מצוות ירושת ארץ ישראל
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך משקף אך ורק את דעת הציונות הדתית ואינו מתייחס או מזכיר כלל את הדיעות השונות של רבני הציבור החרדי.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך משקף אך ורק את דעת הציונות הדתית ואינו מתייחס או מזכיר כלל את הדיעות השונות של רבני הציבור החרדי. |
מצוות כבוש וירושת ארץ ישראל, היא מצווה מהתורה, להעביר את ארץ ישראל לרשותם – לבעלותם של ישראל, שתהיה כל הארץ בבעלות עם ישראל. לדעת הרמב"ן מצווה זו ומצוות הישיבה בארץ נמנות כמצווה אחת במנין התרי"ג. מצוות הכיבוש היא יכולת הישיבה בארץ, ומצוות יישוב ארץ ישראל היא מימושה המעשי של אותה יכולת, כיבוש ללא ישיבה בפועל – אינו כיבוש.
המקור
ארץ ישראל בגבולות שנאמרו בתורה נצטווינו להוריש את העמים היושבים שם ולשבת בה, שנאמר: והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה[1]. על סמך פסוק זה כתב הרמב"ן:
נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו לאברהם יצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה, וזהו שנאמר: והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה. והתנחלתם את הארץ, אשר נשבעתי לאבותיכם
— רמב"ן השמטות לספר המצוות מצווה ד
במניין המצוות
לדעת הרמב"ן ועוד רבים[2] מונים מצווה זו במנין המצוות, הם סוברים שמצוה זו נוהגת אף לדורות, אפילו בזמן הגלות[3].
הרמב"ם לא מנה מצווה זו בכלל מנין המצוות. דעת המגילת אסתר שהמצווה של כיבוש לא נהגה רק בימי משה ויהושע ודוד וכל זמן שלא גלו מהארץ, ומצווה שאינה נוהגת לדורות אינה נחשבת במנין המצוות. אמנם רבים חולקים וסוברים שגם לדעת הרמב"ם מצווה זו נוהגת גם לדורות, ומה שהרמב"ם לא מנה את המצווה, זה מחמת שיטתו, שמצווה שהיא אמצעי למצוות אחרות אין מונים אותה במנין התרי"ג[4], אף ירושת ארץ ישראל היא אמצעי לקיום מצוות התלויות בארץ ולביעור עבודה זרה[5] או לקיום כל המצוות[6].
גדרי המצווה
מצוות ירושת הארץ אינה מצוות מלחמה, אלא מצווה לדאוג, שתהיה כל הארץ בבעלות יהודית. את המצווה ניתן לקיים בהרבה דרכים, כגון על ידי שלום, כיהושע בן נון ששלח מכתבים מי שרוצה להשלים יבוא וישלים, והגרגשי הלך ופנה לו לאפריקה. או עלי ידי קנין קרקעות, כדוד שקנה את הגורן מארנן היבוסי (דה"י א, כא)[7]. האם שהעמים לא מסכימים לתת לנו בדרך שלום, חובה עלינו לצאת למלחמה בשביל קיום המצווה, ראה להלן כיבוש מלחמה.
כיבוש במלחמה
לדעת הרמב"ן יהושע נצטווה להילחם באומות שגרו בארץ בשביל המצווה לירש את הארץ. מלחמה זו מלחמת חובה היא, והעוסק בה פטור מכל המצוות[8].
יש סוברים שהיתה זו 'הוראת שעה', אבל לדורות אין מצווה לצאת למלחמה בשביל לכבוש את הארץ, אלא להשתדל בכך בדרכים המותרות ללא סכנה[9]. לעומת זאת דעת הרבנים המשתייכים לציבור הציונות הדתית היא שהמצווה להילחם היא מצווה לדורות, שעלינו להילחם ולהיכנס לסכנה כדי לכבוש את כל ארץ ישראל[10] למחלוקת זו יש השלכה גדולה לגבי הנושא של החזרת שטחים תמורת שלום.
המצווה להילחם (בזמן יהושע או לדורות) היא רק נגד אומה הטוענת בעלות על הארץ, אבל גוי יחיד הגר בארץ, אין חיוב לסלקו מהארץ (אמנם י"א שצריך שיקבל עליו ז' מצוות - רמב"ם ע"ז י, ו), אבל מצווה לקנות ממנו את הקרקע[11]
הרמב"ם חולק על הרמב"ן וסובר, שיהושע נצטווה להילחם בגלל שהיה זה ז' עממין שהיו עובדים עבודה זרה ונצטוינו עליהן "לא תחייה כל נשמה"[12]. ולא נתבררה דעתו האם יש מצווה להילחם באומות אחרות אפילו בזמן יהושע[13].
