מדינת אורנג' החופשית
| |||
 | |||
| המנון לאומי | ההמנון הלאומי של מדינת אורנג' החופשית | ||
|---|---|---|---|
| ממשל | |||
| משטר | רפובליקה דמוקרטית נשיאותית | ||
| שפה נפוצה | הולנדית, אפריקאנס | ||
| עיר בירה | בלומפונטיין 29°06′00″S 26°13′00″E / 29.1°S 26.2166666666667°E | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אפריקה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | עצמאות | ||
| תאריך | 17 בפברואר 1854 | ||
| פירוק | מלחמת הבורים השנייה | ||
| תאריך | 31 במאי 1902 | ||
| ישות יורשת |
 מושבת נהר האורנג' | ||
| שליטים בולטים |
מרטינוס פרטוריוס יוהנס ברנד פרנסיס רייץ מרטינוס סטיין | ||
| שטח בעבר | 1870 – כ-88,000[1] קמ"ר | ||
| אוכלוסייה בעבר | 1870 – כ-50,000[1] לבנים | ||
| דמוגרפיה | |||
| דת | הכנסייה הרפורמית ההולנדית | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | פאונד מדינת אורנג' החופשית (£) | ||
מדינת אורנג' החופשית (בהולנדית: Oranje-Vrijstaat, או בקיצור ה-OVS) הייתה מדינה עצמאית שהתקיימה במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 בשטחי דרום אפריקה של ימינו.
היא השתרעה על פני קרוב לתשעים אלף קילומטרים רבועים במרכזה הגאוגרפי של דרום אפריקה המודרנית. בצפון היא גבלה ברפובליקה הדרום אפריקאית כאשר בין שתי המדינות מפריד נהר הוואל; במערב היא גבלה מושבת הכף הבריטית, כאשר הגבול המשותף נמתח לאורך נהר האורנג'; ומדרום, לאורך הרי דראקנסברג, גבלה מדינת אורנג' החופשית עם המושבות הבריטיות בסוטולנד ונטאל. בירת המדינה והעיר הגדולה ביותר בה הייתה בלומפונטיין, הממוקמת במרכז מחציתה הדרום מערבי של המדינה, על אם הדרך לכיוון קייפטאון. מעבר לבלומפונטיין הבירה, במהלך יובל שנות קיומה הקימו בה תושביה למעלה מחמישים עיירות וכפרים. בשיאה, לקראת סוף המאה ה-19, התגוררו בה כמאה ושלושים אלף תושבים. אוכלוסיית המדינה כללה בעיקר חברת איכרים כפרית, דוברת הולנדית ואפריקאנס, שמרנית ונוצרית פרוטסטנטית. מדינת אורנג' החופשית קיימה פוליטיקה פנימית המבוססת על משטר רפובליקני דמוקרטי, לרבות מערכות בחירות סדירות ומערכת משפט מרובדת. היה לה מטבע משלה, צבע עצמאי ומוסדות תרבות; מערכות חינוך ובריאות; רשת מסילות רכבת וכיוצא באלו.
כבר מראשיתה, היה ברור שהאימפריה הבריטית שואפת לצרף את תחומי מדינת אורנג' החופשית לשטחי שלטונה. למרות זאת, ובניגוד לרפובליקה הדרום אפריקאית שכנתה מצפון, היחסים בינה לאימפריה היו טובים לאורך רוב שנות קיומה. עם זאת, על רקע מאבקים טריטוריאליים שונים עם ברירניה ידעו לבסוף היחסים בין המדינות שנות מתיחות ומשבר, אשר הגיעה לשיאה עם פרוץ מלחמת הבורים. בסוף מלחמה זו, בשנת 1902, מדינת אורנג' החופשית הובסה וחדלה מלהתקיים. בניגוד ליחסיה עם בריטניה, יחסיה עם מדינות כמו הולנד - מדינת האם שלה וגרמניה - היריבה הראשית של הבריטים באזור, היו טובים בדרך כלל והיוו כר פורה לשיתוף פעולה. לרפובליקה הדרום אפריקאית יחסיה היו מורכבים. מחד, זו הייתה מעין מדינה אחות שלה, בעלת רקע דומה ואולי אף אינטרסים משותפים. מאידך, לא פעם מדינות אלו התעמתו האחת עם השנייה, על רקע שאיפתה של הרפובליקה הדרום אפריקאית לאחד את אורנג' החופשית תחתיה.
לאחר קיצה של המדינה, הקימה האימפריה הבריטית על חורבותיה את מושבת נהר האורנג' אשר התקיימה עד שנת 1910. באותה השנה, עם הקמת איחוד דרום אפריקה שטחי מדינת אורנג' החופשית שולבו באיחוד תחת פרובינציית מדינת אורנג' החופשית. עם נפילת האפרטהייד בשנת 1994 שטחי פרובינציית מדינת אורנג' החופשית הפכו לפרובינציית המדינה החופשית.
