מוחמד עלי פורוע'י
 | |||||||
| פורוע'י כראש ממשלה | |||||||
| לידה |
יולי 1877 טהראן, המדינה הנשגבת של פרס  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
27 בנובמבר 1942 (בגיל 65) טהראן, המדינה האימפריאלית של איראן  | ||||||
| מפלגה | מפלגת התחייה | ||||||
| דת | אסלאם שיעי | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
מֻחַמַּד עָלִי-פוֹרוֹעִ'י (בפרסית: محمدعلی فروغی; יולי 1877 – 27 בנובמבר 1942) היה מדינאי, פוליטיקאי וסופר איראני, אשר כיהן כראש ממשלת איראן כשלוש קדנציות, לאחרונה שבהם, התמנה עקב תחילת הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן ונפטר במהלך ביצועה. כתביו על הפילוסופיה המערבית והתרבות האיראנית היו משהביאו אותו להקים את האוניברסיטה של טהראן. פורוע'י נחשב על פועלו ללימוד המערב, כתביו ופיתוחו לאחד מהחשובים בראשי ממשלת איראן.
ביוגרפיה
שנותיו הראשונות
נולד בטהראן למשפחת סוחרים מאיספהאן, פורוּע'י היה ילדו הבכור של מוחמד-חוסיין ח'אן ד'וכא אל-מולכ (פורוע'י), סופר, משורר, מתרגם ופקיד של השושלת הקאג'ארית. פורוע'י הצעיר קיבל את השכלתו המוקדמת בהשגחת אביו, למד צרפתית, החל ללמוד אנגלית והמשיך בלימודי רפואה בבית הלימוד "דר אל-פונטון" עד שהתעניינותו האישית הניעה אותו לעבר לימוד ספרות ופילוסופיה.
ב-1894 הועסק בלשכת התרגום המדינית, שבראשה עמד אביו. הוא גם לימד מגוון נושאים במספר בתי ספר, תרם לעיתון הספרותי "תרביט" שהקים אביו וב-1899 החל לעבוד ובהמשך ללמד במכללה למדע המדינה, שם אביו היה מורה ובעקבותיו מנהל. מאוחר יותר פורוע'י יתיחס אל החינוך הבסיסי ומעבר לו במבט נרחב של דבר אשר אינו רק נדרש בשביל היכולת השכלית של האדם הממוצע במדינה אלא גורם קריטי בשביל הישרדות העולם המערבי.
לאחר מות אביו בשנת 1907, פורוע'י ירש את תוארו, ד'וכא אל-מולכ, וירש אותו כמנהל המכללה למדע המדינה. הוא גם התחתן עם נאם-אל-סאלאנה מאפי, בת למשפחה אמידה מהבירה, אשתו ילדה לו ארבעה בנים ושתי בנות לפני שמתה משחפת בגיל שלושים ושתיים באביב 1921. לאחר מכן פורוע'י מעולם לא נישא בשנית.
פוליטיקה
עם כינון החוקה בשנת 1906 התבקש פורוע'י לסייע בהקמת מזכירות הפרלמנט (מג'לס באיראן); הוא התחבר בינתיים לפוליטיקה רפורמיסטית באמצעות הצטרפות לחברות סודיות ולשכת הבונים החופשיים הבידוניים-א-ארן. בגיל 32 נבחר למזכיר העיר טהראן במג'לס השני (1909-1911), עד מהרה נבחר לדובר הפרלמנט.
לאחר שהתפטר מתפקיד זה, הפך מאוחר יותר לסגן יו"ר הפרלמנט, אך ב-27 בנובמבר 1911, לפני הפירוק הכפוי של המג'לס השני (דצמבר 1911), הפך פורוע'י לשר האוצר. זמן קצר לאחר מכן הוא קיבל את תיק המשפטים, אותו שמר עד ה-4 ביוני 1912, לפני שהפך לנשיא בית הדין הגבוה לערעורים משפטיים.
בתפקיד זה וכאשר הפך לשר המשפטים מאוחר יותר; פורוע'י השתדל ליישם רפורמות בהליכים ובהתנהלות בתי המשפט. על ידי שיתוף פעולה עם רפורמים משפטיים כמו סאסן פירניצה וסייד נאור-אלאח טאקאווי עאווי, ניסה פורוע'י להנהיג רפורמות משפטיות שעזרו להעמיד את מערכת המשפט הפרסית על בסיס חדש. בשנת 1919 הוא היה חבר במשלחת הפרסית שניסתה להשתתף ללא הצלחה בועידת השלום בפריז,
חוויה שהקשתה עוד יותר על המצב הפוליטי בפרס. בשובו לפרס בסוף פברואר 1921, חזר פורוע'י אל תפקידו כנשיא בית הדין לערעורים. בינואר 1923 הוא הפך לשר חוץ וביוני 1923 הפך גם לשר האוצר. הוא לא נפגע עמוקות מהמצב הפוליטי ששרר בפרס עקב תמיכתו ברזא ח'אן, קצין בכיר אשר הפך לפוליטיקאי רב השפעה ולאדם אשר היה בסמכותו לערער אפילו על השאה אחמד שאה קאג'אר עצמו.
