מבחן כתמי הדיו של רורשאך
מבחן כתמי הדיו של רורשאך (באנגלית: Rorschach inkblot test), או בשמו המקוצר מבחן רורשאך, הוא מבחן השלכה שמיועד להערכה פסיכולוגית של מאפייני אישיות ותפקודים חשיבתיים ורגשיים של האדם. זהו אחד המבחנים הנפוצים ביותר לשימוש בקרב הפסיכולוגים הקליניים באבחון מטופליהם, ומוכר כאחד מחמשת המבחנים מהם מורכבת סוללת המבחנים הפסיכולוגיים הבסיסית (בנוסף למבחן וקסלר למבוגרים או לילדים; בנדר; ציורים; ו-TAT או CAT). המבחן נחשב שנוי במחלוקת בקרב אנשי המקצוע והציבור הרחב, בין השאר בשל מהימנות ותוקף נמוכים ובעיות אובייקטיביות בקביעת הציונים והפירוש של המבחן, והוא אף נחשב לפסאודו-מדע בעיני ספקנים.[1] שיפורים שנעשו בשיטת הפירוש של המבחן לאורך השנים מנסים לתת מענה לבעיות אלו.
היסטוריה
המבחן נקרא על שמו של הפסיכיאטר השווייצרי הרמן רורשאך, שפיתח אותו בשנת 1921. רורשאך השתמש בכתמי דיו לצורך מחקריו על תפיסת הצורה. תוך כדי עבודתו גילה הבדלים בתגובותיהם של חולים במחלות נפש שונות לכתמי הדיו שהוצגו להם. גילוי זה המריצו לשכלל את שיטתו כדי להיעזר בה באבחון מחלות נפש ובחקירת האשיות כמכלול. הוא ערך מחקרים בהם הציג כרטיסי דיו לנבדקים בריאים ובעלי הפרעות נפשיות, ובחר עשרה כרטיסים שהבחינו בין קבוצות קליניות שונות באופן הטוב ביותר.
שיטת מתן הציונים (ציינון) והפירוש של רורשאך לתגובות הנבדקים לכרטיסים עברה שינויים לאורך השנים. בין השאר הציע ברונו קופלר ב-1946 שיפורים לשיטה, בהמשך הוצעה שיטתו של פייטרובסקי שהדגישה ניתוח תוכן בפרשנות, וב-1971 פורסמה שיטת ניתוח צורנית יותר של גודפריד, סטריקר וויינר. ג'ון אקסנר אסף את השיפורים שנערכו בשיטה לאורך השנים, ערך מחקרים רבים בתחום, וב-1974 יצר את השיטה המקובלת יותר כיום לניתוח מבחן רורשאך, "מערכת הפירוש המקיפה של אקסנר" ("the comprehensive Exner system")[2] (הגרסה העדכנית של מערכת הפירוש של אקסנר המשמשת כיום היא זו שיצאה במהדורה הרביעית, ב-2003[3]). באירופה עדיין מקובלת יותר שיטתו של אוורלד בוהם, שמושפעת מרעיונות פסיכואנליטיים קלאסיים, בעוד במדינות כמו ארצות הברית וישראל מועדפת שיטת אקסנר.
ב-8 בנובמבר 2013 הקדישה גוגל ליוצר המבחן, רורשאך, לוגו דודל אינטראקטיבי מיוחד, בהשראתו של המבחן.
שיטת ההעברה
מבחן רורשאך כולל עשרה כרטיסים, שעל כל אחד מהם מודפס כתם דיו סימטרי[4]. חמישה מן הכתמים מודפסים בגווני אפור ושחור בלבד, שניים מהם כוללים גם כתמים אדומים, ושלושה הם צבעוניים. הבוחן מציג לנבדק כל כרטיס לפי הסדר, ומבקש ממנו לענות על השאלה "כמו מה זה נראה לך". תגובותיו נרשמות בפירוט על ידי הבוחן. השלב השני הוא שלב התחקיר - הנבדק מתבקש להסביר ולהבהיר כל תגובה שאמר בשלב הראשון.
קביעת ציונים ופירוש
לפי שיטת מתן הציונים (ציינון) של אקסנר, הבוחן רושם לכל תגובה של הנבדק (כולל ההסברים שניתנו לה בתחקיר) מספר ציונים, המתייחסים למרכיבים שונים בהתייחסותו לכתם הדיו:[5][6]
- מיקום - היכן בכתם הנבדק ראה את הצורה.
