מיינץ

מיינץ
Mainz
	מבט על העיר העתיקה של מיינץ
מדינה	גרמניה
מדינה פדרלית	ריינלנד-פפאלץ
שטח	97.75 קמ"ר
גובה	85-285 מטרים
קואורדינטות	50°00′00″N 8°16′16″E / 50°N 8.27111111111111°E
	http://www.mainz.de
	(למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני מיינץ

ערך זה עוסק בעיר מיינץ. אם התכוונתם לקבוצת הכדורגל "מיינץ 05", ראו מיינץ 05.

מיינץ בשנת 1890, ברקע נהר הריין

מיינץ במפת אירופה

הקמת בית כנסת חדש במיינץ, 1912

מיינץ (בגרמנית: Mainz; להאזנה (מידע • עזרה); במקורות יהודיים ידועה גם בשם מגנצא) היא עיר הבירה של מדינת ריינלנד-פפאלץ שבגרמניה והעיר הגדולה במדינה זו. בעיר חיו בשנת 2007 כ-196,000 תושבים.

מיינץ נוסדה בשם מוגונטיאקום (Mogontiacum) בשנת 13 לפנה"ס על ידי המצביא הרומי דרוסוס כבסיס צבאי על גדות נהר הריין. הנהר מהווה את הגבול בין ריינלנד-פפאלץ מדרום והסן מצפון; מעברו השני של הנהר שוכנת ויסבאדן, בירת הסן.

הקהילה צמחה במהירות, וזכתה לזכויות מסוימות של ממשל עצמי בשנת 1118 והפכה לעיר אימפריה חופשית בשנת 1244. בתור "מיינץ גולדן", היא הייתה מרכז רב עוצמה בשנת 1254. העיר אמנם נכבשה על ידי השוודים והצרפתים במלחמת שלושים השנים, אך היא נותרה מרכז מסחרי ותרבותי משגשג עד שנכבשה מחדש על ידי הצרפתים בשנת 1792. היא הייתה נצורה על ידי הפרוסים והאוסטרים (1793) אך היא ניתנה לצרפת על ידי אמנת קמפו פורמיו (1797) ואמנת לונוויל (1801). ^[1]

אוניברסיטת מיינץ היא השישית בגודלה בגרמניה; בשנת 2007 למדו בה כ-35,000 סטודנטים. האוניברסיטה קרויה על שמו של יוהאן גוטנברג, ממציא הדפוס, אשר נולד וחי בעיר. בעיר נמצא כיום מוזיאון גוטנברג להיסטוריה ולאומנות הדפוס. במכללת מיינץ לומדים כ-4,400 סטודנטים. במיינץ נמצא מכון מקס פלאנק לכימיה ולחקר הפולימרים.

למיינץ ברית ערים תאומות עם העיר חיפה.

הקהילה היהודית

ערך מורחב – קהילת יהודי מיינץ

מיינץ נקראת במקורות היהודיים מגנצא, והייתה עיר מרכזית ומכוננת ביהדות אשכנז. במשך כאלף שנים התקיימה בה קהילה יהודית מפוארת. ביחד עם הערים וורמס (ורמיזא) ושפייר הרכיבה את שלוש הקהילות היהודיות הגדולות שלאורך הריין, שנודעו בראשי התיבות שו"ם.

במהלך מסע הצלב הראשון נפגעה הקהילה היהודית קשות על ידי הצלבנים שעברו בעיר בדרכם מזרחה. לאחר שטבחו ביהודי וורמס המשיכו הצלבנים אל מיינץ. בתחילה מצאו 1,300 יהודים מחסה בבית ההגמון, תמורת סכום כסף רב (חמש מאות מארקים של כסף^[2]). לאחר יומיים של משא ומתן בין הצלבנים לארכיהגמון נפתחו שערי העיר בפני הצלבנים, ביום מתן תורה. יהודי הקהילה, כשבראשם עומד ר' קלונימוס, "לבשו שריונים וחגרו כלי מלחמתם" ולחמו אל מול הפורעים. כשהתברר שהפורעים מנצחים במערכה ברחו אנשי חיל המשמר של ההגמון ואף הארכיהגמון עצמו. כשהתברר שאין מנוס, בחרו יהודי הקהילה ללכת בדרכי מתבצרי מצדה ולהמית את יקיריהם בעצמם מאשר להפקיר אותם למוות באכזריות בידי הצלבנים, דבר שבתקופה זו היה ביטוי עליון של אצילות נפש. כמו כן הספיקו היהודים לשרוף בעצמם את בית הכנסת כדי שלא יחולל. הפליטים נרדפו ונטבחו ורק כ-60 מעשירי העיר הוברחו אל מחוץ לעיר אולם גם הם נתפסו ונרצחו. בפרעות אלה גם עלה באש חלק מהעיר.

בקהילה זו כיהן כרב רבנו גרשום מאור הגולה, והיו בה חכמים גדולים נוספים, כרבי שמעון הגדול, רבי קלונימוס מלוקה, רבי יעקב בן יקר, רבי יצחק בן יהודה ועוד. על פי האגדה, הקהילה היהודית במקום תרמה למסורת היהודית, בין השאר, את תפילת "ונתנה תוקף" המפורסמת (אלא שככל הנראה נתחברה תפילה זו בארץ ישראל וזמן רב לפני היישוב היהודי באזור).