כל זה אינו עניין לסוג אחר של מלחמת מצווה שהיא הצלת ישראל ועזרתן מיד צר, מצווה זו ישנה בכל מקום ובכל זמן[14].
במקום סכנה
דנו הפוסקים האם מותר להיכנס לספק סכנה בשביל מצוות כיבוש הארץ, יש סוברים שמותר, שהרי שציוותה התורה להילחם בשביל לירש את הארץ, ודאי היתה כוונתה שנכנס לספק פיקוח נפש לשם כך, נמצא שמצוות כיבוש דוחה פיקוח נפש[15]. לדעות אלו מותר לגור במקום מסוכן מבחינה ביטחונית בארץ ישראל, אם על ידי כך מיישב את ארץ ישראל וגורם שלא תימסר לאומות. וכך עשו אנשי העליות הראשונות, שגרו במקומות שהיו סכנת נפשות[16].
דעת הרב עובדיה יוסף הייתה, שהיות ובכיבוש של מדינת ישראל, אין אנו רשאים לפנות את בתי העבודה זרה של האומות, לכן אין זה נקרא מצוות כיבוש, שדוחה פיקוח נפש[17].
מעלת המצווה
גדולה מצוות ירושת הארץ, ממצוות ישיבת הארץ, שהרי התירו חז"ל (גיטין ח, ב) אמירה לעכו"ם בשבת בשביל מצוות ירושת הארץ (לקנות קרקע מגוי), ולא התירו אמירה לעכו"ם בשביל לעלות ולהתיישב בארץ. הטעם: ירושת הארץ היא מצווה המתקימת לעולם ולכל ישראל, שלא תשתקע הארץ הקדושה בידי טמאים, לעומת זאת ישיבת הארץ היא מצווה זמנית ופרטית[18].
הכנה למצוות
מצוות ירושת הארץ, מלבד שהיא מצווה כשלעצמה, הרי היא גם הכנה להרבה מצוות אחרות התלויות בארץ. מצוות תרומות ומעשרות (ראשון, שני ועני) שמיטה ויובל, ערי חומה עבד עברי ועוד, שאינם נוהגות עד שיורשים את הארץ ומחלקים אותה לשבטים.
דיני המצווה
גבולות הארץ לגבי מצוות ירושת הארץ, הם גבולות ההבטחה[19]. אסור להלחם בשום ארץ מהארצות שסביב ארץ ישראל, עד שתיכבש כל הארץ שסימן הקב"ה גבולותיה בתורה בפרשת עקב (גבולות ההבטחה, עד נהר פרת)[20]. יש אומרים שגם אין לכבוש את גבולות הארץ המובטחת עד שכובשים את גבולות פרשת מסעי תחילה[21].
ממשלה יהודית
במצוות ירושת הארץ ישנם רבנים המשתייכים לציונות הדתית הסוברים, שהמצווה בשלמותה היא להשתדל שתהיה ריבונות יהודית השולטת בארץ ישראל, ומחזיקה בקרקע ועם ישראל יוכל לעשות בארץ, כאדם העושה בתוך שלו (וזה הנקרא בלשון חז"ל "כבוש רבים"). ואסור לתת חלק מהארץ לממשלה ביד האומות. שכן מצאנו לשון כיבוש על שלטון וממשלה בפסוק "ומלאו את הארץ וכבשוה" (בראשית א, כח) מסביר הרמב"ן: "נתן להם כח וממשלה בארץ לעשות כרצונם"[22].
לעומת זאת יש אומרים שעיקר מצוות ירושה היא שתהיה הקרקע ברשות היהודי, שיכול להנחילה לבניו, אפילו עם השלטון בארץ נכרי, כמו בימי בית שני שהשלטון היה בידי מלכי פרס[23].
לדעה הסוברת שהמצווה מתקיימת בשלימותה רק בשלטון ישראל, מצווה זו בתור חובה היא מצווה ציבורית המוטלת על העם לכונן שלטון ישראל ולא על היחיד.
אמנם הרמב"ן מחדש שגם ליחיד יש מצווה או הכשר מצווה[24] לקנות קרקע בארץ ישראל מידי הגוי ובכך לירש את הארץ, לפחות ירושה חלקית – ירושה ממונית. לכן גאולת קרקעות היא חלק ממצוות ירושת הארץ[25].
