מוצוהיטו
 |
מוּצוּהיטו (ביפנית: 睦仁; 3 בנובמבר 1852 - 30 ביולי 1912) היה הקיסר ה-122 בסדר הירושה של קיסרי יפן, ושלט מה-3 בפברואר 1867 עד מותו. תקופת שלטונו התאפיינה בשינויים רבים, בה עברה יפן ממדינה פאודלית למעצמה עולמית. לאחר מותו קיבל את השם הקיסר מייג'י, כשם התקופה בה חי.
בשנת לידתו הייתה יפן מבודדת ולא מפותחת, ונשלטה על ידי שוגונות טוקוגאווה ודאימיו ששלטו ב-250 האן שונים במדינה. עד מותו ב-1912 עברה יפן מהפכה בתחומים הכלכלי, החברתי והפוליטי, והגיחה כאחת ממעצמות העולם.
רקע
שוגונות טוקוגאווה התבססה בראשית המאה ה-17, ומנהיגה, השוגון, שלט ביפן. כ-180 אדונים, שנקראו דאימיו, שלטו בנחלות אוטונומיות תחת השוגון, שמדי פעם הזדקק לעזרתם אך לא הטיל עליהם מסים. השוגון שלט בדאימיו בדרכים אחרות: כל נישואי דאימיו היו חייבים באישור השוגון, השוגון יכול היה לשלול מדאימיו את נכסיו וכל דאימיו היה חייב לבלות מחצית מזמנו בבירה אדו (טוקיו כיום).
ב-1615 פרסם מייסד שוגונות טוקוגאווה, טוקוגאווה איאיאסו, מסמך המתאר את קוד ההתנהגות של האצולה. לפי קוד זה היה על הקיסר להקדיש את זמנו ללימודים ולאמנות, והחצר הקיסרית אכן הלכה לפי הקוד. לשוגון היה עניין לשמר את סבילותו של הקיסר, ולא התייעץ עמו בעניינים מדיניים. הקיסרים כמעט מעולם לא עזבו את ארמון הקיסרות בקיוטו, מלבד אחרי פרישתם, אז עברו לגור במנזר.
לאחר שנטלו את השליטה במדינה בראשית המאה ה-17, הגבילו פקידי השוגונות את המסחר עם המערב ואסרו על כניסת מיסיונרים לשטח המדינה. מכל מעצמות המערב, רק ההולנדים המשיכו במסחר עם יפן, אך עשו זאת דרך נקודה אחת באי דג'ימה הסמוכה לנגסאקי. עם זאת, בראשית המאה ה-19 החלו להופיע ספינות אירופאיות ואמריקאיות מול חופי יפן.
ילדותו
מוצוהיטו נולד ב-3 בנובמבר 1852 ליושיקו נקיָאמה, פילגש של הקיסר קומיי, ובצעירותו ניתן לו התואר "הנסיך סאצ'י." שנה לאחר לידתו, ביולי 1853, נכנסו קומודור מת'יו פרי ושייטת הספינות השחורות שלו למפרץ אדו, במטרה לאלץ את השוגונות, באיום פעולה צבאית, לפתוח את נמליה לסחר. במהלך המשבר שפרץ בעקבות איום זה, נהגה השוגונות באופן יוצא דופן, והתייעצה עם החצר הקיסרית באשר לדרך הפעולה הרצויה, ויועצי הקיסר קומיי טענו שיש לפתוח במסחר עם האמריקאים, וביקשו שהשוגונות תודיע להם על דרך הפעולה שינקטו לבסוף. בידיעה שאין באפשרותם להדוף את האמריקאים, איפשרה הממשלה היפנית את פתיחת נמליה לסחר, ונאלצה לחתום על חוזים בלתי שוויוניים שהוציאו את סמכות קביעת התעריפים מידיה וכן קבעו שזרים יישפטו בבתי משפט משלהם.
מקור המידע העיקרי על תקופת ילדותו של הנסיך סאצ'י מדיווחים מאוחרים יותר, ולכן לעיתים סותרים זה את זה. למשל, דיווח אחד טען שהנסיך סאצ'י היה נער בריא וחזק ואף הצטיין בסומו, בעוד שאחרים טענו שהיה נער עדין וחולני.[1] ב-16 באוגוסט 1860 הפך הנסיך סאצ'י ליורש העצר, והמלכה הרעיה אימצה אותו באופן רשמי. ב-11 בנובמבר באותה שנה התמנה לנסיך הכתר וניתן לו שמו הבוגר - מוצוהיטו.
תסיסה ועלייתו לכס
ערכים מורחבים – מלחמת בושין, רסטורציית מייג'י
בראשית שנות השישים של המאה ה-19 מספר גורמים ערערו את יציבות השוגונות. נציגי המעצמות הזרות שאפו לחזק את השפעתן ביפן; דאימיו רבים התנגדו לדרך ההתנהלות של השוגונות אל מול המעצמות; סמוראים צעירים שנודעו כשישי החלו להאסף ולדבר בפומבי כנגד השוגונות. השישי הוקירו את הקיסר קומיי ודגלו בשימוש באלימות על מנת לרפא את חוליי החברה. בעוד שבהתחלה קראו השישי לסילוק והוצאה להורג של כל הזרים מיפן, הם הפכו פרגמטים מאוחר יותר, ותמכו במודרניזציה.
