והדרת פני זקן
| מקרא | ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ל"ב |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות תלמוד תורה, פרק ו' |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן רמ"ד |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה ר"ט ספר החינוך, מצווה רנ"ז |
| מקורות נוספים | |
וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן היא מצוות עשה מהתורה לכבד ולהדר פני החכמים והזקנים. הדוגמה המפורסמת למצווה זו היא לעמוד מפני זקן.
מקור
המקור העיקרי למצווה זו הוא מהפסוק המופיע בספר ויקרא:
מפני שיבה תקום והדרת פני זקן
הגדרת זקן ושיבה
פשוטו של מקרא מדבר בזקן במשמעותו המקובלת כיום - אדם בא בימים. אולם חז"ל, דרשו את הכתובים על החכמים בחכמת התורה.
- לדברי איסי בן יהודה, אדם מצווה לעמוד בפני כל מי שיש בו שיבה ואפילו זקן "עם הארץ", וכן בפני כל חכם;
- לדברי תנא קמא, באו "שיבה" ו"זקן" וגילו איש על רעהו שמצווה לעמוד דווקא בפני חכם והוא איש שיבה;
- ולדברי רבי יוסי הגלילי, באה הדרשה והוציאה הכתוב מפשוטו, ללמד שדווקא חכם מצווה להדרו, ואפילו צעיר וחכם
ההלכה נפסקה כאיסי בן יהודה, ובלבד שלא יהיה רשע ובעל עבירות.
גיל הזקנה
החובה לעמוד מפני זקן היא מגיל שבעים כפי שנאמר במשנה[1] בן שבעים לשיבה[2], ולדעת האר"י מבן ששים שהוא גיל זקנה[3].
המנחת חינוך[4] תולה את הדבר במחלוקת התלמוד בבלי עם תרגום אונקלוס במקור החיוב של קימה לזקן בשנים; לפי הבבלי "שיבה" הוא זקן בשנים ו"זקן" הוא גדול בחכמה, (בלשון נוטריקון, זה קנה חכמה)[5] ואילו לדעת תרגום אונקלוס "שיבה" הוא חכם בתורה ("דסבר באורייתא") וזקן הוא הוא זקן בשנים[6]. הרמב"ן[7] ביאר בדעת אונקלוס ש"שיבה" פירושו בין שיבה בשנים ובין בחכמה.
גדר חכם
שיהיה מופלג בחכמה בעירו, וגדול ממנו, והוא ראוי ללמד ממנו[8]. שיטת ספר יראים[9] שכל הדין לכבד חכם הוא רק חכם שלימדו תורה, ופירוש "שקנה חכמה" הוא שקנה חכמה ממנו. אולם רוב הראשונים חלקו על זה.
שאר אנשים שצריך לקום מפניהם
- אשת חכם, צריך לקום מפניה[10]. ובמקור החיוב נחלקו הפוסקים אם היא מדאורייתא או מדרבנן או אף רק מגדר מידת חסידות. כמו כן נחלקו הפוסקים מה הדין לאחר מותו של בעל, ואם נישאת לעם הארץ, יש אומרים שאז בטל החיוב לכבדה[11].
- אשה ועבד חכמים, יש מחלוקת בין הפוסקים אם צריך לעמוד מפניהם[14].
מניין המצוות
לדעת הרמב"ם[15] זה מצוה אחת אחת, והיא שמצווה לכבד את החכמים ולקום מפניהם.
ולדעת הסמ"ק[16] והרס"ג[17] יש שני מצוות נפרדות: להדר פני זקן, ולקום מפני זקן.
טעמי המצווה
על פי ספר החינוך, היהדות רואה בהכרת הבורא, שהדרך אליה היא השגת חכמת התורה, את הערך העליון שלשמו נברא האדם; על כן ראוי שיחולק כבוד למי שהשיג חכמה זו, ומתוך כך יתעוררו האחרים לרדוף אחריה.
ואפילו לדברי איסי בן יהודה, שמצווה לעמוד בפני זקן בשנים ואפילו אינו חכם, היינו משום שבריבוי שנותיו ראה והכיר קצת במעשי ה' ונפלאותיו יותר משאר בני אדם, ולכן ראוי הוא לכבוד.[18]
וגם על פי פשוטו נראה, שמן הראוי לחברה שתנהג כבוד בזקניה ובנכבדיה, שהם בעלי ניסיון וחכמה להנהיג, ואם לא ינהגו בהם כבוד, לא יהיו דבריהם נשמעים. וכן אמר קהלת: "וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים".
