מוצב דלעת
 | |
| מוצב דלעת בשנת 1992 | |
| מידע על המבנה | |
|---|---|
| סוג | מוצב צה"ל |
| קרבות | הלחימה בדרום לבנון (1985–2000) |
מוצב דלעת היה מוצב צה"ל על תל דבשה שברכס עלי טאהר שממזרח לנבטיה, בדרום לבנון.
היסטוריה
המוצב הוקם ב-1982 לאחר פלישת צה"ל ללבנון במלחמת לבנון הראשונה [דרוש מקור], לאחר מספר חודשים נבנה מוצב חדש יותר, והמוצב המקורי נקרא "מוצב דלעת הישן". מוצב דלעת נהרס בשנת 2000 בצורה יזומה על ידי צה"ל ביציאת צה"ל מלבנון.
המוצב הוקם ב-1982 על ידי גדוד הנדסה (מילואים). המוצב נועד לאפשר שליטה ותצפית על העיר השיעית נבטיה וסביבותיה שממערב לה ועל אזורים ממזרח לרכס (לכיוון עישייה). עם נסיגת צה"ל לרצועת הביטחון ב-1985, המוצב הפך חלק מקו המוצבים הקדמי של צה"ל, שיצר את "הקו האדום" - גבולה הצפוני, הבלתי רשמי, של רצועת הביטחון.[1] לפני כן, מי שישב במוצב זה קודם היה גדוד חיל ההנדסה.
המוצב היה הצפוני ביותר של צה"ל ברכס עלי טאהר – מצפון לו שכנו שני מוצבי צד"ל, גמבה וברוש, ומדרום לו שכנו שלושת מוצבי צד"ל, הדס, מנצוריה וולנסיה. בשנות ה-80 היו במקום היתקלויות עם חוליות פלסטיניות ושיעיות, אך בתחילת שנות ה-90 הארגון השיעי חזבאללה הפך לאויב העיקרי של צה"ל בלבנון. מוצב דלעת - שהיה הקטן מבין כל מוצבי צה"ל ברצועת הביטחון - הפך לאחד המוצבים המסוכנים ביותר עבור חיילי צה"ל, וספג מתקפות רבות.
שמו של המוצב נודע לציבור הרחב אחרי "אירוע דלעת" הראשון ב-29 באוקטובר 1994, אז הצליחו להגיע למוצב לוחמי חזבאללה, תקעו דגל על אחת הסוללות וזרקו מטען לתוך עמדת התצפית (עת"ף). חיילי התצפית שהיו אמורים להיות בעמדות בצד המערבי, ובניגוד לחיילי החי"ר לא הוכשרו כלוחמים, עזבו את העמדות בזמן ההתקפה ואנשי החזבאללה ברחו ללא פגע. זמן קצר לאחר תקיעת הדגל נהרג החייל אלמוג קליין באחת העמדות של המוצב מאש חזבאללה. ההתקפה צולמה על ידי חזבאללה, ושידור הסרט הפך את תקיעת הדגל מאירוע חסר משמעות, להישג הסברתי גדול של הארגון. על התפקוד הלקוי ונטישת העמדות - 7 מחיילי המוצב הועמדו למשפט צבאי ועל שניים מהם נגזרו 30 ימי מאסר בכלא צבאי. אחד מהשניים הוכר רק כעבור מספר שנים מהאירוע כהלום קרב[2].
במוצב היו שני צוותי תצפית, אחד מערבי לכיוון נבטיה, והשני מזרחי שצפה לכיוון מרג' עיון כגיבוי למוצבים באותו אזור. בנוסף היה ממוקם בקביעות צוות שהפעיל מכ"ם "קשת", מכ"ם קרקעי נייד, שנועד לעקוב אחר תנועת כוחות אויב בלילה.
עד 1995 המוצב היה בנוי כמו רוב מוצבי צה"ל החודרים: סוללת עפר גבוהה הקיפה אותו ובתוכה תעלות לחימה ועמדות תצפית, חצר קטנה במרכז, מגורים בתוך מכולות מתכת וכמה בונקרים קטנים, מטבח, מקלחות וחמ"ל. באמצע 1995 החל מבצע ביצור נרחב במסגרתו עברו כל המגורים לבונקרים תת-קרקעים ממוגנים היטב. מחוץ לכניסה למוצב היו כלוב לכלבי גישוש, משטח רק"מ, ומנחת מסוקים.
ביוני 1996 התרחש במקום אירוע "בז", בו נתקל כוח מארב של פלחה"ן נח"ל בחולית חזבאללה דרומית למוצב, בעיקול שכונה "בז". באירוע נפגעו כל 13 חיילי הכוח, וחמישה נהרגו.[3]
ב-4 בפברואר 1997 התרחש אסון המסוקים. מסוק עמוס לוחמים בדרך למוצב דלעת התנגש באצבע הגליל במסוק אחר שהיה בדרך לבופור. בהתרסקות – תאונת האוויר הקטלנית בתולדות צה"ל – נהרגו כל 73 הלוחמים ואנשי חיל האוויר שהיו על המסוקים. התאונה הובילה להקמת ארגון המחאה "ארבע אמהות" שפעל ליציאת צה"ל מלבנון.