הבירה הקיסרית קיוטו הפכה להיות המרכז לפעילות השישי, וב-1863 שכנעו אנשי הארגון את קומיי לפרסם פקודה לסילוק הזרים. הפקודה הציבה את השוגונות במצב בעייתי שכן לא הייתה כל דרך לאכוף אותה. בעקבות הפקודה נערכו כמה התקפות על זרים ועל כלי השיט שלהם, והזרים השיבו אש, ובסופו של דבר גירשו כוחות השוגונות את מרבית חברי השישי מקיוטו. אף על פי כן, לא שככה התסיסה בתוך יפן.
על רקע כל אלה עסק מוצוהיטו בלימודים. הוא למד סגנונות שונים של שירה ולימודים קלאסיים, ולא ברור האם מאורעות התקופה השפיעו עליו.[2] בינואר 1867 חלה הקיסר קומיי, שהיה אז בן 36, וב-30 בינואר נפטר ממחלתו. ב-3 בפברואר הפך נסיך הכתר לקיסר יפן, אך הדבר לא הפריע להמשך לימודיו הקלאסיים, שלא כללו פוליטיקה. באותה העת נאבק השוגון החדש, יושינובו טוקוגאווה, לשמור על כוחו. השישי וגורמים מתמרדים אחרים המשיכו להפיץ את חזונם ליפן החדשה.
המאבק הפוליטי הפנימי הגיע לשיאו בנובמבר 1867, עם הסכמתו של טוקוגאווה לוותר על תואר השוגון שלו. חודש לאחר מכן התפרק ההסכם עם כיבוש קיוטו על ידי כוחות מורדים. ב-4 בינואר 1868 הכריז הקיסר באופן רשמי על השבת השלטון הקיסרי, ובחודש לאחר מכן נשלחה הודעה בדבר זה למדינות זרות:
קיסר יפן מכריז בפני שליטי כל המדינות הזרות ונתיניהן שניתנה לשוגון טוקוגאווה יושינובו הרשות להשיב את כוחו הפוליטי בהתאם לבקשתו. מעתה והלאה נחזיק אנו בסמכות העליונה בכל הנושאים הפנימיים והחיצוניים של המדינה. לפיכך יוחלף התואר קיסר בתואר טאיקון, שבשמו נחתמו כל ההסכמים. קצינים שיתמנו על ידינו ינהלו את ענייני החוץ. ראוי שנציגי הצדדים בהסכמים יכירו בהכרזה זו.
— הקיסר מייג'י
השוגון טוקוגאווה התנגד תחילה ופתח במלחמת בושין, אך החזיק מעמד עד מאי ונאלץ להיכנע, אם כי קבוצות נאמנים שונות המשיכו להלחם והובסו רק במאי 1869. בספטמבר 1868 החלה באופן רשמי תקופת מייג'י (明治), שפירושה ביפנית "שלטון נאור," שם אותו קיבל מוצוהיטו לאחר מותו.
מעט לאחר עלייתו לכס הקיסרות הציגו בפני הקיסר את הארוקו איצ'ירו ככלה אפשרית. היא הייתה בתו של חבר החצר הקיסרית ומבוגרת בשלוש שנים מהקיסר, שנאלץ לחכות לגיל הבגרות על מנת להתחתן. הזוג נישא ב-11 בינואר 1869, ואף על פי שהייתה הקיסרית-רעיה הראשונה ששימשה דמות ציבורית, היא לא הביאה ילדים. לעומת זאת, למוצוהיטו נולדו חמישה-עשר ילדים מחמש נשות חצר שונות, אך מתוכם רק חמישה הגיעו לגיל בגרות. אחד מהם היה נסיך הכתר יושיהיטו, שלאחר מכן היה לקיסר טאישו.
תקופת מייג'י
- ערך מורחב – תקופת מייג'י
ביסוס השלטון
לאחר הדחת השוגונות לא התקינו המורדים ממשלה מרכזית חדשה. ב-23 במרץ 1868 הורשו נציגים זרים להיכנס לקיוטו ולברך את הקיסר, וב-7 באפריל פרסם הקיסר הצהרה בת חמש נקודות שהציגה את שיטת הממשל החדשה. הצהרה זו, שהכירה רשמית בקיסר מוצוהיטו, ביטלה את הפאודליזם והכריזה על הקמת ממשלה דמוקרטית מודרנית ליפן. באמצע חודש מאי עזב מוצוהיטו לראשונה את ארמון הקיסר בקיוטו כדי לטול את הפיקוד על הצבא הקיסרי במאבקו בנאמני השוגון. יועציו רצו שנתיניו ונתיני המעצמות הזרות יראו אותו, ולאחר שהות של שבועיים באוסקה שב מוצוהיטו לקיוטו.