מפרטי המצווה
מצווה לעמוד בפני הזקן או החכם כשיגיע לכדי ארבע אמות ממקום מושבו.
דין נוסף יש לכבד רבו מובהק[19], ושונה מכל חכם שעומד מרגע שיראהו.
ואין צריך לומר שמי שאינו חכם מחויב לעמוד מפניו, אלא אפילו חכם אחר כמוהו מחויב לכבדו.
אם היה רבו מובהק[20], מחויב בכבודו יותר, כפי שאמרנו, ואפילו קודם כבוד רבו לכבוד אביו, שאביו הביאו לעולם הזה, ורבו מביאו לחיי העולם הבא. אבל אם היה אביו חכם, אפילו אינו חכם כרבו, אביו קודם.
ואמרו (במשנה, אבות, ד, טו): "מורא רבך - כמורא שמים". ובמסכת סנהדרין (קי, א) אמרו: "כל החולק על רבו - כחולק על השכינה". ואמרו בדיני מורא רבו: לא ישב במקומו, ולא יכריע דבריו ולא יסתור דבריו, ולא יורה בפניו לעולם, ואפילו תוך שנים עשר מיל ממנו אסור להורות.
וכן מדיני המצווה פטורים שונים לחכמים מחלק מחובות המדינה, כגון בניינים וחפירות שהטיל הממשל על הציבור וכיוצא בהן, "וכן המיסים שהטילו המלכים על אנשי הארץ, בין מס שהוא קצוב על כל בני העיר יחד, או שהוא קצוב על כל איש ואיש, או שאינו קצוב כלל", מכל אלה הם פטורים, ועל הציבור מוטלת החובה לשלם את המס במקומם, שנאמר (ספר הושע, פרק ח', פסוק י'): "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים".
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרב יצחק אליהו שטסמן, קימה והידור, באתר היברובוקס
- הרב שאר ישוב כהן, מתוך המאמר הזקנה ביהדות בכתב העת אסיא, פרק ד - מצוות כיבוד הזקן והידורו
- הערך "קימה והדור", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה כ"א
- ^ רא"ש קידושין פרק א סימן נג, בית יוסף, יורה דעה, סימן רמ"ד, שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רמ"ד, סעיף א'
- ^ בן איש חי, שנה שנייה, פרשת כי תצא, הלכה יב.
- ^ מצוה רנז.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ב עמוד ב'.
- ^ אונקלוס ויקרא יט לב
- ^ בפירוש הרמב"ן לתורה ויקרא יט לב
- ^ ערוך השולחן רמ"ד, ד, בהבנת ההש"ך, יורה דעה, סימן רמ"ד, סעיף ב'
- ^ רלג.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ל' עמוד ב'.
- ^ ראו מנחת חינוך מצוה רנ"ז ובברכי יוסף חו"מ ח"ב יז-ה .
- ^ מנחת חינוך מצוה רנז; ספר חסידים סימן תקע"ח; שו"ת בית יהודה יו"ד סימן כ"ח.
- ^ שו"ת הלכות קטנות ח"א סימן קנד, הובא בבית יהודה שם.
- ^ המנחת חינוך (מצוה רנז) כתב שאין צריך לעמוד מפניהם, שאינו נקרא חכם אלא רק אם מצווה ללמוד ולקנות חכמה. בשו"ת בית יהודה (יו"ד סימן כ"ח) נפסק שיש לעמוד מפני אשה חכמה.
- ^ ספר המצוות עשה ר"ט.
- ^ מצוה נא- נב.
- ^ עשה י"א- י"ב.
- ^ ספר החינוך - מצוה רנז: משרשי המצוה. לפי שעקר היות אדם נברא בעולם הוא מפני החכמה, כדי שיכיר בוראו, על כן ראוי לבני אדם לכבד מי שהשיג אותה, ומתוך כך יתעוררו האחרים עליה. ומזה השרש פרש איסי בן יהודה בגמרא בקדושין שאפלו זקן אשמאי, כלומר שאינו חכם, הוא בכלל המצוה שראוי לכבדו, מפני שברב שניו ראה והבין קצת במעשי השם ונפלאותיו, ומתוך כך ראוי לכבוד, והינו דאמר רבי יוחנן שם בקדושין הלכה כאיסי בן יהודה, וזה שאמרו (סנהדרין פה, א) בתנאי שלא יהיה בעל עברות, שאם כן מנע עצמו מכבוד
- ^ כפי הנראה מדברי הרמב"ם הוא מדיני כבוד אב.
- ^ רבו המובהק = הרב שממנו למד את רוב חוכמתו.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
27364593והדרת פני זקן