מלחמת דרום אוסטיה (1991–1992)
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דרושה הגהה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דרושה הגהה. |
 | ||||||||||
| מיקומה של דרום אוסטיה בגאורגיה | ||||||||||
| מערכה: הסכסוך האוסטי-גאורגי | ||||||||||
| מלחמה: מלחמת האזרחים הגאורגית | ||||||||||
| תאריכים | 5 בינואר 1991 – 24 ביוני 1992 (שנה ו־24 שבועות) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | דרום אוסטיה | |||||||||
| תוצאה | חלוקת אזור דרום אוסטיה לאזורי שליטה גאורגיים ואוסטיים | |||||||||
| שינויים בטריטוריות | חלקים מדרום אוסטיה עברו לשליטת בדלנים אוסטים | |||||||||
| ||||||||||
מלחמת דרום אוסטיה 1991-1992 הייתה מלחמה שהתלקחה בין גאורגיה לבדלנים אוסטים מדרום אוסטיה, שהכריזו על רצונם להתנתק מגאורגיה ולהתאחד עם צפון אוסטיה תחת כנפי ברית המועצות. הבדלנים האוסטים בסיוע מתנדבים מצפון אוסטיה וכוחות רוסיים, הצליחו להשתלט על חלקים מדרום אוסטיה ולהקים רפובליקה בדלנית עצמאית. המלחמה הסתיימה בהפסקת אש בתיווכה של רוסיה וייסודו של כוח שמירת שלום משותף. אזור דרום אוסטיה נותר מחולק לאזורים בשליטת הגאורגים והאוסטים.
אף על פי שלא הייתה היסטוריה של קונפליקט בין טביליסי לדרום אוסטיה, הסכסוך בדרום אוסטיה הסלים במהירות לאלימות באופן בלתי צפוי עם התפוררות ברית המועצות. הסכסוך החל כתוצאה מהתמודדות בין מפלגות לאומניות בגאורגיה שהתמודדו על השלטון במדינה. ההחלטה הסמלית במהותה של הפרלמנט הגאורגי באוגוסט 1989 לחזק את המעמד של השפה הגאורגית, שהייתה מיועדת בעיקרה להתגרות במוסקבה, הפעילה מערכה ציבורית בדרום אוסטיה לטובת שדרוג מעמד המחוז מאובלסט, שהוא הדרג השלישי, למעמד של רפובליקה אסס"ר, שהוא השני בדרג. ההחלטה החד-צדדית של הפרלמנט הדרום אוסטי בעניין זה ב-10 בנובמבר עוררה גל של הפגנות המוניות בטביליסי שסיפקו לזוויאד גמסחורדיה את ההזדמנות להטביע את חותמו על הפוליטיקה הגאורגית. מצעד ה"פיוס" שלו לעבר צחינוואלי בראשות כ-20,000 - 30,000 מפגינים נחסם על ידי האוסטים וכוחות ביטחון הפנים הרוסיים וגרם לנפגעים הראשונים בסכסוך.
רקע
מדיניות הגלאסנוסט והפרסטרויקה בברית המועצות, שהוחלה משנת 1988, אפשרה את התפתחותן של תנועות לאומיות ברחבי ברית המועצות. בגאורגיה התפתחה תנועה לאומית גיאורגית שדרשה עצמאות לגאורגיה מברית המועצות, כולל שני מחוזות עצמאיים בגאורגיה, דרום אוסטיה ואבחזיה, בהם היו אוכלוסיות לא גיאורגיות ניכרות, במקביל לאוכלוסייה גיאורגית. במחוזות אלו התפתחו בהתאמה תנועה לאומית אוסטית ואבחזית, שהתנגדו להכללת המחוזות בגאורגיה.
בדרום אוסטיה ייסד אלן צ'וצ'ייב (Алан Чочиев) תנועה לאומית אוסטית בשם "החזית העממית הדרום אוסטית" או "אדמון ניחאס".