רקע
ערך מורחב – הטרק הגדול
ייסוד מדינת אורנג' החופשית בראשית שנות ה-50 של המאה ה-19, היווה את אחת ההצלחות הגדולות ביותר של הטרק הגדול. מוצאו של העם האפריקאנרי, השחקן הראשי בטרק הגדול, הוא במושבת הכף ההולנדית, אשר החלה את דרכה בקייפטאון בשנת 1652. האפריקאנרים הם צאצאיהם של המתיישבים ההולנדים שאכלסו את המושבה, אשר בשנת 1806 עברה סופית לשליטה בריטית. למרות שבתחילה ניסה השלטון הבריטי החדש לרכוש את אמונם של האפריקאנרים, עד מהרה היחסים בין הצדדים עלו על שרטון. האפריקאנרים תפסו את השלטון הבריטי כרודני, וחשו געגוע לימי השלטון ההולנדי.[2] עד מהרה החלו קולות של מרד להישמע בקרב האפריקאנרים במושבה, אך לנוכח כוחה העצום של האימפריה, הבינו האפריקאנרים שכל ניסיון לעימות ישיר עמה נידון לכישלון. ברם, הם החליטו שעזיבתה של המושבה היא מעשה בלתי נמנע.[3]
לאחר שורה של דיונים פנימיים ממושכים, בשנת 1835 יצאו ממושבת הכף משלחות ראשונת של חלוצים אפריקאנרים לתור את הארץ. בתחילה, אנשי הטרק התמקדו בעיקר בהכנעת השבטים הילידים בשטחים עליהם תקום לימים מדינת אורנג' החופשית וכן בצפונה של הארץ, איפה שעתידה לקום הרפובליקה הדרום אפריקאית. עקב הצלחתם לקצור ניצחונות על חלק מהשבטים בשלהי שנת 1836, ההגירה ממושבת הכף מזרחה הפכה להמונית. בחודשים הבאים אלפי אפריקאנרים עמוסים על עגלות משא עזבו את שטחי המושבה ונעו לכיוון צפון מזרח, אל השטחים שמעבר לנהר האורנג'.[4] בתחילה, הם ניסו לבסס מדינה עצמאית בחבל נטאל, היא רפובליקת נטאליה. הרפובליקה שם התבררה לבסוף ככישלון, לאחר שבריטניה כבשה את המקום בשנת 1845 והקימה בו מושבה משלה. לאחר מכן, הם פנו לפנים הארץ.
היסטוריה
ניסיונותיו של פוטכיטר לבסס עצמאות
עם כישלון יישוב חבל נטאל עקב הכיבוש הבריטי של המקום, מצאו את עצמם האפריקאנרים במצב בו כל חופי היבשת הסמוכים נשלטים על ידי ישויות זרות: בחוף המערבי שכנה מושבת הכף, ובחוף המזרחי ובחבל נטאל שכנה ממלכת הזולו משכבר הימים וכעת גם מושבת נטאל. ברם, פנו האפריקאנרים ליישב את פנים היבשת, את מרכז הארץ. למעשה, עוד קודם הקמת רפובליקת נטאליה, לנוכח אפריקאנרים רבים אשר טענו כי ההתיישבות בנטאל היא חסרת סיכוי בהתחשב בכוונת הבריטים באזור, החלו אפריקאנרים רבים מתיישבים בפנים הארץ ובמרכזה ומנסים לבסס שם ריבונות רפובליקנית משלהם. כך למשל הקימו אפריקאנרים בראשות הנדריק פוטכיטר בשנת 1838 את העיירה פוצ'פסטרום בפרובינציה הצפון מערבית של ימינו. עם הקמתה הם הכריזו עליה כעל רפובליקה עצמאית בשם רפובליקת פוצ'פסטרום (Republiek van Potchefstroom), אשר להלכה שלטה גם על שטחים שיהפכו בעתיד למדינת אורנג' החופשית.[5] במקביל לייסוד פוצ'פסטרום, באותם החודשים הקימו אפריקאנרים במרכז שטחי המדינה החופשית של ימינו את העיירה ויינבורג ובה הכריזו על לידתה של רפובליקת ויינבורג (Republiek van Winburg). מעט לפני מפלתה הסופית של רפובליקת נטאליה בפני בריטניה, ב-9 באפריל 1844 הכריזו תושבי ויינבורג ופוצ'פסטרום על הקמתה של פדרציה ביניהם בשם רפובליקת פוצ'פסטרום-ויינבורג (Republiek van Potchefstroom-Winburg), אשר להלכה שלטה על שטחים נרחבים במרכז דרום אפריקה של ימינו. הם גיבשו לעצמם חוקה, אשר קבעה בין השאר כי הנדריק פוטכיטר מנהיגם יהיה שליטה הבלתי מעורער של המדינה. למרות הניסיון של האפריקאנרים באותן השנים לצייר זאת כך, הרפובלקיה הפדרלית כמו גם שתי אלו שקדמו אליה, היה בעיקר הצהרתיות. בניגוד לרפובליקת נטאליה אשר היה בה לפחות לתקופה מסוימת שלטון ריבוני, קשה להתייחס לרפבוליקות זעירות אלו כאל מדינות של ממש.[5]
כשנה לאחר הקמת הרפובליקה הפדרלית, בשנת 1845 נע פוטכיטר צפונה, אל המרחבים שמעבר לנהר הואל, מקום אשר פוטכיטר סבר שיהיה יעיל יותר להתיישבות אפריקאנרית המונית. מעבר לנהר ינסה פוטכיטר להניח את היסודות למה שיהפוך שם מאוחר יותר להרפובליקה הדרום אפריקאית. בינואר 1848, כשמנהיגם פוטכיטר איננו בסביבה והמקום נעדר הנהגה, הרפובליקה הפדרלית של פוצ'פסטרום-ויינבורג התפרקה באופן רשמי, הגם שהיא חדלה מתפקוד ממשי למעשה עוד זמן רב קודם לכן.[5]
