מנחם ברבש

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מנחם ברבש

מנחם ברבש (בן רבי בן שניאורסון) (יולי 1917[1] - ספטמבר 2006) היה מראשי שירות המודיעין של ההגנה בתל אביב, ולאחר קום המדינה פעיל ציבור. סייע בהקמת יישובים בנגב, השתתף בהכנות ללכידת אייכמן והרברטס צוקורס, ושימש נספח כלכלי בתאילנד.

ביוגרפיה

נולד בבלארוס לרחל ולמשה ברבש, משפחה מחסידות חב"ד, מצאצאי בעל התניא, (דור שביעי). אביו היה רב בחב"ד. בשנת 1936 עלה עם משפחתו לארץ ישראל והיא התיישבה בתל אביב. ריכז את סניף בורוכוב של הנוער העובד והלומד. התגייס לפלמ"ח. התנדב להגיע לגטו ורשה אך התוכנית לא יצאה לפועל. הצטרף לש"י כאחראי על הקשר עם הצבא הבריטי ומשטרת המנדט.

ב-10 במאי 1948 נחטף יחד עם יוסף אבידר ושני אנשי הגנה נוספים, על ידי אנשי לח"י. החטיפה בוצעה על ידי אנשי הלח"י שבקשו לשחרר את ראשי הלח"י בחיפה שנעצרו שלושה ימים קודם לכן על ידי ההגנה, שבקשה למנוע פעילות של הלח"י נגד הבריטים[2]. ברבש וחבריו הוחזקו במלונת שומרים בכרם ליד זכרון יעקב[3]. לאחר מספר ימים הושג הסכם בתיווך לוי אשכול לשחרור הדדי של חטופי ההגנה והלח"י עם התחייבות של הלח"י שלא לפעול נגד הבריטים וברבש שוחרר.

במלחמת העצמאות נפצע בהפצצת מטוסים מצרים.

לאחר מלחמת העצמאות מונה על ידי שרת העבודה גולדה מאיר למנהל מחוז הנגב של משרד העבודה. בתפקידו סייע בהקמת יישובים חדשים ואיכלוסם בעולים, בסלילת כבישים[4] ובהקמת מפעלים בנגב. בין היתר עזר להקים את העיר דימונה[5].

בשנת 1958 יצא לדרום אמריקה בשליחות המגבית היהודית והשתתף בהכנות ללכידת אדולף אייכמן. בשנת 1963 התמנה לאחראי על עיירות הפיתוח בישראל. בתקופה זו יצא בשליחות "כלל" לארגנטינה.

בעת שהותו בארגנטינה התבקש על ידי חברו מאיר עמית לסייע לחוליה שרדפה אחרי הרברטס צוקורס. שימש כתצפיתן החולייה, ולאחר החיסול, היה מבוקש על ידי האינטרפול[6]

בשנת 1968 - 1972 היה הנספח הכלכלי בשגרירות ישראל בתאילנד[7] והניח את היסודות לשיתוף פעולה עם הארצות השכנות.

בשנים 1973 - 1982 היה אחראי על הדיור בצפון הארץ בחברת עמיגור. לאחר שפרש ניהל את קרן "תנופה לצמיחה" שהקימו יצחק בן אהרון וישראל קיסר.

ברבש כתב את הספר "האופציה הגרעינית של מדינת ישראל", שבו ניסה להעלות נושא-לוואי לבעיית האיום הגרעיני הנוגע לישראל והציג שאלות והערות בתחום המהותי-העקרוני.

משפחתו

בשנת 1945 התחתן ברבש עם רות הבר ונולדו להם 3 ילדים: אורי, בני והאחות הצעירה חני פרל-ברבש.

ספרו

  • האופציה הגרעינית של מדינת ישראל, הוצאת כרטא[8]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. אתר "Billiongraves"
  2. יהודה לפידות, חזרה לחטיפות, אתר דעת
  3. יוסף איזר, בדרך לצה"ל, עמ' 303
  4. סלילת הכביש לסדום, בתמונה גולדה מאיר עם מנחם ברבש
  5. גולדה בביקור בדימונה בבנייתה, בתמונה גולדה מאיר עם מנחם ברבש
  6. נירית אנדרמן, עכבר העיר אונליין, "אקציה" במקום "אקשן", באתר הארץ, 22 באוקטובר 2008
  7. מנחם ברבש, שבירת כלים מסוכנת, באתר הארץ, 14 במרץ 2001
  8. האופציה הגרעינית של מדינת ישראל באתר סימניה
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0