בליל 27-28 בפברואר 1997 התרחש אירוע "ואדי זאוס" בו נתקל טנק מרכבה מגדוד 75 של חטיבה 7 במספר חוליות של כח עילית של חזבאללה שתקף את הטנק והמוצב במטרה להשמיד טנק ולחטוף מתוכו חיילים חיים או מתים. צוות הטנק פגע וחיסל מספר מחבלים במהלך ליל הקרב ולפנות בוקר נפגע מטיל שנורה מתוך הכפר הסמוך נבטייה. טען הטנק, סמל ליאור שבתאי נהרג במקום ומפקד הטנק נפצע.
ב-8 בספטמבר 1997, בשעות הבוקר המוקדמות, ירו מחבלים אש מרגמות לעבר המוצב. אחת מן הפצצות נפלה בתוך המוצב וכתוצאה מכך, נפצע אנושות סגן אבי בוק, קצין פלחה"ן נח"ל. הוא טופל במקום אולם נפטר בדרך לבית החולים.[4]
בעת הנסיגה מלבנון, בליל 25 במאי 2000, פונה המוצב ופוצץ על ידי פלוגת פלנ"ט נח"ל בפיקוד רן כהנא[5], בדומה לשאר מוצבי צה"ל ברצועת הביטחון[6][7].
ראו גם
לקריאה נוספת
- מתי פרידמן, דלעת: מוצב אחד בלבנון, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2017.[8]
- אהוד ערן, תמצית געגוע: סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון, תל אביב: ידיעות ספרים, 2007, מסת"ב 9655116824
- משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, תל אביב: מערכות - משרד הביטחון, 2005, מסת"ב 9650512969
- יוסי פלד (כתבה: רונית ורדי), איש צבא, תל אביב: ספרית מעריב, 1993
- עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2008, מסת"ב 9654824310
קישורים חיצוניים
- מוצב דלעת, באתר "מפת סיפור מוצבי אזור הביטחון בלבנון"
- הלן קרא - "מעבר לפירליה" - סרט שביימה אימו של סמ"ר אמיר קרא ז"ל על התקופה בדלעת ובסמוך לנפילתו של הבן
סרטונים בערוץ של עורב גולני, באתר יוטיוב, סרטונים אודות מוצב דלעת- תמונות ומפות של מוצב דלעת, באתר פרש
- כתבה של יאיר ויינרב, כתבה על סמ"ר אמיר קרא שנהרג במוצב דלעת
- מתי פרידמן, לבנון חוויה מתקנת, ידיעות אחרונות מוסף "7 ימים", 17.01.2004, כפי שהועלה באתר "יחידה".
- אביחי בקר, ילדי דלעת, החרדה והגאווה, הארץ, 28.11.1997, כפי שהועלה באתר "פרש".
- אביחי בקר, עוד רגע הם רצים בתעלות, הארץ, 01.01.1999, כפי שהועלה באתר "פרש".
- מיה איידן, נטישת העמדה בלבנון לא הרפתה מהתצפיתן 25 שנים - עד שנהרג, באתר חדשות 13, 14 ביולי 2019
- יוסי וקנין, 20 שנה ליציאת צה"ל מלבנון: המשימה האחרונה של מג"ד רכס עלי טאהר, mynet, 20 במרץ 2020
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
- ^ דני רשף, לכסיקון מקוצר לרצועת הביטחון בדרום לבנון, ספטמבר 1999.
- ^ "מלחמה בלי שם" פרק 2, 27.4.20, כאן 11
- ^ סא"ל (ד') דני רשף, הלקחים המוטעים מלבנון, מערכות 382, 2002
- ^ עתי"ם, קצין נח"ל נהרג בהפגזה על מוצב צה"ל בדרום לבנון, באתר גלובס, 8 בספטמבר 1997
- ^ אהרן לפידות, כאוס באימונים, קל בקרב, באתר וואלה!, 25 בפברואר 2011
- ^ אביחי בקר, "אחרונים על הרכס", הארץ, 16.06.2000, כפי שהועלה באתר פרש.
- ^
גילי כהן, 15 שנה לאחר הנסיגה מלבנון: משרד הביטחון מפרסם תיעוד של פיצוץ מוצב הבופור, באתר הארץ, 20 במאי 2015
- ^ אורין מוריס, "דלעת": בחזרה לטרגדיה המדממת בלב ארץ חיזבאללה, באתר הארץ, 28 במרץ 2017
36180302מוצב דלעת