ההכרה מהבריטים וייסוד המדינה
עם התפקרותה של הרפובליקה הפדרלית שהקים פוטכיטר, וכשהוא מנצל את שהייתו של פוטכיטר בצפון הרחוק, החליט מנהיגה לשעבר של רפובליקת נטאליה, אנדריאס פרטוריוס, אשר מעמדו נפגע עקב כישלון הרפובליקה קצרת הימים שהנהיג, לנצל את ההזדמנות ולנסות לחזור למרכז הבמה. הוא הגיע לויינבורג ופוצ'פסטרום בינואר 1848, והתקבל שם באהדה רבה. פרטוריוס קיווה כי כעת תהיה לו הזדמנות להצליח במקום שפוטכיטר כשל - לבסס עצמאות אפריאקנרית בפנים יבשת אפריקה. מספר שבועות לאחר מכן, ב-3 בפברואר, הכריז מושל מושבת הכף על כל האזור שבין נהר הוואל לנהר האורנג' כשטח צבאי בריטי (Orange River Sovereignty). עבור האפריקאנרים היה זה סימן למלחמה. לאחר שמנקודת מבטם בריטניה אילצה אותם לעזוב את מושבת הכף, ואחר כך עשתה את אותו הדבר בנטאל, הם סירבו להעלות בדעתם שייאלצו לעשות זאת בשלישית. פרטוריוס הגיב להצהרה הבריטית במהירות, על ידי הכרזה על "מלחמת חופש" נגד האימפריה הבריטית. הוא קיבץ סביבו צבא של כאלף לוחמים ויצא דרומה אל עבר בלומפונטיין, שהייתה אז לא יותר ממבצר בריטי. לאחר שבתחילה היה נראה שידו של פרטוריוס על העליונה, צבאו הובס לבסוף. מייד לאחר ההפסד, פרטוריוס וניצולי הקרב נסגו צפונה אל מעבר לנהר הואל, שם הם חוברים לאפריקאנרים נוספים שעשו זאת קודם לכן בחודשים הקודמים. עקב הפסדו של פרטוריוס, מאות אפריקאנרים אשר התיישבו בשטחי המדינה החופשית של ימינו עשו גם הם אותה הדרך בשבועות הבאים, ועזבו אותה.[6][7]
בשלהי שנת 1851, באופן מפתיע יחסית וככל הנראה לנוכח עיקשותם של האפריקאנרים, החליטו הבריטים למרות ניצחונם בבלומפונטיין שמוטב להם להסיר באופן סופי את התנגדותם לעצמאות האפריקאנרים. יש הטוענים שהבריטים הגיעו למסקנה שעצמאות לאפריקאנרים תהפוך אותם לכוח בשירות האימפריה אשר יסייע לה מאוחר יותר בקולוניזציה של פנים הישבת.[3] לפיכך, לקראת ינואר 1852 יצא פרטוריוס בראש משלחת דיפלומטית לאזור בלומפונטיין בהתאם להזמנת הבריטים. שם, ב-17 בינואר, לאחר כמה שעות של דיונים, חתמו פרטוריוס בשם האפריקאנרים ואיש צבא בריטי בשמה של בריטניה על אמנת נהר החול (Sand River Convention), אשר הכירה באופן רשמי בעצמאותם של האפריקאנרים בשטחים שמצפון לנהר הואל. היה זה למעשה האות לייסודה של הרפובליקה הדרום אפריקאית, אשר הכריזה על עצמאותה מייד עם חתימת האמנה.[6][8]
למרות שעם הקמת הרפובליקה הדרום אפריקאית לכאורה כבר זכו האפריקאנרים בעצמאותם והשיגו את יעדם, הם לא קפאו על השמרים. הם המשיכו לדרוש מהבריטים שליטה לא רק על השטחים מצפון לנהר הוואל, אלא גם לאלו שמצפון וממזרח לנהר האורנג'. לקראת סוף שנת 1853, החליטה בריטניה לדבוק ואף להעצים את מגמת ההשלמה שלה עם שאיפותיהם הלאומיות של האפריקאנרים. לכן, ב-23 בפברואר 1854, חתמו האפריקאנרים והאימפריה בטקס רב רושם בבלומפונטיין על אמנת נהר האורנג' (Orange River Convention), אשר הכירה בעצמאותם של האפריקאנרים גם על השטחים שבין נהר האורנג' לנהר הואל, ופירקה סופית את השלטון הצבאי הבריטי שהוכרז במקום שש שנים קודם לכן. במקביל לחתימת ההסכם, הוכרזה עצמאותה של מדינת אורנג' החופשית, כשנתיים לאחר הקמת המדינה האחות הגדולה ממנה מצפון, הרפובליקה הדרום אפריקאית.[6][9]
העשור הראשון: התייצבות המדינה
לאחר שהקמתה הוכרזה ב-23 בפברואר 1854, בין ה-28 במרץ ל-18 באפריל, ישבו ראשי ההתיישבות האפריקאנרית בתחומי מדינת אורנג' החופשית ודנו בגיבוש חוקה. החוקה קבעה כי כל התושבים הלבנים בטריטוריה, אשר כללו באותה השנה כ-15,000 בני אדם, יזכו לאזרחות במדינה החדשה. עיר הבירה נקבעה בבלומפונטיין. מועצת העם של מדינת אורנג' החופשית הוכרזה כרשות המחוקקת, כאשר בראש הרשות המבצעת עמד נשיא הנבחר בבחירות כלליות ישירות על ידי הציבור לכהונה בת חמש שנים עם אפשרות להיבחר מחדש.[10]
