רבי מני בר פטיש
מקום פעילות | טבריה |
---|---|
רבותיו | רבי ינאי |
בני דורו | ריש לקיש רבי יוחנן |
רבי מני בר פטיש הכהן היה אמורא ארצישראלי תלמידו של רבי ינאי[1].
בשו"ת מהר"י ברונא[2] כתוב כי אף ששמו נהגה בקמץ (מָני), יש להבדיל בין שם זה לשם מוני, מאחר ול"מוני" יש משמעות נוספת בכינויו הלועזי ל"קוף".
קורות חייו
גר בטבריה ולמד אצל רבי יוחנן[3] ורבי ינאי[4], ונחלק בהלכה עם ריש לקיש[5] ועם רבי יוחנן[6], ולמד גם עם רבי סימון[7].
היה מגדולי הדור, וגדולי תלמידיו של רבי יוחנן למדו גם אצלו כמו רב אסי[8], רבי גמליאל בר אינינוא[9], גמליאל זוגא[10], רבי חייא בר אבא[11], רבי יוסי ממלחיא[12], עולא[13], רבי אבון[14], רבי יודן הנשיא[15], והיה מורה הוראה לאנשי בית הנשיא[16].
הלך לנחם את רב יצחק בריה דרב באבלו, והוכיח את תלמידיו הכהנים של רבי יוסי על שנטמאו לרבם כשנפטר ואחר כך אכלו בשר ושתו יין, וכשנפטר נהוראי שהיה הנשיא אחר אחיו רבי יודן נשיאה שלח רבי חנינא לקרוא לרבי מנא שישתתף בהלוייתו ולא הגיע, מאחר ולשיטתו אסור לכהן להיטמא לנשיא[17].
מאמרותיו
אמר רבי מני בר פטיש כל שכועס אפילו פוסקין עליו גדולה מן השמים מורידין אותו.
הלכותיו
- אם היו בערב פסח שליש מעם ישראל טהורים ושליש זבים ושליש טמאי מתים, הטהורים מקריבים קרבן פסח בזמנו, הזבים מקריבים פסח שני, והטמאי מתים אינם עושים את שניהם[18].
- התנא שסובר ששור מועד מספיק לשומרו בשמירה פחותה הוא רבי יהודה[19].
- במסכת בבא בתרא מובא שיעור גדלם של כל סוגי המשקלות, אמר רבי מני שרק בשיעור הזה הם מקבלים טומאה, ואם הם קטנים משיעורם אזי כיון שאסור להחזיקם בבית אינם נחשבים כליו ואינם מקבלים טומאה[20].
- רבי שמעון סובר שהשוחט חיה טהורה האסורה באכילה פטור מכיסוי הדם, ופירש רבי מני הטעם דכתיב 'וטבוח טבח והכן' שרק אם אפשר לאכלו נקרא שחיטה[21].
- בן ישראל שאכל אבר מן החי של עוף טמא אינו חייב מלקות, וכן נכרי אסור לאכול בשר כל זמן שהוא מפרכס[22].
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "רבי מני בר פטיש", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמוד 888, באתר היברובוקס.
הערות שוליים
- ^ בתלמוד ירושלמי מובא הרבה רבי מנא שהיה כהן, ובתלמוד בבלי מובא כמה פעמים רב מני בר פטיש, ומכיון שתולדות חייהם זהים כתב הרב אהרן היימן בספרו תולדות תנאים ואמוראים שמדובר באותו אדם.
- ^ סימן קד.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"א עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ס"א עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף כ"א עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף מ"ח עמוד ב'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת הוריות, פרק ג', הלכה ה'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף י"ג עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף נ"ט עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף כ"א עמוד ב'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק א', הלכה א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ביצה, פרק ה', הלכה ח'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק ז', הלכה ו'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ב', הלכה ד'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק א', הלכה א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות, פרק י"א, הלכה ז'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק י', הלכה א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ח', הלכה ג'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ג', הלכה א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף פ' עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף נ"ה עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף פ"ט עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף פ"ה עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ב עמוד א'