- מגדיר (דטרמיננט) - איזה גירוי בכתם עורר את התגובה - הצבע, הצורה, תנועתיות שנראתה בכתם ועוד.
- תוכן - מה תוכן התמונה שראה הנבדק.
- עמימות - עד כמה התגובה מתייחסת לגירוי עמום או ברור.
- אינטגרציה - עד כמה התגובה מחברת מספר חלקים בכתם או עוסקת בגירוי נתפס אחד.
- ציינונים מיוחדים לתגובות יוצאות דופן.
כל תגובה מקבלת ציונים בהתאם למרכיבים אלו. הנתונים של כל התגובות נספרים, וסיכומם נרשם בטבלה מיוחדת שנקראת "פסיכוגרם". בעזרת הפסיכוגרם נערכים חישובים של מדדים כלליים שונים שמאפשרים לנתח את הנתונים ולבטא מרכיבים של מאפייני אישיות שונים, כגון רגש, "תפיסת עצמי", תפיסת יחסים בין-אישיים, בוחן מציאות, פרשנות מציאות, כוחות לעומת מצוקות קבועות ומצביות, ועוד. מחושבים גם מדדים כלליים שעשויים לבטא נטייה לדיכאון, אובדנות, קשיים בין-אישיים, כפייתיות, ועוד. כל המדדים והנתונים מושווים לנורמות סטטיסטיות של שכיחותם באוכלוסייה, ומסקנות על מבנה האישיות של האדם נקבעות בהתאם לידע המחקרי שנצבר לגבי הקשר בין פרופילים של תגובות ומדדים מסוימים שבין מאפייני אישיות מסוימים.[6]
בנוסף לניתוח הפורמלי והמבני באמצעות הפסיכוגרם, נערך לרוב גם ניתוח תוכן מעמיק של התגובות, שחלקו מבוסס על הגישה הפסיכואנליטית. בניגוד לדעה הרווחת, תוכן התגובה הוא כאמור רק אחד המרכיבים בניתוח רורשאך, בנוסף לניתוח המרכזי שהוא הניתוח המבני לפי שיטת אקסנר.
ביקורת
רורשאך נחשב לאחד המבחנים הפסיכולוגיים השנויים ביותר במחלוקת. הביקורות נוגעות למאפיינים שונים של המבחן:
חומרי המבחן
אחת הביקורות המרכזיות על המבחן נוגעת להיותו מבחן השלכתי. מבחן רורשאך מבוסס על גירוי עמום וחסר משמעות של כתם דיו, מתוך הנחה שהנבדק משליך עליו את רגשותיו, ודרך הפירוש האישי והמשמעות שהוא נותן לכתם משתקפות ונחשפות דינמיקות פסיכולוגיות לא-מודעות שלו. תומכי המבחן טוענים שיש לו יתרונות רבים כמבחן השלכתי, בכך שהוא חסין במידה רבה מפני הטיות והעמדות פנים, וכך מאפשר ללמוד ולהבין לעומק על מניעים ומאפייני אישיות לא מודעים. אך מתנגדי המבחן טוענים כי אין הסבר לגבי "איך" מתבצע תהליך כזה, בו תגובה לגירוי חסר משמעות מובילה לתובנה משמעותית על אישיות האדם. בנוסף, מחקרים עדכניים מראים כי כתמי הדיו אינם חסרי משמעות לחלוטין, וכי נבדקים בדרך כלל מגיבים הן למרכיבים משמעותיים בכתם, והן למרכיבים עמומים.
השלכות הבוחן
חלק מהמבקרים את המבחן טוענים כי גם לפסיכולוג הבוחן יש השלכות אישיות משלו על הגירוי העמום של כתם הדיו. למשל, הבוחן בודק עד כמה ניתן לראות בכתם את מה שהנבדק אמר שראה, ונראה שזה נתון לראייה ולשיפוט הסובייקטיביים של הבוחן עצמו. שיטת הפירוש של אקסנר מצליחה להתמודד עם הבעיה באמצעות טבלאות מפורטות המתארות עד כמה תגובה היא שכיחה בקרב האוכלוסייה, ברפרטואר רחב של תגובות אפשריות.