עד לכניסת החוקה החדשה לתוקף, בספטמבר 1854, נשיא המדינה הזמני היה יוזיאס פיליפ הופמן. הופמן היה ראש המשלחת למשא ומתן עם הבריטים בעת חתימת אמנת נהר האורנג', אשר הביאה לייסוד מדינת אורנג' החופשית. בחירות ראשונות לנשיאות נערכו במדינה כבר בשנתה הראשונה, בהן ניצח הופמן. כך הוא הפך בחודש ספטמבר מנשיאה הזמני לנשיאה הנבחר הראשון של מדינת אורנג' החופשית.[11] הופמן סבל מחוסר פופולריות בקרב הציבור כמו גם אצל האליטה הפוליטית של המדינה הצעירה. הוא התקשה למשול באפקטיביות, ולכן זכתה ממשלתו לכינוי "הממשלה הנכה" (וגם הודות לכך שמזכיר המדינה שלו היה נכה).[12] בראשית שנת 1855, תקרית דיפלומטית התרחשה בינו לבין מלך לסותו, הביאה להאשמתו בחוסר אחריות ובסיכון הגבול המשותף של המדינות. לבסוף, לקול מחאות מועצת העם, ב-10 בפברואר 1855, כשנה בלבד מאז החל לשמש בתפקידו, הוא הודיע על פרישתו מכס הנשיאות.[13][14]
עם פרישתו של הופמן בפברואר 1855, נערכו בחירות חדשות לנשיאות. בבחירות זכה יאקובוס בוסהוף. בוסהוף, אשר מוצאו הוגנוטי, היה ממובילי ההתיישבות בחבל נטאל, ומנהיגי רפובליקת נטאליה. בוסהוף נחשב היה למוצלח יותר מקודמו, והוא הצליח להישאר בתפקידו כארבע שנים תמימות. על שמו רשומים קביעת כמה מסמלי המדינה, לרבות הדגל והסמל. בדומה לימי שלטונו של הופמן, גם בעת כהונתו של בוסהוף הפוליטיקה המקומית התאפיינה בעיקר במאבקי כוח וסמכות בין מוסד הנשיאות למועצת העם. על רקע סכסוך הגבול בין מדינת אורנג' החופשית ללסותו השכנה, אשר פרצו כמה שנים קודם לכן, מיקד בוסהוף את עיקר ההשקעה התקציבית בהקמת צבא לאומי מאורגן, ולפיכך נקלעה במדינה לקשיים כלכלים קשים.[15] ברקע שנותיו המאוחרות של בוסהוף כנשיא, האפיל עליו במידת מה כוחה המתעצם של התנועה לאיחוד האפריקאנרים, אשר שאפה ליצור שלטון משותף למדינת אורנג' החופשית ולרפובליקה הדרום אפריקאית. באותן השנים הרפובליקה הדרום אפריקאית הונהגה בידי הנשיא מרטינוס פרטוריוס, בנו הבכור של אנדריאס פרטוריוס. במקביל, החלו היחסים בין שתי המדינות להידרדר, כאשר הרפובליקה מצפון ביקשה לכבוש את מדינת אורנג' החופשית, על מנת להביא להקמתה של מדינת לאום אפריקאנרית גדולה ומאוחדת. כשצבאה של אורנג' החופשית עסוק באבטחת הגבול הדרומי עם לסותו, בפברואר 1857 החלו כוחות צבאיים אפריקאנרים מהרפובליקה בפיקודו של פול קרוגר עורכים פשיטות אל תוך שטחי מדינת אורנג' החופשית. עקב המצב הביטחוני המתערער, הכריז הנשיא בוסהוף על משטר צבאי ברחבי המדינה כולה. בוסהוף, הצליח לארגן את צבאו במהירות ובמקביל הצליח לכרות ברית עם מנהיג מיליציה מקומית בזאוטפנסברג שבצפון הרפובליקה הדרום אפריקאית. בסיכומו של דבר, עקב חששם של פרטוריוס וקרוגר מפריצתה של מלחמה כוללת, הם החליטו להורות על נסיגת כוחותיהם אל עברו הצפוני של נהר הוואל. קרוגר יצא לפגוש את בוסוהוף, והשניים חתמו ב-2 ביוני על הפסקת אש ומסמך בו שני הצדדים מכירים זה בעצמאות מדינתו של זה.[16]
עם זאת, הפסקת הלחימה עם הרפובליקה הדרום אפריקאית לא הביאה לקץ בעיותיה של המדינה. לנוכח הידרדרות העימותים עם לסותו השכנה לידי מלחמה של ממש, ועל רקע משבר כלכלי קשה, מועצת העם של מדינת אורנג' החופשית שלחה במהלך שנת 1858 בקשה רשמית למושבת הכף על כינון קונפדרציה ביניהן. באופן זה סברו בהנהגת המדינה שיוכלו לשפר את הבעיות הפיננסיות והביטחוניות החריפות של המדינה. למרות שמושל מושבת הכף ג'ורג' גריי הביע עניין בהצעה, ממשלת בריטניה דחתה אותה וזו ירדה מעל הפרק. למרות שאיחוד כלשהו לא יצא אל הפועל, החליטה הנהגת המושבה לסייע למדינת אורנג' החופשית בכל זאת, באמצעות תיווך בינה לבין לסותו. כתוצאה מכך החל בחסות בריטית משא ומתן לשלום בין לסותו למדינת אורנג' החופשית, ולבסוף ב-15 באוקטובר 1858, נחתם בין הצדדים הניצים הסכם