מערכת העיכול
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אנטומיה ריקה. מערכת העיכול היא מערכת איברים בגוף בעלי חיים אשר מטרתה היא קליטת מזון, פירוקו אל אבני הבניין כדי לאפשר את ספיגתן לצורך הפקת אנרגיה ובניית הגוף, ופליטת פסולת מוצקה בצורת צואה.
במרבית בעלי החיים מערכת העיכול בנויה כצינור הכולל מספר רב של איברים שבו פתח כניסה אחד למזון בדמות הפה, ופתח יציאה אחד לפסולת בדמות פי טבעת ביונקים או פתח ביב בעופות, וכיוצא בזה. אולם קיימים גם בעלי חיים פשוטים שבהם מערכת העיכול בנויה ממספר סוגי רקמות בלבד וקיים בה פתח יחיד המשמש הן לקליטת המזון והן לפליטת הפסולת, כמו בעלי חיים ממחלקת ההידרתים.
מלבד האיברים הצינוריים היוצרים יחד את צינור העיכול בו מתעכל המזון, שייכים למערכת העיכול גם איברים אחרים שתפקידם להפריש נוזלים המשתתפים בתהליך העיכול לתוך צינור העיכול, למשל כיס המרה או הלבלב, ואיברים בעלי תפקיד ייחודי של פירוק המזון כמו המעי העיוור.
מערכת העיכול שונה בהרכב איבריה בין מיני בעלי החיים מאותה המחלקה בהתאם להרכב התזונה של המין. כך, לדוגמה, במין בעלי חיים שתזונתו מורכבת מרבי-סוכרים מצויים מספר קיבות ומספר מעיים עיוורים מפותחים, המאפשרים פירוק של תאית, ואילו בבעלי חיים טורפים מצויה קיבה בעלת קיבולת קטנה ביחס לגוף, ומעיים עיוורים מנוונים.
מערכת העיכול באדם
אורכה הכולל של מערכת העיכול של האדם כ-9 מטרים והיא כוללת את האיברים הבאים:
- פה – איבר שבו נקלט המזון ובו מתחיל עיכולו. בתוך הפה מתבצעות פעולות של לעיסת המזון, ערבובו עם הרוק והפיכתו לעיסה לקראת הבליעה. מטרת הלעיסה היא לחתוך את המזון לחתיכות קטנות יותר ובכך להגדיל את יחס שטח הפנים לנפחו. שטח פנים גדול יותר מאפשר לאנזימים לפרק את המזון בצורה יעילה יותר. פעולות אלה נעשות על ידי השיניים, הלשון, שרירי הלעיסה ובלוטות הרוק. במהלך הבליעה, החיך הרך והענבל חוסמים את אזור הנאזופרינקס, ומונעים מהמזון לחדור לחלל האף. בין האיברים המרכזיים שמשתתפים בקליטת המזון ועכולו בפה ניתן למנות:
- לחיים – דפנות צדדיות שריריות, משמשות לפתיחת הפה וסגירתו ומשתתפות בלעיסה ובהפרשת רוק
- שרירי הלעיסה – קבוצת שרירים הגורמת לתנועת הלסת התחתונה על גבי המפרק לסתי-רקתי ומאפשרת את תנועת הלסת התחתונה בכל המישורים, אפשרות זו עוזרת בפעולת הלעיסה
- חך – משמש כגג הפה ומתחלק לחך קשה (גרמי) בחלקו הקדמי וחך רך בחלקו האחורי. החך הרך יחד עם הענבל אחראים על סגירת תעלות האף בתהליך הבליעה
- ענבל – פיסת רקמה התלויה מעל שורש הלשון מגג הפה מאחורי החך הרך
- שיניים – חותכות, קורעות, מועכות וטוחנות את המזון, תוך כדי הלעיסה (שהיא תנועה מתואמת של הלסת והלשון) פירוק זה הוא פירוק מכני
- רוק – מופרש מבלוטות הרוק לתוך חלל הפה, זוג בלוטות הפרוטיס באזור האוזניים, זוג בלוטות תת-לסתיות מתחת לבסיס הלשון בחלק האחורי של הפה, זוג בלוטות תת-לשוניות מעל הבלוטות התת-לסתיות. שומר על רטיבות הפה ומפריש אנזימים - ליזוזים - משמש כהגנה ראשונית מפני חיידקים, ועמילאז המתחיל את פירוק הפחמימות לאבני הבניין שלהם (רב סוכר לדו סוכר (סוכרוז) וחד סוכר (גלוקוז)) במטרה לנצל בצורה מרבית את הגלוקוז שאנו אוכלים מהסיבה שהוא נחוץ לתהליך החשוב ביותר בגוף - הנשימה התאית. בנוסף, הרוק גורם למזון להפוך לעיסה, ובכך מקל על בליעתו ועל המעבר בוושט.
