אדולף דוקס

אדולף דוקס (בהונגרית: Dux Adolf, ברטיסלבה, 25 באוקטובר 1822 - בודפשט, 20 בנובמבר 1881) היה דוקטור במדעי הרוח, עיתונאי, מבקר, מתרגם, הונגרי-יהודי, חבר באגודת קישפלודי.

קריירה

אדולף דוקס נולד להורים יהודים עניים, וכבר בילדותו בלט בחריצותו ובשנינותו. בצימאון בלתי נדלה לדעת צלל לתוך מה שאפשר היה ללמוד אז בבית ספר יהודי. הוא עוד לא היה בן עשר כשאביו הציג את הילד לפרנץ דיאק בפרלמנט ההונגרי שמושבו היה אז בברטיסלבה. דיאק, שקיבל את הביקור באהדה, בחן את הילד ובמיוחד היה מרוצה מתשובותיו בגאוגרפיה, עד שהעניק לו במתנה שלושה מטבעות של עשרים מכסף. הסכום היה אז כסף גדול ובמיוחד לילד עני באותה תקופה. שלא כמו נערים אחרים, הוא קנה מהמתנה ספרים וניירות כתיבה והמשיך בלימודיו. גם בהמשך חייו, היה תמיד אדם עני שסחר רק באוצרות החיים הרוחניים והעביר אותם לעצמו ולעולם.

הוא סיים את הגימנסיה בעיר הולדתו ובעיר דיור, ואחר כך באוניברסיטה בברטיסלבה בשתי מגמות: פילוסופיה ובמשפטים. באותם ימים בברטיסלבה השפה ההונגרית הפכה נפוצה יותר ויותר בקרב חברי הפרלמנט ההונגרי וגם בקרב נוער הפרלמנט (במקום השפה הגרמנית שהאצולה, הפוליטיקאים, האינטליגנציה ומעמד הביניים ההונגרי דיברו בה). גם דוקס למד בהדרגה לדבר הונגרית כך שהיה מסוגל לתרגם מאמרים הונגריים קצרים בעזרת מילון. הוא קיבל לכך הזדמנות נהדרת כשאדולף נוישטדט בא לברטיסלבה בשנת 1847 והשתלט על ה- Pressburger Zeitung. בהמשך תרגם דוקס את השירה ההונגרית עבור העיתון שהוזכר קודם ולמוסף שלו בשם "פאנוניה". בשנת 1848, כאשר החלה רדיפתם הראשונה של היהודים ויהדות הונגריה הואשמה גם בעיתונות ברוח גרמנית ואוסטרית ובהיעדר "הונגריות", באותה תקופה בדוקס כבר נטמע הרגש הפטריוטי ההונגרי, והגן על בני דתו באומץ ובעוצמה.

לצורך המשך לימודיו נסע לווינה בשנת 1849, שם קיבל את הדוקטורט בפילוסופיה. אך הוא חי בלעדית לספרות. בנוסף ל- Oesterreichische Zeitung, הוא הועסק על ידי קונרד וארנס. בשנת 1852 נאלץ לעזוב את וינה בגלל הריאקציה השמרנית. הוא חזר לעיר הולדתו ועבד שם במשך שנתיים, במשרה חלקית כמורה מחליף בבית הספר הריאלי בעיר ובמשרה חלקית כסופר (שוב בפרסבורגר צייטונג). אז נקרא לפתע לפסטר לויד בשנת 1855.

באותה תקופה לא שלט עדיין היטב בשפה ההונגרית עד כדי שיהפוך לסופר הונגרי, אך הציב לעצמו את המשימה לתרגם ולהפיץ ספרות הונגרית באמצעות תרגומים ספרותיים ומחקרי ביקורת. ענף זה של עבודתו הספרותית היה הרחב ביותר, השימושי ביותר, ובכך נתן את השירות הטוב ביותר לספרות ההונגרית של תקופתו. דוקס היה הראשון שהכיר לספרות העולם את המשורר שנדור פטפי על ידי תרגום שיריו לגרמנית. בגין זכויותיו והישגיו אלה נבחר כחבר חיצוני של אגודת קישפלודי בשנת 1867. כסופר הונגרי הוא זכה בפרס של 40 מטבעות זהב על עבודתו "ניתוח תאוריית הליצן" (שפורסם באותו הזמן). הוא נבחר כחבר קבוע באגודה. הוא המשיך להיות כתב קבוע של הפסטר לויד, בשפה הגרמנית אמנם, אך התמנה בעיתון לראש הדסק הספרותי והאמנותי. אחד מעבודותיו נכתבה בשיתוף עם הסופר ופוליטיקאי ההונגרי-היהודי מיקשה פלק. ("ספר הזיכרון של ההכתרה" משנת 1867).

דוקס מעולם לא היה בריא. כבר מלידה סבל מחולשה גופנית ומעולם לא היה לו זמן לטפל בעצמו, לחפש נוחות ורגיעה. מאז ילדותו נאבק במחסור תמידי, נאבק לשמור על פרנסתו ועבד ללא לאות. הוא הזדקן בטרם עת. מחלות קשות נעלו אותו תחילה בחדרו ואחר כך למיטתו. אפילו כמה ימים לפני מותו שלח כתבה עם רעיונות פילוסופיים לפסטר לויד, שפרסם אותה למחרת מותו.