בנובמבר 1988 נערכו בטביליסי הפגנות המוניות שתבעו לבטל את הפליית הגאורגים בייצוג בפרלמנטים של האוטונומיות בגאורגיה. ב-18 במרץ 1989, נערכה עצרת המונים בליחני שבאבחזיה אסס"ר בתביעה להשיב את המעמד הריבוני של האוטונומיה למעמד שהיה לה בתקופת אבחזיה סס"ר. באביב של אותה שנה התפרסם המכתב הגלוי של אלן צ'וצ'ייב לאבחזים על תמיכתו במאבקם לעצמאות מגאורגיה. ב-9 באפריל 1989 התקיימו הפגנות בטביליסי במחאה על התביעות האבחזיות ובתביעה לעצמאות גאורגיה שהסתיימו במותם של 22 אזרחים גאורגים, וגרמו להתפטרותה של הממשלה הגאורגית.
באוגוסט 1989 יזם הסובייט העליון של גאורגיה הסובייטית תוכנית חדשה המחייבת את השימוש בשפה הגאורגית בכל מוסדות השלטון ברחבי המדינה. חודש לאחר מכן ערערו בתנועת אדמון ניחאס ואוסטים אחרים על ההחלטה הגאורגית בפני הסובנארקום, הסובייט העליון. בוועד המרכזי הם העלו גם את סוגיית האיחוד עם צפון אוסטיה. מאוחר יותר באותו חודש הכריזו הסובייט העליון של ברית המועצות והנציגים מדרום אוסטיה על השפה האוסטית כשפה הרשמית של המחוז. ב-26 במאי 1989 הפכו חגיגות יום השנה להכרזת העצמאות של הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה (1918-1921) לעימותים בין קבוצות גאורגיות חצי-צבאיות לבין אוסטים בעידודו של זוויאד גמסחורדיה.
ב-10 בנובמבר 1989 אישר הסובייט העליון של דרום אוסטיה החלטה על רצונה להתאחד עם צפון אוסטיה. אולם הסובייט העליון של גאורגיה ביטל את ההחלטה והנהיג מדיניות של דיכוי העיתונות ודיכוי ההפגנות. בהחלטתו, הצהיר הסובייט העליון של גאורגיה כי יש לה זכות להטיל וטו על כל החלטה סובייטית הנוגדת את האינטרסים של גאורגיה. ב-23 בנובמבר 1989 התרחשו התנגשויות אלימות בין הגאורגים והאוסטים כאשר הצהיר זוויאד גמסחורדיה על "פגישת שלום ופיוס" בצחינוואלי. המשלחת הגאורגית שהתקדמה לכיוון צחינוואלי נחסמה על ידי האוסטים.
במרץ 1990, הורשו נציגים בלתי רשמיים של צפון אוסטיה ודרום אוסטיה להגיש בקשה להצטרפות לקונפדרציית עמי ההר של הקווקז והתקבלו. בקיץ של אותה שנה, החליט הסובייט העליון של גאורגיה הסובייטית על איסור פעילותן של מפלגות מקומיות שפעילותן מוגבלת לאזור מסוים בלבד במדינה, שנתפס בעיני האוסטים כצעד נגדם. באוגוסט של אותה שנה הגיע מנהיג המחדריוני, ג'אבא יוסליאני, לצחינוואלי כדי ”להרגיע את חששות הגאורגים בעיר ולהבטיח את שלומם” לדבריו.
ב-20 בספטמבר 1990, הכריז האובלסט האוטונומי של דרום אוסטיה על עצמאותו, והתחנן בפני מוסקבה שתכיר בעצמאותו בכפוף לברית המועצות. ביום למחרת הכריזה המועצה העליונה של הרפובליקה של גאורגיה על ההחלטה כבלתי חוקית ונוגדת את החוקה. ב-25 בספטמבר אימצה אבחזיה "הצהרת ריבונות" (לא עצמאות).
