מיקשה פלק

מיקשה פלק (בהונגרית: Falk Miksa; פשט, 7 באוקטובר 1828 - בודפשט, 10 בספטמבר 1908) היה סופר הונגרי-יהודי, עיתונאי, פוליטיקאי, חבר הפרלמנט במשך למעלה משלושים שנה, חבר האקדמיה ההונגרית למדעים, בעל עיטור של מסדר אישטוואן הקדוש דרגה אמצעית, בעל תעודת זהב ודוקטור למדעי המדינה, נשיא מכון גמלאי העיתונאים ההונגרים ועוד.

חייו

ילדות ולימודים

פלק נולד למשפחת סוחרים הונגרית-יהודית שהתרוששה, אביו היה יוז'ף פלק ואמו בורבאלה (ברברה) פרייסאך. אביו איבד את הונו בגלל קלות הדעת של אחד מקרובי משפחתו, כך שבנו נאלץ להרוויח את לחמו לצד לימודיו מאז היה בן 14. כבר בשנת 1843 פרסם תרגומים לגרמנית של מאמרים הונגריים וסקירות על מופעי התיאטרון הלאומי של בודפשט במגזין "אונגר" שהופיע בשפה הגרמנית, ובהמשך עבד כעורך עוזר עד 1847. לאחר שסיים את התארים בפילוסופיה קיבל את הדוקטורט ועבר לווינה. גם שם המשיך להשתתף בהרצאות שונות באוניברסיטה.

הוא המשיך את לימודיו שם במחסור חמור ובתנאי מחיה קשים עד שנת 1848. באותה שנה חזר לפשט, שם שוב הפך לחבר במערכת המגזין אונגר. הוא שב לווינה בספטמבר בתקווה להמשיך את לימודיו, אך הדבר סוכל בשל האירועים הפוליטיים. באותה עת כתב מאמרים פוליטיים עבור Oesterreichisch Zeitung, וכאשר העיתון נאסר לפרסום עבר לכתוב כמעט בלעדית מאמרים הנוגעים להונגריה בעיתון אחר. כתיבתו נחלה הצלחה רבה והוא הצליח להגדיל את חוג קוראי העיתון באלפיים מנויים בהונגריה בלבד.

כעיתונאי

מיקשה פלק עבד בבנק החיסכון בווינה משנת 1850, אך בה בעת המשיך גם את הקריירה העיתונאית שלו. בשנת 1858, בהזמנתו של הרוזן אישטוואן סצ'ני, הפך למעין מזכיר של הרוזן. הוא רכש את אמונו המלא של הרוזן, כך שרוב הרשומות האנונימיות שלו באותה תקופה עברו תחת ידיו; הוא כתב הקדמה לכמה מאמרים של סצ'ני ופרקים שלמים למאמרים אחרים. במאמריו הוא קידם את הפשרה האוסטרו-הונגרית. ב־20 בדצמבר 1861 מונה פלק לחבר נספח של האקדמיה ההונגרית למדעים על פי הצעתו של פרנץ דיאק; הוא הפך גם לחבר בוועדת הכלכלה הלאומית. במקביל, אנטון פון שמרלינג פתח נגדו "תביעה עיתונאית", כי פלק הפציר בכתבותיו להחזיר את החוקה ההונגרית. הוא הגן על עצמו בישיבות בית המשפט, שנמשכו שלושה ימים; בתום המשפט נידון פלק לשישה חודשי מאסר ונשלל ממנו תואר הדוקטור. בית המשפט העליון של אוסטריה הפחית את העונש לשלושה חודשים. הוא ישב בפועל בבית הסוהר חודשיים ושבוע ושוחרר. עם זאת, אוניברסיטת פשט סירבה לקיים את החלק השני של פסק הדין. שמרלינג, כנשיא בנק החיסכון, פעל נגדו שוב, אך לא הצליח, אלא בכך שקידומו של פלק נחסם לשלוש שנים. כתוצאה מאירוע זה, הוא קיבל את תפקידו האקדמי בפשט רק בסוף 1863.

לאחר המערכה נגד פרוסיה קבעה החוקה המשוחזרת ההונגרית תנאים חדשים במדינה והזמינה אנשים חדשים לניהול החיים הציבוריים ההונגריים. העיתונות, שהשתחררה מכבלי הצנזורה, עברה גם היא שינוי קיצוני. ייעודו של פסטר לויד הפך לייצוג הרעיון של המדינה ההונגרית הריבונית והצגת יכולתה התרבותית של הרוח ההונגרית מול אוסטריה ומחוצה לה. ייעוד שונה זה שהוחלט עליו הצריך שינוי קיצוני של רוח העיתון. מור ורמן, חבר לשעבר של פלק מבית ספרם, פעל לחזרתו של פלק לפשט ולעיתון. הוא אכן חזר לפשט ב־20 בדצמבר 1869, לאחר עשרים שנות היעדרות, כשהוא מקבל עליו גם את עריכתו והנהגתו הרוחנית של הפסטר לויד.