שהגדיר את הגבול ביניהם מחדש. בפברואר 1859, החליט הנשיא בוסהוף לפרוש מתפקידו. עם פרישתו, ועל רקע בעיותיה הלא פתורות של המדינה, החליטו תושביה להציע אחדות לנשיא הרפובליקה הדרום אפריקאית מרטינוס פרטוריוס, בו נלחמו רק כשנתיים קודם לכן. פרטוריוס נענה להצעה, ובעודו מכהן כנשיא מדינתו, בראשית שנת 1860 רץ בבחירות לנשיאות באורנג' החופשית. הוא זכה, והחל לכהן במקביל כנשיא בשתי המדינות. מצב יוצא דופן זה נמשך כשמונה חודשים, עד ספטמבר אותה השנה. ברפובליקה הדרום אפריקאית סירבו לקבל את הנשיאות המשותפת של שתי המדינות, וטענו שבפועל פרטוריוס מקדיש יותר זמן ומשאבים למדינת אורנג' החופשית. לפיכך, בספטמבר 1860 הודח פרטוריוס מכס הנשיאות ברפובליקה הדרום אפריקאית. החל מאותה העת ועד ליוני 1863, היה פרטוריוס נשיאה הבלעדי של אורנג' החופשית. תחת נשיאותו, ידעה מדינת אורנג' החופשית שגשוג יחסי ויציבות פוליטית. בשנת 1863, פרש פרטוריוס מתפקידו וחזר לרפובליקה הדרום אפריקאית. שם הוא נבחר מחדש לנשיאות כשנה לאחר מכן.[17]
העשורים השני והשלישי: עידן יוהנס ברנד
עם עזיבתו של פרטוריוס ביוני 1863, נכנסה מדינת אורנג' החופשית לתקופה של אי שקט. במשך חודשים ספורים התחלפו בה שלושה נשיאים זמניים, ובנובמבר נערכו בה בחירות כלליות לנשיאות. בבחירות ניצח יוהנס ברנד, אישיות יוצאת דופן בנוף הפוליטי המקומי. ברנד, יליד קייפטאון, העביר טרם היבחרו קריירה אקדמאית כפרופסור למשפטים בלונדון וקייפטאון, קריירה מקצועית כעורך דין בבית המשפט העליון של מושבת הכף, וקריירה פוליטית כחבר פרלמנט במושבה. ברנד הובא לנשיאות כנראה בעיקר כמועמד פשרה חיצוני ועד מהרה הוא התברר כהצלחה לא מבוטלת. הוא כיהן כנשיא לאורך חמש קדנציות שהם לא פחות מעשרים וארבע שנה, קרוב למחצית משנות קיום מדינת אורנג' החופשית. הוא יצא לשתי מלחמות מוצלחות נגד לסותו השכנה, האחת ב-1865 והשנייה ב-1869, ועקב כך הוא הצליח לייצב את הגבול בין שתי המדינות. בשנים אלו, מדינת אורנג' החופשית קלטה מהגרים חדשים רבים, הקימה עשרות יישובים, ונהנתה משלטן יציב וצמיחה כלכלית. בנוסף, היא החלה לעבור תיעוש גובר כמו גם לסחור באופן משמעותי עם מדינות שונות מעבר לים, כאשר היא נעזרת בנמלי הים של מושבת הכף ומושבת נטאל. בסוף התקופה היה נראה שמדינת אורנג' החופשית רכשה לעצמה מקום של קבע בנוף הפוליטי הדרום אפריקאי.[17][18]
ברנד, חבר מסדר מיכאל ה"קדוש" וג'ורג' ה"קדוש", אשר את רוב חייו בעביר בחברה הגבוהה של קייפטאון ולונדון, הצליח לשמר לאורך מרבית כהונתו כנשיא יחסים טובים עם בריטניה. עם זאת בשנה מסוימת היחסים בין מדינת ארנג' החופשית לבריטים ידעו מתח רב, עת התנגד ברנד לסיפוח הבריטי של אזור קימברלי בשנת 1871. הימים היו ימי בהלה לזהב בדרום אפריקה, והמדינה החופשית, כמו גם הרפובליקה הדרום אפריקאית ובריטניה חשקו בסיפוח האזור הרווי בזהב וביהלומים. לבסוף, כשל ברנד בניסיונו למנוע את הסיפוח, והאזור עבר לידי מושבת הכף. בתגובה לכך מועצת העם של מדינת אורנג' החופשית קראה לברנד להכריז מלחמה על בריטניה. למרות לחצים משמעותיים לנקיטת פעולה, בחר ברנד בדרך אשר נתפסה כפרגמטית, ונמנע מעימות. נקודת משבר נוספת בין המדינות אירעה בשנת 1877. עם הסיפוח הבריטי של הרפובליקה הדרום אפריקאית באותה השנה, יזמה בריטניה הקמת פדרציה בדרום אפריקה בין המושבות הבריטיות לרפובליקות האפריקאנריות. ברנד סירב בתוקף, ולתקופה מסוימת, לנוכח לחץ בריטי על מדינת אורנג' החופשית להיעתר לרעיון הפדרציה, המתח בין הצדדים גאה. למרות שברנד הביע תמיכה בעצמאותה של הרפובליקה הדרום אפריקאית מבריטניה, עם פרוץ מלחמת הבורים הראשונה בדצמבר 1880, הוא סירב לתמוך במי מהצדדים. המלחמה הסתיימה בניצחון הרפובליקה הדרום אפריקאית מספר חודשים לאחר מכן, ובעצמאותה מחדש. ברנד, שהיה פופולרי במיוחד בקרב עמו, נפטר בעת תפקידו ב-14 ביולי 1888 ונקבר בהלוויה ממלכתית רבת משתתפים בבלומפונטיין.[17][19][18]