כתוצאה מהנ"ל נחלקו רבים בדעת הרמב"ן האם מצווה הישיבה בארץ ליחיד היא חובה גמורה כענף של המצווה הציבורית, או שזה מצווה של רשות, והאם חובה על בני חו"ל לעלות לארץ ישראל, שאין סכנה בדבר. עיין על כל בהרחבה בערך מצווה קיומית או חיובית
לקריאה נוספת
הרב יעקב זיסברג, נחלת יעקב ב' חלקים. ירושלים תשס"ה
הרב יעקב זיסברג- מצוות ירושת ארץ ישראל
יישוב ארץ ישראל - באתר ויקשיבה
ראו גם
הערות שוליים
- ^ במדבר, לג, נג
- ^ להלן רשימה חלקית: המבי"ט (שו"ת ח"א סימן קלט, ח"ג סימן קלא) המהרי"ט (שו"ת, ח"ב סימן כח) ספר חרדים (פ"א ממצוות התלויות בארץ) רדב"ז (שו"ת ח"ב סימן קטו) מעיל צדקה (שו"ת סימן נו) מהר"ם אלשיך (שו"ת סימן לה פח) לרשימה המלאה ראה נחלת יעקב עמ' 67
- ^ רמב"ן בהשגות לסהמ"צ מצוה ד מהוספותיו. ובפירושו לתורה
- ^ ספר המצוות לרמב"ם שורש י'
- ^ אוצר ארץ ישראל, חלק ג'
- ^ הרב גנוט, אספקלריא עקב תשע"ט
- ^ נחלת יעקב עמ' 41
- ^ גמ' סוטה מד, ב
- ^ הרב נחום אליעזר רבינוביץ – תחומין ד' וה'. הרב ישראלי, מובא במאמרו של חיים בורגנסקי, כתב עת דיני ישראל כב, תשס"ג, נמצא בפרויקט השו"ת בר אילן
- ^ ראה במאמר הנ"ל את הדעות החולקות. במיוחד הרב צבי יהודה קוק התפרסם שדעתו כך, ראה מאמר ארוך על כך בכתב עת שמעתין 150, תשס"ג, נושא המאמר: פיקוח נפש בישיבת ארץ ישראל, וכן הרב אברהם יצחק הכהן קוק, חזון הגאולה, עמ' רכב
- ^ נחלת יעקב עמ' 43
- ^ פירוש המשנה סוף פרק ח' דסוטה. רמב"ם מלכים ה, א
- ^ ראה חידושי הגרי"ז סוטה מד, ב
- ^ רמב"ם שבת, ב,כג
- ^ מנחת חינוך מצוה תכ"ה ותר"ד. שו"ת באהלה של תורה, חלק א סימן ו ועוד רבים ראה נחלת יעקב עמ' 395
- ^ נחלת יעקב עמ' 409 ובאריכות גדולה בספר בחר ה' בציון נספח ג' עמ' קס"ה
- ^ תורה שבעל פה - כא
- ^ שו"ת הריב"ש סימן קא
- ^ רמב"ן דברים יא, כד
- ^ ספרי דברים פרשת עקב פיסקא נא - דוד עשה שלא כתורה התורה אמרה משתכבשו ארץ ישראל תהו רשאים לכבש חוצה לארץ והוא לא עשה כן אלא חזר וכבש ארם נהרים וארם צובה ואת היבוסי סמוך לירושלם לא הוריש. וכן הוא ברמב"ם פירוש המשנה דמאי ו, יא. ועיין עוד במאמר מצוות ירושת ארץ ישראל עמ' 13
- ^ ראה את הדעות בספר נחלת יעקב עמ' 57 ואילך
- ^ הרב נחום אליעזר רבינוביץ – תחומין ד' וה', הרב צבי יהודה הכהן קוק, שיחות הרב צבי יהודה - ארץ ישראל, עמ' 62–63, ראה בקריאה נוספת
- ^ הרב ישראלי, ארץ חמדה עמ' יב-יג
- ^ נחלקו הדעות האם היחיד הקונה קרקע ויושב בה, בזמן שלטון גויים מקיים את המצווה ממש, או שזה רק הכשר מצווה או ענף מצווה, שכך מכינים את הדרך לשלטון העם בכללו על הארץ. וכן מקיים מצוות חיבת הארץ. ראה נחלת יעקב עמ' 47 ובערך ישוב ארץ ישראל בויקשיביה
- ^ הראי"ה קוק, חזון הגאולה, עמ' רכב, הדברים נכתבו בשנת תרצ"ד [1934], כדי לחזק ידי "הקרן הקיימת לישראל" לגאול את קרקעות הארץ
