מקלט גרעיני
מקלט גרעיני הוא מרחב סגור המתוכנן להגן על יושביו מפני פסולת רדיואקטיבית או מפני נשורת גרעינית הנובעת מפיצוץ גרעיני. מקלטים רבים כאלה תוכננו כחלק מתוכנית ההגנה האזרחית מפני מלחמה גרעינית, בעת המלחמה הקרה.
לאחר פיצוץ גרעיני, חומר שהתנדף בכדור האש שנוצר לאחר הפיצוץ חשוף לנייטרונים מהפיצוץ. החומר סופח אותם והופך לרדיואקטיבי. כאשר החומר מתעבה לענן, הוא יוצר אבק וחומר חולי קל המזכיר אבן ספוג. הנשורת פולטת גם קרינת בטא וגם קרינת גמא. רוב החומר הרדיואקטיבי שנוצר נושר אל כדור הארץ וחושף כל עצם המצוי בטווח הקרינה לזיהום רדיואקטיבי. מקלט גרעיני נועד לאפשר ליושביו להימנע מחשיפה לנשורת מסוכנת, עד אשר הרדיואקטיביות תדעך לרמות בטוחות יותר.
היסטוריה
מקלטים גרעיניים רבים נבנו במהלך שנות ה-50 במערב, במזרח וכן בארצות הברית. במהלך המלחמה הקרה מדינות רבות בנו מקלטים גרעיניים לבכירי ממשל ולהגנת מתקנים צבאיים חיוניים. עם זאת היו תוכניות לשימוש במבנים בעלי מחסנים תת-קרקעיים חזקים, כמקלטים גרעיניים ארעיים. ההדף הראשוני של פיצוץ גרעיני היה עשוי לקבור מקלטים אלה על יושביהם תחת טונות של פסולת. לחלופין עשוי היה ההדף להסיר את המסגרת העליונה של המקלט ולהופכו לבלתי מוגן.
שווייץ בנתה רשת ענפה של מקלטים גרעיניים (הדבר היה כרוך בהקשחת מבנים ממשלתיים כמו בתי ספר). המקלטים בשווייץ מסוגלים להגן על האוכלוסייה כולה ולספק לה מזון במהלך שנתיים לאחר התרחשות מתקפה גרעינית. בהשוואה למדינות העולם, בשווייץ קיים היחס הגבוה ביותר של מרחב ממוגן לעומת כמות האוכלוסייה. כל המקלטים בשווייץ מסוגלים לעמוד במתקפה גרעינית ובפני מתקפות כימיות או ביולוגיות. הדרישה לעמידות בפני הדף משתנה בהתאם לגודל המבנה. המבנים הגדולים ביותר מאובזרים במקלטים ייעודיים החצובים באבן. מדינות מערב אירופאיות נוספות שדאגו למקלטים שכאלו הן פינלנד ושוודיה.
ברית המועצות לשעבר ומדינות הגוש המזרחי תכננו ברוב המקרים את תעלות הרכבת התחתית גם כמקלטים רגילים וגרעיניים למקרה של מתקפה גרעינית.
העניין במקלטים גרעיניים דעך לאחר תום המלחמה הקרה. בשווייץ, רוב המקלטים האזרחיים אינם מצוידים עוד באוכל ובמזון הדרושים לשהות ממושכת. מספר רב של מקלטים משמש כעת לצרכים אחרים (כמרתפי יינות,כחדרי סקי וכחדרי כושר). ברם, העניין במקלטים שב לסדר היום לאחר מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר בארצות הברית.
בישראל
מספר אתרים בישראל נחשבים כמקלטים אטומיים: מפלס תת-קרקעי מתחת למתחם הבימה[1], מפלס תחתון של דיזנגוף סנטר[2], מקלט אטומי שיכול להכיל 16 אלף אנשים בתחנה המרכזית החדשה של תל אביב[3] ומתקן שאמור לשמש כ"בור" של הממשלה בהרי ירושלים[4].
אופן בניית מקלט גרעיני
מקלט גרעיני בסיסי מכיל מגינים שמפחיתים את החשיפה לקרני גמא בפקטור 1000. מאחר שהנשורת המסוכנת ביותר דומה בהרכבה לחול, הרי שמקלט גרעיני אינו נדרש לסנן את האבק מהאוויר. הסכנה מהאבק פחותה שכן הוא פולט קרינה מועטה יחסית (עוצמת הקרינה גדלה בחזקת 3 מגודל החלקיק) וכן משום שהאבק אינו נושר אל האדמה שם ממוקם המקלט.
המיגון הנדרש למקלט מושג באמצעות כמות חומר שהיא פי 10 מזו שמסוגלת להפחית השפעות קרינת גמא פי 2. מגנים שמפחיתים את עוצמת קרינת הגמא בחצי הם 1 סנטימטר של עופרת, 6 סנטימטר של בטון, 9 סנטימטר של עפר או 150 מטר של אוויר. כאשר עושים שימוש במספר רב של חומרים בעוביים הנדרשים מוכפל המיגון. לכן, מיגון פרקטי מורכב מ-10 מגני עפר. הדבר מפחית קרני גמא בפקטור של 1024, שהוא הספרה 2 מוכפלת בעצמה 10 פעמים. משמעות הדבר 90 סנטימטר של עפר.
