מדוע אומות נכשלות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תבנית ספר ריקה מדוע אומות נכשלות: מקורות הכוח, השגשוג והעוני (באנגלית: Why Nations Fail) הוא ספר שפורסם ב-2012 מאת הכלכלנים דרון אג'מולו וג'יימס א. רובינסון, שקיבלו במשותף את פרס נובל לכלכלה לשנת 2024 על תרומתם במחקרים השוואתיים של שגשוג בין מדינות.[1] הספר מיישם תובנות מהכלכלה המוסדית, כלכלת הפיתוח וההיסטוריה הכלכלית במטרה להבין מדוע אומות מתפתחות בצורה שונה, כאשר חלקן מצליחות לשגשג ולהתחזק ואחרות נכשלות, על פי טווח רחב של מקרים היסטוריים.

בספר טוענים אג'מולו ורובינסון שצמיחה כלכלית בחזית הטכנולוגיה דורשת יציבות פוליטית, והרס יצירתי. זה האחרון אינו יכול להתרחש ללא מגבלות מוסדיות על מתן זכויות מונופול ואוליגופול. התעשייתית שהחלה בבריטניה הגדולה, כי מגילת הזכויות האנגלית משנת 1689 יצרה הגבלות כאלה. אג'מוגלו ורובינסון סבורים שהבדלים בהתפתחות בין מדינות נובעים רק מהבדלים במוסדות פוליטיים וכלכליים, ודוחים תיאוריות אחרות המייחסות חלק מההבדלים לתרבות, למזג אוויר, לגאוגרפיה או לחוסר ידע לגבי המדיניות והפרקטיקות הטובות ביותר".

בספר מוצגת הבחנה בין מוסדות מכלילים לבין מוסדות מדירים. מוסדות מכלילים (Inclusive Institutions) במדינה, מאפשרים השתתפות רחבה ומעודדים חדשנות והזדמנויות משפיעים לטובה על התפתחות וצמיחה. בעוד שבמוסדות מדירים (Extractive Institutions) המרכזים כוח בידי קבוצה מצומצמת ומונעים תחרות והתפתחות, הצמיחה נחסמת. מוסדות מכלילים משפיעים באופן חיובי על הכלכלה כיוון שהם מעודדים חדשנות ויזמות, ומעודדים השקעות זרות ופיתוח הון אנושי. ואילו למוסדות מדירים השפעה שלילית על הכלכלה כיוון שנחסמת בהן היזמות התחרות והחדשנות, העושר מרוכז אצל קבוצה מצומצמת, אי השויון מעמיק ויש בריחה של משקיעים.

המחברים גם מנהלים אתר אינטרנט (עם בלוג שאינו פעיל מאז 2014) על הדיון המתמשך בספר.

רקע

הספר הוא תוצאה של סינתזה רבת שנים בין מחקר של דרון אג'מולו, על תורת הצמיחה הכלכלית, לבין מחקר של ג'יימס רובינסון, על הכלכלות של אפריקה ואמריקה הלטינית, ובין מחקרים של מחברים רבים אחרים. הוא מכיל פרשנות של ההיסטוריה של מדינות שונות, מדינות שנכחדו ומדינות מודרניות. הרעיון המרכזי של רבות מיצירותיהן של המחברים הוא התפקיד המגדיר של המוסדות בהשגת רמה גבוהה של רווחה על ידי מדינות. ספר קודם של המחברים, "המקורות הכלכליים של דיקטטורה ודמוקרטיה", הוקדש לאותו נושא, אך לא הכיל מספר רב של דוגמאות היסטוריות שונות.[2][3][4]

