סרגיי קירוב
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. סרגיי מירונוביץ' קירוב (Сергей Миронович Киров; 27 במרץ 1886 - 1 בדצמבר 1934), היה מדינאי סובייטי וממקורביו של הרודן יוסיף סטלין. היה ראש העיר לנינגרד משנת 1926 עד רציחתו בדצמבר 1934.
ביוגרפיה
נולד בשם סרגיי קוסטריקוב בעיר אורז'ום (אנ') שבמחוז ויאטקה (אנ') (כיום מחוז קירוב). היה פעיל מפלגה החל משנת 1904. במרוצת השנים קיבל כמה תפקידים. בשנת 1926 נשלח ללנינגרד במטרה להחליף את גריגורי זינובייב בראשות הממסד העירוני. במשך שמונה השנים האחרונות לחייו היה קירוב מזכיר המפלגה הקומוניסטית הסובייטית בלנינגרד, והיה למעשה השליט הכול יכול של לנינגרד. קירוב היה עושה דברו של סטלין ופעל בנאמנות לחיסול מתנגדי סטלין.
ב-1 בדצמבר 1934 נרצח קירוב בן ה-48 בלנינגרד. הרצח בוצע על ידי צעיר בשם לאוניד ניקולאיב(אנ'). הגרסה הרשמית הייתה כי המתנקש פעל בשליחותם של אויבי סטלין. סטלין נקט בגינוני אבל לאומי כבד על מות קירוב. היה זה רצח פוליטי שהיווה ציון דרך בבניית שלטון האימים של סטלין.
בוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית ב-1956 רמז ניקיטה חרושצ'וב, בנאומו המפורסם על פשעי סטלין - "הנאום הסודי", כי קירוב נרצח בפקודת סטלין. עם זאת, חשיפת הארכיונים הסובייטים לא גילתה מעורבות אישית של סטלין ברצח.[1]
מורשת הרצח
רצח קירוב היה אות הפתיחה לתחילת הטיהורים הגדולים - סחרחרת של מאסרים וטיהורים ששיאם היה בחיסול רוב אנשי צמרת המפלגה הקומוניסטית (ובהם בכירי המפלגה כניקולאי בוכארין, גרגורי זינובייב ולב בוריסוביץ' קמנייב) במשפטי ראווה שנודעו בשם משפטי מוסקבה, שבהם הואשמו כבוגדים, מרגלים ושליחי מעצמות זרות, והוצאו להורג בעקבות הודאות שהוצאו מהם בכפייה. המהלך כלל הגליית מיליונים למחנות כפיה בסיביר ובחוג הקוטב, וחיסול צמרת הצבא האדום, דבר שהביא לתוצאות הרות אסון בחודשים הראשונים של פלישת הנאצים לברית המועצות. במהלך שנת 1935 מלנינגרד עצמה הוגלו מעל 36 אלף תושבים, מערכה זו נקראה זרם קירוב.
סיבת הרצח המשוערת היא כי קירוב, שהיה דמות כריזמטית, החל להאפיל על סטלין וגרם לסטלין החשדן לחשוש מפניו כמי שמסכן את מעמדו. מאידך קיימת גם גרסה כי קירוב יצר אופוזיציה אמיתית לסטלין והיווה סכנה ממשית לשלטונו. הוא נקבר בבית הקברות של חומת הקרמלין.
הנצחה
מספר ערים ועיירות שינו את שמן כדי להנציחו. החשובה בהן היא קירוב שנושאת את שמו, קרופיבניצקי נקראה קירובוגרד, ונדזור נקראה קירובוקאן וגנג'ה נקראה קירובאבד אולם שמן הוחזר לשם המקורי לאחר נפילת ברית המועצות. כן הונצח שמו בשמן של סדרת סיירות מתקופת מלחמת העולם השנייה וסדרת סיירות קרב בעלות הנעה גרעינית. סיירות המערכה מסדרת קירוב הן מספינות המלחמה הגדולות בעולם.
קירוב תמך בתיאטרון מרינסקי ששמו הוסב לאחר מותו לתיאטרון קירוב (עד 1992) ושלהקת הבלט שלו מוכרת עד היום בשם "בלט קירוב". בנוסף, אחד ממפעלי המתכת הגדולים ברוסיה והחשוב ביותר בעיר בסנקט פטרבורג נקרא היום "מפעל קירוב".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ארצ'י בראון, עלייתו ונפילתו של הקומוניזם, הוצאת עם עובד, 2009, ע"מ 90 - 91
24728735סרגיי קירוב