיותו בן שישה חודשים עלתה המשפחה לארץ-ישראל והתיישבה בנווה-צדק, תל אביב. שם פתח האב אליהו את הליטוגרפיה הראשונה בארץ, שנקראה "ליטוגרפיה א. קופמן וברסון", כשם המפעל שהיה בבעלותו בליטא. בנין הליטוגרפיה שופץ ונשמר עד היום כ- "בית רענן" בנווה-צדק.

מרדכי למד בבית-הספר "אליאנס" בנווה-צדק, תל אביב, והמשיך את לימודיו בפתח-תקווה, כשמשפחתו עברה להתגורר בכפר-גנים ליד פתח-תקווה. ההורים חשבו כי מעבר לכפר יעזור לאחיו הגדול ממנו, זאב, שלקה במחלת כליות קשה, להחלים – אך זאב נפטר בגיל 13.

בעידוד אביו הצטרף מרדכי לבית"ר בגיל צעיר ואחר כך לשורות האצ"ל. בתקופת הסזון (1945) נחטף על ידי ההגנה, נחקר בקיבוץ גבעת השלושה, הועבר לקיבוץ משמר העמק והוחזק בתנאים קשים במערה ליד הקיבוץ.

פעילות באצ"ל ושירות צבאי

בחודש מרץ 1947, לאחר מעצרו של יצחק אבינועם, מונה למפקד מחוז ירושלים של האצ"ל, בדרגת גונדר, תפקיד בו שימש עד פירוק האצ"ל בספטמבר 1948. רענן שימש בתפקיד זה גם במהלך תקופה הקשה של המצור על ירושלים במלחמת העצמאות. הפעולה הגדולה ביותר שהאצ"ל ביצע באותה תקופה הייתה ההתקפה על הכפר דיר יאסין, ממערב לירושלים, שנערכה בשיתוף עם ה"לח"י" ובהסכמה מפורשת (בכתב) של "ההגנה". מרדכי רענן הדגיש ללוחמים כי חל איסור לפגוע בנשים, ילדים, זקנים ושבויים. רענן אמר גם כי תושבי הכפר יוזהרו בעזרת רמקולים על המתקפה הקרבה על מנת לתת להם הזדמנות לנוס על נפשם, וכי הדרך לעין כארם, שיועדה להיות נתיב מילוט לתושבי הכפר, תישאר פתוחה לשם כך.

בנובמבר 1948 יצא רענן עם משלחת של תנועת החרות לארצות הברית, יחד עם מנחם בגין, עו"ד שמואל תמיר ובצלאל עמיצור, כדי לגייס כספים לשיקום נפגעי האצ"ל. שמואל תמיר הפך לחברו הקרוב. לקראת הנסיעה לארצות הברית, התבקש מרדכי לעברת את שם משפחתו, בהתאם למגמה שרווחה אז בארץ. מרדכי בחר להחליף את שם משפחתו – קופמן, לאחד מכינוייו במחתרת – רענן. (כינויים אחרים היו, בין השאר: חיים שניידרמן, גרינברג, יעקב) מאז נקרא מרדכי בפי כל חבריו בשם רענן, ומשפחתו וידידיו הקרובים קראו לו בשם החיבה – "נני".

עם שובו ארצה התגייס רענן לצה"ל, אשר סירב להעניק לו באופן אוטומטי דרגה מקבילה לזו שהייתה לו באצ"ל. רענן סרב, כמחאה, ללכת לקורס קצינים ולכן נשאר בדרגת סמל.

עסקי הוצאה לאור וייצוא ספרים

רענן החל את דרכו כשכיר, ואחר כך היה לבעלים של "דפוס ישראל", ששכן ליד גשר רידינג בתל אביב, ושהיה אז מבתי הדפוס הגדולים בארץ. בשנות השישים הקים רענן הוצאת ספרים שנקראה "אותפז" והוצאה נוספת בשם "נתיב". ספרים רבים ראו אור בעברית בהוצאות אלו וחלקם היו רבי מכר, ביניהם – "המלחמה על ירושלים" מאת משה נתן (שיצא בשש מהדורות מיד לאחר מלחמת ששת הימים).