המחברים נכנסים למחלוקת מובלעת עם מחברי תיאוריות אחרות המסבירות את אי השוויון העולמי: התיאוריה הגאוגרפית של ג'פרי סאקס[5] וג'ארד דיימונד,[6] תאוריית הבורות של האליטות של אבהיג'ט באנרג'י ואסתר דופלו,[7] ][7] סימור מרטין ליפסט ותאוריית המודרניזציה שלו,[8] וכן תיאוריות תרבותיות שונות: כמו זו של דייוויד לנדס על המבנה התרבותי המיוחד של תושבי צפון אירופה,[9] זו של דייוויד פישר על ההשפעה החיובית של התרבות הבריטית,[10] וזו של מקס ובר על השפעת האתיקה הפרוטסטנטית על ההתפתחות הכלכלית.[11][12] המחברים מתחו בספר ביקורת חריפה ביותר על התיאוריה הגאוגרפית שאינה מסוגלת לדבריהם, להסביר לא רק את אי השוויון העולמי באופן כללי, אלא גם את העובדה שמדינות רבות נמצאו בקיפאון במשך זמן רב, ואז בנקודת זמן מסוימת, החלה בהן צמיחה כלכלית מהירה, זאת על אף שמיקומם הגאוגרפי לא השתנה[13].

סיימון ג'ונסון היה שותף לרבים מיצירותיהם של אג'מולו ורובינסון, ולאחר מכן חלק איתם את פרס נובל, אך הוא לא תרם לספר זה.[13] לדוגמה, במאמר משנת 2002, הראו שלושתם, באמצעות ניתוח סטטיסטי, שגורמים מוסדיים שולטים בתרבות ובגאוגרפיה בקביעת התמ"ג לנפש של מדינות שונות.[14] ובמאמר משנת 2001, הם הראו כיצד תמותה בקרב מתיישבים אירופיים במושבות השפיעה על הקמת מוסדות ועל פיתוח עתידי של שטחים אלו.[15]

תוֹכֶן

תנאים לפיתוח בר קיימא

החל בתיאור של העיר נוגלס שבמדינת אריזונה במקסיקו ושל העיר נוגלס שבמדינת סונורה, תוהים המחברים על סיבות להבדל הדרמטי ברמת החיים משני צדי החומה המפרידה בין שתי הערים.[16] הספר מתמקד בשאלה כיצד מדינות מסוימות הצליחו להשיג רמות שגשוג גבוהות, בעוד שאחרות נכשלו בכך בעקביות. מדינות שהצליחו להגיע לרמה גבוהה של רווחה הפגינו שיעורי צמיחה כלכליים גבוהים יציבים במשך זמן רב. מצב זה של הכלכלה נקרא פיתוח בר קיימא. הדבר מלווה בשינוי ובשיפור מתמיד של טכנולוגיות, תהליך הנקרא קידמה מדעית וטכנולוגית. בחיפוש אחר הסיבות לכך שבמדינות מסוימות אנו מבחינים בתופעה זו, בעוד שמדינות אחרות נראות כאילו הן קפאו בזמן, מגיעים המחברים למסקנה שלמען התקדמות מדעית וטכנולוגית, יש צורך להגן על זכויות הקניין של שכבות רחבות בחברה ועל היכולת לקבל הכנסה מהמפעלים ומהחידושים שלהם (כולל מפטנטים על המצאות).[17] אבל ברגע שאזרח מקבל פטנט, הוא מיד מתעניין בכך שאף אחד אחר לא רשם פטנט על גרסה מושלמת יותר של ההמצאה שלו, כך שיוכל לקבל הכנסה מהפטנט שלו לנצח. לכן, למצב של פיתוח בר-קיימא, נדרש מנגנון שלא יאפשר לו לעשות זאת, כי יחד עם הפטנט הוא זוכה בעושר לא מבוטל. המחברים מגיעים למסקנה שמנגנון כזה הוא מוסדות פוליטיים פלורליסטיים המאפשרים לשכבות רחבות בחברה להשתתף בשלטון במדינה.[18] במוסדות פוליטיים פלורליסטיים מתקבלת החלטה שמועילה לרוב האנשים. משמעות הדבר היא שהממציא לא יוכל למנוע פטנט על המצאה חדשה וכך יהיה שיפור מתמיד של הטכנולוגיות. בדוגמה שהוצגה ממציא הפטנט הקודם יפסיד, אבל כל השאר יצאו מורווחים.[19][20] הפרשנות של צמיחה כלכלית, כשינוי מתמיד של סחורות וטכנולוגיות, הוצעה לראשונה על ידי ג'וזף שומפטר, שכינה תהליך זה הרס יצירתי.[12][21][22] בצורה של מודל כלכלי, יושמה תפיסה זו על ידי פיליפ אגיון ופיטר האויט במודל אגיון-האויט, שבו התמריץ לפיתוח מוצרים חדשים הוא הרווח המונופוליסטי מייצורם (הרווח העודף שמונופול יכול להפיק בזכות כוחו בשוק), המסתיים לאחר המצאת מוצר טוב יותר.[23] מכיוון שרק מוסדות פוליטיים פלורליסטיים יכולים להבטיח שבעלי המונופולים הקיימים, לא יוכלו לחסום את הכנסתן של טכנולוגיות חדשות תוך שימוש בכוחם הכלכלי, מוסדות אלו הם תנאי הכרחי למעבר של המדינה לפיתוח בר קיימא. תנאי מוקדם נוסף הוא רמת ריכוזיות מספקת של הכוח במדינה, כי בהיעדר רמת ריכוזיות מספקת, פלורליזם פוליטי יכול להפוך לכאוס. הבסיס התאורטי של עבודתם של המחברים מוצג במאמר משותף, עם סיימון ג'ונסון.[24] המחברים מציינים גם את ההשפעה הרבה של עבודתו של דאגלס נורת'[25][26][27] על השקפותיהם.[12]

