קיצוניות ורדיקליזם
רדיקליות הוא מונח המשמש לציון גישה הדוגלת בשינוי מצב קיים מהשורש.
קיצוניות היא מונח המשמש כדי לתאר קבוצות אשר רחוקות מהקונצנזוס. המונח המבטא לעיתים קרובות חוסר נכונות לפשרה. לעיתים, הדבר מלווה במוכנות לפעולות המנוגדות לחוק. פעילות כזו נעשית על פי רוב בטענה שהחוק איננו לגיטימי.
הבדלים בין המונחים
המונח רדיקליות שונה משמעותית מהמונח קיצוניות. בעוד שרדיקליות משמעותה שינוי של מצב מהשורש, קיצוניות על פי רוב מתייחסת לשוליים החברתיים. בעוד שקיצוניות לרוב מתנגדת לפשרות, גורמים רדיקליים עשויים לתמוך בפשרות וויתורים.
תפיסה רדיקלית איננה בהכרח קיצונית ותפיסה קיצונית איננה בהכרח רדיקלית. במצב בו הגישה הרווחת על פי הקונצנזוס היא שצריך לשנות את המצב הקיים, תפיסה אשר תתמוך בהשארת המצב כמו שהוא תתפס כקיצונית. רדיקליות יכולה להיות נחלת הקונצנזוס בעוד שקיצוניות מעצם הגדרתה היא רחוקה מהקונצנזוס.
שני המונחים הללו מתייחסים לרוב לתיאור גישות פוליטיות. אך שניהם משמשים גם צרכים אחרים בשפה. לדוגמה, החלפה של כל הריהוט בחדר מסוים הוא מעשה רדיקלי מכיוון שחל שינוי מהשורש במראה החדר.
אטימולוגיה והיסטוריה
מקורה של המילה רדיקלי הוא במילה הלטינית radix שמשמעה "שורש". הדבר מרמז לכך ששינוי רדיקלי הוא שינוי שורשי או עמוק - ההפך משינוי שטחי. השימוש במילה בהקשרים פוליטיים החל במאה השמונה-עשרה ותיאר את המצדדים בדמוקרטיה ליברלית בממלכה המאוחדת ובצרפת. כיום, המושג רדיקלי מזוהה לרוב עם המושג קיצוני, במובן של שמאל או ימין פוליטי הדוגל בשינוי בסיסי ועמוק, ומציב אלטרנטיבה ברורה למרכז הפוליטי. עם זאת, במדינה כמו ונצואלה למשל, השלטון של מפלגת השמאל אשר נהנה מתמיכה רבה בציבור הוא שלטון רדיקלי. המתנגדים לשלטון אשר נמנים עם המרכז הפוליטי ואשר תומכים בהשארת המצב הכלכלי כמו שהוא נתפסים כקיצוניים.
פעילות של קבוצות קיצוניות
הדבקות הרבה במטרות, האופיינית לאנשים בעלי עמדות קיצוניות גורמת להם, בדרך כלל, לפעול בדרכים שונות למען השגת מטרותיהם במידה רבה יותר מאשר מי שנחשבים למתונים, ובכך לנסות להשפיע על הכלל יותר ממשקלם באוכלוסייה. דבר זה מלווה לא אחת בתופעת הרוב הדומם.
ביקורות על המושג קיצוניות
חלק מהחוקרים דוחים את הרעיון שקיימת פילוסופיה של קיצוניות. כך למשל, אמר ג'רום הימלשטיין: "במקרה הטוב, אפיון זה אינו אומר דבר על האנשים להם מודבקת תווית זו. במקרה הרע, מצייר המונח תמונה מוטעית". קיימת טענה על כך שהניסיון לתייג אדם, קבוצה או פעולה כ"קיצוניים" מהווה, לעיתים קרובות, טכניקה לקידום מטרה פוליטית – בעיקר על ידי ממשלות המחפשות להגן על המצב הקיים, או על ידי צנטריסטים פוליטיים. במקרים אחרים הקיצוניות נדחית תוך שימוש בכשל הלוגי אד טמפרנטיאם. הפילוסופית איין ראנד הבחינה כי בפוליטיקה, המילה "קיצוני" הפכה מילה נרדפת ל"רשע" ללא קשר לתוכן העניין, וכי הרע הוא לא הדבר שלגביו הינך קיצוני אלא עצם העובדה שהינך קיצוני, כלומר עקבי, לגביו. באותו נושא אמר בארי גולדווטר: "ברצוני להזכירכם כי קיצוניות בהגנת החירות איננה תכונה רעה. והרשו לי להזכירכם עוד כי מתינות ברדיפת הצדק איננה מעלה טובה."
בדרך כלל, אנשים בעלי תדמית של קיצוניים אינם רואים את עצמם ככאלו באופן כללי, אלא נוטים לראות את הצורך בפעולות קיצוניות במצבים מיוחדים. ארגונים קיצוניים והתומכים בהם נוטים להצדיק את אמצעיהם הקיצוניים (בייחוד אלה שכוללים אלימות) על ידי האימרה: "ההבדל בין טרוריסט ללוחם חופש הוא באיזה צד אתה נמצא".
טענה נוספת גורסת שקיצוניות היא מונח תלוי זמן, שמשתנה בהתאם לנסיבות ובהתאם למקובל באותה עת.
ראו גם
לקריאה נוספת
Himmelstein, Jerome L. 1998. "All But Sleeping with the Enemy: Studying the Radical Right Up Close." Paper, annual meeting, American Sociological Association, San Francisco
24850263קיצוניות ורדיקליזם