- לשון – שריר המשתתף בלעיסה על ידי העברת המזון בין השיניים, מסייע בערבובו עם הרוק ואחראי על פעולת הבליעה, בכך שהוא דוחף את המזון הלעוס למעלה ולאחור כלפי החך והלוע לתוך הושט.
- לוע – צינור שרירי, מרופד בקרום רירי, שנמשך מבסיס הגולגולת עד לתחילת הוושט, דרכו עובר המזון מחלל הפה אל הוושט.
- ושט – צינור המחבר את החלק התחתון של הגרון (הלוע) עם הקיבה. אין מתבצע בו תהליך עיכול אלא רק העברה של המזון, באמצעות התכווצויות של השרירים העגולים הנמצאים בדפנות הוושט, בצורה גלית, כלפי מטה אל הקיבה. התכווצויות של שרירים בצורה כזו נקראת תנועה פריסטלטית והיא מאפשרת בליעה ללא תלות בכוח הכבידה. לשם מניעת כניסתו של המזון לקנה הנשימה, ישנה רקמת האפיגלוטיס שסוגרת אותו בעת האכילה. בין הוושט לקיבה קיים שסתום הנוצר משולי הקיבה. בדרך-כלל שסתום זה מונע חזרת מזון לוושט וכן הקאות.
- קיבה – הצינור הרחב ביותר במערכת העיכול (דמוי שק שנפחו יכול לנוע בין 50 מ"ל לליטר וחצי) ובו מתבצע אחסון מזון. בקיבה יש סביבה חומצית העוזרת לחטא מפני חיידקים ומתחילה את תהליך הצמיתה של החלבונים. כדי להגן על הקיבה מן הסביבה החומצית, דופן הקיבה מורכב מכמה שכבות. תאי הדופן הפנימי מפרישים שכבת ריר צמיגית העוזרת להגנה ומתחלפים בקצב גבוה. בנוסף, בקיבה ישנו המשך פירוק מכני של המזון באמצעות לישה על ידי שרירי דופן הקיבה ופירוק כימי של החלבונים על ידי אנזים הנקרא פפסין. אנזים זה מופרש מדופן הקיבה כזימוגן - אנזים לא פעיל, והוא מופעל במגע עם הסביבה החומצית של הקיבה (pH = 2) זאת במטרה לא לעכל את התאים שהפרישו אותו .
- המעי הדק – צינור מפותל, אורכו הממוצע כ-6.5 מטר וקוטרו כ-3 ס"מ. במעי מסתיים הפירוק הכימי של החומרים לאבני הבניין שלהם ומתרחש תהליך ספיגת החומרים אל הגוף. לשם כך, במעי מופרשים אנזימים המפרקים חלבונים (פרוטאזות), אנזימים המפרקים פחמימות (עמילאזות) ואנזימים המפרקים שומנים (ליפאזות) העוזרים בסיום פירוק החומרים אל אבני הבניין. לצורך ספיגת החומרים, דופן המעי בנוי מקפלים (סיסים) הבנויים מקפלים (סיסונים) העוזרים להגדיל את שטח המגע עם המזון, כדי לאפשר ספיגה יעילה יותר. ספיגת המזון מתרחשת בפעפוע ובשאיבה ממשאבות. המזון מגיע אל נימי הדם בדופן המעי ומשם אל כל מחזור הדם - כל הגוף. המעי הדק מורכב משלושה איברים:
- התריסריון אשר אחראי על פירוק כל אבות המזון שלא התפרקו עד שהגיעו אליו, ופירוק של שומנים על ידי אנזים הנקרא ליפאז. לצורך פירוק השומנים מופרשים מלחי מרה מכיס המרה והכבד המשמשים כדטרגנט ועוזרים להפריד את השומן לחתיכות קטנות וליצור תחליב. על ידי כך, הם מגדילים את שטח הפנים של חתיכות השומן ומאפשרים לאנזימים לפרק בצורה יעילה יותר.