קריירה כפוליטיקאי

בתחילת 1869 הוצב פלק כמועמד מול מור ורמן ברובע ליאופולד בפשט, אך לבקשתו של פרנץ דיאק הסיר את מועמדותו. זמן קצר לאחר מכן נבחר כנציג העיר קסג, ולימים נבחר פה אחד לאזרח הכבוד של העיר. הוא היה חבר במפלגתו של דיאק ובהמשך השתייך למפלגה החופשית; הוא היה חבר בוועדות פרלמנטריות רבות: בוועדת הבנקאות ובוועדת לענייני קרואטיה מספר פעמים. הוא גם שימש יו"ר הוועדה לענייני כלכלה וכיהן במשך כמה שנים כיו"ר ועדת המשנה לענייני חוץ. הוא נשאר בתפקיד עד 1905, אז פרש מהחיים הציבוריים בשל המשבר הפנימי בהונגריה בשנים 1906-1905.

בעת הקמת מכון גמלאי העיתונים הוא נבחר לנשיאו; כמו כן לסגן נשיא מועצת הרכבות קושיצה-אודרברג, לחברת החשמליות של בודפשט; לחבר הדירקטוריון של הבנק האנגלו-אוסטרי, לחבר הוועד המפקח על איגוד החיסכון הראשון בהונגרית ולמכון לביטוח המשנה פאנוניה ועוד ועוד. בשהותו בווינה הפך פלק לפופולרי מאוד בהונגריה, ועם חזרתו נבחר לתפקידים ציבוריים רבים.

עבודתו

קברו של מיקשה פלק בבודפשט

בהונגריה תרגם פלק מאמרים הונגריים לגרמנית עבור המגזין "אונגר" וכתב ביקורת אמנות על מופעי התיאטרון הלאומי. זמן קצר לאחר מכן נסע כאמור לווינה ובתחילה הועסק על ידי ה-Oesterreichische Zeitung. הוא פרסם מאמרים בעיתונים בהונגריה, בעיקר ב"פשטי נפלו" (Pesti Napló), וביקר את האבסולוטיזם. במקביל, כתב באופן אנונימי מאמרים שמרניים התומכים בפוליטיקה הווינאית ב"עיתון בודפשט" (Budapesti Hírlap; 1860–1853) הרשמי. עבודתו העיתונאית הייתה שנויה במחלוקת, מכיוון שכתב מאמרים שממרידים נגד שלטון בית הבסבורג, ובה בעת קידם את הקיסר בעיתונות הרשמית. לאחר הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867 חזר סוף סוף להונגריה והפך לעורך הראשי של פסטר לויד (Pester Lloyd). מאמריו עסקו גם בסוגיות בינלאומיות. משנת 1863 הפך למורה הפרטי לשפה ההונגרית אצל המלכה ההונגרית, אליזבת, נסיכת בוואריה (סיסי). תפקיד זה ניתן לו כאות הוקרה על ידי בית הבסבורג בזכות שירותו הטוב, כפי שנאמר גם מעל קברו.

משפחתו

רעייתו הייתה קלמנטינה שינדלר. הם היו נשואים 54 שנים, והיא נפטרה שלושה חודשים לפניו.

כתביו העיקריים

• ספר זיכרון של ההכתרה עם אדולף דוקס (פשט, 1867)
• הרוזן אישטוואן סצ'ני ותקופתו (פשט, 1868)
• השנים האחרונות ומותו של הרוזן אישטוואן סצ'ני (בודפשט, 1884)
• אודות המלכה ההונגריה אליזבת (אליזבת, נסיכת בוואריה) (בודפשט, 1898)
• רישומי גיל ודמות (בודפשט, 1902)

מקורות

• יוז'ף סינייאי: חייהם ועבודותיהם של סופרים הונגרים (Fa-Gwóth). בודפשט: הורניאנסקי. 1894
• לקסיקון ביוגרפי הונגרי כרך 1 אגנש קניירש, בודפשט: אקדמית, 1967, עמ' 459–460.
• מאמר מהפסטר לויד (בגרמנית)
• מי ומי מהיהודים הבולטים (באנגלית)

מידע נוסף

מיקשה פלק: שנותיו האחרונות ומותו של הרוזן אישטוואן סצ'ני

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיקשה פלק בוויקישיתוף

• מיקשה פלק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מיקשה פלק29002442