זיא א-דין טבאטבאי
 | |||||||
| לידה |
יוני 1889 שיראז, המדינה הנשגבת של פרס | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
29 באוגוסט 1969 (בגיל 80) טהראן, המדינה האימפריאלית של איראן | ||||||
| מדינה | איראן | ||||||
| מקום קבורה | מקדש השאה עבדול-אזים | ||||||
| עיסוק | פוליטיקאי, עיתונאי | ||||||
| מפלגה | מפלגת המולדת | ||||||
| דת | אסלאם שיעי | ||||||
| |||||||
| |||||||
סַייִּד זִיא א-דִּין טָבַאטָבאִי (בפרסית: سید ضیاءالدین طباطبایی; יוני 1889 – 29 באוגוסט 1969) היה עיתונאי, פוליטיקאי, מדינאי ומהפכן איראני, שבשיתוף פעולה עם רזא ח'אן ארגן את ההפיכה האיראנית של 1921 שהביאה לתחילת משטר צבאי בשושלת הקאג'ארית שהחליף את אי היציבות בתקופה שלאחר המהפכה החוקתית בפרס. זיא א-דין הפך לראש ממשלת איראן (באותה העת נודעה כפרס) לאחר ההפיכה והיה בעל תפקיד מרכזי בייסוד הממשל הצבאי שעל גבו הוקמה שושלת פהלווי.
ביוגרפיה
סייד זיא א-דין נולד בשיראז למשפחת מלומדים דתיים שיעים והיה מבין 4 אחים. בצעירותו עבר זיא א-דין תחילה לתבריז ומאוחר יותר לטהראן ובחזרה לשיראז בעת היה בן 15, שם גר עם סבתו. בצעירותו הייתה פרס הקאג'ארית מחולקת בין השפעה בריטית ורוסית ואידאולוגיות אירופאיות הביאו לחלוקת האוכלוסייה הפרסית בין תומכי השלטון האבסולוטי של השאה למתנגדיו. מאבק פנימי זה, במסגרתו תמך זיא א-דין ומשפחתו בפעילים שקראו להקמתה של חוקה פרסית אחידה, הביא בסופו של דבר למהפכה החוקתית בפרס. המהפכה הפכה את פרס למונרכיה חוקתית וההשפעה הבריטית-רוסית התגברה עקבה לכדי מצב במסגרתו היה המג'לס (פרלמנט) הדמוקרטי החדש לחסר סמכות בפועל.
הפיכת 1921
זיא א-דין התבלט במהלך מלחמת העולם הראשונה כעורך העיתון הפרו-בריטי שנודע בשם "רעם". בשנת 1919 הוביל משימה מעין דיפלומטית לנהל משא ומתן על הסכם מסחרי עם המהפכנים הרוסים האנטי-קומוניסטים בבאקו, דאז הדיקטטורה המרכז-כספית. בשובו לפרס הצטרף לחברה לאומית חשאית בשם "ועדת הפלדה", הקים קואליציה של פוליטיקאים אנטי-קומוניסטיים, וארגן הפיכה אפשרית נגד המג'לס. לאחר איחוד כוחות עם רזא ח'אן, מפקד בריגדת הקוזאקים הפרסית, הנהיג זיא א-דין הפיכה צבאית נגד המג'לס בפברואר 1921[1][2]. בסיום ההפיכה הפך רזא ח'אן לשליט צבאי בפועל וזיא א-דין מונה לראש ממשלת פרס. בתפקידו זיא א-דין הסדיר ממשלה חדשה שנותרה נאמנה לממשל הצבאי. זמן קצר לאחר שעזב את תפקידו ביוני 1921, זיא א-דין הסתכסך עם רזא ח'אן בנוגע לרפורמות שתכנן האחרון להחליש את המוסד הדתי ולאחר שרזא ח'אן הפך לבעל הכוח האבסולוטי בממשלה הפרסית הודות להשפעתו על הצבא, זיא א-דין גורש לגלות במאי 1922.
גלות ושיבה
זיא א-דין בילה את 20 השנים הבאות באירופה והמנדט הבריטי. בדצמבר 1931 מונה לנשיא הקונגרס האסלאמי העולמי לירושלים. לאחר שלא צלח בגיוס נדבות בממלכת עיראק והראג' הבריטי להקמת אוניברסיטה לצד מסגד אל-אקצא, זיא א-דין התיישב בירושלים והחל לעבוד בתור חקלאי. יחסיו הטובים עם הרשויות הבריטיות אפשרו לו חופש פעילות פוליטית ותנועה. לאחר התפטרותו של רזא שאה בספטמבר 1941, עקב הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן שב זיא א-דין לארצו. בשנת 1942 הוא נבחר לפרלמנט האיראני, ובשנת 1943 ייסד את המפלגה הפוליטית הפרו-בריטית והאנטי-קומוניסטית "המולדת", שהייתה פעילה עד 1951, אז נמוגה השפעתו של זיא א-דין מהזירה הפוליטית לאחר שיצא לגמלאות.
זיא א-דין נפטר בשנת 1969 בביתו בטהראן עקב אי-ספיקת לב. הוא נקבר במקדש השאה עבדול-אזים בעיר ריי. לאחר מותו ביתו וחפציו האישיים הועברו לידי סמכויות הסאוואכ, המשטרה החשאית האיראנית ששמרה על פעילותו הפוליטית מקרוב מחשש שאדיקותו הדתית תביא אותו לפעול נגד הרפורמות שאירועו באיראן לאחר שובו בשנת 1941, כגון המהפכה הלבנה שהונהגה בידי מוחמד רזא שאה פהלווי, בנו הבכור ויורשו של רזא שאה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים- ההפיכה האיראנית של 1921, באתר אנציקלופדיה איראניקה
הערות שוליים
30951068זיא א-דין טבאטבאי