לרוב, מקלט גרעיני אפקטיבי מהווה מחפורת, בעלת גג חזק הקבור תחת מטר עפר. שני קצוות המחפורת מכילים כניסות בזוויות חדות כך שקרינה לא תוכל להיכנס. כדי להפוך את המחפורת אטומה למים (במקרה של גשם), יריעת פלסטיק צריכה להמתח מספר סנטימטרים מתחת לאדמה ולהיות מחוזקת על ידי סלעים ולבנים.
כדור הארץ מהווה מבודד תרמי מעולה, ולאורך מספר שבועות של מגורים במקלט הקבור באדמה, יחומם המקלט לחלוטין על ידי חום הגוף. ללא אוורור מספק, דרי המקלט עלולים להתעלף. המאוורר האפקטיבי הפשוט ביותר למקלט הוא מאוורר רחב עם מסגרת המכילה כנפונים המסתובבים בכניסה למקלט ותלויים מזיזים בתקרה. הזיזים נפתחים בכיוון אחד ונסגרים באחר, ושואבים אוויר. יש לקשור למאוורר חבל ולסובב את המאוורר ידנית, לפי תור. (זוהי משאבת האוויר של קארני). כל חשיפה לאבק מסוכנת פחות מחשיפה לקרני הגמא הנפלטות מהנשורת הקיימת מחוץ למקלט.
מקלטים ציבוריים יעילים יכולים להיות הקומות האמצעיות של בניינים גבוהים או מבני חנייה. עובי הקומות העליונות מספק הגנה יעילה. אסור שהחלונות של האזור הממוגן יצפו על אזור מכוסה נשורת אשר קרוב לחלון יותר מ-1.5 קילומטר. על התושבים לערוך תוכניות להיוותר בתוך המקלט במשך שבועיים לפחות. לאחר מכן לעבוד בחוץ במשך פרקי זמן הגדלים בהדרגה על מנת לטאטא ולשטוף את הנשורת לתוך מחפורות נמוכות על מנת לנקות את האזור. עליהם לישון במקלט למשך מספר חודשים.
רדיו מופעל על ידי בטריות חיוני על מנת לקבל עדכונים בנוגע לדפוסי הנשורת. במדינות רבות (ארצות הברית ביניהן) מחזיקות תחנות רדיו גנרטורים עם דלק המספיק לתפעול לפרקי זמן ממושכים במידה ולא תהיה אספקת חשמל סדירה. קיימת אפשרות לבנות מד קרינה הקרוי מד הנשורת של קארני מחומרים ביתיים זמינים כמו קופסת קפה, חוט דיג ונייר אלומיניום. ניתן למצוא תרשימים והדרכה באתר : "כישורי הישרדות במלחמה גרעינית" מאת קרסון קארני.
אם פוטסיום יודין זמין, על יושבי המקלט ליטול אותו בקצב של 130 מ"ג ליום למבוגר ו-65 מ"ג ליום לילד.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- SurvivalRing.org האתר מספק עשרות מסמכים ממוחשבים חופשיים להורדה בנוגע לתכנון מקלטים גרעיניים, תקנות, סטנדרטים ונתונים טכניים.
- Oregon Institute of Science and Medicine האתר מספק גרסה מלאה של "כישורי הישרדות בעת מלחמה גרעינית" עם הסברים גרפיים מלאים
- RadShelters4u אתר המכיל מידע בנוגע למקלטים ולהגנה אזרחית, במיוחד כזה הקשור לקרינה.
- SurvivalBlog.com אתר אינטרנט המתעדכן יומית ומוקדש להישרדות ומוכנות. האתר מכיל מאמרים שמתארים כיצד יש לבנות ולצייד מקלט גרעיני
- NuclearCover.com אתר המאפשר לאתר מקלטים גרעיניים ליד כתובת המשתמש. האתר מאפשר לחפש במרחקים נקובים מראש מהכתובת.
- המלחמה הקרה 1954-1966- הבהלה למקלטים אטומיים, אתר "רגעים היסטוריים"
הערות שוליים
- ^ מור לוי, יש הסכם גרעין - אז כמה עולה מקלט אטומי?, באתר מאקו, 15 ביולי 2015
- ^ מקלט אטומי בלב העיר - האגפים הסודיים של דיזנגוף סנטר, אתר "היסטוריה על המפה", 26 במאי 2012
- ^ יריב פלג, אהבה בת עשרים, באתר מאקו, 11 ביולי 2013
- ^ ynet, הבור בירושלים: מכאן תנוהל המדינה בשעת חירום, באתר ynet, 7 בדצמבר 2003