בעיה נוספת שמעידה על השלכות הבוחן קשורה במהימנות בין שופטים הנמוכה של המבחן. מחקרים הראו שכאשר אותו מבחן מפורש על ידי שני בוחנים שונים, מתקבלות תוצאות שאינן זהות לחלוטין. תומכי המבחן טוענים כי מהימנות כל מדדי המבחן היא בערך 0.85 (יחסית גבוהה), אך מתנגדיו טוענים כי מהימנות זו מבוססת על קריטריונים שאינם מחמירים מספיק, וכן כי מהימנות זו אינה נכונה לגבי חלק מהמדדים.
תוקף
מבקרי המבחן טוענים שכמבחן השלכתי, קשה לאמת ולתקף את תוצאותיו של המבחן בעזרת קריטריונים חיצוניים, ולוודא שהוא אכן בודק את מה שנועד לבדוק. שיטת אקסנר מנסה להתמודד עם טענה זו. מחקרים מראים שחלק מהמדדים נמצאו במתאם גבוה עם אינטליגנציה של הנבדקים, דבר המחזק את תוקף המבחן. מדדים נוספים נמצאו קשורים להפרעה ביפולרית. כמו כן נמצאה תקפות מסוימת באבחון הפרעות נפשיות כמו סכיזופרניה, הפרעות חשיבה וכמה הפרעות אישיות כמו הפרעת אישיות גבולית. אך חוקרים רבים טוענים כי לא ניתן להוכיח קשר עקבי וברור בין רורשאך המנותח בשיטת אקסנר לבין הפרעות וסימפטומים רבים, כולל "מאפייני אישיות, פוטנציאל לאלימות או סיכון לסרטן"[7] (נכתב כתגובה למיעוט מתומכי המבחן, שטוענים כי יש לו יכולת לנבא אפילו סיכון למחלת הסרטן).
כדי להפחית את בעיות התוקף, פסיכולוגים משתדלים כיום לא לבצע הערכה פסיכולוגית לאדם רק לפי המבחן הזה, אלא לתקף את התוצאות גם באמצעות מבחנים פסיכולוגיים נוספים בסוללת המבחנים הבסיסית.
מהימנות
מבקרי המבחן טוענים כי מהימנות המבחן נמוכה, וזאת בשל גורמים כמו מיקום הישיבה של הבוחן והנבחן (כלומר, מבחנים חוזרים שהועברו לנבדקים במקומות ישיבה שונים הראו תוצאות שונות), הוראות מקדימות שונות שניתנות לנבחן, תגובות מילוליות ולא-מילוליות שונות שניתנות על ידי הבוחן להערות ושאלות של הנבחן במהלך ההעברה, ועוד. אקסנר ניסח הוראות מפורטות ומדויקות לגבי אופן העברת המבחן, כדי להימנע מחוסר עקביות זו. אך מחקרים מראים כי לא תמיד הוראות אלו מולאו במדויק. בנוסף, נטען כי קיימת מהימנות נמוכה בשל מתן ציונים ופירוש לא עקביים של התגובות, ולמרות ההוראות והטבלאות המפורטות בשיטת אקסנר שנועדו למנוע זאת, נטען כי לא פעם פסיכולוגים "מעגלים פינות" בעת בדיקת המבחן, דבר הפוגע במהימנותו.
נורמות האוכלוסייה
אחד מהיתרונות של שיטת אקסנר הוא הגיבוי שלה בנורמות סטטיסטיות של אוכלוסיות רבות ומגוונות. אך בשנות ה-90 החלו חוקרים לנסות ולחזור על המחקרים שמהם נגזרו הנורמות, וחלקם לא הגיעו לאותן תוצאות. כך למשל נמצאו סתירות בנורמות של מדדים הבודקים נרקיסיזם, הפרעות חשיבה, וקשיים ביחסים בין-אישיים. לילנפלד ועמיתיו טענו כי תוצאות אלו מוכיחות שמבחן רורשאך נוטה לאבחן "פתולוגיית-יתר" אצל אנשים שהם נורמליים, כלומר הוא נוטה למצוא ממצאים של הפרעות נפשיות כאשר בפועל אין הפרעות כאלו לנבדק[8]. תומכי המבחן טוענים כנגדם שהנורמות באוכלוסייה הן אלו שהשתנו, והן משקפות עלייה משמעותית בפתולוגיות הקיימות בחברה כולה, עלייה שהתרחשה בעשורים האחרונים, במיוחד בהפרעות כמו נרקיסיזם. לגבי מדד הקשיים ביחסים בין-אישיים, נמצא כי הוא קשור לגירושין ופרידות, תופעה שגם היא נמצאת במגמת עלייה בעשורים האחרונים בחברה.
