מצודת קוליעאת
 | |
| מצודת קוליעאת ברישום מ-1914, מבט מדרום | |
| מידות | |
|---|---|
| אורך | 63 מ' |
| רוחב | 56 מ' |
| גובה מעל פני הים | 40 מ' |
| היסטוריה | |
| תקופות | צלבנית |
| עשוי מ | אבן גיר |
| נבנה | המחצית הראשונה של המאה ה-12 |
| ננטש | סוף המאה ה-13 |
| סוג | מצודה צלבנית, אתר ארכאולוגי |
| אתר ארכאולוגי | |
| מצב | הרוס |
| מיקום | |
| מדינה | לבנון |
| קואורדינטות | 34°34′55″N 36°00′57″E / 34.5819°N 36.0158°E |
מצודת קֻלַיעאת (בערבית: قلعة القليعات, בצרפתית: Qulei'at, Coliath, Colée[1]) הייתה מבצר צלבני בתחומי רוזנות טריפולי.[2] אתרהּ נמצא בתוך העיירה קוליעאת במחוז עכּאר בצפון לבנון, כ-20 ק"מ צפונית-מזרחית לטריפולי וכ-2 ק"מ מחוף הים התיכון.
היסטוריה
מצודת קוליעאת נבנתה אחרי שהרוזן פונס מטריפולי (אנ') השתלט על המקום ב-1118. היא נועדה, יחד עם מצודת ערקא הנמצאת 5 ק"מ מדרומהּ, לאבטח את הדרך בין טורטוסה לטריפולי. ב-1127 נמסרה מידי רוזן טריפולי לחזקת ההוספיטלרים. השליט האיובי אל-עאדל (אנ') (العادل), אחיו של צלאח א-דין, כבש אותה ב-1207–1208 ופירק את ביצוריה. קורותיה מאז הכיבוש האיובי ועד נפילתה בידי הסולטאן הממלוכי בייברס בקיץ 1266 אינן ברורות. לפי וילבראנד מאולדנבורג (אנ') המצודה עמדה עדיין בחורבנה כשעבר במקום ב-1212,[3] וייתכן שנותרה במצבה זה בהמשך התקופה הצלבנית.[4]
תיאור
מצודת קוליעאת נסקרה מעט על ידי הפילולוג וההיסטוריון מקס ואן ברכם (אנ') ב-1914 וכן על ידי ההיסטוריון פול דשאן (אנ') שביקר בה בראשית שנות השלושים.[5] לא נערכו באתר חפירות ארכאולוגיות מסודרות.
המצודה בנויה במתכונת קסטרום בסיסית – מתחם מרובע (63x56 מ') מוקף חומות שבכל אחת מפינותיו מגדל. על מגדלי הפינות נוספו בה שלושה מגדלים באמצע שלוש מצלעותיה. השער למצודה נמצא באמצע החומה הדרומית. המגדלים כולם מרובעים, ולא כולם בולטים כראוי מקו החומה.[6] מגדל הפינה הדרומית-מערבית גדול מן היתר.[7] החומות גבלו בחפיר שנחצב בסלע. רוב שטחה של המצודה הוא חצר קטורה. אולמות מקורים בקמרונות חבית שרדו לאורך החומה הצפונית. השרידים המועטים מצביעים על כך שמבנים כאלה גבלו גם בצדה הפנימי של החומה הדרומית.[4] לטענת החוקר יו קנדי (אנ'), דגם הקסטרום הפשוט מאפיין את השלב הראשון של מבני מצודות צלבניות,[8] והוא אומץ במצודת קוליעאת בשל תפקידה כתחנת דרכים לעולי רגל.[9]
ראו גם
לקריאה נוספת
- Max van Berchem, Edmond Fatio, Voyage en Syrie I, 1914, pp. 131–135
- Paul Deschamps, "Coliath (el Qlei'at)", in Les châteaux des croisés en Terre Sainte III: La défense du Comté de Tripoli et de la Principauté d' Antioche, Paris: Paul Geuthner, 1973, pp. 311–312
- Hugh N. Kennedy, Crusader Castles, Cambridge University Press, 1994, pp. 78-79
- Adrian J. Boas, "The castra (enclosure castles)", in Crusader Archaeology: The Material Culture of the Latin East, Routlege, 1999, pp. 98-101
- Adrian J. Boas, Archaeology of the military Orders, Routlege, 2006, p. 238
הערות שוליים
- ↑ קֻלַיעאת (قُلَيْعَات) היא צורת רבים של קֻלַיעָה (قُلَيْعَة), מבצר קטן, שהיא צורת הקטנה של קַלעָה (َقَلْعَة), מבצר
- ↑ אין לזהותהּ עם מצודת קֻלַיעָה (אנ') (לעיתים גם בכתיב קוליעאת) בדרום הרי אנסריה בסוריה, שהייתה חלק ממערכת המבצרים של המדינה האסמאעילית הניזארית (אנ') ונפלה בידי הממלוכים בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-13
- ↑ Denys Pringle, "Wilbrand of Oldenburg’s Journey to Syria, Lesser Armenia, Cyprus, and the Holy Land (1211–1212): A New Edition", Crusades 11, 2012, p. 120
- ^ 4.0 4.1 Boas, 2006, p. 238
- ↑ דשאן פרסם סיכום קצר למדי על אודותיה רק ב-1973; ראו: Paul Deschamps, 1973, p. 311–312
- ↑ Boas, 2006, p. 122
- ↑ Van Berchem, 1914, p. 131
- ↑ Kennedy, p. 78
- ↑ Kennedy, p. 57
מצודת קוליעאת40318488Q1108261