המחברים מביאים סימוכין לעמדתם על ידי ניתוח ההתפתחות הכלכלית של מדינות מודרניות רבות ושל וחברות רבות שכבר נעלמו: מבקרי הספרות מציינים פה אחד את שפע הדוגמאות ההיסטוריות המוצגות בספר.[3][28][29]

ניגוד בין שני סוגי מוסדות

את התפקיד המכריע בפיתוח מדינות, ממלאים לטענת המחברים המוסדות - מערכת של כללים ומנגנונים פורמליים ובלתי פורמליים לכפיית יחידים לציית לכללים הקיימים בחברה.[30] אג'מולו ורובינסון מחלקים מוסדות לשתי קבוצות גדולות: פוליטית וכלכלית. הראשונה מסדירה את חלוקת הסמכויות בין הרשויות השונות במדינה ואת הליך היווצרותם של גופים אלו, והשניה מסדירה את יחסי הרכוש של האזרחים. המושג של אג'מולו ורובינסון מורכב מניגוד בין שני ארכיטיפים: "חילוץ" ("חילוץ", "סחיטה"[31]) ו"הכללה" ("כולל", "מאחד"[32]) מוסדות כלכליים ופוליטיים, שבשני המקרים מחזקים ותומכים זה בזה.[33][34][35]

"מוסדות כלכליים כוללים" מגנים על זכויות הקניין של חלקים רחבים בחברה (לא רק האליטה), הם אינם מאפשרים ניכור בלתי מוצדק של רכוש, והם מאפשרים לכל האזרחים להשתתף ביחסים כלכליים כדי להרוויח. בתנאים של מוסדות כאלה, העובדים מעוניינים להגדיל את פריון העבודה. קיום לטווח ארוך של מוסדות כלכליים מסוג זה, אינו אפשרי ללא מוסדות פוליטיים כוללים המאפשרים לשכבות רחבות בחברה להשתתף בניהול המדינה ולקבל החלטות שמועילות לרוב הציבור.[35] מוסדות אלה הם הבסיס לכל הדמוקרטיות הליברליות המודרניות. בהיעדר מוסדות כאלה, כאשר כוח פוליטי נגזל על ידי שכבה קטנה בחברה, במוקדם או במאוחר, היא תשתמש בכוחה זה כדי להשיג כוח כלכלי במטרה לתקוף את זכויות הקניין של אחרים, ובכך להרוס מוסדות כלכליים כוללים.[33][34]

