מבצע סימפוניית החיים
| תאריכים | 26 באוגוסט 2000 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | עסירה א-שמאלייה, סמוך לשכם | |||||||||||||||||
| תוצאה | המבצע נכשל ומחבל נמלט | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
מבצע סימפוניית החיים היה פשיטה שבוצעה על ידי יחידת דובדבן ב-26 באוגוסט 2000, במטרה ללכוד את המחבל מחמוד אבו הנוד. במהלך המבצע אירע ירי דו-צדדי. שלושה חיילים נהרגו ואבו הנוד נמלט[1].
רקע
מחמוד אבו הנוד נחשב לאחד מאנשי גדודי עז א-דין אל-קסאם המסוכנים ביותר. הוא אחראי למותם של עשרות ישראלים. אבו הנוד שיגר לפחות חמישה מחבלים מתאבדים לישראל, שביצעו פיגועי התאבדות, וכן שיגר עשרות חוליות לפיגועי ירי בגדה. אבו הנוד היה מעורב בפיגועים שבוצעו בירושלים בקיץ 1997, במסגרתם שלח חמישה מחבלים מתאבדים. בשנת 1998 מונה אבו הנוד מונה למפקד הזרוע הצבאית של החמאס בגדה לאחר חיסול האחים עוודאללה בחברון. בספטמבר 1999 שיגר מחבלים לטבריה ולחיפה לביצוע פיגועים, בהם נפצעה ישראלית באורח קשה. שלושה מן המחבלים נהרגו. היה מראשי מתכנני הפיגועים במסעדת "סבארו" ובמועדון "הדולפינריום".
מהלך המבצע
בליל ה-26 באוגוסט 2000 ביצע כוח מיחידת דובדבן, בפיקוד מפקד היחידה מיקי אדלשטיין, יוצא יחידת שלדג, מעצר בכפר עסירה א-שמלייה, סמוך לשכם, במטרה ללכוד את המחבל מחמוד אבו הנוד[2]. לאחר שהבית כותר התגלה הכוח ואבו הנוד ומחבל נוסף זוהו וכוח דובדבן פתח לעברם באש. מן הירי נפצעו שני המחבלים, שאף השיבו באש. או אז אירעה תקלה מבצעית של ירי דו-צדדי[3], כאשר צלפים מיחידת דובדבן זיהו את חבריהם כמחבלים וירו בהם למוות[4]. בחסות האש נמלט אבו הנוד ומצא מקלט בשכם שם נעצר בידי המודיעין המסכל הפלסטיני. המחבל השני, אבו נידאל, נלכד בידי כוח דובדבן. חייל נוסף מן הכוח נפצע אף הוא מן הירי הדו-צדדי. כוח חילוץ מיחידת שלדג, בפיקוד רוני נומה, הוזנק לאירוע, וסייע בפינוי הנפגעים[5].
לאחר המבצע
בעקבות הכשל המבצעי הוחלט להשעות את היחידה זמנית מפעילות מבצעית. לאחר המבצע מינה הרמטכ"ל, שאול מופז, ועדת חקירה בראשות האלוף שי אביטל, מתוקף ניסיונו כמפקד סיירת מטכ"ל לשעבר. אביטל מצא כשלים חמורים באופן פעולת הכוח והעיר לאלוף פיקוד המרכז, יצחק איתן, כי היה עליו לחנוך טוב יותר את מפקד אוגדת איו"ש שלמה אורן[6]. בשל התקלה המבצעית החמורה התפטרו מפקד האוגדה, תא"ל אורן[7], ומפקד יחידת דובדבן, סא"ל אדלשטיין. בשל העובדה כי האינתיפאדה השנייה פרצה זמן קצר לאחר האירוע, נותר אדלשטיין בתפקידו כשנה נוספת, במהלכם שיקם את היחידה והוביל אותה במבצעים רבים כנגד הטרור הפלסטיני בשל כך מנע ממנו הרמטכ"ל את הפיקוד על יחידת שלדג, אולם מינה אותו למפקד גדוד 202[8].
ב-23 בנובמבר 2001 נהרג אבו הנוד מירי טילים ממסוק קרב של צה"ל לעבר המכונית בה נסע, סמוך למחנה הפליטים אל-פארעה במחוז טובאס. יחד אתו נהרגו שני אחים, אחמד וראשיד חשקייה, שסייעו לו בהוצאה לפועל של פיגועים. השניים נהרגו במקום. אבו הנוד הצליח לצאת מהרכב וחוסל בירי נוסף. המסוקים ירו בסך הכול שבעה טילים. הם שוגרו, לאחר שהתקבל מידע מדויק על מסלול נסיעתו של אבו הנוד[9].
קישורים חיצוניים
- יואב לימור, פריחת הדובדבן, באתר nrg, 13 באפריל 2001.
- אלוף בן, ליקויים קשים בתפקוד כוח דובדבן; הערכה: ההרוגים נפגעו מאש חבריהם, באתר הארץ, 14 בפברואר 2002.
- יואב לימור ואלון בן–דוד, מקום שלישי: דובדבן, באתר ynet, 28 בינואר 2008.
- גדעון יעקבי, צה"ל לא משיב, באתר nrg, 13 ביוני 2001.
- פליקס פריש, שלושה חיילי "דובדבן" נהרגו בקרב עם המבוקש, באתר ynet, 27 באוגוסט 2000.
- פליקס פריש, אבו הנוד חמק רק ארבעה מטרים מחיילי דובדבן, באתר ynet, 5 בספטמבר 2000.
- שירות גלובס, 3 הרוגים ל"דובדבן" במארב למבוקש מס' 1; מופז: תקלה חמורה; ייתכן שנהרגו מירי צה"ל, באתר גלובס, 27 באוגוסט 2000.
יניב קובוביץ, הפצע של לוחמי דובדבן לא דימם, וגם אינו מגליד, באתר הארץ, 17 אפריל 2018.
הערות שוליים
- ^ רועי בית לוי, השב"כניק המזמזם? תשכחו מזה, באתר הארץ, 1 בינואר 2008.
- ^ עפר שלח ויואב לימור, "שבויים בלבנון: האמת על מלחמת לבנון השנייה", הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמודים 376-377.
- ^ אביחי בקר, בצל הדובדבן, הארץ, 08.09.2000, כפי שהועלה באתר פרש.
- ^ אמיר בוחבוט, משדה הקרב אל דפי השירה, באתר nrg, 23 באפריל 2007.
- ^ גל הירש, סיפור מלחמה סיפור אהבה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2009, עמוד 234.
- ^ אביחי בקר, "מי זה בכלל יצחק איתן", הארץ, 17.11.2000, כפי שהועלה באתר "פרש".
- ^ פליקס פריש, אחיו של תא"ל אורן: "הוא מרגיש מצוין", ynet, 31.08.2000.
- ^ פליקס פריש, מפקד דובדבן המתפטר מונה לתפקיד מג"ד, באתר ynet, 2 באוגוסט 2002.
- ^ אלוף בן, ישראל התנקשה בחיי המבוקש אבו-הנוד; החמאס מאיים בפיגועי נקמה, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2001.