ב-19 בספטמבר 1868 הכריז הקיסר על שינוי שמה של העיר אדו לטוקיו, והוכתר רשמית ב-15 באוקטובר. כשבועיים לפני טקס ההכתרה, הכריז הקיסר על תקופת מייג'י, ומנקודה זו והלאה ניתן לכל תקופת שלטונו של הקיסר שם אחד, בניגוד לנוהג בעבר לשנות את השם כל מספר שנים.
לאחר הכתרתו יצא הקיסר לטוקיו, בה ביקר לראשונה. הוא הגיע בסוף נובמבר, והחל במסע ברחבי העיר תוך שהוא מחלק סאקה לתושבים, שהיו להוטים לחזות בקיסר, בעיקר בשל העובדה שחששו שלאחר התמוטטות השוגונות תדעך יוקרת העיר.[4] אולם, ההחלטה להעביר את הבירה לטוקיו התקבלה רק ב-1869. בטוקיו ביקר הקיסר גם על סיפון ספינות הצי הקיסרי היפני, ואף הורה למצוא דרכים להרחיבו. עם שובו לקיוטו התפרסמה הצהרה בשמו של הקיסר לפיה יתחיל מוצוהיטו לפקוד את ישיבות הממשלה וייקח חלק פעיל בניהול המדינה. במהלך חייו אמנם השתתף מוצוהיטו בישיבות ממשלה רבות, אך עם זאת, דיבר רק לעיתים נדירות.[5]
רפורמה פוליטית
לאחר הדחת השוגון הקימו המורדים המנצחים מועצה מדינית, שעברה מספר שינויים ובסופו של דבר התייצבה מערכת שלטונית בה הממשלה נשלטת על ידי שלושה שרים ראשיים. שיטה זו הייתה בשימוש עד שהונהגה שיטה בראש הממשלה הוא השר הראשי, ב-1885. מנהיגיה החדשים של יפן שאפו לערוך רפורמות בכל הנוגע לחלוקת המדינה להאן שבשליטת דאימיו שונים. ב-1869 השיבו מספר דאימיו שתמכו במהפכה את אדמותיהם לחזקת הקיסר ובתמורה קיבלו מינויים בממשלה החדשה, וכשנה לאחר מכן הלכו בעקבותיהם כל שאר הדאימיו ביפן.
ב-1871 הכריז הקיסר על ביטול שיטת ההאן, ויפן התחלקה לשבעים ושניים מחוזות. הדאימיו, שאיבדו את אדמותיהם, זכו לפיצוי בדמות משרות בממשלה או משכורות בשווי עשרה אחוז מההכנסה הקודמת שלהם, אך שדרשו מגורים בבירה, ורבים אחרים פרשו מהחיים הפוליטיים.
אף על פי שהוקם בית מחוקקים, הוא היה כל כוח אמיתי, בדומה לקיסר עצמו. השליטה במדינה עברה מהשוגון לסמוראים שהנהיגו את ההפיכה, שהיו לאוליגרכיה בה היו חברים האנשים החזקים ביותר בתחומי הצבא, הפוליטיקה והכלכלה. לעומת זאת, דווקא הקיסר מוצוהיטו הראה אורך חיים פוליטיים בכך שנותר על כסאו הרבה אחרי שהתחלפו כל חברי האולגרכיה, והיה לקיסר הראשון שכיהן אחרי גיל חמישים מאז הקיסר אוגימצ'י ב-1586.
רסטורציית מייג'י מהווה מקור גאווה ליפנים, משום שהיא מסמלת את תהליכי התיעוש והמודרניזציה שעברה יפן בעקבותיה, ושהציבו אותה כמעצמה שלטת באזורה בתוך דור אחד. אולם, תפקידו של הקיסר ברסטורציה אינו ברור לחלוטין. אין ספק שהשליטה ביפן לא הייתה בידיו, אך מידת השפעתו המדויקת אינה ידועה. אחד המקורות מהם ניתן להסיק על אופיו הוא השירה שכתב, ובה מופיעים אלמנטים פציפיסטים, או לפחות כאלה הרומזים להתנגדותו למלחמה.
מותו
הקיסר מוצוהיטו סבל מאורמיה ונפטר כתוצאה מכך ב-30 ביולי 1912. לאחר מותו קיבל את שם התקופה בה חי - הקיסר מייג'י.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Gordon, Andrew. A Modern History of Japan: From Tokugawa Times to the Present. Oxford University Press, 2003. מסת"ב 9780195110609
- Keene, Donald. Emperor of Japan: Meiji and His World, 1852–1912. Columbia University Press, 2002. מסת"ב 9780231123402.
- Satow, Ernest. A Diplomat in Japan.Stone Bridge Press, Inc., 2007. מסת"ב 9781933330167.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הקיסר מייג'י |