מיתוג ישראל
מיתוג ישראל (באנגלית: Brand Israel) הוא קמפיין יחסי ציבור שמנהלת ממשלת ישראל לשיפור תדמיתה של ישראל באמצעים של מיתוג מקומות. מטרת הקמפיין היא לבסס את התדמית של ישראל כחברה קוסמופוליטית, פרוגרסיבית, ודמוקרטית-ליברלית, ולהנגידה לדיכוי ודומיו המצויים באומות האסלאמיות השכנות.[1] וזאת כדי להימנע מזיהוי של ישראל כמקום קשוח ומסוכן, מיליטריסטי ופנאטי, הנשלט על ידי גברים.[2][3]
רקע
מאמצי ישראל למתג את עצמה מחדש החלו באופן לא רשמי בשנת 2003 ביוזמת אנשי עסקים ומומחי תקשורת אמריקאים. במקביל הקים משרד החוץ תחת סילבן שלום מחלקת "הסברה" חדשה לקידום הישגיה ופעילותה החיובית של ישראל.[4]
קמפיין "Brand Israel" הושק בשנת 2005 בניהולו של הדיפלומט עידו אהרוני. הוא ידוע גם תחת השם Brand Israel Group (ובקיצור BIG).[5] אהרוני ריכז כמה אנשי שייוק כדי להתמודד עם התדמית הבעייתית של ישראל בעולם. בקבוצה השתתפו אליאס באקוולד, ממייסדי "ברסן מרסטלר" (אנ'); פרן אופנהיים, בעלת חברת ייעוץ ובעבר מנהלת מותג המזון "קראפט ג'נרל פודס" (אנ'); הלן מרלו, לשעבר דוברת וסגן נשיא בחברת הטבק הענקית "פיליפ מוריס", שטיפלה בגל ה"אנטי-טבק" כלפי החברה; בועז מורד, ישראלי החי בארצות הברית, דוקטור בפסיכולוגיה של קבלת החלטות ובעל חברת המחקר "אינסייט ריסרץ' גרופ"; סוזן בונדי, בעלת טור פיננסי בסינדיקציה; ולי דרניקוף, מנהל אסטרטגיה בתחום השיווק בחברת ייעוץ ובעבר איש חברת הייעוץ הגדולה מקינזי. הרעיון שהתגבש הוא שצריך "למכור" את ישראל עם אותם הכלים שבאמצעותם משווקים מוצרי צריכה.[2] בין אסטרטגיית המיתוג המרכזיות שננקטו: להפסיק לדבר על כיבוש ושואה, לקדם את ישראל כאומת הזנק (Start-Up Nation), להימנע מלהציג את צה"ל כ"צבא המוסרי ביותר בעולם".[5]
פעילות
ביולי 2007 הושק קמפיין של "Brand Israel" בשיתוף מגזין הגברים האמריקאי מקסים, הידוע בהצגת תמונות של נשים מפורסמות בחוסר צניעות, ובו הוצגו חיילות ישראלות בחוסר צניעות, בהן גל גדות על גג של גורד שחקים. המטרה הייתה להראות את ישראל בהקשר שונה מזה של מלחמה, ומטעם המגזין נטען כי "הכתבות יתמקדו בתל אביב, כעיר מודרנית וקוסמופוליטית, ובחברה הישראלית התוססת. במסגרת זו, בחר המגזין להציג את פניהּ היפות, תרתי משמע, של החברה והאנשים בארץ, דבר אשר יכול לסייע לתדמית ישראל בימים אלו".[6] הקמפיין זכה לביקורת כמחפיץ וחסר צניעות. חברת הכנסת קולט אביטל, שכיהנה בעבר כקונסול הכללי בניו-יורק, אמרה שהקמפיין שערורייתי והוסיפה כי "גם כך התדמית של ישראל נפגעה בעבר בשל פרשיות חוסר צניעות בהן היו מעורבים נציגי משרד החוץ. אני תוהה אם הדרך הטובה ביותר לעודד את התיירות לישראל היא על ידי פיתוח תיירות מעוותות שכזו".[6] לביקורת הייתה שותפה גם חברת הכנסת זהבה גלאון לפיה: "מצער שהקונסוליה בניו יורק חושבת שהרלוונטיות של ישראל תבוא לידי ביטוי באמצעות נשים לא צנועות, שהיחס אליהן הוא כאל חפץ ואובייקט ולא כאל נשים בעלות תוכן שמשווקות הישגים והצלחה".[6]
בשנת 2008, "Brand Israel" ערכה קמפיין של מיליון דולר בטורונטו רבתי. הקמפיין כלל מודעות המדגישות פיתוחים וטכנולוגיה רפואית ישראלית, כולל עדויות של מטופלים שנהנו מהחידושים הרפואיים הישראליים. הוא כוון במיוחד לקהילות אסייתיות בטורונטו. לדברי הקונסול הכללי הישראלי אמיר גיסין, טורונטו שימשה כמבחן לקמפיין.[7] בשנת 2009 נערך שיתוף פעולה עם פסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו. קן לואץ', ג'יין פונדה, דייוויד ביירן וג'ון גרייסון גינו את שיתוף הפעולה של הפסטיבל עם הקמפיין.[8]