העשור הרביעי: לפני המלחמה
לאחר מותו של יוהנס ברנד ביולי 1888, הלכו אזרחי מדינת אורנג' החופשית למערכת הבחירות התשיעית לנשיאות מאז ייסוד המדינה. בבחירות נבחר פרנסיס רייץ, אשר החל לשמש בתפקידו ב-10 בינואר 1889.[19]
מלחמת הבורים השנייה
- ערך מורחב – מלחמת הבורים
מושבת נהר האורנג'
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | קולוניה בריטית |
| היסטוריה | |
| הקמה | מלחמת הבורים השנייה |
| תאריך | 31 במאי 1902 |
| פירוק | איחוד דרום אפריקה |
| תאריך | 31 במאי 1910 |
| ישות יורשת |
 איחוד דרום אפריקה(מדינת אורנג' החופשית) |
ראשי המושבה
| מושלי המושבה | |||
|---|---|---|---|
| מלך | שם | כהונה | |
| אלפרד מילנר Alfred Milner |
1902–1905 | ||
| ויליאם פאלמר William Palmer |
1905–1907 | ||
| האמילטון גולד-אדמס Hamilton Goold-Adams |
1907–1910 | ||
| ראשי ממשלת המושבה | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| תמונה | שם | כהונה | שנות חיים | מקום לידה | |
 |
אברהם פישר Abraham Fischer |
1907–1910 (3 שנים) |
1850–1913 (מת בגיל 63) |
קייפטאון,  מושבת הכף
| |
| השתייכות מפלגתית: מפלגת האורנג' | |||||
אוכלוסייה
התפלגות גזעית
| קבוצות גזעיות באוכלוסיית מדינת אורנג' החופשית | |||
|---|---|---|---|
| 1880[20] | |||
| שחורים ואחרים | 72,501 | 54.3% | |
| לבנים | 61,017 | 45.7% | |
| סה"כ | 133,518 | 100% | |
| 1904[21] | |||
| שחורים | 225,101 | 58.1% | |
| לבנים | 142,679 | 36.8% | |
| צבעוניים | 19,282 | 5.0% | |
| אסייתים | 253 | 0.1% | |
| סה"כ | 387,315 | 100% | |
| הנתונים מתייחסים למפקד האוכלוסין הבריטי שנערך בשטח המדינה כשנתיים לאחר קיצה. | |||
התפלגות דתית
| קבוצות דתיות בקרב האוכלוסייה הלבנה במדינת אורנג' החופשית (1904)[21] | |||
|---|---|---|---|
| פרוטסטנטים | 135,400 | 95.0% | |
| הכנסייה הרפורמית ההולנדית | 111,200 | 78.0% | |
| הכנסייה האנגליקנית | 17,800 | 12.5% | |
| הכנסייה המתודיסטית | 5,700 | 4.0% | |
| קתולים | 3,300 | 2.3% | |
| יהודים | 1,616 | 1.1% | |
| אחר | 3,000 | 2.1% | |
התפלגות ארצות לידה
| מקום לידה בקרב האוכלוסייה הלבנה במדינת אורנג' החופשית (1904)[21] | |||
|---|---|---|---|
 מדינת אורנג' החופשית |
85,036 | 59.6% | |
| מושבת הכף |
29,727 | 20.8% | |
 הממלכה המאוחדת |
18,487 | 13.0% | |
 הרפובליקה הדרום אפריקאית |
3,116 | 2.2% | |
 מושבת נטאל |
1,835 | 1.3% | |
 רוסיה,  פולין |
1,025 | 0.7% | |
| אחר | 3,453 | 2.4% | |
ערים, עיירות וכפרים
| ערים, עיירות וכפרים במדינת אורנג' החופשית | ||||
|---|---|---|---|---|
| שם | בשפת המקור | שנת הקמה | מחוז | אוכלוסייה (1904)[21] |
| בלומפונטיין | Bloemfontein |
1846 | בלומפונטיין | 33,883 |
| האריסמית' | Harrismith |
1849 | האריסמית' | 8,300 |
| קרונשטאדט | Kroonstad |
1854 | קרונשטאדט | 7,191 |
| יאחרספוניין | Jagersfontein |
1852 | פאורסמית' | 5,657 |
| ליידי בראנד | Ladybrand |
1868 | ליידי בראנד | 3,862 |
| ויינבורג | Winburg |
1835 | ויינבורג | 2,762 |
| בראנדפורט | Brandfort |
1875 | בלומפונטיין | 1,977 |
| פיקסבורג | Ficksburg |
1867 | פיקסבורג | 1,954 |
| בית לחם | Bethlehem |
1859 | בית לחם | 1,777 |
| פאראייש | Parys |
1882 | היילבורן | 1,732 |
| בת'ולי | Bethulie |
1863 | בת'ולי | 1,686 |
| קופיפונטיין | Koffiefontein |
1892 | פאורסמית' | 1,657 |
| אדנבורג | Edenburg |
1862 | פאורסמית' | 1,562 |
| היילבורן | Heilbron |
1872 | היילבורן | 1,544 |
| פרדה | vrede |
1876 | פרדה | 1,543 |
| טרומפסבורג | Trompsburg |
1891 | פאורסמית' | 1,378 |
| וופנר | Wepener |
1875 | וופנר | 1,366 |
| פאורסמית' | Fauresmith |
1849 | פאורסמית' | 1,363 |
| בוסהוף | Boshof |