מוסדות מדירים מוציאים חלקים גדולים של האוכלוסייה מחלוקת ההכנסה מפעילותם שלהם. הם מונעים מכולם מלבד האליטה, ליהנות מהשתתפות ביחסים כלכליים. נהפוך הוא, הם רשאים אפילו להרחיק את רכושם של מי שאינם שייכים לאליטה.[36] דוגמאות לכך כוללות עבדות, צמיתות ואנקומיינדה. בתוך הקשר של מוסדות כאלה, לעובדים אין תמריץ להגדיל את פריון העבודה, שכן כל ההכנסה הנוספת או כמעט כולה תימשך על ידי האליטה.[35] מוסדות כלכליים כאלה מלווים ב"מוסדות פוליטיים מדירים" המדירים חלקים גדולים מהאוכלוסייה מלשלוט במדינה ומרכזים את כל הכוח הפוליטי בידי שכבה צרה בחברה (למשל, האצולה). דוגמאות לכך הן מונרכיות אבסולוטיות וסוגים שונים של משטרים דיקטטוריים וטוטליטרים, כמו גם משטרים אוטוריטריים עם מרכיבים חיצוניים של דמוקרטיה (חוקה ובחירות), הנפוצים כל כך בעולם המודרני, שבו הכוח נתמך על ידי מבני כוח: הצבא, המשטרה ובתי המשפט התלויים. עצם העובדה שיש בחירות במדינה לא אומרת שלא ניתן לסווג את מוסדותיה כמדירים: תחרות יכולה להיות לא הוגנת, הזדמנויות המועמדים והגישה שלהם לתקשורת אינן שוות, וההצבעה מתנהלת עם הפרות רבות, ובמקרה כזה הבחירות הן רק מחזה שסופו ידוע מראש.[9][33][34]

ניתוח ההתפתחות הכלכלית של מדינות שונות

אג'מולו ורובינסון מנתחים בספרם את הגורמים התורמים להצלחה או לכישלון של מדינות. הם טוענים שההסברים הנפוצים כמו גאוגרפיה, אקלים, תרבות, דת, גזע או בורות של מנהיגים פוליטיים אינם מספיקים. כדי לתמוך בתזה שלהם, המחברים משווים מקרי מבחן של מדינות שונות. הם מדגישים דוגמאות כמו צפון ודרום קוריאה, שבהן גורמים דומים הובילו לתוצאות כלכליות שונות. הם גם בוחנים ערי גבול כדי לנתח את ההשפעה של סביבות מוסדיות על השגשוג.

הטיעון העיקרי של אגמולו ורובינסון הוא שמוסדות כלכליים ופוליטיים מכלילים הם חיוניים לשגשוג כלכלי. מוסדות מכלילים מאפשרים השתתפות רחבה בקבלת החלטות ומעניקים תמריצים לכישרון ויצירתיות. מאידך גיסא, מוסדות מדירים המיטיבים עם אליטה קטנה, מעכבים את הצמיחה הכלכלית.

המחברים משתמשים בדוגמאות היסטוריות, כמו המהפכה המפוארת בבריטניה, כדי להמחיש את חשיבותו של פלורליזם דמוקרטי לפיתוח כלכלי. הם גם דנים בפריחה הכלכלית של סין, ומייחסים אותה למדיניות כלכלית יותר ויותר מכלילה.

לפי אג'מולו ורובינסון, צמיחה כלכלית יכולה להוביל לשינויים במוסדות הפוליטיים. הם מזהירים שאם סין לא תשפר את המאזן הפוליטי שלה, היא עלולה לעמוד בפני קריסה דומה לזו של ברית המועצות בשנות ה-90.

תאוריות

הספר בוחן שתי תיאוריות עיקריות. התיאוריה הראשונה בוחנת את הגורמים המניעים משטרים דמוקרטיים ודיקטטוריים. התיאוריה השנייה מעמיקה לתוך הניסיון להבין כיצד משטרים דמוקרטיים מטפחים צמיחה כלכלית, בעוד שמשטרים דיקטטוריים מעכבים אותה.

המניעים של הדמוקרטיה

התיאוריה של אג'מולו ורובינסון על הכוחות המניעים שמאחורי הדמוקרטיה, מבוססת על עבודתם הקודמת בתורת המשחקים.[37] המאמר שלהם בוחן את הדמוקרטיזציה ההיסטורית של מערב אירופה ושל אמריקה הלטינית ומדגיש את תפקידם של איומי המהפכה ורצונות האליטה לחלוקה מחדש כלכלית במעבר לדמוקרטיה.