בשנת 2010 השיקה ברנד ישראל את "Out in Israel" בסן פרנסיסקו, פסטיבל בן חודש להצגת סצנות תועבה לתושבי קליפורניה. כמו בקמפיין של מגזין מקסים, המטרה המוצהרת הייתה להציג את ישראל בהקשר שאינו קשור לפוליטיקה או למלחמה. מטרה נוספת הייתה להתמודד עם תפיסות שנבעו מהרצח בברנוער שנה קודם לכן. המבקרים גינו את זה כצורה של פינקוושינג.[9][10]
בשנת 2015 נוסד "פרויקט שולחנות עגולים" בחסות אמריקן אקספרס ובשיתוף משרד החוץ שמזמין שפים מכל העולם לפסטיבל אוכל שנתי בתל אביב.[11] פעילי BDS טענו כי פרויקט השולחנות העגולים הוא חלק מקמפיין לנרמול שלילת זכויות פלסטינים, ובשנת 2018 למעלה מ-90 אנשי מקצוע בתעשיית המזון חתמו על מכתב פתוח הקורא לשפים לפרוש מהאירוע.[12][13]
בשנת 2016 הוצעו ל-26 ידוענים המועמדים לאוסקר טיול בן 10 ימים לישראל במימון ממשלת ישראל, ביניהם לאונרדו דיקפריו, סילבסטר סטאלון, מארק ריילנס, קייט בלאנשט, ג'ניפר לורנס, מאט דיימון וקייט וינסלט. שר התיירות דאז, יריב לוין, אמר כי "היה ויחליטו לממש את ההזמנה — ביקורם בארץ יביא לתהודה עצומה בקרב מיליוני המעריצים והעוקבים אחריהם ברשתות החברתיות ובכלל. כמו כן, עצם העובדה שהם שוקלים לנסוע לחופשה בישראל, מעמידה את האופציה של ביקור בישראל כנושא לשיחה בקרב המעגלים החברתיים והמקצועיים של הכוכבים".[14] על פי דיווחים בתקשורת, שווי הטיול היה כ-55,000 דולר כל אחד, אך גורמים ישראלים אמרו כי מדובר בכ-15,000 עד 18,000 דולר בלבד.[15] פעילי BDS דחקו בסלבריטאים לסרב להזמנה, ולבסוף אף סלבריטי לא ניצל את הנסיעות החינמיות.[16][17]
בשנת 2017 מימנה ממשלת ישראל סיורי "ארץ הקודש" בחינם לאחד עשר שחקני NFL, ליגת הפוטבול המקצוענית בארצות הברית.[18] שר התיירות לוין אמר כי בביקורם בישראל, השחקנים ישמשו "שגרירים של רצון טוב", והשר לעניינים אסטרטגיים והסברה, גלעד ארדן, כי "אירוח משפיענים ומעצבי דעת קהל בתחומים שונים, כולל ספורט הוא חלק מהמאבק נגד תנועת ה-BDS", וכי זאת "במטרה להראות את הפנים האמיתיות נוכח מסע ההסתה השקרי שמתנהל נגדנו בעולם". בתגובה, שישה מתוך אחד עשר השחקנים יצאו מהטיול. מייקל בנט שהיה אחד השחקנים שסירבו להצטרף לביקור, צייץ תמונה של מרטין לותר קינג וכתב שהוא לא מודע לכך שמטרת הטיול היא להפוך אותו לכלי משחק.[18][19][20]
ביקורת וסקרים
בסקר מ-2003 שנערך בקרב אזרחי האיחוד האירופי נמצא שישראל נתפסת כאיום הגדול ביותר על ביטחון העולם.[21] כתוצאה ממדיניותה נגד הפלסטינים ומפעילות תנועת ה-BDS, ישראל נתפסת כקשורה יותר ויותר באפרטהייד ובפשעי מלחמה.[22]
סקר מותגים משנת 2006 מצא כי: "ישראל היא המותג הגרוע בעולם [...] המותג של ישראל הוא בפער ניכר השלילי ביותר שמדדנו אי פעם [...] אם כוונת ישראל היא לקדם את עצמה כמקום רצוי לגור בו ולהשקיע בו, נראה שהאתגר הוא תלול".[23][24][25][26]
בסקר של BBC מ-2012 52% מהמשיבים סברו שלישראל יש השפעה שלילית על העולם.[27] ובסקר מ-2015 ישראל מדורגת כאחת המדינות הכי לא חיוביות בעולם בקרב הציבור הבריטי, שנייה רק לצפון קוריאה.[28]
לטענת עומר ברגותי, מייסד שותף של תנועת BDS, הקמפיין נועד להסתיר את הפרות החוק הבינלאומי של ישראל במסווה של "זוהר" אמנותי ומדעי.[29]