תחת פהלווי
פורוע'י נתן את מלוא תמיכתו בשנת 1925 ברזא ח'אן כאשר האחרון הדיח את השושלת הקיסרית הקאג'ארית והטיל על עצמו את התואר של השאה והסדיר את שושלתו, שושלת פהלווי, לשלטת על איראן.
זמן קצר לאחר מכן מינה רזא שאה את פורוע'י לראש הממשלה הראשון שלו; הוא כיהן בתפקיד זה עד יוני 1926. לרגל הכתרת השאה בצורה רשמית (24 באפריל 1926), נשא פורוע'י נאום שהעלה את רזא כיורש ראוי לשושלת ארוכה של מלכים מהוללים אשר יבואו. עם התפטרותו מראשות הממשלה קיבל פורוע'י את תפקידו כשר המלחמה (המשרד עצמו נותר בשליטתו הישירה של השאה). בסוף הקיץ של שנת 1927 הוא נשלח כשגריר מיוחד ברפובליקה הטורקית למען פתרון סכסוכי גבולות עמה על עבר צפון רכס הרי זגרוס. בספטמבר 1928, בעודו שגריר בטורקיה, הוא מונה לנציג הפרסי הראשון בחבר הלאומים וכיהן כנשיא מועצת החבר, תפקיד המתחלף בין המדינות החברות.
ב-6 באפריל 1930, נקרא לשוב מטורקיה והוצע לו לקחת את תיק משרד הכלכלה הלאומי שנוצר מועד קצר קודם לכן, אך זמן קצר לאחר מכן פועלו במשרד החוץ הפכה לאחריותו העיקרית. הוא גם ערך טיול נוסף למטה חבר הלאומים בבריסל ולטורקיה, שעם מנהיגה מוסטפא כמאל אטאטורק פיתח יחסים לבביים. בדצמבר 1932 הפלתו מהכוח של עבד-אל-סוסיין טיימורטש, שר בית המשפט החזק, הגבירה את השפעתו של פורוע'י; בשונה מהראשון, פורוע'י לא נחשד מידי השאה בטיפוח שאיפות פוליטיות מרחיקות לכת ועל כן לא הופל מדרגותיו.
פורוע'י ניהל משא ומתן מוצלח ביחסי חוץ, בייחוד עם האימפריה הבריטית והשפעתה הרחבה על המפרץ הפרסי אשר הביאה לסכסוך עם איראן על בחריין ואיים נוספים, כמו כן היה גם עניין הרווחים הבריטים ממחצבי הנפט בח'וזסתאן. בשלב הסופי של משא ומתן על הנפט, בראשות השאה נחתם לההסכם האנגלו-איראני של שנת 1933 בהמשך להסכם האנגלו-איראני משנת 1919. כמו שרים אחרים במג'לס, פורוע'י מילא תפקיד פסיבי במשא ומתן.
בספטמבר 1933 מונה פורוע'י לראשות הממשלה, ואף על פי שהיה לו האמון אינטימי של השאה, הוא נאלץ להתפטר בדצמבר 1935. ככל הנראה היה זה עקב שניסה להתערב משפטית בשם אביו של חתנו, מוחמד-וואלי אסאדי, אשר שימש שומר מקדשו של האימאם השמיני במשהד (מקדש האימאם א-רידא), אשר הוחזק באחריות לפרוץ מחאה קולנית בעיר.
פורוע'י התפטר גם מתפקיד נשיאות האקדמיה לשפה הפרסית שהוקמה בתקופת ראשות הממשלה שלו. מכאן ואילך הוא חי בפרישה פוליטית, והתמסר לעיסוקים ספרותיים ותרבותיים, שהוא הודה שהעדיף על פני משימות פוליטיות.
איראן הכבושה
באוגוסט 1941, עקב חשש מכך שאיראן תשמש מרכז סחר בנפט לגרמניה הנאצית החלו בעלות הברית בהוצאתה לפועל של הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן אשר אילצה את רזא שאה, לפי זעקת רצון כל שריו, לקרוא מחדש לפורוע'י לשוב לראשות הממשלה. פורוע'י קיבל את הצעתו של השאה, למרות מצבו הבריאותי הרעוע.