המחברים מניחים כמה הנחות במודל תורת המשחק שלהם. הם מניחים שהחברה מחולקת למעמד עשיר ולמעמד עני, שהמשטרים הם דמוקרטיים או לא דמוקרטיים, ושההעדפות של האנשים מבוססות אך ורק על חלוקת כספים מחדש. הם גם לוקחים בחשבון את הדאגות של אנשים לגבי חלוקה מחדש עתידית ואת התנודות של התפוקה הכלכלית של המדינה. בנוסף, יחידים בחברה שואפים למקסם את התועלת שלהם.

על פי המודל שלהם, מדינה מתחילה כחברה לא דמוקרטית שבה קבוצה עשירה קטנה שולטת בעושר ושולטת על הרוב העני. העשירים קובעים את שיעור המיסוי והעניים יכולים לקבל את החלוקה מחדש המוצעת או לבחור למרוד, דבר שכרוך בעלות. תוצאת המשחק תלויה בהצעת המיסוי של העשירים ובהחלטת העניים למרוד או לא.

דמוקרטיזציה מתרחשת כאשר העשירים מגבירים מרצון את החלוקה הכספית מחדש ואת הזיכיון לעניים כדי להימנע ממהפכה. מהניתוח שלהם עולה כי האיום המתמיד של מרד מניע את העשירים לדמוקרטיזציה. תיאוריה זו מתיישרת עם מאמר של קלארק, גולדר וגולדר, הדן באופן בו ממשלות מחליטות אם לנצל או להגן על אזרחים, בהתבסס על ההטבות, בעוד שאזרחים מצידם יכולים לבחור לעזוב, להישאר נאמנים או להביע את דאגותיהם באמצעות הפגנות.[38]

כיצד דמוקרטיה משפיעה על הביצועים הכלכליים

החלק השני של הספר "מדוע אומות נכשלות" בוחן את הקשר בין מוסדות פוליטיים מכילים ובין צמיחה כלכלית. רעיון זה נדון בעבר, במאמר של אג'מולו ורובינסון, שכותרתו "מוסדות כגורם היסודי לצמיחה ארוכת טווח".[39] התיאוריה של אג'מולו ורובינסון מסבירה את הרמות השונות של הפיתוח הכלכלי במדינות, תוך שימוש במסגרת אחת.

מוסדות פוליטיים כמו חוקה, קובעים את חלוקת הכוח הפוליטי בכתב, בעוד שחלוקת המשאבים הכלכליים קובעת את חלוקת הכוח הפוליטי בפועל. הן חלוקת הכוח כפי שהיא מנוסחת בכתב והן החלוקה בפועל של הכוח הפוליטי, משפיעות על המוסדות הכלכליים ועל אופן ניהול הייצור. הם גם מעצבים מוסדות פוליטיים עתידיים. המוסדות הכלכליים קובעים גם את חלוקת המשאבים לעתיד. מסגרת זו תלויה בזמן, שכן המוסדות של היום קובעים את הצמיחה ואת המוסדות הכלכליים של מחר.

לדוגמה, לפני המהפכה המפוארת (the Glorious Revolution), הכוח הפוליטי באירופה, במיוחד באנגליה, היה מרוכז בידיו של המונרך. עם זאת, הרווחים הגוברים מהמסחר הבינלאומי הובילו להופעתה של אצולה שמעורבת במסחר ומעמד סוחרים עולה. קבוצות אלה מילאו תפקיד משמעותי בכלכלה ותרמו חלק ניכר מהכנסות המס למלך. כתוצאה מכך החלו מוסדות פוליטיים וכלכליים להעדיף את מעמד הסוחרים, מה שהוביל בסופו של דבר לנפילת השיטה המונרכית באנגליה ולהקמת מוסדות כלכליים יעילים.