1856 | בוסהוף | 1,308 |
| זאסטרון | Zastron |
1875 | ראונקסוויל | 1,157 |
| בלשבורג | Blesberg |
1892 | מורוקה | 1,134 |
| סנקאל | Senekal |
1877 | בלומפונטיין | 1,039 |
| סמית'פילד | Smithfield |
1849 | נהר הקאלדון | 999 |
| ראונקסוויל | Rouxville |
1863 | ראונקסוויל | 990 |
| סבטסדרופ | Dewetsdorp |
1880 | בלומפונטיין | 971 |
| פיליפוליס | Philippolis |
1823 | פיליפוליס | 809 |
| יאקובשטאל | Jacobsdal |
1689 | יאקובשטאל | 764 |
| פרדפורט | Vredefort |
1878 | היילבורן | 759 |
| רדרסבורג | Reddersburg |
1861 | בלומפונטיין | 750 |
| פרנקפורט | Frankfort |
1878 | פרדה | 747 |
| לינדלי | Lindley |
1875 | בית לחם | 646 |
| רייץ | Reitz |
1890 | בית לחם | 526 |
| הופסטאד | Hoopstad |
1873 | הופסטאד | 452 |
| הנתונים מבוססים על מפקד האוכלוסין הבריטי שנערך כשנתיים לאחר תום מלחמת הבורים. מטבע הדברים הנתונים לא משקפים במדויק את מצב העניינים ביישובים השונים בשנים שטרם המלחמה, אם כי סביר להניח שהוא כן קרוב למציאות. | ||||
חלוקה מנהלית
במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 חולקה מדינת אורנג' החופשית ל-19 מחוזות מנהליים.
| מחוזות מדינת אורנג' החופשית[22] | |||
|---|---|---|---|
| שם | בשפת המקור | בירה | |
| בלומפונטיין | Bloemfonten |
בלומפונטיין | |
| נהר הקאלדון | Caledonrivier |
סמית'פילד | |
| ויינבורג | Winburg |
ויינבורג | |
| האריסמית' | Harrismith |
האריסמית' | |
| קרונשטאדט | Kroonstad |
קרונשטאדט | |
| בוסהוף | Boshof |
בוסהוף | |
| ג'ייקובשטאל | Jacobsdal |
ג'ייקובשטאל | |
| פיליפוליס | Philippolis |
פיליפוליס | |
| בת'ולי | Bethulie |
בת'ולי | |
| בית לחם | Bethlehem |
בית לחם | |
| ראונקסוויל | Rouxville |
ראונקסוויל | |
| ליידי בראנד | Ladybrand |
ליידי בראנד | |
| מורוקה | Moroka |
מורוקה | |
| פיקסבורג | Ficksburg |
פיקסבורג | |
| היילברון | Heilbron |
היילברון | |
| הופסטאד | Hoopstad |
הופסטאד | |
| פאורסמית' | Fauresmith |
פאורסמית' | |
| וופנר | Wepener |
וופנר | |
| פרדה | vrede |
פרדה | |
פוליטיקה
רשויות השלטון
- ערך מורחב – מועצת העם של מדינת אורנג' החופשית
החוקה של מדינת אורנג' החופשית קובעת שכל תושבי הקבע הלבנים ביום הקמת המדינה הם אזרחיה. בנוסף להם, מיום הקמתה המדינה, כל אדם לבן המתגורר בארץ כתושב קבע במשך חמש שנים לפחות, זכאי להתאזרח. "מועצת העם" (Volksraad) הוכרזה כרשות המחוקקת, כאשר בראש הרשות המבצעת עמד נשיא הנבחר בבחירות כלליות ישירות על ידי הציבור לכהונה בת חמש שנים עם אפשרות להיבחר מחדש. את רשמית המועמדים לנשיאות חיברה מועצת העם. הממשלה אשר בראשה עמד הנשיא "הייתה הוועד המנהל" (Uitvoerende Raad).[17]
-
המעון הנשיאותי של מדינת אורנג' החופשית, בלומפונטיין
-
מועצת העם של מדינת אורנג' החופשית, בלומפונטיין
-
משרדי הממשלה של מדינת אורנג' החופשית, בלומפונטיין
.jpg)
.jpg)
.jpg)
נשיא המדינה
| תמונה | שם | כהונה | שנות חיים | מקום לידה | |
|---|---|---|---|---|---|
 |
יוזיאס פיליפ הופמן Josias Philip Hoffman |
1854–1855 (שנה אחת) | 1807–1879 (מת בגיל 72) | סטנלבוש, מושבת הכף הבריטית
| |
 |
יאקובוס בוסהוף Jacobus Nicolaas Boshoff |
1855–1859 (4 שנים) | 1808–1881 (מת בגיל 73) | מונטגו, מושבת הכף הבריטית
| |
 |
מרטינוס פרטוריוס Marthinus Wessel Pretorius |
1860–1863 (3 שנים) | 1819–1901 (מת בגיל 82) | גראף-ריינט, מושבת הכף הבריטית
| |
 |
יוהנס ברנד Johannes Henricus Brand |
1864–1888 (24 שנים) | 1823–1888 (מת בגיל 65) | קייפטאון, מושבת הכף הבריטית
| |
 |
פרנסיס רייץ Francis William Reitz |
1889–1895 (6 שנים) | 1844–1934 (מת בגיל 90) | סטנלבוש, מושבת הכף הבריטית
| |
 |
מרטינוס סטיין Martinus Theunis Steyn |