משימתו המיידית של פורוע'י הייתה להתמודד עם המשבר שנגרם על ידי הכיבוש של בעלות הברית. שחיקת סמכות הממשלה והתפרקותו המהירה של הצבא הפכו את עמדתו של רזא שאה לבלתי נסבלת עד כדי כך שהוא שקל לעזוב את הבירה ולהשאיר אותה עם משפחתו, כולל נסיך הכתר מוחמד רזא שאה פהלווי אשר יירש אותו. הפקידים הבריטים והסובייטים ונציגיהם בטהראן הגיעו למסקנה כי רזא שאה צריך לעזוב את כיסאו. פורוע'י מצידו טען כי:
"בסופו של דבר הגיע למסקנה שלא ניתן היה להבטיח רפורמות חיוניות תחת רזא שאה."
מה שזירז לבסוף את ההתפטרות היה הידיעה, בשעות הבוקר המוקדמות ב-6 בספטמבר 1941, כי הכוחות הסובייטים מתקדמים לעבר הבירה. פורוע'י העדיף את גלותו של רזא שאה מאיראן, מכיוון שהוא "חשש שאם יישאר במדינה, הוא לא יוכל להימנע את התערבותו בממשלה". מנגד, פורוע'י מילא תפקיד משמעותי בהעברת כס המלכות במהרה לנסיך הכתר, מוחמד רזא פהלווי, שאותו ראה כמלך חוקתי.
בכך הקים פורוע'י ממשל חדש וידידותי אל הכוחות הכובשים אשר הסכימו עם עלייתו של מוחמד רזא פהלווי אל הכס האיראני.
מורשת
בנוסף להכפשות מידי התעמולה הנאצית, פורוע'י ספג ביקורת רבה בעיתונות. אפילו השאה החדש רמז על קשריו עם הבונים החופשיים. במקום לפטר אותו מתפקידיו בממשל, הסכים השאה להעבירו לוושינגטון די. סי. כשגריר האיראני בארצות הברית. פורוע'י דחה הצעה זו. זמן קצר לאחר מכן הוא נפטר מאי ספיקת לב.
כמדינאי, לעיתים קרובות שיבחו את דמותו האישית ואת יושרו של פורוע'י; אפילו מבקריו לא האשימו אותו בשחיתות. אולם אחרים (בייחוד אסלאמיסטים רדיקלים) האשימו אותו בכך שהוא סייע בהבאת משטרו של רזה ח'אן והמשיך לשרת אותו למרות מעשיו הבוטים על הכתר. המדינאי נסר אללה אנתזאם, שהכיר היטב את פורוע'י, הציג אותו כאיש "נבון, דק אבחנה, שקול, פסימי ודי ביישן, שבכל זאת נהנה ממעמד ומשרה אך חסרו לו תכונות של מנהיג; מבחינה פוליטית היה מתבודד, הוא לא עשה שום מאמץ לאסוף סביבו גוף חברים ותומכים".[1]
כתביו
תרומתו הראויה לציון הראשונה של פורוע'י למלגה הייתה אולי המכתב שכתב לכתב העת כּאווה, שפורסם בגיליון 10 בפברואר 1921, ועסק במילות השאלה משפות מערביות. בעבר העביר הרצאה בצרפתית על אותו נושא ב-13 באפריל 1907 בעודו מלמד בבית ספר בטהראן; הטקסט פורסם בפריז ב-12 במרץ 1908. הוא גם תרגם את החוקה הפרסית משנת 1906–1907 לצרפתית. המאמרים העיקריים של פוריש הופיעו בכתבי העת של איראן בתקופתו.
פורוע'י היה ממייסדי אנג'ומאן-י את'אר-י מלי - המועצה הלאומית לאתרי מורשת באיראן - שהוקמה בשנת 1922. הוא יזם את הרעיון להקים את האקדמיה לשפה הפרסית, בשנת 1935 והיה לנשיא הראשון שלה. בפנייתו לאקדמיה הפרסית הוא נתן דרך סמכותו את השקפותיו המורגשות לעומק על מצבה של השפה הפרסית ודרכי מניעת ריקבון תרבותי ולשוני. ספריו הפילוסופים ראו פחות אהדה בקרב הציבור הפרסי אשר לא התרשם יתרה על המידה מנושאים אלו.
ספריו
- ההיסטוריה של איראן
- ההיסטוריה של עמי המזרח הקדומים
- היסטוריה קצרה של רומא העתיקה
- נימוסים חוקתיים
- קורס תמציתי בפיזיקה
- מחשבות מופרכות
- חוכמת סוקרטס
- תולדות הפילוסופיה באירופה
- המסר שלי לאקדמיה לשפה הפרסית
- כללי הנאום וטכניקת יצירת הדיבור
- ספר על השאהנאמה.
ועוד.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה, באתר אנציקלופדיה איראניקה
- ביוגרפיה, באתר פיפולפיל
הערות שוליים
- ^ N. Enteẓām, Ḵāṭerāt-e Naṣr-Allāh Enteẓām, ed. R. ʿAbbāsī and B. Ṭayarānī, Tehran 1992, pp.191-195. מצוטט בערך עליו באיראניקה.
30472049מוחמד עלי פורוע'י