יישומי המבחן
מבחן רורשאך מצוי במחלוקת גם משום שהוא משמש להערכת אישיות בהוראת בתי המשפט, ומהווה גורם חשוב במדידת מסוגלות הורית לשם קביעת משמורת של ילדים אצל הוריהם, החלטות לגבי שחרור מוקדם של אסירים מבית הסוהר ועוד. ההתנגדות למבחן נובעת מכך שלעיתים המבחן משמש ככלי בלעדי לקביעת אבחנה נפשית רשמית על פי המדריך האבחוני DSM, ובשל ההשלכות מרחיקות הלכת של אבחנה כזו, שנעשית ללא תיקוף עם נתונים נוספים. כדי להימנע מכך, לרוב נקבעות כיום הערכות פסיכולוגיות רק בהסתמך על מספר מבחנים פסיכולוגיים, ולא על מבחן רורשאך לבדו.
סודיות פריטי המבחן
תומכי המבחן משתדלים לשמור על כרטיסי כתמי הדיו שלו בסוד, כדי שתגובות הנבדקים אליהם תהיינה ספונטניות ככל האפשר. העקרונות האתיים של האגודה הפסיכולוגית האמריקאית (APA), קובעים כי על הפסיכולוגים לשמור על יושרה וחשאיות של פריטי המבחנים הפסיכולוגיים. ערכת המבחן הרשמית נמכרת רק למומחים בעלי רישיון מתאים.
הכרטיסים ושיטת ההעברה של המבחן פורסמו לראשונה לציבור ב-1983, בספרו של ויליאם פאונדסטון, "סודות גדולים", ובהמשך פורסמו גם באינטרנט. "חברת רורשאך" טוענת לזכויות יוצרים של הכרטיסים, אך לפי החוק בארצו של הרמן רורשאך, שווייץ, פגו זכויות היוצרים של הכרטיסים 50 שנה אחרי מות רורשאך, ב-1973. הכרטיסים מותרים על פי החוק לשימוש חופשי גם בארצות הברית ומדינות רבות אחרות.
ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מבחן כתמי הדיו של רורשאך |
- מבחן השלכה
- מבחן כתמי הדיו של הולצמן, מבחן דומה שנועד להתגבר על חלק מהמגבלות של מבחן רורשאך.
- מבחן סונדי
לקריאה נוספת
- Exner, J. E. (2003), The Rorschach: A Comprehensive System (4th ed), New York: Wiley & Sons
קישורים חיצוניים
- חברת "רורשאך" (באנגלית)
- מידע על מבחן רורשאך (באנגלית)
- מבחן רורשאך, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
- נועם כהן, ניו יורק טיימס, האם ויקיפדיה עוזרת לרמות במבחן רורשך?, באתר הארץ, 30 ביולי 2009
הערות שוליים
- ^ http://www.psychologicalscience.org/newsresearch/publications/journals/sa1_2.pdf
- ^ Exner, J. E. (1974). The Rorschach: A comprehensive system, Vol. I. New York: Wiley
- ^ Exner, J. E. (2003). The Rorschach: A comprehensive system (4th ed.). New York: Wiley.
- ^ מכיוון שכתמי הדיו צוירו ידנית, ניתן להבחין לעיתים רחוקות בחריגות קלות מהסימטריה.
- ^ מבחן רורשאך באתר הייעוץ הישראלי
- ^ 6.0 6.1 Exner, J. E. (2003), "The Rorschach: A Comprehensive System" (4th ed), New York: Wiley & Sons Inc.
- ^ Wood, J. M., Nezworski, M. T., Lilienfeld, A. O., and Garb, H. N., (2003), "What's Wrong with the Rorschach?", San Francisco, Wiley & Sones Inc.
- ^ Lillenfeld, A. O., Wood, J. M. and Garb, H. N., (2000), "The scientific status of projective techniques", Psychological Science in the Public Interest.