מיסקיטו

המיסקיטו הם קבוצה אתנית של ילידים ממרכז אמריקה. תחום מושבם משתרע מכף קמרון בהונדורס עד לריו גרנדה שבניקרגואה. אזור הקרוי בצורה משובשת על שמם חוף מוסקיטו (חוף היתושים). לקבוצה זו שפה ייחודית שפת מיסקיטו, עם זאת רבים מהם דוברי שפת שבט ראמה, ספרדית, אנגלית קראולית, ועוד. הניב האנגלי הקראולי נולד כתוצאה ממפגשים תכופים עם הבריטים. רבים מהם הם נוצרים.

מספרם כיום בין 150,000 ל-200,000. נותרו כיום מעט מאד (אם בכלל) מיסקיטו טהורי דם, תוצאה של נישואי תערובת בינם לבין עבדים נמלטים שחיפשו מקלט ביניהם במשך מאות השנים האחרונות. הגישה לאזורים בהם הם מתגוררים קשה מאד ולכן הם כמעט שלא הושפעו מהכיבוש הספרדי.

המבנה הפוליטי של החברה המסורתית של המיסקיטו מחולק למעמדות מוגדרים היטב. עמד בראשם מלך, אך לא היה בידיו שלטון מוחלט. השלטון התחלק בינו למושל, גנרל וב-1750 אף אדמירל. העובדה כי רבים מהמלכים היו מיתיים למחצה מטילה צל על המידע ההיסטורי על המלכים ורק ב-1687 החל רישום מסודר על המלכים החל במלך ג'רמי הראשון.

מערכת זו אפשרה לעם המיסקיטו לשמר את עצמאותם בכל זמן השלטון הספרדי וגם בתקופת קיומה של מדינת הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה. בסופו של דבר הם נטמעו בניקרגואה ב-1894.

היסטוריה

מדינת המיסקיטו נוסדה זמן מה לפני 1625. המלך הראשון עליו יש מידע הוא אולדמן, בנו של מלך המיסקיטו ששמו אינו ידוע. המגע הראשון עם הבריטים נעשה בתקופת שלטונו של אביו של המלך אולדמן, ששלח אותו לבריטניה שם פגש אולדמן במלך צ'ארלס הראשון.

מלך המיסקיטו והבריטים חתמו על ברית ידידות ב-1740 ולאחריה מונה נציג בריטי בדרגת רב-מפקח ב-1749. מדינת המיסיקטו הפכה ארץ חסות (פרוטקטורט) של הבריטים.

ממלכת מיסיקטו שרתה את הבריטים בזמן מלחמת העצמאות של ארצות הברית. כוחות של המיסקיטו בשיתוף פעולה עם הצבא הבריטי תקפו את המושבות של הספרדים והשיגו ניצחונות אחדים. אך, עם חתימת הסכם השלום ב-1783 נאלצו הבריטים לוותר על השליטה על אזור החוף. הנסיגה הבריטית הושלמה בסוף יוני 1787. למרות הנסיגה, שמרה בריטניה על מעמד של נותנת חסות בלתי רשמית לממלכה, והתערבה לעיתים קרובות על מנת להגן על האינטרסים של המיסקיטו בפני הכיתור הספרדי.

בשל העניין הכלכלי של בריטניה באמריקה המרכזית (במיוחד בהונדורס הבריטית, כיום בליז) היו המיסקיטו מסוגלים לרכוש רובים וכלי נשק מודרניים אחרים. התמיכה הבריטית גם גרמה להקמתה של ניקרגואה, מדינה שיועדה למיסקיטו. במהרה החלו כוחות מיסקיטו-סמבו מאוחדים לפשוט על יישובים ספרדיים בהונדורס, לעיתים על מנת לשחרר עבדים מעם המיסקיטו לפני שהובלו לאירופה, אבל לרוב על מנת לשעבד אינדיאנים אחרים (המיסקיטו החשיבו עצמם במשך תקופה ארוכה כעולים על שבטים אחרים באזור, שאליהם התייחסו כ"פראים". ההיסטוריונים מלמדים כי המיסקיטו חפשו אחר הזהות הבריטית. למעשה היה הביגוד האירופאי פופולרי בין המיסקיטו והאנגלים אף קראו למלכים של המיסקיטו בשם) על מנת למכור לבריטים לעבודה בג'מייקה. הם גם חטפו נשים משבטים אחרים. פשיטות אלה נמשכו זמן רב אחרי שפסקו מעשי האיבה בין בריטניה לספרד.

האוכלוסייה של המיסקיטו גדלה מאד בשל השגשוג הכלכלי שגרם הסחר עם הבריטים ובשל התרת מנהג הפוליגמיה ומספר הנשים הרב מהפשיטות של המיסקיטו על השבטים הסמוכים לצורכי חטיפת עבדים.

מתיישבים ספרדים החל להגיע לאדמות המיסקיטו ב-1787, אך הצבא המנוסה של המיסקיטו וגודל אוכלוסייתם הבטיח את שליטתם על האזור. המיסקיטו לא חשו מעולם כי הממשלה של ניקרגואה שולטת בהם, ורבים מבני המיסקיטו כיום אינם מחשיבים עצמם כניקרגואנים.

מאמצע המאה ה-19 והלאה הלך ופחת העניין של בריטניה באזור. המדינה חדלה להתקיים ב-1894 כשנכבשה על ידי ניקרגואה. הבריטים החזירו את המלך לשלטון ביולי של אותה שנה אבל באוגוסט שבה ניקרגואה וכבשה את המדינה.

בשנות ה-70 ובשנות ה-80 ניסיון לרצח עם של משטר הסנדיניסטה הקומוניסטי שכלל פינוי בכוח של 8,500 מבני המיסקיטו והרס של כ-100 כפרים דחף את המיסקיטו יחד עם בני בריתם, משבטי הסוּמוּ והראמה להקים את "מיסורסטה" (MISURASTA) ארגון גרילה אנטי-ממשלתי שהיה בן ברית של הקונטראס.

יורש העצר של ממלכת מיסקיטו כיום והמנהיג של אומת המיסקיטו מ-1978 הוא נורטון קאת'ברט קלארנס.