בשנת 2008 תקנה תקציבית בתוכנית הסברה וקשרי תרבות תקצבה את מיתוג ישראל בחו"ל בסך 12 מיליון ש"ח, ואחרי העברות תקציביות התקציב עמד על כ-6 מיליון ש"ח.[30] דו"ח של מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, זיהה חוסר תיאום משמעותי בין האגפים השונים במשרד החוץ שאמורים ליטול חלק במשותף בפרויקט מיתוג ישראל, לצד ליקויים רבים נוספים.[31]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- כתבות
- חיים הנדוורקר, ישראל? היא מיליטריסטית, פנטית, ובכלל לא פאן, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2005
- ערן יסעור, המטרה: מיתוג ישראל מחדש. האמצעי: לוגו צבעוני, באתר ynet, 16 באפריל 2013
נטע אלכסנדר, הפרסומאי דיוויד סייבל: כך נהפוך את ישראל למותג מצליח בעולם, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2015- מתן רוזנשטראוך, תיקון עולם WASHING, באתר הארץ, 21 ביוני 2017
- סרטונים
- עידו אהרוני,
Nation Branding: Some Lessons from Israel, סרטון באתר יוטיוב, 1 במרץ 2012 (באנגלית) - סשה שטראוס, Nation Branding and how to Brand Israel, סרטון באתר יוטיוב, 29 בינואר 2012 (באנגלית)
- עידו אהרוני, Brand Israel Brief History, סרטון באתר יוטיוב, 4 ביולי 2020 (באנגלית)
- ביקורות
- No2BrandIsrael.org - קמפיין נגד אנטי-ישראלי
מאמרים
- Klein, Naomi (2 במאי 2012). The Case for Sanctions Against Israel. Verso Books. ISBN 978-1-84467-450-3.
{{cite book}}: (עזרה) - Pappé, Ilan (11 במאי 2018). Israel. Taylor & Francis. pp. 247–. ISBN 978-1-317-50062-9.
{{cite book}}: (עזרה) - Crilley, Rhys; Manor, Ilan (11 ביולי 2020). "Un-nation Branding: The Cities of Tel Aviv and Jerusalem in Israeli Soft Power". In Sohaela Amiri; Efe Sevin (eds.). City Diplomacy: Current Trends and Future Prospects. Springer Nature. pp. 143–. ISBN 978-3-030-45615-3.
{{cite book}}: (עזרה) - Barghouti, Omar (2011). BDS: Boycott, Divestment, Sanctions : the Global Struggle for Palestinian Rights. Haymarket Books. ISBN 978-1-60846-114-1.
- Shai, Nachman (1 באפריל 2018). Hearts and Minds: Israel and the Battle for Public Opinion. SUNY Press. pp. 102–. ISBN 978-1-4384-6907-2.
{{cite book}}: (עזרה) - Aked, Hilary (2020). "Whose University? Academic Freedom, Neoliberalism and the Rise of 'Israel Studies'". In Landy, D.; Lentin, R.; McCarthy, C. (eds.). Enforcing Silence: Academic Freedom, Palestine and the Criticism of Israel. Zed Books. ISBN 978-1-78699-653-4. נבדק ב-22 בנובמבר 2020.
{{cite book}}: (עזרה) - Puar, Jasbir (15 ביולי 2011). "Citation and Censorship: The Politics of Talking About the Sexual Politics of Israel". Feminist Legal Studies. Springer Science and Business Media LLC. 19 (2): 133–142. doi:10.1007/s10691-011-9176-3. ISSN 0966-3622. S2CID 146226310.
{{cite journal}}: (עזרה) - Ellison, Joy (2013). Recycled rhetoric: Brand Israel "pinkwashing" in historical context (MA thesis). DePaul University. נבדק ב-22 בנובמבר 2020.
{{cite thesis}}: (עזרה) - Schulman, Sarah (12 באוקטובר 2012). Israel/Palestine and the Queer International. Duke University Press. pp. 8–. ISBN 978-0-8223-5373-7.
{{cite book}}: (עזרה)
הערות שוליים
- ^ Puar 2011, p. 133.