במאמר אחר שכתב עם סיימון ג'ונסון, בשם "המקורות הקולוניאליים של התפתחות השוואתית: חקירה אמפירית"[40] המחברים משתמשים בניסוי טבעי בהיסטוריה כדי להראות שמוסדות שונים מביאים לרמות שונות של צמיחה כלכלית. הם מנתחים את הבחירות המוסדיות שנעשו במהלך התקופה הקולוניאלית של כמה מדינות ואת השפעתן על ההתפתחות הכלכלית של ימינו. המחקר מגלה כי במדינות שבהן סביבת המחלה הקשתה על המתיישבים לשרוד (שיעור תמותה גבוה), הם הקימו משטרים מדירים, מה שהביא לצמיחה כלכלית ירודה כיום. לעומת זאת, באזורים עם שיעורי תמותה נמוכים יותר, המתיישבים התיישבו ושכפלו מוסדות מארצותיהם, כפי שניתן לראות בקולוניזציה המוצלחת של אוסטרליה ושל ארצות הברית. לכן, שיעור התמותה בקרב המתיישבים הקולוניאליים, לפני מאות שנים, קבע את הצמיחה הכלכלית של המדינות הפוסט-קולוניאליות של ימינו, על ידי הצבתן על נתיבים מוסדיים שונים.

התיאוריה של אינטראקציה בין מוסדות פוליטיים וכלכליים מקבלת חיזוק נוסף מהמאמר אג'מולו ג'ונסון ורובינסון "עלייתה של אירופה: סחר אטלנטי, שינוי מוסד וצמיחה כלכלית",[24] שסוקר את העלייה הכלכלית של אירופה לאחר המאה ה-15. המאמר מראה שהסחר הטרנס-אטלנטי לאחר המאה ה-15, הגדיל את הרווחים מהמסחר ובכך יצר מעמד סוחרים שהיה בעמדה שיכולה לערער על הכוח המלוכני. המחברים אף מצאו כי קיימת אינטראקציה משמעותית בין הסחר האטלנטי לבין מוסדות פוליטיים. באופן ספציפי, נוכחותו של מונרך אבסולוטי מעכבת את ההשפעה הכלכלית החיובית של הסחר האטלנטי. זה מסביר מדוע ספרד, למרות שהייתה לה גישה לאותו סחר, פיגרה אחרי אנגליה בהתפתחות הכלכלי.