- המעי הריק אשר מחבר בין התריסריון למעי העקום.
- המעי העקום אחראי על ספיגת אבות המזון הנותרים לדם.
- המעי הגס – איבר העיכול האחרון. בו נספגים מים, מלחים ומרכיבים נוספים. במעי הגס חיידקים רבים אשר לחלק מהם תפקיד בתפקוד המעי. בעת שהמים נספגים, תכולתו הופכת סמיכה יותר עד שבסופו הופכת לצואה.
- פי הטבעת – צינור שאורכו כ-3.5 סנטימטר שהוא סוף צינור העיכול ודרכו מופרשת הצואה.
איברים נוספים המשמשים כחלק ממערכת העיכול אך לא חלק מצינור העיכול הם הכבד והלבלב שמפרישים חומרים שונים המסייעים בתהליכי העיכול.
המבנה הוא צינור אוטונומי, המושפע מרגשות ומהמזון שעובר בו.
פעילות מערכת העיכול אצל האדם כוללת:
- קליטת המזון.
- הפרשת נוזלים ואנזימים לתוך מערכת העיכול (כ-7 ליטר ביום).
- ערבוב ודחיפה של תכולת צינור העיכול באמצעות תנועה פריסטלטית.
- עיכול המזון (מכני וכימי).
- ספיגה.
- הפרשת פסולת בצורת צואה.
דפנות מערכת העיכול מצפות אותה לכל אורכה והן בנויות מארבע שכבות רקמה:
- Mucosa - השטחית ביותר. מורכבת משלוש שכבות:
- אפיתל
- שכבת הרירית המיוחדת
- מוסקולריס מוקוזה
- Submucosa
- Muscularis
- פה, לוע, חלק עליון של הוושט וספינקטר אנאלי חיצוני: שרירי שלד (רצוני)
- לאורך שאר מערכת העיכול: שרירים חלקים
- Serosa – העמוקה ביותר.
מחלות הקשורות למערכת העיכול
למחלות בדרכי העיכול יש שתי סיבות עיקריות:
- סיבה פנימית - במערכת העיכול יש חומצות העלולות לעכל חלקים ממערכת העיכול עצמה, כדוגמת כיב קיבה.
- סיבה חיצונית - אל מערכת העיכול נכנסים חומרים מבחוץ, הכוללים חומרים מזיקים, חיידקים ונגיפים העלולים לגרום לזיהומים ולעיתים חומרים שהגוף לא רגיל אליהם ומגיב אליהם כאילו הגוף סובל מזיהום.
- גורם חיצוני נוסף הם הטפילים הנכנסים למערכת העיכול מבחוץ.
הן כיב קיבה והן מחלות זיהומיות מתבטאות לרוב בכאבי בטן. מחלות זיהומיות עשויות להתבטא בשילשולים, הקאות ועליית חום הגוף.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ג'וליה אנדרס, תחושת בטן: הסיפור המדהים של מערכת העיכול, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2016
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: מערכת העכול |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מערכת העיכול |
- על מערכת העיכול באתר "המרכז הארצי למורי ביולוגיה"
- מידע על מגוון מחלות של מערכת העיכול
- מאיר ברק, כמה זמן לוקח לגוף האדם לעכל מזון ולהוציא את הפסולת?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 3 ספטמבר 2009
- קרן צוריאל הררי, מרגיש לי בבטן, באתר כלכליסט, 30 ביוני 2016
- אופן פעולת מערכת העיכול אתר הכיתה האינטראקטיבית
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
| מרכיבי מערכת העיכול | ||
|---|---|---|
|
| מערכות הגוף | |
|---|---|
|
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
32651081מערכת העיכול