גולת הכותרת של עבודתו המקצועית של רענן הייתה היותו העורך והמוציא לאור של סדרת אלבומים מהודרים, שיצאו לאור בזה אחר זה: "בעקבות ישו", "בעקבות משה", "בעקבות הנביאים" ו"בעקבות סנט פאול". את "בעקבות משה", ו"בעקבות הנביאים" כתב משה (מויש) פרלמן, ואת הטקסטים לספרים הנוצריים כתב כומר פרנציסקני בשם וולפגאנג פאקס, מנהל המכון לחקר המקרא בעיר העתיקה בירושלים, (סניף של אוניברסיטת הוותיקן). הספרים, שכללו תמונות צבעוניות רבות, יצאו לאור באנגלית, צרפתית, גרמנית, הולנדית, איטלקית, שוודית, ספרדית, פורטוגזית וגם בסינית וביפאנית. כל הספרים, פרט למהדורה הסינית והיפנית, הודפסו בארץ בדפוס "מסדה". הספרים נשלחו לחו"ל, והיה זה יצוא הספרים הגדול ביותר בזמנו, שהיווה למדינה מקור הכנסה חשוב של מטבע זר. הספרים זכו להצלחה רבה בכל העולם. הספר "בעקבות ישו" באנגלית, למשל, יצא בלפחות 15 מהדורות, וגם זכה להיות בארצות הברית ספר החודש במועדון היוקרתי "מועדון ספר החודש".

באוקטובר 1970 הוזמן רענן ל"ביקור פרטי" אצל האפיפיור פאולוס השישי בוותיקן, שבמהלכו הגיש לו רענן מתנה - את העותק הראשון של הספר "בעקבות ישו" באיטלקית, בכריכת עור ועליה שם הספר באותיות זהב.

פעילות ציבורית

בשנת 1969 מונה רענן לנציג ציבור בבית-הדין האזורי לעבודה כנציג המעסיקים, שם שימש שופט (לצידו של השופט נחמיה גוטמן). תוקף מינויו הוארך בשנת 1981.

במשך השנים הוזמן רענן פעמים רבות להרצות על ירושלים במלחמת תש"ח – באוניברסיטאות ובמוסדות שונים להשכלה גבוהה, בבתי-ספר תיכוניים, בפני קצינים וחיילים בצה"ל, בקיבוצים ובאולמות ציבוריים ברחבי הארץ.

על אף התעניינותו העמוקה באירועים פוליטיים בארץ, נמנע רענן מלהצטרף לפעילות פוליטית רשמית, מלבד פעם אחת, כשהצטרף ב-1973 למפלגת המרכז החופשי, שם שימש יו"ר המועצה הארצית וחבר הוועדה המדינית. כמו כן פעל בשנת 1976 לשם איחוד מפלגות המרכז והקמת מפלגת התנועה הדמוקרטית לשינוי.

אחרית ימיו

בתחילת שנת 1990 חלה במחלת הפרקינסון. רענן נפטר ביום ט"ז בכסלו תשס"ד, 11 בדצמבר 2003, ונקבר בחלקת הקבר המשפחתית בבית-העלמין קריית-שאול בתל אביב.

על שמו נקרא כיכר בשכונת תל ברוך הישנה, השכונה שבה גר, בעקבות תרומה של משפחתו לקרן תל אביב לפיתוח בשנת 2008.

חיים אישיים

בגיל 21 (1943), התחתן מרדכי עם חברתו – שרה לבית קסיצקי. לזוג נולדו שלוש בנות. נישואים אלה הסתיימו בגירושין לאחר כ־14 שנה.

בשנת 1960 נשא רענן לאישה את אורה דרור (דרצ'ינסקי). לאורה ולרענן נולדו שני ילדים.

קישורים חיצוניים

• מרדכי רענן-קאופמן, באתר האצ"ל

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31127874מרדכי רענן