- ^ 2.0 2.1 חיים הנדוורקר, ישראל? היא מיליטריסטית, פנטית, ובכלל לא פאן, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2005
- ^ ערן יסעור, המטרה: מיתוג ישראל מחדש. האמצעי: לוגו צבעוני, באתר ynet, 16 באפריל 2013
- ^ Shai 2018, p. 102.
- ^ 5.0 5.1 נטע אלכסנדר, הפרסומאי דיוויד סייבל: כך נהפוך את ישראל למותג מצליח בעולם, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2015
- ^ 6.0 6.1 6.2 אמנון מרנדה ולירון מילשטיין, ח"כיות זועמות על מלכת היופי, באתר ynet, 18 ביוני 2007
- ^ Schulman 2012, p. 25.
- ^ Walters, Ben (7 בספטמבר 2009). "Toronto film festival hit by protest over Tel Aviv strand". the Guardian. נבדק ב-22 בנובמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ San Francisco festival to showcase Israel’s gay culture, The Jerusalem Post | JPost.com, 2010-04-17 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Puar, Jasbir (2010-07-01). "Israel's gay propaganda war". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2023-12-09.
- ^ פרויקט שולחנות עגולים של אמריקן אקספרס הסתיים בהצלחה, באתר וואלה!, 13 בדצמבר 2015
- ^ Orlow, Emma (2 בנובמבר 2018). "Open Letter Urges Gabrielle Hamilton, Other Chefs To Drop Out Of Food Festival In Israel". Gothamist. אורכב מ-המקור ב-15 בספטמבר 2021. נבדק ב-23 בנובמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mastrianni, Keia (9 בנובמבר 2018). "International Chefs Pull Support from Tel Aviv Food Festival After Widespread Protest". VICE. נבדק ב-23 בנובמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ רינה רוזנברג קנדל, ליאונרדו דיקפריו וג'ניפר לורנס בדרך לישראל? המועמדים לאוסקר יקבלו חופשה בארץ בשווי 55 אלף דולר, באתר TheMarker, 6 בפברואר 2016
- ^ Steinberg, Jessica (8 בפברואר 2016). "Oscar trip could see 26 VIPs, and their companions, here". The Times of Israel. נבדק ב-22 בנובמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ איתי שטרן, ניצחון ל־BDS? נכשל הניסיון הממשלתי להבאת המועמדים לאוסקר לישראל, באתר הארץ, 22 בפברואר 2017
- ^ "Oscar nominees urged to skip Israel swag bag trip". Reuters. 25 בפברואר 2016. נבדק ב-22 בנובמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 18.0 18.1 https://www.timesofisrael.com/11-strong-nfl-stars-trip-to-israel-now-down-to-seven/
- ^ למה ביטלו כוכבי ה-NFL את ההגעה לישראל?, באתר ynet, 13 בפברואר 2017
- ^ "More than half of NFL players booked for Israel PR trip withdraw". the Guardian. 15 בפברואר 2017. נבדק ב-23 בנובמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Fuller, Thomas; Tribune, International Herald (2003-10-31). "European poll calls Israel a big threat to world peace". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-12-09.
- ^ Crilley & Manor 2020, pp. 143-4: Israel has also been accused of committing war crimes in the occupied territories and maintaining an apartheid state (Sussman 2004). This is a result of Israel's policies vis-à-vis the Palestinians, the framing of Israel in the media and Boycott, Divestment and Sanctions (BDS) activities aimed at boycotting Israel.
- ^ Global Survey Confirms Israel is the Worst Brand in the World, PRLog
- ^ Crilley & Manor 2020, p. 143.
- ^ agencies, News (2006-11-22). "A country with a bad reputation". Ynetnews (באנגלית). נבדק ב-2023-12-11.
- ^ The legitimacy of Israel - Can nation Branding Affect Change? Noam Lemelshtrich Latar, PhD Dean, School of Communications IDC Herzliya, Israel Herzliya Conference Presentation: A brief summary
- ^ Israel one of world’s most unpopular countries and it’s getting worse: BBC survey, BDS Movement, 2013-06-06 (באנגלית)
- ^ Ali Abunimah, Negative views of Israel soar in the UK, new survey shows, The Electronic Intifada, 2015-02-02 (באנגלית)
- ^ Barghouti 2011, p. 214.
- ^ הסדנא לידע ציבורי, מפתח התקציב - תקציב מיתוג ישראל בחו"ל (09.09.08.05), באתר מפתח התקציב
- ^ יהונתן ליס, דו"ח המבקר: כישלון ידוע מראש בפרויקט משרד החוץ למיתוג מחדש של ישראל, באתר הארץ, 17 במאי 2011
39871110מיתוג ישראל