פרסים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "MIT economists Daron Acemoglu and Simon Johnson share Nobel Prize". Massachusetts Institute of Technology (באנגלית). 14 באוקטובר 2024. נבדק ב-17 באוקטובר 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Amable, B.; Palombarini, S. (2007). "Acemoglu, D., and Robinson, J. A.: Economic Origins of Dictatorship and Democracy". Journal of Economics. 92 (3): 293–295. doi:10.1007/s00712-007-0277-z.
  3. ^ 3.0 3.1 Aghion, Philippe; Akcigit, Ufuk; Howitt, Peter (2014-01-01), Aghion, Philippe; Durlauf, Steven N. (eds.), Chapter 1 - What Do We Learn From Schumpeterian Growth Theory?, Handbook of Economic Growth (באנגלית), vol. 2, Elsevier, pp. 515–563, doi:10.1016/b978-0-444-53540-5.00001-x, ISBN 9780444535467, נבדק ב-2020-11-23
  4. ^ Acemoglu, Daron (2006). Economic origins of dictatorship and democracy. Robinson, James A. Cambridge: Cambridge University Press. p. 434. ISBN 0-511-14081-9. OCLC 64130765.
  5. ^ Sachs, Jeffrey (2005). The end of poverty : economic possibilities for our time. European Journal of Dental Education. Vol. 12. New York: Penguin Press. pp. 17–21. doi:10.1111/j.1600-0579.2007.00476.x. ISBN 1-59420-045-9. OCLC 57243168. PMID 18289264.
  6. ^ Diamond, Jared M (1997). Guns, germs, and steel : The fates of human societies (1st ed.). New York: W. W. Norton & Company. p. 480. ISBN 0-393-03891-2. OCLC 35792200.
  7. ^ 7.0 7.1 Banerjee, Abhijit V.; Duflo, Esther (26 באפריל 2011). Poor economics : a radical rethinking of the way to fight global poverty (First ed.). New York: PublicAffairs. p. 320. ISBN 978-1-58648-798-0. OCLC 317925786. {{cite book}}: (עזרה)
  8. ^ Lipset, Seymour Martin (1959). "Some Social Requisites of Democracy: Economic Development and Political Legitimacy1". American Political Science Review. 53 (1): 69–105. doi:10.2307/1951731. ISSN 1537-5943. JSTOR 1951731.
  9. ^ 9.0 9.1 Landes, David S (1998). The wealth and poverty of nations : why some are so rich and some so poor (1st ed.). New York: W. W. Norton & Company. p. 658. ISBN 0-393-04017-8. OCLC 37213494.
  10. ^ Fischer, David Hackett (1989). Albion's seed : four British folkways in America. New York: Oxford University Press. p. 972. ISBN 0-19-503794-4. OCLC 20012134.
  11. ^ Weber, Max (1905). The Protestant ethic and the spirit of capitalism. United States: Merchant Books. p. 132. ISBN 978-1-60386-604-0. OCLC 956448584.
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 Can, Raif (2013). "Book Review - "Why Nations Fail" by Daron Acemoglu and James A. Robinson". Central Bank Review. 13 (1): 83–88.
  13. ^ 13.0 13.1 Johnson, Simon (2012-03-08). "The Koch Brothers, the Cato Institute and Why Nations Fail". Economix Blog. נבדק ב-2020-11-23.
  14. ^ Acemoglu, Daron; Johnson, Simon; Robinson, James (בנובמבר 2002). "Reversal of Fortune: Geography and Institutions in the Making of the Modern World Income Distribution". Quarterly Journal of Economics. Cambridge, MA. 118: 1231–1294. doi:10.1162/003355302320935025. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ^ Acemoglu, Daron; Johnson, Simon; Robinson, James A. (בדצמבר 2001). "The Colonial Origins of Comparative Development: An Empirical Investigation". The American Economic Review. 91 (5): 1369–1401. doi:10.1257/aer.91.5.1369. ISSN 0002-8282. {{cite journal}}: (עזרה)
  16. ^ Collier, Paul (2012-03-11). "Why Nations Fail by Daron Acemoglu and James Robinson – review". The Guardian. נבדק ב-2020-11-24.
  17. ^ Michalopoulos, Stelios; Papaioannou, Elias (2013-12-19). "National Institutions and Subnational Development in Africa *". The Quarterly Journal of Economics. 129 (1): 151–213. doi:10.1093/qje/qjt029. ISSN 0033-5533. PMC 4354689. PMID 25802926.
  18. ^ Rodrik, Dani (2011-09-01). "The Future of Economic Convergence". National Bureau of Economic Research. Cambridge. 17400. doi:10.3386/w17400.
  19. ^ "Finance and Development". Finance and Development | F&D (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-11-24.
  20. ^ Friedman, Thomas L. (2012-03-31). "Opinion | Why Nations Fail (Published 2012)". The New York Times. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-11-24.
  21. ^ Schumpeter, Joseph A. (1942). Capitalism, socialism, and democracy. Radford, VA: Harper. p. 431. ISBN 978-1-61720-865-2. OCLC 825099394.
  22. ^ Piatkowski, Marcin (9 בפברואר 2018). Europe's growth champion : insights from the economic rise of Poland (First ed.). Oxford, United Kingdom: Oxford University Press. pp. 8–9. ISBN 978-0-19-250638-2. OCLC 1027965598. {{cite book}}: (עזרה)