עבודותיו

• Ausgewählte Dichtungen von Petőfi. Wien, 1846.
• Der Zerfallene. Roman von Laidslaus Kelemenffy. Aus dem Ungarischen. Pressburg, 1847. Két kötet.
• Der Bauernkrieg in Ungarn 1514. Historischer Roman von Baron Joseph Eötvös. Aus dem Ungar. Pest, 1850. Három kötet.
• Zur ungarischen Frage, von Anton von Zichy. Aus dem Ungar. Wien, 1850.
• Ungarische Dichtungen. Pressburg. u. Leipzig. 1854. (Petőfi és Lisznyay költeményeiből, egy terjedelmesebb verses előszóval, melynek a szerző némi önéletrajzi tartalmat is adott.)
• Die Bucanier. Aus dem Französischen nach Paul Duplessis. Pressburg, 1854. Öt kötet.
• Ein ungarischer Nabob. Roman von Moritz Jókai. Aus dem Ungar. Pest, 1856. Négy kötet. (Belletr. Lesekabinet der magyar. Literatur.)
• Der alte Infanterist und sein Sohn der Husar. Charakterbild mit Gesang in 5 Akten, nach Josef Szigeti's ungar. Volksstücke: A vén bakancsos és fia a huszár frei bearbeitet. Wien, 1858.
• Bánk-Bán. Drama in 5 Akten von Joseph Katona. Aus dem Ungar. metrisch übersetzt. Leipzig, 1858.
• A magyar nemzeti muzeum. Pest, 1857. (Utmutató ennek műkincsei gyűjteményeiben. Ism. M. Sajtó 1856. 283. sz.)
• Das National-Museum. Eine Skizze. U. ott, 1858.
• Die Schwestern. Roman von Baron Joseph Eötvös. U. ott, 1858. Két kötet. (Belletr. Lese-Kabinet der magyar. Literatur.)
• Mein Reisetagebuch, von Lilla von Bulyovszky. Aus dem Ungar. U. ott, 1858.
• Dichtungen von Johann Arany. U. ott, 1861. (Keveháza s Katalin fordítása.)
• Ungarische Dorfgeschichten. Von Joseph Freiherr von Eötvös. Aus dem Ungar. Wien und Leipzig, 1862. Két kötet.
• Frauen vor dem Spiegel, von Paul Gyulai. Aus dem Ungar. Pest, 1864.
• Koronázási Emlékkönyv. U. ott, 1867. (A szöveget Falk Miksával együtt irták.)
• Auf Ludwig Kossuth's neuere Briefe, von Michael Horváth. Aus dem Ungar. U. ott, 1868.
• Deutsch-Ungarisches. U. ott, 1871. (Eredeti beszélyek.)
• Schwarze Diamanten. Roman von Moritz Jókai. Aus dem Ungar. U. ott, 1871. (Névtelenül.)
• Gesammelte Werke von Josef Freiherr von Eötvös. Aus dem Ungar. Wien, 1872. (Der Karthäuser. 6. kiadás a szerző életrajzával Dustól. 7. k. U. ott, 1878. Der Dorfnotär. 3. kiadás. Gedanken 3. kiadás.)
• Für den Glanz des Hauses, von Freiherr Joseph von Eötvös. Wien, 1873. (A szerzőnek bevégzetlen regénye, melyet D. befejezett.)
• Der letzte Herr eines alten Edelhofes, von Paul Gyulai. Aus dem Ungar. Leipzig, 1874.
• Melanchtons Beziehungen zu Ungarn, von Wilhelm Fraknói. Deutsch von… Bpest, 1874.
• Graf Stefan Széchenyi und seine hinterlassenen Schriften, von Graf Melchior Lónyay. Aus dem Ungar. U. ott, 1875.
• Über unsere öffentlichen Angelegenheiten. Die Bankfrage, von Graf Melchior Lónyay. Aus-dem Ungar. U. ott, 1875.
• Geschichte der Stadt Neusohl, von Arnold von Ipolyi. Aus dem Ungar. Wien, 1875.
• Vallás és tudomány. Bpest, 1876.
• Die geschichtliche Entrvickelung des Gewerbwesens in Ungarn, von Arnold Ipolyi. Aus dem Ungar. U. ott, 1877.
• Geschichte und Restauration der kirchlichen Kunstdenkmale in Neusohl, von Arnold Ipolyi. Aus dem Ungar. U. ott, 1877.
• Aus Ungarn. Leipzig, 1879. (Irodalmi és művelődéstörténeti rajzok. Ism. Figyelő VII. Ellenőr 1880. 427. sz.)
• Ein alter Schauspieler, von Paul Gyulai. Aus dem Ungar. U. ott, 1879.

מקורות

• יוז'ף סינייאי: חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים, בודפשט: הורניאנסקי, 1914

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אדולף דוקס בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27334982אדולף דוקס