מיכאיל קוטוזוב

הנסיך מיכאיל אילריונוביץ' קוטוזוב (ברוסית: князь Михаи́л Илларио́нович Голени́щев-Куту́зов‏; 16 בספטמבר 1745 - 28 באפריל 1813 לפי הלוח הגרגוריאני) היה מצביא רוסי הנחשב כגיבור העם הרוסי וכמי שהציל את רוסיה מידי נפוליאון בונפרטה.

ראשית חייו

מיכאל קוטוזוב נולד בסנקט פטרבורג לגנרל אילריון מיכאיילוביץ' קוטוזוב, ובהגיעו לגיל 15, בשנת 1760, גויס לצבא הרוסי. בתקופת יקתרינה השנייה החל להתבלט כקצין צעיר במלחמותיה של רוסיה נגד פולין בשנות ה-60 של המאה ה-18 ועם האימפריה העות'מאנית בשנות ה-70. בשנת 1774 נפצע בעינו הימנית בקרב מול הטורקים, ועזב לאירופה לשנתיים על מנת להירפא.

בשנת 1776, עם שובו, הועבר קוטוזוב לחצי-האי קרים ושירת שם תחת פיקודו של אלכסנדר סובורוב במהלך שש שנים. קוטוזוב קודם לדרגת קולונל (אלוף-משנה) בשנה שלאחר מכן.

מינויו כגנרל-מאיור ב-1784 תחת הגנרל הנערץ אלכסנדר סובורוב הביא לקידומו המהיר. הצטיינותו במלחמה העות'מאנית-רוסית של 1787–1792, שבמהלכה השתתף בקרבות החשובים של מצור אוצ'קוב, כיבוש איזמאיל ומאצ'ין, הביאה לו הערכה רבה בצבא, ובשנת 1791 קודם לגנרל-לויטננט. בעשור האחרון של המאה ה-18 מילא שורה של תפקידים, ביניהם שגריר בקונסטנטינופול, שגריר בברלין, ומושל פינלנד, סנקט פטרבורג וליטא, ומונה לגנרל מלא. ברם, בשנת 1802, על רקע של סכסוך עם הקיסר פאבל הראשון, פרש קוטוזוב מהצבא.

המלחמה נגד נפוליאון - 1805

ערך מורחב – הקואליציה האנטי צרפתית השלישית

בשנת 1804 חברה רוסיה לאימפריה האוסטרית כנגד נפוליאון, ובשנה שלאחר-מכן שלחו הרוסים לעזרת האוסטרים שני צבאות; בראש אחד מהם הועמד קוטוזוב. הוא לא הספיק לחבור אל הצבא האוסטרי שחנה באולם, כיוון שזה האחרון הובס ונשבה על ידי נפוליאון, ובשל נחיתותו המספרית נאלץ לסגת תחת איום מתמיד של כיתור. בסופו של דבר, לאחר שאיבד 12,000 חיילים מתוך ה-50,000 שהיו לו, הצליח להתחמק מצבאו של נפוליאון ולהגיע לאולמוץ.

באולמוץ הציע קוטוזוב לקיסרים אלכסנדר ופרנץ לאסוף את כל הכוחות ורק אז לצאת למתקפה, אך הללו לא שעו לו ואף סילקו אותו מתפקיד המפקד, וב-2 בדצמבר 1805 תקפו את נפוליאון ליד אוסטרליץ ונחלו תבוסה מרה.

בשנים 1806–1811 שימש קוטוזוב כמושל קייב וליטא מטעם הקיסר אלכסנדר הראשון.

המלחמה נגד העות'מאנים

בשנת 1811 מינה הקיסר אלכסנדר הראשון את קוטוזוב לעמוד בראש הצבא שנשלח כנגד הטורקים. בראשית אפריל אותה שנה קוטוזוב הגיע לחזית ובהמשך אותה שנה הביס את הצבא העות'מאני בקרב רושצ'וק, שבו פיתה את העות'מאנים לחצות את הדנובה וניתק אותם מקווי האספקה שלהם. באסטרטגיה דומה נקט קוטוזוב גם מאוחר יותר, נגד נפוליאון.

תוצאת הקרב הזה הייתה חתימת שלום בוקרשט של שנת 1812, שלפיו קיבלה רוסיה את בסרביה והאימפריה העות'מאנית התחייבה שלא לתקוף אותה, מה ששיפר מאד את עמדותיה של רוסיה לקראת פלישתו של נפוליאון באותה שנה. אולם, אלכסנדר הראשון שוב פיטר את קוטוזוב מהצבא.