  23. ^ Aghion, Philippe; Howitt, Peter (בינואר 1990). "A Model of Growth Through Creative Destruction". National Bureau of Economic Research. Cambridge, MA. 3223. doi:10.3386/w3223. {{cite journal}}: (עזרה)
  24. ^ 24.0 24.1 Acemoglu, Daron; Robinson, James (ביוני 2005). "The Rise of Europe: Atlantic Trade, Institutional Change, and Economic Growth" (PDF). American Economic Review. 95 (3): 546–579. doi:10.1257/0002828054201305. {{cite journal}}: (עזרה)
  25. ^ North, Douglass C. (1981). Structure and change in economic history (1st ed.). New York: W. W. Norton & Company. p. 240. ISBN 0-393-01478-9. OCLC 7806655.
  26. ^ North, Douglass C.; Robert Paul, Thomas (1973). The rise of the Western world : a new economic history. Cambridge University Press. p. 180. ISBN 0-521-20171-3. OCLC 730879.
  27. ^ North, Douglass C.; Wallis, John Joseph.; Weingast, Barry R. (2009). Violence and social orders : a conceptual framework for interpreting recorded human history. Cambridge: Cambridge University Press. p. 480. ISBN 978-0-511-51783-9. OCLC 647766531.
  28. ^ Hunter, Janet (2012-08-26). "Book Review: Why Nations Fail: The Origins of Power, Prosperity, and Poverty". EUROPP. נבדק ב-2020-11-24.
  29. ^ "The big why". The Economist. 2012-03-10. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2020-11-24.
  30. ^ Auzan, Alexander (2006). Институциональная экономика: Новая институциональная экономическая теория [Institutional Economics: A New Institutional Economics Theory]. Moscow: Infra-M. p. 23. ISBN 5-16-002020-9. OCLC 751740168.
  31. ^ Acemoglu, Daron; Robinson, James (2012). Why nations fail : the origins of power, prosperity, and poverty (First ed.). New York: Crown Publishing Group. p. 108. ISBN 978-0-307-71921-8. OCLC 729065001.
  32. ^ Acemoglu, Daron; Robinson, James (2012). Why nations fail : the origins of power, prosperity, and poverty (First ed.). New York: Crown Publishing Group. p. 105. ISBN 978-0-307-71921-8. OCLC 729065001.
  33. ^ 33.0 33.1 33.2 Bass, Warren (2012-04-20). "Book review: 'Why Nations Fail,' by Daron Acemoglu and James A. Robinson". Washington Post. נבדק ב-2013-09-21.
  34. ^ 34.0 34.1 34.2 Ghosh Dastidar, Ananya; Malhotra, Rajiv; Sujea, Vivek; Nayyar, Deepak; Sudipto, Mundle (2018). "Beyond Catch Up: Some Speculations About the Next Twenty-Five Emerging Economies". Economic theory and policy amidst global discontent : essays in honour of Deepak Nayyar. London: Routledge. p. 482. ISBN 978-1-351-13757-7. OCLC 1022560823.
  35. ^ 35.0 35.1 35.2 Piatkowski, Marcin (2018). Europe's growth champion : insights from the economic rise of Poland (First ed.). Oxford, United Kingdom: Oxford University Press. p. 14. ISBN 978-0-19-250638-2. OCLC 1027965598.
  36. ^ Diamond, Jared (2012-06-07). "What Makes Countries Rich or Poor?". The New York Review of Books. נבדק ב-2013-09-21.
  37. ^ Acemoglu, Daron; Robinson, James (2001). "A Theory of Political Transitions" (PDF). American Economic Review. 91 (4): 938–963. doi:10.1257/aer.91.4.938.
  38. ^ Clark, William; Golder, Matt; Golder, Sona N. "Power and Politics: Insights from an Exit, Voice and Loyalty Game" (PDF). {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)
  39. ^ Acemoglu, Daron; Johnson, Simon; Robinson, James A. (2005). "Institutions as a Fundamental Cause of Long-Run Growth". In Aghion, Philippe; Durlauf, Stephen (eds.). Handbook of Economic Growth. Vol. 1, Part A. pp. 385–472. doi:10.1016/S1574-0684(05)01006-3. ISBN 9780444520418.
  40. ^ Acemoglu, Daron; Johnson, Simon; Robinson, James (בדצמבר 2001). "The Colonial Origins of Comparative Development: An Empirical Investigation". American Economic Review. 91 (5): 1369–1401. CiteSeerX 10.1.1.313.7172. doi:10.1257/aer.91.5.1369. {{cite journal}}: (עזרה)
  41. ^ "Paddy Power & Total Politics Political Book Awards". Total Politics. 7 בפברואר 2013. נבדק ב-29 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ Andrew Hill (2012-09-13). "Biographies and economics dominate". Financial Times. נבדק ב-15 בספטמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ Mark Medley (4 בפברואר 2013). "Lionel Gelber Prize longlist revealed". National Post. נבדק ב-29 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ "Fredrik Logevall Wins CFR's 2013 Arthur Ross Book Award for "Embers of War"". Council on Foreign Relations. 16 בדצמבר 2013. נבדק ב-29 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מדוע אומות נכשלות39920919Q7997840

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מדוע_אומות_נכשלות&oldid=2757099"