ב-28 באוקטובר 1990, החרימו דרום אוסטיה ואבחזיה את הבחירות למועצה העליונה של הרפובליקה של גאורגיה, שהיו הבחירות הראשונות בקווקז והיוו צעד משמעותי בדרך לעצמאות גאורגיה. בבחירות אלה זכה זוויאד גמסחורדיה. דרום אוסטיה מצידה הכריזה על בחירות פרלמנטריות משלה. על פי מקורות אוסטיים, השתתפו בבחירות, שהתקיימו ב-9 בדצמבר 1990, 72% מאוכלוסיית דרום אוסטיה שהוא אחוז גבוה יותר מחלקם היחסי של האוסטים במחוז. יומיים לאחר מכן, ב-11 בדצמבר 1990, ביטל הממשל הנבחר של גאורגיה בראשות גמסחורדיה את תוצאות הבחירות, והצביע על ביטול מעמדה האוטונומי של אובלסט דרום אוסטיה. ביום למחרת, ב-12 בדצמבר, החלו פעולות אלימות בצחינוואלי, והפרלמנט הנבחר של גאורגיה הכריז על מצב חירום בצחינוואלי ובנפת ג'ווה, ונשלחו לשם כוחות ביטחון הפנים של גאורגיה ורוסיה. מפקד כוחות הביטחון הגאורגיים, ג. קוואנטאליאני, מונה לראש עיריית צחינוואלי. לפי גרסת האוסטים, שאומתה על ידי משרד החוץ הרוסי, פירקו כוחות הביטחון הגאורגיים את המיליציות של דרום אוסטיה.
בסוף חודש דצמבר נכשלה משלחת פיוס בהשתתפות פקידים רשמיים מגאורגיה, דרום אוסטיה ומוסקבה במשימת הפיוס שלה. ב-20 בדצמבר 1990 נוסד המשמר הלאומי הגאורגי. ב-1 בינואר 1991 נרצחו מספר אנשי מיליציה גאורגים בצחינוואלי, ומותם הביא מיד לאחר מכן, בינואר 1991, לתחילת המבצע הגאורגי.
המלחמה
המלחמה החלה בליל חג המולד, ה-5 בינואר 1991, כאשר כמה אלפים בודדים של חיילי המשמר הלאומי הגאורגי, שהוקם כשבועיים לפני כן, נכנסו לצחינוואלי, וביצעו מעשי אכזריות, תוך, על פי טענות הבדלנים האוסטים, עצימת עין של החיילים הרוסים המקומיים. הבדלנים האוסטים השיבו בהפגזה על בתי הספר ובתי המגורים של הגאורגים בצחינוואלי. בינתיים, ב-7 בינואר של אותה שנה, פרסם שליט ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב הצהרה המגנה את הכרזת העצמאות של דרום אוסטיה ואת החלטת הפרלמנט הגאורגי לבטל את האוטונומיה של דרום אוסטיה. חלקה הראשון של הלחימה בצחינוואלי הסתיים בסופו של דבר בשליטה מחולקת על העיר: האוסטים שלטו על החלק המערבי של העיר והגאורגים שלטו על החלק המזרחי. לקראת סוף ינואר הסיגו הגאורגים את כוחותיהם להרים שמסביב לעיר, בהתאם להסכם הפסקת אש שנערך בתיווכו של המפקד הרוסי באזור. האוסטים טענו כי הם שגירשו את הכוחות הגאורגיים.
ב-29 בינואר של אותה שנה הוזמן יו"ר בית-נבחרים של הסובייט העליון האוסטי, טורז קולומבגוב, למשא ומתן בטביליסי, אולם עם הגיעו נאסר מיידית והואשם בהסתה לגזענות. משפטו נדחה מספר פעמים לפני ששוחרר בדצמבר של אותה שנה.
בפברואר 1991, חתכו הגאורגים את אספקת החשמל לצחינוואלי, וסגרו את הדרך שהובילה את אספקת המזון והציוד לעיר. במקביל חסמו האוסטים את הדרכים שהובילו לכפרים שסביב צחינוואלי, המאוכלסים בגאורגים, מיתר גאורגיה.
תקופת הלחימה העזה ביותר של המלחמה הייתה במרץ-אפריל של אותה שנה. במרץ 1991, חתמו מוסקבה וטביליסי על מסמך בו הם מבטיחים לייסד ועדה משותפת למשרד החוץ הרוסי והגאורגי שתבחן את מצב המחוז, תפרוק מנשקן את כל המיליציות הלא חוקיות ותיישב את שאלת הפליטים. ב-17 באותו חודש נערך משאל עם בברית המועצות על הצעת הסכם האיחוד של גרובצ'וב. גאורגיה סירבה להשתתף ואילו האוסטים והאבחזים השתתפו והצביעו בעד. בסוף אותו חודש, ב-31 במרץ, נערך משאל עם על עצמאות גאורגיה. 98% הצביעו בעד עצמאות. האוסטים והאבחזים לא השתתפו במשאל העם. ב-9 באפריל 1991 הכריזה גאורגיה רשמית על עצמאות (יום הטרגדיה של 9 באפריל). בחודש שלאחר מכן, מאי 1991, הצביע הסובייט העליון של דרום אוסטיה על ביטול ההכרזה העצמית על הרפובליקה הסובייטית דמוקרטית של דרום אוסטיה ולהחזיר את מעמד האובלסט תחת הפדרציה הרוסית.