המלחמה של שנת 1812

ב-22 ביוני 1812 פלש נפוליאון לרוסיה בראש ה"גרנד ארמה" שמנה 700,000 חיילים. ראש הצבא הרוסי בזמנו, מיכאיל ברקלאי דה טולי, לא רצה לסכן את צבאו בקרב מול צבאו האדיר של נפוליאון, מה גם שהוא היה בנחיתות מספרית מולו. הטקטיקה שנקט בה הצבא הרוסי הייתה נסיגה תוך השארת אדמה חרוכה לצבא נפוליאון המתקדם לתוך רוסיה, תוך כדי ניהול קרבות קטנים בכוחות צרפתים תועים ומזדנבים. טקטיקה זו של דה טולי, יצרה תרעומת בקרב הצבא הרוסי, תוך קריאה מצד גנרלים רבים להדחתו, ואכן ב-20 באוגוסט 1812 מונה קוטוזוב, הגנרל הוותיק, לראש הצבא.

קוטוזוב, לאחר שהמשיך זמן-מה במדיניות הנסיגה של ברקלאי, בחר לבסוף להתעמת עם צבאו של נפוליאון בקרב פנים אל פנים, ואכן זמן קצר אחר כך, ב-7 בספטמבר, התנגשו צבאות רוסיה וצרפת בקרב בורודינו. קרוב ל-300,000 חיילים מכל צד השתתפו בקרב, שנחשב כקרב המתועד הגדול ביותר בהיסטוריה הצבאית עד לאותה עת.

האבדות היו קרוב לרבע מסדר הכוחות לכל אחד מהצדדים הלוחמים, והקרב נגמר ללא הכרעה ברורה; לאחר הקרב החליט קוטוזוב לחזור לטקטיקת הנסיגה והשארת אדמה חרוכה של דה טולי. הצעד הקיצוני ביותר שבוצע במסגרת מדיניות זו היה פינוי העיר מוסקבה מתושביה ושריפה מכוונת של העיר עד ליסוד, כל זאת על מנת למנוע מנפוליאון וה"גרנד ארמה" להפוך עיר האסטרטגית זו לבסיסם, ולמנוע מהם כל אספקת מזון אפשרית שהייתה בעיר. הצבא הצרפתי, מוכה קור ורעב, נאלץ לשוב על עקבותיו כחודש לאחר שהגיע לעיר.

בזמן זה קוטוזוב פנה עם צבאו לכיוון מערב בהשאירו כח הטעייה קטן שהמשיך בתנועה מזרחה, על-מנת לבלבל את נפוליאון. התחבולה פעלה, וקוטוזוב הרוויח זמן יקר, במהלכו יכול היה לבנות ולצייד מחדש את צבאו, ולתקוף את קווי אספקת המזון של הצבא הצרפתי.

הצבא הצרפתי יצא ממוסקבה ב-19 באוקטובר וניסה תחילה לנוע לכיוון דרום רוסיה במטרה למצוא שם אספקה, אך קוטוזוב שמע על כך ומבעוד-מועד חסם את נפוליאון בקרב מאלויארוסלאבץ. מרגע זה נמצא נפוליאון בנסיגה מתמדת לכיוון מערב, כאשר קוטוזוב מאיים כל הזמן לכתרו. בסופו של דבר גורש נפוליאון מרוסיה ושארית צבאו הושמדה כמעט כליל בקרב ברזינה.

בעקבות הדיפת הכוחות הפולשים מרוסיה, זכה קוטוזוב לעיטור גאורגי ה"קדוש" מדרגה ראשונה ולדרגת פילדמרשל, ונחשב לגיבור העם הרוסי עד היום.

מורשתו

קוטוזוב נפטר ב-28 באפריל 1813 בעיירה בולסלבייץ שבחבל שלזיה, ונקבר בקתדרלת קאזאן בסנקט פטרבורג. אנדרטאות רבות המפארות את קוטוזוב הוקמו בכל רחבי רוסיה בשנים שלאחר המלחמה.

ב-1942, בתקופת מלחמת העולם השנייה, נקבע בברית המועצות עיטור על שמו, הנחשב עד ימינו לאחד העיטורים הגבוהים ביותר המוענקים ברוסיה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיכאיל קוטוזוב בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25542002מיכאיל קוטוזוב