מסעי הצלב העיקריים לארץ ישראל

טבלה זו מסכמת את מסעי הצלב העיקריים לארץ ישראל או כאלה שנועדו לחזק את ממלכת ירושלים. יוצא דופן הוא מסע הצלב הרביעי שהיה אמור להגיע לארץ ישראל, אך מסלולו הוסט והוא הגיע לקונסטנטינופול במקום.

הספירה המסורתית של מסעי הצלב מצאה תשעה מסעי צלב במהלך המאות ה־11 עד ה־13. ושלושה אחרים שהיו בו זמנית וקשה לתארכם. זה מטעה במובן מסוים, מכיוון שהיו מסעי צלב רבים "קטנים" נוספים, לא רק בארץ הקודש אלא גם בספרד ובמרכז אירופה, ולא רק כנגד מוסלמים אלא גם כנגד כופרים אחרים, ואף כנגד אויבים אישיים של האפיפיורים ומלכים בעלי כוח. השימוש במונח "מסעי הצלב" המשיך עד המאה ה-16. עקב האקלים הפוליטי באירופה מאז תקופת הרנסאנס והרפורמציה, הפך המונח לבלתי קביל, והופסק השימוש בו.

להלן רשימת מסעי הצלב העיקריים:

שם	פירוט קצר
מסע הצלב הראשון	אחרי שהקיסר הביזנטי אלכסיוס הראשון ביקש עזרה להגנת ממלכתו כנגד הטורקים הסלג'וקים, האפיפיור אורבנוס השני קרא לכל הנוצרים להצטרף למלחמה כנגד הטורקים, שתחשב להם ככפרה על חטאיהם. צבאות הצלבנים צעדו לעבר ירושלים, ובזזו ערים אחדות בדרכם. ב־1099 נכבשה ירושלים מידי המוסלמים הפאטימים, והאוכלוסייה היהודית והמוסלמית נטבחה. כתוצאה ממסע הצלב הראשון הוקמו מספר מדינות צלבניות, ובראשן ממלכת ירושלים.
מסע הצלב השני	אחרי תקופה של שלום יחסי, שבה חיו נוצרים ומוסלמים בדו קיום בארץ הקודש, ברנאר מקליירוו קרא למסע צלב כאשר העיר אדסה נכבשה על ידי הטורקים. צבאות צרפתים וגרמנים צעדו לאסיה הקטנה ב־1147, אך לא הגיעו לכל הישג צבאי, ואף סיכנו את קיומן של המדינות הצלבניות בהתקפה אווילית על דמשק. ב־1149 חזרו הצבאות לארצותיהם ללא כל תוצאה.
מסע הצלב השלישי	ב־1187 סלאח א דין כבש שוב את ירושלים. האפיפיור גרגוריוס השמיני הטיף למסע צלב, ובו השתתפו מנהיגים בולטים מרחבי אירופה: ריצ'רד הראשון מאנגליה, פיליפ השני מצרפת, ופרידריך ברברוסה הקיסר של האימפריה הרומית ה"קדושה". ברברוסה טבע בעת שחצה נהר בקיליקיה ב־1190, והדבר גרם לכך שתישאר ברית בלתי יציבה בין האנגלים והצרפתים ללא גורם מאזן. פיליפ עזב ב־1191 לאחר שעכו נכבשה מידי המוסלמים, וריצ'רד עזב שנה לאחר מכן לאחר שהגיע לשביתת נשק עם סלאח א דין.
מסע הצלב הרביעי	מסע צלב זה היה יוזמתו של האפיפיור אינוקנטיוס השלישי ב־1202, במטרה לפלוש לארץ הקודש דרך מצרים. בני ונציה השתלטו על מסע הצלב ושינו את מסלולו לקונסטנטינופול, שם ניסו לשים מועמד משלהם על כס הקיסר. לאחר סדרה של קרבות נכבשה העיר ונבזזה ב־1204. בשלב זה התנועה העממית שהובילה למסע הצלב איבדה את תנופתה, ומסעי הצלב שלאחר מכן ניתנים להסבר בניסיונה של האפיפיורות להסיט את האנרגיות התוקפניות של הנוצרים לעבר הערבים בסוריה.
מסע הצלב החמישי	באמצעות תפילות, הטפות וחרמות, ניסתה הכנסייה להוציא לדרך עוד מסע צלב, וועידת לטראנו הרביעית (1215) תכננה תוכנית לכיבוש מחדש של ארץ הקודש. כוח מהונגריה, אוסטריה ובוואריה השיג הישג משמעותי כשכבש את העיר דמיאטה במצרים ב־1219, אך בשל התעקשות נציג האפיפיור, פלגיוס, הם המשיכו להתקפה חסרת תוחלת על קהיר שגרמה לתבוסתם ולעליית האימפריה הממלוכית.
מסע הצלב השישי	ב־1228 הקיסר פרידריך השני יצא מהעיר ברינדיזי לכיוון סוריה, על אף שהוחרם על ידי האפיפיור. הוא השיג באמצעות לחץ דיפלומטי הישגים בלתי צפויים, וקיבל את החזקה בירושלים, נצרת ובית לחם לתקופה של עשר שנים. זה היה מסע הצלב הראשון שלא היה יזמה של האפיפיור, מגמה שהמשיכה לאורך כל המאה ה־13.
מסע הצלב השביעי	האינטרסים של האפיפיור, שיוצגו על ידי מסדר האבירים הטמפלרים הביאו לסכסוך במצרים ב־1243 ובשנה שלאחר מכן כבשו המצרים שוב את ירושלים. למרות שאירועים אלו לא הביאו לזעם מיוחד באירופה כפי שאירע בנפילת ירושלים ב־1187, לואי התשיעי מצרפת אירגן מסע צלב כנגד מצרים בין 1248 ו-1254. היה זה כישלון, ולואי בילה את רוב זמנו בישיבה בחוסר מעש בעכו.
מסע הצלב השמיני	מסע הצלב השמיני אורגן בידי לואי התשיעי בשנת 1270 על מנת לסייע לשאריות ממלכות הצלבנים בסוריה. במהלך המסע הגיעו הצלבנים לתוניס, ולאחר חודשיים נפטר המלך לואי.
מסע הצלב התשיעי	המלך אדוארד הראשון מאנגליה לעתיד יצא לדרך ב־1271 לאחר שליווה את המלך לואי למסע הצלב השמיני. הוא השיג הישגים דלים בסוריה ופרש לאחר שנה לאחר שהשיג שביתת נשק. עם נפילת אנטיוכיה 1268, טריפולי 1289 ועכו 1291, נעלמו השרידים האחרונים לאחיזת הצלבנים בסוריה.

ראו גם

• ממלכת ירושלים