באוגוסט של אותה שנה, בעקבות הפיכת הנפל במוסקבה, התפוררה ברית המועצות, אולם הבסיסים הצבאיים בגאורגיה נותרו בעינם, וחיילי משרד החוץ הרוסי עזבו רק ב-1 בדצמבר של אותה שנה (הבסיסים עצמם פונו רק בשנת 2008).
לאחר תקופה של רגיעה יחסית ביולי-אוגוסט של 1991, התחדשה האלימות באמצע ספטמבר, כאשר גמסחורדיה פקד על המשמר הלאומי של גאורגיה לתקוף שוב את צחינוואלי. הוא רצה, כפי הנראה, להשיג ניצחון צבאי שישתק את האופוזיציה הפוליטית וישמור על נשיאותו, אולם למשמר הלאומי של גאורגיה לא היה עניין רב לפתוח בלוחמה במחוז ללא משאבים ראויים, ורק מספר מועט של פלוגות תקפו בצחינוואלי ונהדפו על ידי המיליציות האוסטיות. האופוזיציה כנגד גמסחורדיה התגבשה ביתר שאת גם בשל מעורבותו בהפיכת הנפל במוסקבה ואופי שלטונו הלא דמוקרטי.
בנובמבר 1991 איים הפרלמנט הרוסי כי יטיל סנקציות כלכליות על גאורגיה אם תנקוט צעדים כנגד דרום אוסטיה, והשיבה לדרום אוסטיה את מעמד האוטונומיה. ב-1 בדצמבר עזבו כוחות ביטחון הפנים של ברית המועצות את צחינוואלי, ולפי מקורות גאורגיים הותירו את כלי נשקם לאוסטים. ב-21 בדצמבר התפזרה ברית המועצות סופית וגמסחורדיה סירב לצרף את גאורגיה לחבר העמים. יום לפני כן, ב-20 בדצמבר, החלה המתקפה האחרונה כנגד גמסחורדיה. המתקפה שהונהגה על ידי תנגיז קיטובאני כללה גם מיליציות נוספות כמו המחדריוני. ב-22 בדצמבר תפסו המורדים מספר בנייני ממשלה, והתקיפו את בניין הפרלמנט הגאורגי בו התבצר גמסחורדיה. ניסיונות של מחאה עממית בעד גמסחורדיה דוכאו ביד קשה. הלחימה הפנימית הסיטה את תשומת הלב של הצבא הגאורגי כלפי הבירה. ב-6 בינואר 1992 נמלט זוויאד גמסחורדיה מטביליסי. במרץ 1992 הועבר השלטון רשמית מהמועצה הצבאית למועצת המדינה בראשות שוורדנדזה שנועדה לשלוט עד לעריכת בחירות כלליות.
ב-19 בינואר 1992 נערך בדרום אוסטיה משאל עם בשאלה: האם להצטרף לפדרציה הרוסית ולהתאחד עם צפון אוסטיה. באביב של אותה שנה הסלימה האלימות, עם מעורבות רוסית ספוראדית. בטביליסי נמשכו הקרבות גם בפברואר. במרץ 1992 מונה אדוארד שוורדנדזה ליושב ראש מועצת המדינה הזמנית. גאורגיה קיבלה הכרה הבינלאומית, אף על פי שטביליסי לא שלטה בכל שטחי גאורגיה (מחוץ לדרום אוסטיה ואבחזיה הוחזקה גם חלק מסמגרלו, מחוז הולדתו של גמסחורדיה ובסיס כוחו, בשליטת תומכיו) והשלטון ניתן לשוורדנדזה בהפיכה צבאית.