1896–1902 (6 שנים) | 1857–1916 (מת בגיל 59) | ווינבורג, מדינת אורנג' החופשית
| |
| השתייכות מפלגתית: עצמאי; אפריקאנר בונד | |||||
סמלים רשמיים
- ערכים מורחבים – דגל מדינת אורנג' החופשית, סמל מדינת אורנג' החופשית, המנון מדינת אורנג' החופשית
| הדגל הלאומי | הסמל הלאומי | הסיכה הלאומית |
|---|---|---|
 |
 |
|
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Alexander Mackay (1870). Manual of modern geography, mathematical, physical, and political. p. 484.
- ^ O. Ransford (1968), The Great Trek. The Afrikaner Debate
- ^ 3.0 3.1 יהונתן אלשך, ההיסטוריה הפוליטית של דרום אפריקה, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 2014
- ^ O. Ransford (1968), The Great Trek. Pillar of Smoke by Day.
- ^ 5.0 5.1 5.2 O. Ransford (1968), The Great Trek. The High Veld.
- ^ 6.0 6.1 6.2 O. Ransford (1968), The Great Trek. Fulfilment.
- ^ "Orange Free State". 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 154.
- ^ "Transvaal". 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 27. Cambridge University Press. p. 208.
- ^ 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 27. Cambridge University Press. p. 208
- ^ "Orange Free State". 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 155.
- ^ Muller. Oude tyden in den Oranje-Vrystaat. pp. 45, 306–309.
- ^ Collins, R.D. (1906). "Herinneringen". South African News (Christmas Issue): 26. cited in Muller. Oude tyden in den Oranje-Vrystaat. pp. 45, 306–309.
- ^ Muller. Oude tyden in den Oranje-Vrystaat. pp. 53–54.
- ^ 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 155
- ^ Muller. Oude tyden in den Oranje-Vrystaat. pp. 111–112, 121–124, 318–321.
- ^ 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 155
- ^ 17.0 17.1 17.2 17.3 "Orange Free State". 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 156.
- ^ 18.0 18.1 "Brand, Sir John Henry". 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 4. Cambridge University Press. p. 420.
- ^ 19.0 19.1 "Orange Free State". 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 157.
- ^ מפקד האוכלוסין המקומי משנת 1880 במדינת אורנג' החופשית, דרך אנציקלופדיה בריטניקה מהדורת 1911
- ^ 21.0 21.1 21.2 21.3 מפקד האוכלוסין הבריטי משנת 1904 במושבת נהר האורנג', דרך אנציקלופדיה בריטניקה מהדורת 1911
- ^ Sketch of the Orange Free State of South Africa. Bloemfontein: Orange Free State. Commission at the International Exhibition, Philadelphia, 1876. 1876. pp. 5–6.
| מדינות היסטוריות בדרום אפריקה | ||
|---|---|---|
| ממלכות ילידיות | ממלכת מפונגובווה (1075–1220) • ממלכת הזולו (1816–1879) | |
| מושבות אירופאיות |  מושבת הכף ההולנדית (1652–1806) • מושבת הכף הבריטית (1795–1910) מושבת נטאל (1843–1910) •  מושבת טרנסוואל (1902–1910) • מושבת נהר האורנג' (1902–1910)
| |
| הרפובליקות האפריקאנריות | ||
| הרפובליקות העיקריות | הרפובליקה הדרום אפריקאית (1852–1902) • מדינת אורנג' החופשית (1854–1902)
| |
| רפובליקות המשנה |  רפובליקת פוצ'פסטרום (1838–1848) •  רפובליקת נטאליה (1839–1843) •  גריקואלנד מזרח (1861–1879) רפובליקת סטלאלנד (1882–1883) •  מדינת גושן (1882–1883) •  ארצות הברית של סטלאלנד (1883–1885) הרפובליקה הקטנה (1876–1891) •  הרפובליקה החדשה (1884–1888) •  רפובליקת אופינגטוניה (1885–1887)
| |
| דרום אפריקה העצמאית | ||
| מדינות כלל ארציות |  איחוד דרום אפריקה (1961–1910) • דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד (1994–1948) רפובליקת דרום אפריקה (החל מ-1961)
| |
