ויקטור הופ, המרקיז השני מלינלית'גו
 | |||||||
| לידה |
24 בספטמבר 1884 מערב לותיאן, סקוטלנד | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
5 בינואר 1952 (בגיל 67) מערב לותיאן, סקוטלנד | ||||||
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת | ||||||
| שושלת לינלית'גו | |||||||
| |||||||
| |||||||
ויקטור הופ, המרקיז השני מלינלית'גו (באנגלית: Victor Hope, 2nd Marquess of Linlithgow; 24 בספטמבר 1887 - 5 בינואר 1952) היה מדינאי ואיש ממשל בריטי ממוצא אנגלו-סקוטי. הופ שרת בין 1936 ל-1943 כמושל הודו, בתקופה חשובה ומשמעותית במאבק ההודי לעצמאות, ובשנותיה הראשונות של מלחמת העולם השנייה.
מוצא ומשפחה, ילדות ונעורים
הופ נולד באחוזתו המשפחתית "הופטון האוז" (Hopetoun House) שבסקוטלנד בשנת 1887 למשפחת אצולה. אביו, ג'ון אדריאן לואי הופ, הרוזן השביעי מהופטון, היה מדינאי בכיר, ושימש כמושל הכללי של אוסטרליה, לשם יצאה המשפחה ב-1889 ושם בילה הופ את השנים הראשונות לחייו. אמו, הרסי אוורלי-דה מוליין, הייתה אף היא צאצאית למשפחת אצולה, וכן הייתה ציירת וצלמת שזכתה להערכה. אם הסנדקות של הופ הייתה המלכה ויקטוריה.[1] הופ התחנך באיטון קולג', ועם מות אביו, בשנת 1908, ירש את תואר המרקיז מלינלית'גו, אותו קיבל אביו לראשונה בשנת 1902.
קריירה מוקדמת
הופ שירת כקצין מצטיין בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה וסיים את המלחמה בדרגת קולונל. הוא היה מפקד גדוד של חיילי המלך הסקוטים. כתוצאה משירות מצטיין זה זכה להצטרף אל מסדר האימפריה הבריטית.
הופ היה מקורב אל חוגי המפלגה השמרנית של בריטניה וכתוצאה מכך שימש בתפקידים ממשלתיים שונים בממשלות השמרניות של שנות ה-20 ושנות ה-30, וזאת בעודו מנהל עסקים גדולים בסקוטלנד, ובין היתר שימש כמנהל הבנק של סקוטלנד, נשיא התעשיינים הסקוטים, ומנהל חברה גדולה לביטוח.[2] בין היתר שימש כיושב ראש הוועדה שבדקה את מצב החקלאות בהודו, וחבר הוועדה הפרלמנטרית שניסתה לנסח חוקה להודו.[3]
משנה למלך בהודו
בשנת 1935 התמנה הופ כמשנה למלך בהודו. בטרם נכנס לתפקידו התקבל "חוק הממשל ההודי" (Government of India Act 1935) שהעניק מידה רבה של אוטונומיה להודו, והוציא מכלל הראג' הבריטי בהודו את בורמה ועדן. הופ נועד להיות המשנה למלך הראשון שיישם את החוק החדש. החוק החדש היווה אבן דרך במאבק ההודי לעצמאות. ב-1937 תחת שלטונו של הופ, נערכו הבחירות הראשונות במדינות הודו, בהשתתפות מיליוני בוחרים. בבחירות אלו זכתה מפלגת הקונגרס ההודי לרוב במדינות בהן התמודדה, ובין 1937 ל-1939 שלטו אנשיה בהודו במידה מרובה.[4]
ב-1939 פרצה מלחמת העולם השנייה, ולינלית'גו הכריז מלחמה על גרמניה הנאצית בשם הודו. הכרזה זו נדחתה על ידי מהאטמה גאנדי שהכריז כי הודו לא תוכל להיות חלק ממלחמה שנערכת כביכול למען החופש הדמוקרטי, בעוד שחופש כזה נמנע מהודו עצמה.[5] עם זאת, פעל לינליתג'או לשילובם של חיילי צבא הודו הבריטית בזירות הלוחמה השונות לצד צבאות האימפריה הבריטית האחרים, וחיילים אלו לחמו והצטיינו במיוחד במערכה במדבר המערבי ובשאר קרבות המערכה במזרח התיכון והמערכה במזרח אפריקה, ולאחר הצטרפות יפן למלחמה, בקרבות זירת המזרח הרחוק. בין היתר היה לינלית'גו אחראי על הקצאת הכוחות ההודים, והוא שסייע בידו של קלוד אוקינלק להעביר דיוויזיות הודיות לבצרה בשלבי הפתיחה של המלחמה האנגלו-עיראקית בשנת 1941,[6] החלטה שתרמה לניצחון הבריטי במערכה זו, ולהקמתו של כוח עיראק שלאחר מכן היה מעורב בפלישה לסוריה וללבנון והפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן מאוחר יותר באותה שנה.
ב-1942 היה לינלית'גו מעורב בשליחותו של השר הבריטי סיר סטאפורד קריפס שנועדה למצוא פתרון לדרישות העצמאות ההודיות ולסכסוך שבין התנועה הלאומית ההודית וזו המוסלמית. שליחות זו כשלה. לינלית'גו שירת בתפקידו שבע וחצי שנים, יותר מכל משנה למלך לפניו או אחריו. לקראת סוף כהונתו החל רעב גדול בבנגל שגבה מיליוני קורבנות. ב-1943 סיים את תפקידו, והוחלף בפילדמרשל ארצ'יבלד ויוול.
לאחר סיום כהונתו
לאחר סיום כהונתו שב לינלית'גו לבריטניה. הוא שימש בעסקים שונים, ובין היתר היה מנהל התעשיות הכימיות הבריטיות. כן שירת בתפקיד כנסייתי טקסי בעיקרו כלורד הנציב של הכנסייה של סקוטלנד בין 1944 ל-1945.
בימי חייו עוטר בעיטורים רבים, ביניהם מסדר הבירית, מסדר הדרדר, מסדר כוכב הודו וחבר המועצה המלכותית.
הערות שוליים
- ^ הרוזנת מהרסי הופטון אתר ביוגרפי של ציירי אוסטרליה
- ^ משרת המשנה למלך ההודי עולה ביוקר, דואר היום, 8 בספטמבר 1935
- ^ משנה המלך החדש להודו, דבר, 23 באוגוסט 1935
- ^ יעקב שמעוני, "אסיה ואפריקה בין שתי המלחמות", תולדות המאה ה-20, בעריכת ד"ר ש.י. בלוך, הוצאת יזרעאל, תל אביב, 1963, עמ' 396
- ^ גאנדי והמלחמה, דבר, 14 בנובמבר 1940
- ^ וינסטון צ'רצ'יל, "מלחמת העולם השנייה", כרך שלישי, "הברית הגדולה", הוצאת עם הספר, 1961, עמ' 221.
- ^ מת הלורד לינליתגו, על המשמר, 6 בינואר 1952
