מבצע קלשון
מבצע קלשון היה מבצע של חטיבת עציוני של ההגנה והאצ"ל, בין 14 ל-18 במאי 1948. פקודת המבצע מורה "לשמור על השטח היהודי של ירושלים ... מפני חדירת כוחות ובמיוחד כוחות ממוכנים ומשוריינים של צבאות ארצות ערב הסדירים".[1]. מעל לכל, מטרת המבצע הייתה להשתלט על השטחים שהיו בשליטת הבריטים עד ל-14 במאי 1948, ושאותם הם עמדו לעזוב בתום המנדט הבריטי למחרת היום.
תיאור המבצע
המבצע כונה 'קלשון' כיוון שתוכנן בשלוש זרועות, ובא לרמוז על "נעיצת שיניים" בשטחי ירושלים אותם מפנים הכוחות הבריטים. במבצע תוכננה השתלטות על שלושה אזורים:
בצפון, תוכנית קלשון צפון: כיבוש שכונת שייח' ג'ראח הערבית, מתחם המושבה האמריקאית, ובנייני בית הספר לשוטרים.
במרכז העיר, תוכנית קלשון מרכז: השתלטות על מתחם "בווינגראד", מנזר נוטרדם, בניין ימק"א ומלון המלך דוד.
בדרום, תוכנית קלשון דרום: תפיסת השכונות טלביה, המושבה הגרמנית, המושבה היוונית, אבו תור, בקעה, תלפיות (כולל שני בסיסי הצבא הבריטי: מחנה אלנבי ואל-עלמיין), תחנת הרכבת ובניין המדפיס הממשלתי. כיבוש העיר העתיקה לא נכלל בתוכנית.[1]
בחצות יום שישי, 14 במאי, הבריטים הכריזו על סיום המשטר הצבאי והאזרחי בירושלים. בבוקר הם פינו את העיר בשתי שיירות, אחת פנתה צפונה לכיוון חיפה והשנייה דרומה לכיוון בית לחם. הבריטים מסרו לכוחות היהודים את לוח הזמנים של הפינוי מראש, וכך ניתן היה מייד אחר כך להוציא את המבצע לפועל.
במהלך מבצע קלשון התרחשו גם מעשי ביזה והשחתת רכוש. ולטר איתן ביקר בבית שנבזז בשכונת בקעה, והעיד כי "כל חדר וחדר בבית הושחת כליל...זו לא הייתה רק שאלה של גניבה פשוטה אלא של הרס מכוון וחסר פשר...".[1]
מרכז
מתחם "הבווינגראד" (מתחם השלטון הבריטי ששכן במגרש הרוסים) נכבש ב-14 במאי ללא קרב בעקבות תיאום מוקדם בין ההגנה לבריטים. תיאום זה כלל שיחת טלפון מהמפקד הצבאי של העיר שהודיע לקצין הקשר של ההגנה על פינוי חייליו, ובירך אותו לשלום.[1] הקרב העיקרי בגזרת מרכז העיר התחולל סביב מנזר נוטרדם, שנכבש בידי כוח לח"י (במחיר ארבעה הרוגים ועשרים פצועים), נתפס מחדש על ידי הלגיון הערבי, ונכבש לבסוף בלילה שבין 19-18 במאי בידי יחידה מגדוד מוריה של חטיבת עציוני.[2]
דרום
לתוכנית קלשון דרום הוקצו שלוש פלוגות חי"ש, אחת מהן נותרה כעתודה. בדרום העיר בוצעה ההשתלטות על השכונות השונות כמתוכנן על ידי גדוד מוריה של חטיבת עציוני. באזור תלפיות מחנה אל-עלמיין נתפס בהיותו ריק, אך מחנה אלנבי היה מאויש בחיילי הלגיון שהתבצרו בו בבתי אבן. לאחר התקפה ב-15 במאי שכללה ירי בדוידקה נסוגו הערבים, וחיילי מוריה השתלטו על המחנה ומצאו בו כמות גדולה של חומרי נפץ, ציוד רפואי ומוצרי מזון. בשלב הבא של הלחימה התקדמו חיילי מוריה והשתלטו ב-18 במאי על שכונת דיר אבו תור, (שנותרה חצויה), כדי לאפשר תנועה חופשית לשכונות הדרומיות ולאזור הר חברון. הקשר עם שכונת ימין משה, שהייתה מנותקת, התחדש. באותו לילה נתפסו על ידי כח של החי"ם גם תחנת הרכבת שבעמק רפאים, וגם בית המדפיס הממשלתי. בכך הושגו מטרות "קלשון דרום", וכל דרום העיר, מבית וגן עד לצפון תלפיות, חוברו לירושלים העברית.[3]
צפון
במבצע קלשון צפון תוכנן להשתלט על בית-הספר לשוטרים ועל שכונת שייח' ג'ראח כדי ליצור קשר רציף עם הר הצופים. ב-14 במאי 1948 תפסו כוחות האצ"ל את בית הספר לשוטרים שהיה נטוש[4]. אנשי האצ"ל התבססו במבנה בית הספר לשוטרים והתארגנו להגנה. בעיני הלוחמים, תפיסת מחנה צבאי בריטי בידי האצ"ל הייתה סמל לניצחונה של המחתרת העברית על השלטון הבריטי. יחידות האצ"ל יצאו לבית הספר לשוטרים ב-14 במאי בשלושה ראשים; הם הצליחו להיכנס למבנה ולהתבסס בו, ומשם יצאו לכיוון שכונת שייח' ג'ראח, והשתלטו על השכונה בהתקלם בהתנגדות קלה בלבד. באותו לילה עלתה להר הצופים תגבורת, שכללה לוחמים וציוד.
אחרית דבר
השכונות בדרום העיר ובמרכזה נותרו בתום מלחמת העצמאות לידי ישראל. לעומת זאת, עוד במהלך חודש מאי כבש הלגיון הערבי מחדש את השטחים שנתפסו בזרוע הצפונית של ה'קלשון'; שטחים אלה נשארו בידי ממלכת ירדן עד 1967, ושבו ונכבשו על ידי צה"ל בקרבות קשים מאוד במלחמת ששת הימים.
ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- מבצע קלשון באתר "גדוד מוריה במלחמת העצמאות"
- יהודה לפידות, בלהב המרד, שער חמישי - מלחמת העצמאות: מבצע קלשון
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 בני מוריס, 1948 המלחמה הערבית-ישראלית הראשונה, עמוד 185
- ^ "י"ב. מיד ליד וחוזר חלילה". גדוד מוריה במלחמת העצמאות. 2007-12-08. נבדק ב-2017-10-12.
- ^ "י. קלשון דרום". גדוד מוריה במלחמת העצמאות. 2007-12-07. נבדק ב-2017-10-12.
- ^ ההגנה תפסה בנינים רבים בירושלים, מעריב, 14 במאי 1948
| מבצעי צה"ל במלחמת העצמאות | |
|---|---|
|
מבצע קלשון36199093Q2907027