במאי-יוני 1992 הביאו הפגנות של הזוויאדיסטים לעימותים חמושים ברחובות טביליסי. במקביל לאירועים בטביליסי נמשכה המערכה בדרום אוסטיה. ב-15 ביוני הצהיר יושב ראש הסובייט העליון הרוסי, רוסלן חסבולאטוב, כי הגאורגים מבצעים למעשה רצח עם, ועובדה זו עלולה לאלץ את רוסיה לשקול להענות בחיוב לבקשה האוסטית להצטרף לפדרציה הרוסית. שלושה ימים לאחר מכן, ב-18 ביוני, תקפו שלושה מסוקי תקיפה עם סימני זיהוי של חיל האוויר הרוסי יחידות וכפרים גאורגיים סמוך לצחינוואלי. במקביל פתחו יחידות קרקע צבאיות בסיוע טנקים ונגמ"שים במתקפה מכיוון העיר צחינוואלי. יומיים לאחר מכן גינה שוורדנדזה את ההשתתפות הגלויה של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית במלחמה לצד דרום אוסטיה.
ב-24 ביוני 1992 נפגשו אדוארד שוורדנדזה, נשיא גאורגיה, ובוריס ילצין, נשיא רוסיה, כדי לדון בשאלת דרום אוסטיה. ב-14 ביולי אותה שנה הוסכם על שביתת נשק והתחלת סיורים צבאיים משותפים של כוח שמירת שלום רוסי יחד עם גאורגים ובדלנים אוסטים.
תוצאות הלחימה
גאורגיה הטילה מצור כלכלי על המחוז הבדלני. היא ניתקה את אספקת החשמל לצחינוואלי וחסמה את הכביש שהוביל לעיר מזון ומצרכים אחרים. האוסטים מצידם שמו במצור כפרים גאורגיים. מעשי אכזריות התרחשו משני הצדדים.
תוצאות הלחימה גרמו למאות הרוגים ופצועים. הרבה כפרים דרום אוסטיים הותקפו ונשרפו לאפר, כמו גם בתים ובתי ספר גאורגיים. כ-1,000 איש נהרגו וכ-100,000 אוסטים נמלטו מאזור דרום אוסטיה וגאורגיה עצמה, רובם חצו את הגבול ועברו לצפון אוסטיה. כמו כן כ-23,000 גאורגים נמלטו מדרום אוסטיה והתיישבו בחלקים אחרים של גאורגיה.
אחרית דבר
במרץ 1994 נערכו בחירות לפרלמנט הבדלני של דרום אוסטיה. הבחירות הובילו להחלפת המנהיגות הלאומנית הקיצונית במנהיגים מהמפלגה הקומוניסטית לשעבר. הקו של עצמאות מגאורגיה ואיחוד עם צפון אוסטיה נותר בעינו.
עניינים שנויים במחלוקת
- עם הכרזת מצב החירום ב-12 בדצמבר 1990 בצחינוואלי ונפת ג'ווה נשלחו לשם כוחות ביטחון פנים של גאורגיה ושל ברית המועצות. הכוח הרוסי שהוצב בצחינוואלי עזב זמן קצר לפני פירוק ברית המועצות ב-1 בדצמבר 1991. התפקיד אותו מילא הכוח הרוסי שנוי במחלוקת ואף סותר. לטענת האוסטים הכוח הרוסי לא ניסה למנוע את מעשי הזוועה אותו ביצעו הגאורגים בתחילת המלחמה. לעומת זאת טוענים הגאורגים כי עם עזיבת הכוח הרוסי את צחינוואלי הם הותירו את כלי נשקם לאוסטים.
מקורות
- הסכסוך האוסטי-גאורגי, פרק 4, "האיגוד הדני למחקרים על הקווקז" (The Danish Association for Research on the Caucasus (DARC)), (באנגלית)
- הסכסוך האינגושי-אוסטי במחוז פריגורודני, "היומן רייטס ווץ'", 1996, (באנגלית)
- גאורגיה: הימנעות ממלחמה בדרום אוסטיה, קבוצת משברים בינלאומיים, 24.11.2004, (באנגלית)
- פאול קולייר וניקולס סאמבאינס (2005), הבנת מלחמת אזרחים: עדויות ואנליזה, עמ' 267–269, מסת"ב 0821360493, (באנגלית)
קישורים חיצוניים
34185586מלחמת דרום אוסטיה (1991–1992)